אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כוונת שיתוף בין בנות זוג ידועות בציבור

כוונת שיתוף בין בנות זוג ידועות בציבור

תאריך פרסום : 20/03/2014 | גרסת הדפסה
עמ"ש
בית המשפט המחוזי תל אביב -יפו
2219-06-12
06/03/2014
בפני השופט:
1. ישעיהו שנלר - אב"ד
2. ד"ר קובי ורדי
3. רות לבהר שרון


- נגד -
התובע:
ר. ב. ח.
עו"ד שמעון שובר ועדי חן
הנתבע:
ק. ג.
עו"ד אמנון בן דרור ודניאל פרידנברג
פסק-דין

השופטת רות לבהר שרון

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת טליה פרדו), שניתן ביום 15.04.12, בתמ"ש 13030/05 ובתמ"ש 13031/05, במסגרתו נדחתה ברובה תביעת המערערת להצהיר כי היא בעלת מחצית הזכויות ברכוש משותף שהצטבר במהלך החיים המשותפים של המערערת והמשיבה, וכן נדחתה תביעה כספית שהגישה המשיבה כנגד המערערת. כמו כן בית המשפט חייב את המשיבה בהוצאות משפט בסך 12,000 ש"ח. יצויין כי המשיבה הגישה ערעור שכנגד, אך חזרה בה מהערער בעת הדיון בפנינו כפי שיפורט בהמשך.

העובדות

1.         המערערת ... (להלן: "המערערת" או ...), והמשיבה... (להלן: "המשיבה" או ...), הכירו בשנת 1983, כאשר המשיבה עבדה בתפקיד בכיר בחברת ...., בעוד המערערת הייתה עובדת חדשה. בשנת 1984 עברו השתיים להתגורר יחד, כאשר בנה של המשיבה, שהתגרשה בסמוך להיכרותה עם המערערת, שהיה אז בן כ-7 שנים, התגורר עימן.

אין חולק כי המערערת והמשיבה התגוררו יחד קרוב לעשרים שנה, כאשר יודגש, כי בית הדין לעבודה (בהליך שהתנהל בין הצדדים כפי שיפורט להלן) קבע כי התקיים בין השתיים קשר של ידועות בציבור, וגם טענות שהעלתה המשיבה בעניין זה נזנחו על ידה בסופו של יום בבית משפט קמא.

2.         בשנת 1991, שעה שהמשיבה עבדה עדין בסובארו, הקימו המערערת והמשיבה סוכנות רכב בשם ...., כש-99% מהמנויות נרשמו על שם המערערת, ו-1% על שם אבי המשיבה, וזאת מתוך חשש של המשיבה כי חברת סובארו תדע על הקשר שלה לחברה. כעבור שנתיים נסגרה החברה לאחר שלחברת סובארו נודע על ניגוד העניינים, דבר שאף הוביל לסיום עבודתה של המשיבה בסובארו, וזאת ביום 24.6.93. עם סיום עבודתה בסובארו, הועברו למשיבה כספים שצברה בסובארו בסך 160,662 ש"ח.

3.         בשנת 1994 הקימה המשיבה עם שותף נוסף סוכנות רכב, כאשר המניות נרשמו מחציתן על שם המערערת ומחציתן על שם השותף, וזאת, לטענת המערערת, משיקולים כלכליים ומיסויים של המשיבה. לאחר כשנה נסגרה הסוכנות.

4.         בשנת 1996 הקימו המערערת והמשיבה את חברת ג' (להלן: "חברה ג'") כש-99% מהמניות נרשמו על שם המערערת, ו-1% על שם אבי המשיבה. יצוין, כי בהליך שהתקיים בין הצדדים בבית הדין לעבודה נקבע כי המערערת והמשיבה ניהלו חברה זו כשותפות לכל דבר, כשהרישום אינו משקף את המצב בפועל.

5.         ביום 1.12.02 נפרדה המערערת מהמשיבה ועזבה את הדירה בתל אביב בה גרו עד אז השתיים יחד.

6.         כעבור כשלשה חודשים, בפברואר 2003, הופסקה פעילות חברת ג', כאשר בסמוך לכך הקימה המשיבה עם בנה חברה חדשה בשם .... (להלן: "החברה החדשה"), שמניותיה נרשמו על שם בנה של המשיבה בלבד, כאשר חברה זו עשתה שימוש בתשתיות של חברת ג', והפיקה רווח מפעילותה ומלקוחותיה.

7.         בפני בית משפט קמא עמדו שתי תביעות: האחת, תמ"ש 13030/05 שהגישה המערערת, בשנת 2005, לפירוק שיתוף בכלל נכסי הצדדים שנצברו במהלך החיים המשותפים, לרבות בדירות שנרכשו כפי שיפורט להלן, בחברת ג', בזכויות הצדדים במיטלטלין ובכספים שנצברו. בתוך כך עתרה המערערת להשבת מחצית שווי העסקאות שבוצעו בחברת ג' מאז חודש אוקטובר 2002 שתמורתן הועלמה והועברה לחברה החדשה שהקימה המשיבה, ובכלל זאת מחצית כספי התמורה שהתקבלה ממכירת שתי מכוניות שהיו שייכות לחברה.

לטענת המערערת, כל הרכוש של הצדדים נרכש ומומן מכספים שנצברו במהלך החיים המשותפים, ועל כן שייך לצדדים בחלקים שווים, כשלטענתה לא רישום הבעלויות בדירות ולא חלוקת המניות בחברות משקף את הכוונה בפועל, שהייתה כוונה לשיתוף שוויוני.  מנגד, טענה המשיבה, כי בין הצדדים שררה הפרדה רכושית מוחלטת.

8.         הדירות נשוא הדיון הינן דירה ברח' .... בתל אביב (להלן: "הדירה בתל אביב"), בה התגוררו המערערת והמשיבה במרבית שנות החיים המשותפים (כאשר בתחילת הקשר התגוררו יחדיו בדירה בכפר סבא), ודירה ברח' .... ברמת גן (להלן: "הדירה ברמת גן") - אשר רשומות שתיהן על שם המשיבה, וכן דירה בקריית גת, הרשומה על שם המערערת (להלן: "הדירה בקריית גת").

יצוין, כי על שם המשיבה דירה נוספת, ברח' .... בכפר סבא (להלן: "הדירה בכפר סבא"), אשר אינה נשוא המחלוקת, כך גם שתי דירות נוספות בכפר סבא שאינן במחלוקת והרשומות על שם המשיבה, האחת דירה שרכשה מבעלה בעת הגירושין, והשנייה דירה שנרכשה לאחר מכירת הדירה הראשונה. יצוין, כי שתי הדירות כבר נמכרו, כאשר בית המשפט קבע כי הוכח שהדירות הנ"ל מומנו על ידי המשיבה בלבד.

בנוסף יצוין, כי על שם המערערת רשומה דירה בקרית גת, שגם היא מושא התביעה, כאשר לטענת המערערת גם לגבי דירה זו יש לערוך שיתוף שוויוני, כמו  בכל שאר הדירות שנרכשו במהלך החיים המשותפים.

8.         התביעה השנייה הוגשה על ידי המשיבה בסוף שנת 2008 ( תמ"ש 13031/05 ), להשבת כספים בסך של כ-402,000 ש"ח, שלטענת המשיבה המערערת נטלה מחברת ג' בשנת 2000, ושעליה להשיבם.

9.         יצוין, כי בין הצדדים התנהל הליך גם בבית הדין לעבודה (ע"ב 1687/03), במסגרתו נדחתה תביעת המשיבה ובנה כנגד המערערת וחברת ג', לתשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורין, דמי הבראה ופדיון חופשה, תוך שנקבע כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעביד, אלא מדובר ביחסי שותפות. בתוך כך, ציין בית הדין כי המשיבה ניסתה להציג מצג חלקי ביותר, תוך שלא פירטה כלל את טיב היחסים שבין הצדדים. בית הדין דחה את טענת המשיבה כי המערערת רוקנה את קופת החברה, וציין כי "... התשתית העובדתית המלאה מלמדת על הזיקה ההדוקה והבלתי ניתנת להפרדה שבין ההתחשבנות הכספית הנוגעת לחברה. זיקה זו הייתה פועל יוצא של מערכת היחסים הזוגית המתמשכת שבין הגב' ג' לגב' ב' ח'... החברה לא היתה אלא חלק בלתי נפרד מהשותפות הכלכלית והמשפחתית שהיתה בין התובעים לבין הגב' ב'ח'...

מסקנתנו היא - כי היחסים האמיתיים שבין הגב' ב' ח' לבין הגב' ג' ו-ר' לא היו אלא יחסי שותפות, כאשר כל הצדדים לא ראו במסך ההתאגדות של החברה או ברישום הבעלות ברשם החברה ככזה הנותן ביטוי ליחסי השותפות שהיו ביניהם במציאות...".

ערעור שהוגש לבית הדין הארצי לעבודה - נדחה, תוך שביה"ד הארצי אימץ את מסקנותיו של ביה"ד האזורי, וקבע: "על רקע מערכת היחסים הזוגית והקרובה בין השתיים, שנמשכה קרוב ל-20 שנה, ניהלו השתיים יחד עם המערער את החברה כחברה משפחתית, ומערכת היחסים בין השתיים מסייעת להגיע למסקנה כי מבנה הניהול האמיתית של החברה היה שונה מאופן רישום הבעלות אצל רשם החברות".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ