אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן(עציר) נ' מדינת ישראל

כהן(עציר) נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 10/10/2010 | גרסת הדפסה
עמ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
7123-10-10
10/10/2010
בפני השופט:
כמאל סעב

- נגד -
התובע:
דוד כהן (עציר)
הנתבע:
מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו, (כב' השופט ז. סאלח), אשר ניתנה ביום 5.9.10 בתיק במ"ת 21083-08-10.

נגד העורר הוגש כתב אישום בתיק פלילי 21057-08-10, (להלן – "התיק העיקרי"), ובו יחסה לו המשיבה עבירה של מעשה מגונה בכל מקום ובפני קטין עד גיל 16, עבירה לפי סעיף 349 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, (להלן – "חוק העונשין") ומעשה מגונה בפומבי, עבירה לפי סעיף 349 (א) לחוק העונשין ועבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

מעובדות כתב האישום עולה כי העורר עשה ביום 10.8.10 בסמוך לשעה 21:50 מעשה מגונה בפומבי בפני הקטינות ר. ק. ילידת 1993 ו- ש. ק. ילידת 1996, בכך שהוריד את מכנסיו ותחתוניו ואונן בפניהן.

בעקבות האירוע הנ"ל, עוכב העורר לחקירה בתחנת כרמיאל ובמהלך חקירתו איים בכך שיפגע שלא כדין בגופן של הקטינות והוסיף ואמר כי: " אני יודע כי אתה לא רוצה שיהיה מפגש ביני לבין הבנות אבל אל תדאג אני אגיע אליהן הביתה ואני אטפל בהן". הדברים נאמרו בפני השוטר זיאן ואל, בעת שהאחרון מילא את תפקידו כשוטר.

במעשים הנ"ל עבר העורר את העבירות שפורטו לעיל, כך נטען בכתב האישום.

בבד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי. בית משפט השלום נעתר לבקשה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

על החלטה זו מופנה הערר שבפני.

העורר יליד 1943, בן 67 שנים, נשוי ואב לילדים בוגרים ואף סב לנכדים, העורר עובד כעצמאי ובעל עסק בו מועסקים עובדים. ביחס לעורר הוגש תסקיר קצין מבחן שהמליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר אצל ילדיו ובפיקוחם ביחד עם אשתו. בני משפחת העורר, המפקחים המוצעים, מתגוררים גם הם בכרמיאל, אם כי במקום אחר שאינו קרוב לזירת העבירה. שירות המבחן הציע, גם כן, שהעורר יועמד במבחן כמפורט בתסקיר, ייערך לעורר אבחון מעמיק ביחס לרמת המסוכנות ויעשה לשילובו בטיפול שיחתי פרטני בפיקוח קצין מבחן המתמחה בטיפול בעברייני מין ולאחר מכן, תבחן אפשרות שילובו בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין.

הסנגור סבור כי היה על בית משפט השלום לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהורות על שחרור העורר לחלופת מעצר. הפיקוח על העורר יהיה אפקטיבי ורצוף, כך שאין כל חשש שהוא יחזור על מעשיו. לדעת הסנגור, מהחלטת בית משפט השלום, ניתן ללמוד על כך שגם הוא סבר שהסיכוי שהעורר יחזור על מעשיו בחלופה המוצעת, קטן ומצומצם .

במכלול הנתונים ועל יסוד תסקיר שירות המבחן, סבור הסנגור שיש לקבל את הערר ולהורות על שחרור העורר לחלופת המעצר.

המשיבה בדעה כי יש לדחות את הערר. החלטת בית משפט השלום מבוססת ונכונה. ההחלטה מושתת על פי חומר הראיות שיש בו כדי לבסס הרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. מה גם, המעשים מקימים עילת מעצר של מסוכנות.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטת בית משפט השלום, בחומר החקירה, בכתב האישום הקודם בגין עבירות דומות, קרי, ת.פ. 9586-10-09, (להלן "התיק הקודם"), שבו יוחסה לעורר עבירה זהה שאף היא בוצעה גם כלפי אחת המתלוננות (ר. ק.) בתיק העיקרי, אני דוחה את הערר, להלן נימוקיי.

יש לציין כי בתיק הקודם יוחסו לעורר שתי עבירות דומות שבוצעו באוקטובר 2008 נגד שתי קטינות. ההליך מתנהל, גם הוא בבית משפט השלום בעכו, בפני כב' השופט ז. סאלח. ביום 7.3.10 הודה העורר בתיק הקודם והורשע על יסוד הסדר טיעון שעל פיו הורה בית המשפט השלום על הגשת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות כשהמשך הדיון בעניינו של העורר בתיק הקודם נקבע ליום 13.5.10. מתברר עוד כי המשך הדיון בתיק הקודם נדחה ליום 19.9.10 לשם קבלת דו"ח הערכת מסוכנות. גם ישיבה זו נדחתה ליום 10.10.10 ודינו של העורר בתיק הקודם טרם נגזר.

כשלעצמי, אינני יכול להסכים עם טענתו של הסנגור שהסיכויים שהעורר יחזור על מעשיו, קטנים. לעורר ניתנה הזדמנות להוכיח כי האירוע נשוא התיק הקודם, הוא כישלון ראשון ואחרון, אך התיק העיקרי מוכיח שלא כך הם פני הדברים. העורר לא היסס לשוב ולבצע אותן עבירות כלפי קטינות שאחת מהן, הייתה קורבן גם בתיק הקודם. העבירות המיוחסות לעורר בתיק העיקרי בוצעו כאשר ההליך הקודם עדיין מתנהל נגדו. לא זו אף זו, העורר אזר חוצפה ואיים שיגיע לבית הקטינות "ויטפל בהן" במהלך חקירתו כשהוא משמיע את איומיו באוזני שוטר. התנהלות מעין זו, מצביעה על רמת מסוכנות גבוה מאוד.

ראוי לציין, כי בתסקיר אשר הוגש לבימ"ש קמא, ציין שירות המבחן כי תמשיך להתקיים אצל העורר רמת סיכון להישנות התנהגויות מיניות פוגעניות דומות לזו שבגינה הוגש כתב האישום. עוד ציין שירות המבחן, כי קיימת אצל העורר סטייה מינית שמאופיינת ב "גניבת תענוג מיני" באמצעות התנהגות מינית חושפנית.

השילוב בין עברו של העורר המשקף חזרתיות על מעשיו והערכת שירות המבחן לגבי סיכוייו לחזור על מעשיו הדומים וכן לאור קשייו לשלוט בדחפיו, יש בכל אלה כדי להקים עילת מסוכנות. מסוכנות זו אף מתחזקת לאור העובדה שהעורר ביצע את מעשיו כאשר הוא נתון במעצר בית בגין ביצוע עבירות דומות של מעשה מגונה בשני מקרים, בהם הודה ואף נשלח לקבלת חוות דעת ממונה על עבודות שירות. (ראו לעניין זה בש"פ 8402/09 יצחק משה נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 11.11.09)).

לעובדה שבית משפט קמא בא בעבר לקראתו של העורר בבקשה קודמת למעצר עד תום ההליכים בגין אותן עבירות, משמעות רבה וחשובה, בבחינת בקשה חדשה למעצר בגין מעשים דומים בתיק חדש. חשיבות זו עולה ומתעצמת עוד יותר, כאשר המעשים מבוצעים על ידי העורר כלפי אותו קורבן כשבו בזמן מתנהל נגדו הליך פלילי דומה. התנהלות מעין זו מראה כי אין על אותו עורר כל מורא, לא זו של הדין ולא זו של המלכות, ומכאן הצורך והחובה על בית המשפט לבחון בדקדקנות, ביסודיות ובקפדנות את חלופת המעצר המוצעת בתיק העיקרי, תוך שהוא נותן עדיפות לצורך להגן על הציבור מפני מסוכנות העורר, ובעיקר אם המדובר בציבור הזקוק להגנה זו כמו הקטינות.

המחוקק מצא צורך להגן על קורבנות עבירות מין מפני עברייני מין ולשם כך חוקק חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין תשס"ו – 2006, שעל פיו הוסמך בית המשפט להגביל את תנועות מי שכבר שלם את חובו לחברה וריצה את עונשו, ומקל וחומר מתעורר הצורך בהגבלת תנועות מי שהודה בביצוע עבירת מין כלפי אחר, צורך שמתעצם עוד יותר כאשר במהלך הדיון בהליך הפלילי המתנהל נגדו בהקשר לאותן עבירות, אותו עורר הורשע כבר על פי הודאתו בעבירה דומה וקודמת, צורך שהופך לממשי כשאותו נאשם חוזר ומבצע עבירה נוספת של מעשה מגונה כלפי אחרים וביניהם מי שהיה קורבנו בעבר, בעת שהמתין לגזר דינו בתיק הקודם.

בלשון המעטה, ובנסיבות הנ"ל ניתן לומר שכל בר בי רב יתקשה לומר שלא נשקפת מהעורר סכנה כלפי הציבור בכלל וכלפי ציבור הקטינות בפרט. מכאן שבהתקיים ראיות לכאורה ועילת מעצר, ביחד עם הרקע כפי שהובא לעיל וכאשר גם מהתסקיר לא ניתן להתרשם שמסוכנות העורר מצומצמת ושסיכוי סיכולה או צמצומה על ידי החלופה די טובים, יש להעדיף את הצורך בהגנה על הציבור על פני פגיעה פחותה בחירות העורר ולכן בנסיבות אלו אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ