אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן נ' 1. פסגות זיו השקעות ופיתוח (1993) בע"מ ואח'

כהן נ' 1. פסגות זיו השקעות ופיתוח (1993) בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 04/06/2017 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון ירושלים
3662-17-א'
01/06/2017
בפני השופטת:
ע' ברון

- נגד -
המערערים:
1. יהושע כהן
2. מאיה כהן
3. מנחם כהן
4. ל.כ. (קטינה)

עו"ד יעקב אמסטר
המשיבים:
1. פסגות זיו השקעות ופיתוח (1993) בע"מ
2. משה כהן

עו"ד דורון לנגה
עו"ד יהונתן סבאג
החלטה
 

 

  1. בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.4.2017 ב-ה"פ 11371-02-15 (השופט כ' מוסק), ולפיה על המערערים להעביר את מניותיהם בחברת טולוס-בניין והשקעות בע"מ (להלן: החברה) למשיבה 1 בתמורה ל-2,180,000 ש"ח, שכן זו האחרונה הוכרזה כזוכה בהתמחרות שנערכה בין הצדדים; וביטול הפסיקתה שנחתמה ביום 7.5.2017 המורה על העברת המניות. יוער כי ההחלטה ניתנה לאחר שבפסק דינו מיום 8.12.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי החברה התנהלה תוך קיפוח ענייניהם של המערערים, וכי הסעד המתאים לעניין הינו הפרדת כוחות תוך עריכת התמחרות בין הצדדים.

 

השתלשלות העניינים בתמצית

 

  1. החברה כהגדרתה לעיל היא חברה קבלנית שנוסדה בשנת 1991 והמניות בה הוחזקו שווה בשווה בידי שני אחים – אהרון כהן שנפטר בשנת 2009 (להלן: המנוח), ומשה כהן, הוא משיב 2 (להלן: משה), המחזיק במניות החברה באמצעות המשיבה 1. המערערים 4-1 הם יורשיו של המנוח, כאשר המערער 1 הוא מנהל עיזבון המנוח. בין הצדדים נתגלעו חילוקי דעות שהחלו עוד בימי חייו של המנוח, והשניים (המנוח ומשה) חתמו על הסכם ולפיו המנוח ימכור למשה את מניותיו בחברה, וזאת בתמורה לסך של 1,000,000 ש"ח שישלם לו משה. על אף שהועברו למשה 45% מהמניות בחברה, ההסכם לא יצא אל הפועל בסופו של יום לאחר שלא שולמה התמורה עבור המניות. משכך, לאחר מות המנוח הגיעו המערערים ומשה להסכם חדש ולפיו ההסכם בין המנוח למשה בטל, וכי המניות שהועברו יוחזרו למערערים. על אף האמור, המניות הוחזרו למערערים רק לאחר ניהול הליך משפטי קודם. יוער כי המערערים הלינו חזור ושוב על התנהלותו של משה בחברה, ואף הגישו בגין כך שתי בקשות לפירוק החברה שנדחו על ידי בית המשפט המחוזי – וזאת בעיקר מכיוון שמדובר בחברה סולבנטית פעילה.

 

           לאחר שנדחו בקשות הפירוק, הגישו המערערים תביעה נגד המשיבים בטענה כי החברה מתנהלת תוך קיפוחם, המתבטא בהדרתם מניהול החברה על אף החזקתם ב-50% ממניות החברה, היעדר דיווח על פעולות שנעשות בחברה, ועוד. במסגרת פסק הדין שניתן בתובענה זו, הוא פסק הדין נושא הערעור, קבע בית המשפט המחוזי ביום 8.12.2016 כי הוכח שהחברה אכן התנהלה תוך קיפוח מתמשך של המערערים, כטענתם, ובתוך כך "בשלב מסוים עשה משה כהן בחברה ובנכסיה ככל העולה על רוחו". עם זאת, על אף שהסעד שהתבקש על ידי המערערים היה מינוי מנהל נוסף מטעמם – שכן משה שימש כמנהל יחיד – קבע בית המשפט המחוזי כי הסעד המתאים למקרה הוא סעד של התמחרות, כך שכל צד יגיש הצעה לרכישת מניות הצד האחר; וזאת מן הטעם שמינוי מנהל מטעם המערערים יוביל את החברה למבוי סתום בנסיבות העניין. לאחר שהצדדים הגישו את הצעותיהם במסגרת ההתמחרות (ולאחר שניתנה לצדדים אפשרות לשיפור הצעותיהם), בהחלטה מיום 6.4.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי הצעת המשיבים היא ההצעה הזוכה. על פי מתווה ההצעה, מניות המערערים יועברו למשיבה 1; וזאת בתמורה לסכום של 2,180,000 ש"ח שישולמו לשיעורין, כך ש-10% ישולמו ביום 20.4.2017, ו-30% ישולמו מדי 30 יום אחרי כן עד להשלמת העסקה. העברת המניות תתאפשר מרגע התשלום האחרון. אלא שבפועל, התשלום האחרון שעל פי ההצעה אמור היה להתבצע על ידי המשיבים רק בעוד מספר חודשים, הוקדם והופקד בקופת בית המשפט ביום 4.5.2017; וביום 7.5.2017 נתן בית המשפט המחוזי פסיקתה, שלפיה על רשם החברות להעביר את מניות המערערים לידי המשיבה 1.

 

הבקשה לעיכוב ביצוע

 

  1. טרם ששולם התשלום האחרון בגין המניות, הגישו המערערים ביום 3.5.2017 ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי; וביום 10.5.2017 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 6.4.2017, ולביטול הפסיקתה מיום 7.5.2017, היא הבקשה שלפניי. בהחלטתי מיום 10.5.2017 ניתן צו ארעי שבו הוריתי על עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 6.4.2017, במובן זה שהמערערים ימשיכו להחזיק במניותיהם בחברה עד למתן החלטה אחרת. עם זאת, כך נתברר, בקשה להעברת המניות הוגשה לרשם החברות והמניות הועברו למשיבה 1 ביום 11.5.2017. במצב דברים זה טענו המשיבים בתגובתם לבקשת עיכוב הביצוע כי זו התייתרה, שכן עניין לנו כעת במעשה עשוי. עוד טענו המשיבים כי דין הבקשה להידחות על הסף גם מן הטעם שהוגשה תוך שיהוי ניכר, מעל לחודש לאחר שניתנה ההחלטה הקובעת כי המניות יועברו למשיבה 1 עם השלמת התשלום האחרון. לגופה של הבקשה לעיכוב ביצוע, טענו המשיבים כי סיכויי הערעור "קלושים עד לא קיימים", וכי המערערים לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם על מנת להצדיק היענות לבקשתם. יוער כי בנוגע למאזן הנוחות, לא טענו המשיבים דבר.

 

           המערערים מנגד טוענים כי סיכויי הערעור טובים שכן נפלו שגיאות רבות בפסק הדין; זאת, בין היתר, הן בקביעת סעד ההתמחרות שלטענת המערערים אינו מתאים במקרה דנן, והן בהחלטת בית המשפט שלא לאפשר למערערים לקזז מהצעתם את חובותיו הכספיים של משה למערערים. לעניין מאזן הנוחות נטען כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המערערים שכן במקרה שהמניות יוותרו בחזקת המשיבה 1 עלולים להיגרם נזקים בלתי הפיכים שלא יאפשרו את החזרת המצב לקדמותו; ובתוך כך הועלתה האפשרות שיימכר נכס שבבעלות החברה לגורמים שלישיים. עוד נטען שחשש זה מתעצם לנוכח קביעת בית המשפט המחוזי כי החברה התנהלה תוך קיפוח המערערים. אשר לטענת השיהוי טוענים המערערים כי הסיבה לכך שהבקשה לא הוגשה בסמוך להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.4.2017 היא שעל פי הצעת המשיבים, התשלום האחרון היה עתיד להתבצע רק בעוד מספר חודשים, ורק הקדמת התשלום על ידי המשיבים היא שהובילה לכך שניתן היה להעביר את המניות במועד שבו הועברו. לבסוף, בעניין טענת המשיבים בדבר היות ביצוע פסק הדין מעשה עשוי טוענים המערערים כי העברת המניות התבצעה לאחר מתן הצו הארעי המורה על עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 6.4.2017, ועל כן יש להשיב את המצב לקדמותו. יוער לעניין זה, כי הצדדים חלוקים באשר למודעות המשיבים בדבר כניסת הצו הארעי לתוקף בעת הגשת הבקשה לרשם החברות.

 

דיון והכרעה

                                      

  1. לאחר עיון בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אמנם הצדק עם המשיבים בטענתם כי הבקשה הוגשה בשיהוי מסוים. ההחלטה הקובעת כי הצעת המשיבים היא ההצעה הזוכה ניתנה עוד ביום 6.4.2017 ולמעשה בכך הושלם פסק הדין. על כן ניתן היה לצפות שכבר בסמוך למועד זה יגישו המערערים את בקשתם לעיכוב ביצוע ההחלטה, אם חפצם בכך; אך אלה המתינו עד לאחר התשלום האחרון ומתן הפסיקתה על ידי בית המשפט המחוזי. בעניין זה אין בידי לקבל את טענת המערערים כי התשלום האחרון אמור היה  להתבצע רק בעוד מספר חודשים ועל כן לא אצה להם דרכם – שכן אין כל טענה כי המשיבים לא היו רשאים להקדים את התשלום; ואף אם לא היו רשאים, עדיין אין בכך כשלעצמו כדי להצדיק את הגשת הבקשה בחלוף למעלה מחודש ימים לאחר מועד מתן ההחלטה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ