אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כונס נכסים מחויב לשלם חובות ארנונה רק לאחר שתפס חזקה בנכס

כונס נכסים מחויב לשלם חובות ארנונה רק לאחר שתפס חזקה בנכס

תאריך פרסום : 13/06/2007 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
4650-06-ד'
11/06/2007
בפני השופט:
ס' ג'ובראן

- נגד -
התובע:
עיריית תל-אביב-יפו
עו"ד עדי בוסטן
הנתבע:
טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ
עו"ד ברנר ואח'
החלטה

            בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבר"ע 1215/05 מיום 9.5.06, אשר קיבל את ערעור המשיב על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב מיום 16.1.05.

1.        המשיב הוא הזוכה בתיק הוצאה לפועל (מס' 01-19740-01-5) שנפתח לשם מימוש משכנתא על זכויותיהם של ארמנד וסימי בן עזרי (להלן: החייבים), בדירת מגורים הנמצאת ברחוב שדרות ירושלים 77 בתל-אביב-יפו, והידועה כגוש 7024 חלקה 122/4 (להלן: הנכס). ביום 20.1.02 מונה בא-כוח המשיב ככונס נכסים למכירת הנכס (להלן: כונס הנכסים). ביום 6.3.03 פינה כונס הנכסים את הנכס מיושביו, ודאג לנעילתו. למעלה משנה לאחר מכן, ביום 14.5.03 הגיש כונס הנכסים בקשה לאישור מכירתו של הנכס לידי צד ג', עורך-דין אורנים (להלן: הקונה) בתמורה לסכום בשקלים השווה ל-20,000 דולר, וביום 8.6.03 אושר המכר על-ידי ראש ההוצאה לפועל. ביום 10.7.03 שילם הקונה חלק מתמורת הנכס והודיע לכונס הנכסים כי מאחר שמשפחה מסוימת פלשה לנכס, הוא מבקש להסתייע בלשכת ההוצאה לפועל לשם פינוייה של המשפחה מהמקום. ביום 20.7.03 הושלמה העברת תמורת הנכס לידי כונס הנכסים.

2.        ביום 3.8.03 פנה כונס הנכסים ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב וביקש כי יוצא צו לטובת הקונה, לפיו הזכויות בדירה תירשמנה על שמו כשהן נקיות מכל חוב ושיעבוד, כאמור בסעיף 34א לחוק המכר, תשכ"ח-1968. כן פנה הוא בבקשה נוספת להסמיך את הקונה, בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק ההוצאה, תשכ"ז-1967, לבצע בעצמו ועל חשבונו את הפינוי. הגם שראש ההוצאה לפועל אישרה את הבקשות, לא פעל הקונה לביצוע הפינוי, וחרף זאת התקשר ביום 5.1.04 עם המשפחה שפלשה לדירה בהסכם, לפיו היא תפנה את הנכס מרצון. ביום 23.9.04 הוגשה על-ידי כונס הנכסים לראש ההוצאה לפועל בתל-אביב בקשה למתן צו פורמאלי מתוקן לטובת הקונה, שבו יצוין כי קיימת לו זכות להירשם כבעל זכויות בנכס, ללא צורך בהצגת אישור המבקשת, היא עיריית תל-אביב-יפו. כונס הנכסים טען כי הוא לא תפש חזקה בנכס, ועל כן אין מקום לחייב את קופת הכינוס בתשלום ארנונה מעת מינויו, דהיינו 20.1.02.

3.        ביום 16.1.05 קבעה ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת ל' בן שמן), כי אין בידה לקבל את טענתו של כונס הנכסים, לפיה לא תפש חזקה בנכס, ועל כן אין מקום לחייב את קופת הכינוס בחובות ארנונה מעת מינויו. לדבריה, בעצם העובדה שלא נתפסה חזקה בעת מינוי כונס הנכסים ביום 20.1.02, לא היה די בכדי לפטור את קופת הכינוס, שכן מהותית, הנכס היה נתון לשליטתו של כונס הנכסים, ומכאן שיש לחייבו בתשלומים האמורים החל מיום מינויו, הוא ה-20.1.02 ועד למועד מסירת החזקה לקונה, דהיינו ביום 6.3.03.

4.        על החלטת ראש ההוצאה לפועל הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר החליט ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

5.        בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' שטופמן) קיבל את הערעור בקובעו, כי בהתבסס על האמור ברע"א 2631/04 עירית שדרות נ' טופז (לא פורסם) וברע"א 3437/01 עירית ראשון לציון נ' עו"ד יהודה גרינהויז (לא פורסם)), מהם עלה כי חבותו של כונס הנכסים קמה ממועד פינויו של הנכס ואילך, ולכן עליו לפרוע את חובות הארנונה אך ממועד תפיסת החזקה בלבד ולא קודם לכן. במקרה דנא, כך נפסק, לאחר פינוי הנכס פלשו לטענת כונס הנכסים, צדדים שלישיים לנכס. מאחר ונתון חשוב זה לא נלקח בחשבון על-ידי ראש ההוצאה לפועל בעת מתן החלטתה בענין, נפסק כי מן הראוי שהסוגיה שלפנינו תוחזר לפתחו של ראש ההוצאה לפועל, על מנת שיכריע בה, לאחר שמיעת ראיות הצדדים.

 6.       בית-המשפט המחוזי העיר עוד, כי אכן מן הראוי שבירור טענות בנושא הארנונה יובאו בפני ועדת ערר על דרך של השגה. ואולם, משניתן צו כינוס ביחס לנכס ומשהוכפף מכוח זאת, עניינה של המבקשת ככל נושה בלתי מובטח בדין קדימה, לסדרי הקדימה בכינוס, הרי שסוגיית חיובו של כונס הנכסים בתשלום ארנונה באה בגדרי סמכותו של ראש ההוצאה לפועל. לאור האמור, קבע בית המשפט כי זהו מן המקרים בהם יחולו הוראותיו של סעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976  (להלן: חוק הערר).

7.        לטענת באת-כוח המבקשת מדובר בענייננו בסוגיה עקרונית החוזרת על עצמה, והראויה לבחינה על-ידי בית המשפט העליון, לאור חילוקי דעות בפסיקת בתי המשפט המחוזיים בענין. לדבריה, הדרך הדיונית לבירור זכויות המבקשת ביחס לקופת הכינוס צריכה להיות זהה לדרך הנוהגת ביחס לנישומים אחרים שקיבלו הודעת שומה. חוק הערר קובע את זכותו של הנישום שחויב בארנונה להשיג על הודעת החיוב בארנונה בפני מנהל הארנונה, בתוך 90 יום מקבלתה, וכי על תשובת מנהל הארנונה רשאי הנישום לערור בפני ועדת הערר לענייני הארנונה שליד הרשות המקומית, ואין הוא רשאי לפנות ישירות לבתי המשפט האזרחיים בנושאים הללו כמסלול חלופי. כן יוצאת המבקשת חוצץ נגד קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הסמכות הייחודית לדון בטענה בדבר טעות ברישום המחזיק בנכס מסורה באופן ייחודי למנהל הארנונה, גם כשמדובר בנישום שהוא כונס נכסים.

8.        במענה לבקשת המבקשת, טוען בא-כוח המשיב כי ההכרעה בשאלת תקופת ההחזקה של כונס הנכסים בנכס נדרשת לערכאה המממשת את הנכס, לצורך מתן הוראות בענין חלוקת פדיון המכירה, ומכוח קל וחומר נדרשת ההכרעה בחלוקה שכזו במצב של חדלות פירעון. חוק הערר אינו מגביל באופן כלשהו רשות זו, שעה שבענייננו טרם נמסרה לכונס הנכסים שומת ארנונה כלשהי. בא-כוח המשיב מבקש להסתמך על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה, משניתן צו כינוס לנכס, ומשהוכפף מכוח זאת עניינה של המבקשת, ככל נושה בלתי מובטח בדין קדימה לסדרי הקדימה בכינוס, הרי שיש לקבוע כי זהו מן המקרים בהם יחולו הוראות סעיף 3(ג) לחוק הערר.

9.        לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור והתשובה לה, נחה דעתי, כי דינה להידחות.

10.      מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית-משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בענין; במילים אחרות, מקרים בהם החשיבות המשפטית חורגת מן הענין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). לא שוכנעתי, כי הבקשה דנא מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים, אשר נדון כבר בפני שתי ערכאות, הן בפני ראש ההוצאה לפועל והן בפני בית המשפט המחוזי, ושיש בה כדי להצדיק דיון ב"גלגול שלישי".

11.      באשר לדרך ההשגה בנושא ארנונה, אכן מן הראוי שטענות בנושא זה יוצגו בפני ועדת הערר על דרך השגה. ואולם סעיף 3(ג) לחוק הערר מורה אותנו מפורשות כי "על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחייב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה". רשות זו ניתנה מכללא על-ידי בית המשפט ודי בטעם זה בלבד כדי לסיים את הדיון הנוכחי. זאת, שכן מלשון החוק עולה, כי לבית המשפט הדן בענין ישנו שיקול דעת באם ליתן רשות לדון בענין ארנונה, אשר לא הועלה מסיבות שונות באמצעות ועדת הערר. חיזוק נוסף לדברים אלו ניתן למצוא בע"א 6971/93 עיריית רמת-גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478:

"הייתי מוסיפה ואומרת, כי גם כאשר פתוחה בפני נישום דרך ההשגה, יש שלא תיסגר בפניו דרך הפנייה לבית המשפט. לבית המשפט נתונה הסמכות לדון בתובענה גם כאשר המחוקק קבע מסלול אחר לטפל בעניין, אלא שבית המשפט לא יפעיל סמכות זו כדבר שבשיגרה, כאשר פתוחה בפני התובע דרך אחרת. לא בהכרח מוציאה דרך ההשגה את האפשרות לפנות לבית-משפט, במיוחד כאשר מדובר בנושאים בעלי חשיבות עקרונית או בהבטחה שלטונית נטענת, כפי המקרה שלפנינו" (עמ' 481, ראו גם ע"א 5774/91 יהלום נ' מנהל מס שבח מקרקעין בחיפה, פ"ד מח(3) 372).

12.      זאת ועוד, אין לראות את ההודעה אותה שלחה המבקשת ביום 15.9.03 כ"הודעת תשלום", היות והוגדרה כ"שינוי שם מחזיק" ולא היה נקוב בה תשלום כלשהו. משכך, לא היה מקום לצפות כי כונס הנכסים יגיש השגה בטרם ידע מהו הסכום הנקוב של הארנונה המוטלת עליו. מכאן, סיבה נוספת וראויה מדוע יש ליתן שיקול דעת לבתי המשפט בענייניים שכאלה כאמור בסעיף 3(ג) לחוק הערר.

13.      לא למותר להזכיר כאן דברים שכתבתי במסגרת רע"א 2631/04 הנ"ל ולפיהם "אין על כונס הנכסים חובה לשלם את חובות הארנונה, אלא רק לאחר תפיסת החזקה על-ידו בנכס". באופן דומה נפסק ברע"א 3437/01 הנ"ל, כי "בנסיבות בהן מונה כונס נכסים, אולם החייבים עדיין יושבים בדירה, אזי, בתקופה זאת, יש לראות את החייבים שישבו בפועל בדירה, ולא בכונס הנכסים, כמחזיקים לעניין חבות בארנונה".

14.      מכאן, אין לי אלא לקבוע, כי החלטת בית המשפט המחוזי בענייננו להחזיר את התיק לדיון לבירור העובדות בפני ראש ההוצאה לפועל הינה החלטה מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

15.      סוף דבר, הבקשה נדחית.

16.      המבקשת תישא בשכר טרחת עורך-דין של המשיב בסכום של 10,000 ש"ח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ