אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן נ' מ.י. ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה

כהן נ' מ.י. ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה

תאריך פרסום : 03/06/2013 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
28716-12-12
24/05/2013
בפני השופט:
יורם נועם

- נגד -
התובע:
ענת כהן
הנתבע:
מדינת ישראל

החלטה

השופט י' נועם:

1.לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים בת"פ 3248/07. הערעור מופנה נגד הכרעת-הדין מיום 7.12.11 שניתנה על-ידי כב' סגנית הנשיאה (כתארה אז) ר' פרידמן-פלדמן, לפיה הורשעה המערערת בעבירת התקהלות אסורה – לפי סעיף 151 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק), ובעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – לפי סעיף 275 לחוק. הערעור מופנה גם נגד גזר-הדין שניתן ביום 1.11.12 על-ידי כב' סגנית הנשיאה ח' מאק קלמנוביץ', לפיו הושת על המערערת עונש של מאסר בפועל לתקופה בת שלושה חודשים לריצוי בעבודות שירות; וכן הופעלו בחופף, לריצוי בעבודות שירות, חודשיים מאסר על-תנאי שהוטלו על המערערת בת"פ 3723/10 בבית-משפט השלום. בנוסף, הוטל על המערערת מאסר על-תנאי.

2.נגד המערערת הוגש בבית-משפט קמא כתב-אישום שבו יוחסו לה עבירת התפרעות – לפי סעיף 152 לחוק, שלוש עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – לפי סעיף 275 לחוק, ושלוש עבירות של תקיפת שוטר – לפי סעיף 273 לחוק. בסופו של יום, זוכתה המערערת משלוש עבירות של תקיפת שוטר, והורשעה בשלוש עבירות של הפרעה לשוטר – לפי סעיף 275 לחוק, וכן בעבירת התקהלות – לפי סעיף 151 לחוק, שלא יוחסה לה בכתב-האישום.

3.אסקור בתמצית את הכרעת-הדין המרשיעה. האירוע הנדון התרחש ביום 19.2.07 בסמוך לשעה 9:30, עת הגיעו כוחות צבא ומשטרה לאזור "השוק המשולש" בחברון, כדי לבצע חיפוש בארבע חנויות, לבדיקת חשד של הסגת גבול במקום. החיפוש בשתי החנויות הראשונות נעשה ללא הפרעה, ומשלא מצאו השוטרים את הפתחים של שתי החנויות הנוספות, החלו להרוס את קירות החנויות. בעת ביצוע החיפוש, התאסף במקום קהל רב מאנשי היישוב היהודי בחברון; ולצורך פיזור הקהל שהתאסף, הוכרז המקום "שטח צבאי סגור". בהמשך, הכריזו השוטרים כי ההתקהלות היא התקהלות אסורה. לא הייתה מחלוקת על כך שהמערערת הייתה במקום, יחד עם רבים אחרים, וכי אחזה באחד מהעמודים, וכן בחפצים אחרים, כדי למנוע את פינויה מהמקום. האירוע תועד ברובו בסרטי וידאו, אשר נצפו על-ידי הערכאה קמא וכן על-ידינו. בהתייחסה לצילומים, ציינה הערכאה קמא בהכרעת-הדין: "ניתן לראות את כוחות המשטרה במקום, ניתן לראות אנשים צועקים, מקללים, מוחים ולאחר מכן מפונים מהמקום בידי שוטרים שנאלצים לגרור אותם. עם זאת, כפי שניתן לראות מהדיסק, פחות או יותר בכך מסתכמים הדברים, ללא אלימות של השוטרים או אלימות כלפי השוטרים, למעט אירוע אחד הקשור בנאשמת כפי שיפורט בהמשך. עוד ניתן לראות את הנאשמת המסרבת לעזוב את המקום, מורחקת על-ידי השוטרים, חוזרת למקום, וחוזר חלילה עד למעצרה. ניתן גם לראות את הנאשמת כשהיא מתנגדת לפינויה מהמקום, ולשם כך אף אוחזת בעמוד ובאנטנה של מכונית. הצילומים מדברים בעד עצמם, ואף ללא העדויות המתעדות את ההתרחשויות, עולה מהם כי מדובר בהתקהלות אסורה ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו" (פִסקה 4 להכרעת-הדין).

בכל הנוגע לעבירת ההתפרעות קבע בית-משפט קמא, כי התנהגותה של המערערת, שהתבטאה בעיקר בהתנגדות פסיבית, עת עמדה במקום והשמיעה קריאות קולניות, כנחזה בסרטים שצולמו, לא הגיעה כדי התפרעות כמשמעה בסעיף 152 לחוק, וכלשון בית-המשפט: "מעשיה של הנאשמת הגיעו כדי התקהלות אסורה ולא מעבר לכך, ולא הייתה בהם התפרעות" (פִסקה 7 להכרעת-הדין). על-כן, נמנע בית-משפט קמא מלהרשיע את המערערת בעבירת התפרעות, אך מכוח הוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, הרשיע את המערערת בעבירת התקהלות אסורה – לפי סעיף 151 לחוק, בציינו, כי "אמנם הנאשמת לא הוזהרה כי היא עשויה להיות מורשעת בעבירה של התקהלות אסורה, אולם עבירה זו היא מיסודות עבירת ההתפרעות המיוחסת לנאשמת בכתב-האישום. על-כן, ברי כי ניתנה לה הזדמנות להתגונן מפניה" (לעיל).

באשר לעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו קבע בית-משפט קמא, כי המערערת ביצעה שלוש עבירות כאמור, בשלוש הזדמנויות: עת נעמדה וחסמה בגופה את הכניסה לחנות; שעה שניסתה להיכנס לתוך "השרשרת האנושית" שיצרו השוטרים; וכאשר נאחזה בעמוד ובחפץ נוסף כדי למנוע את הרחקתה מהמקום.

בעניין שלוש העבירות של תקיפת שוטר, זיכה בית-משפט קמא את המערערת זיכוי מוחלט לגבי שתיים מהתקיפות, וזיכוי מחמת הספק לגבי התקיפה השלישית.

בית-משפט קמא דחה את טענת המערערת, לפיה ננקטה נגדה אכיפה בררנית. בהקשר זה ציין בית-משפט קמא כדלהלן: "צפייה בדיסקים המתעדים את האירוע מלמדת שאכן יחד עם הנאשמת היו במקום נשים ונערות נוספות, שאף הן מחו על מעשי המשטרה, חלקן באופן בוטה בהרבה, תוך קללות של השוטרים. השאלה היא האם אכן הייתה אכיפה בררנית, ומתוך כל הנוכחים בחרה המשטרה, ללא כל הצדקה, להעמיד את הנאשמת לדין. לאחר שמיעת הראיות בתיק, אינני מקבלת את טענת הנאשמת לעניין זה. לו היה כתב-האישום מייחס לנאשמת עבירות של התפרעות/התקהלות אסורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו בלבד, אזי היה מקום לשקול את הטענה, שכן לעניין זה לא היו מעשיה של הנאשמת שונים מאלה של אחרים שהיו במקום. אולם, השוטרים שעצרו את הנאשמת, סברו כי עברה עבירות של תקיפת שוטרים. כך גם המאשימה סברה...". בנסיבות אלו, כאשר בעת הגשת כתב-האישום הייתה תשתית ראייתית שהצדיקה הגשת כתב-אישום גם בעבירה של תקיפת שוטר, סבר בית-משפט קמא כי "מצבה של הנאשמת שונה ממצבם של אחרים שהיו במקום, ולפיכך אין בסיס לטענה בדבר אכיפה בררנית" (פִסקה 8 להכרעת-הדין).

בית-משפט קמא דחה את טענת המערערת, לפיה צו החיפוש שהוצא נגדה היה בלתי חוקי, ומשכך הייתה המערערת רשאית להתנגד לו. את קביעתו בדבר חוקיות הצו סמך בית-משפט קמא על עדותו של השוטר יוסי שלם, אשר לבקשתו ובמעמדו ניתן הצו, שעותק ממנו הוגש לבית-המשפט.

4.בגזר-הדין, שניתן, כאמור, על-ידי מותב אחר, עמד בית-משפט קמא על חומרת נסיבות ביצוע העבירות, עת ניסתה המערערת, בשלוש הזדמנויות במהלך האירוע, למנוע משוטרים לבצע את תפקידם; והביא במניין שיקוליו את עברה הפלילי של המערערת, ובכלל זה את ביצוע העבירה בשעה שתלוי ועומד נגדה מאסר על-תנאי. עם זאת, התחשב בית-משפט לקולא בעובדה שהמערערת זוכתה משלוש עבירות של תקיפת שוטר, שהן החמורות בעבירות שיוחסו לה בכתב-האישום. בהתחשב במכלול הנסיבות, סבר בית-משפט קמא, כי הוא נעדר סמכות, ומכל מקום כי אין הצדקה, להאריך את המאסר על-תנאי התלוי ועומד נגד המערערת, ועל-כן גזר עליה את העונשים שצוינו לעיל.

5.בערעורה שבה והעלתה המערערת את טענותיה בעניין אי-חוקיות צו החיפוש שמכוחו פעלה המשטרה; ולחלופין טענה, כי גם אם היה מדובר בצו חוקי, היא הייתה רשאית להתנגד לדרך ביצוע הצו, קרי – באמצעות הריסת קירות המבנה, שפגעה באורח בלתי מידתי בזכויות בעלי הבית. בנוסף, עתרה המערערת להחלת ההגנה מן הצדק בעניינה בשל אכיפה בררנית, הואיל ואיש מהמתקהלים לא הועמד לדין, גם אלו שהתנהלו בדרך בוטה כלפי השוטרים והחיילים. עוד טענה המערערת, כי שגה בית-משפט קמא עת הרשיע אותה בעבירת התקהלות אסורה, שעה שעבירה זו לא יוחסה לה בכתב-האישום, ולא הייתה לה יכולת להתגונן מפני האישום בעבירה דנן. בכל הנוגע לגזר-הדין טענה המערערת, כי שגה בית-משפט קמא בכך שלא נתן את המשקל הראוי – לחלוף הזמן מעת האירוע, לזיכויה מהעבירות החמורות שיוחסו לה בכתב-האישום, ולעובדה כי נגד האנשים שביצעו באירוע מעשים דומים לאלו שבוצעו על-ידי המערערת, לא הוגש כלל כתב-אישום. לגרסתה, בנסיבות האמורות, לא היה מקום להשית עליה עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות, וראוי היה להסתפק בהארכת המאסר על-תנאי.

6.המשיבה ביקשה לאמץ את הכרעת-הדין וגזר-הדין ממכלול הטעמים שהובאו על-ידי הערכאה הדיונית.

7.לא מצאנו, כי יש מקום להתערב בהכרעת-הדין המרשיעה.

כלל הוא, שבית-המשפט שלערעור לא ייטה להתערב, על-פי-רוב, בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אשר התרשמה מן העדויות; וכי התערבותו בממצאים מצטמצמת לכדי מקרים חריגים שבהם נפלה טעות עניינית המצדיקה תיקונה במסגרת ערעור, כמו למשל, כאשר נקבעו ממצאים שאינם עומדים במבחן ההיגיון ושיש לראותם כמופרכים, או מקום שאין לעובדות שנקבעו בסיס נאות בחומר הראיות (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 646 (2000); וע"פ 117/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(4) 408 (2000)).

בענייננו, רובם ככולם של האירועים תועדו בצילומי וידאו; והייתה לנו אפשרות, כערכאת ערעור, להתרשם באופן ישיר מהאירועים כפי שהתרשמה הערכאה הדיונית. קביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא, בכל הנוגע לשלוש העבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק, נסמכו על תשתית העדויות שנשמעו ועל הנחזה בסרט הווידאו, ולא מצאנו כי קמה עילה להתערב בקביעות אלו ובמסקנות המשפטיות הנובעות מהן. גם ההרשעה בעבירה של התקהלות אסורה, לפי סעיף 151 לחוק, התבססה על תשתית הולמת; שכן כעולה מהעדויות ומהסרט, נטלה המערערת חלק בהתקהלות אסורה. הרשעתה בעבירה זו, במקום בעבירה של התפרעות – לפי סעיף 152 לחוק, נעשתה כדין בהתאם לסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, ולמערערת ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן גם בעבירה של התקהלות אסורה. לא מצאנו ממש בטענה, לפיה צו החיפוש היה בלתי חוקי. עותק צו החיפוש שהוגש לבית-המשפט נחזה להיות צו שנחתם על-ידי שופט בחתימת ידו; ומכל מקום, מתן צו החיפוש הוכח בעדותו של השוטר יוסי שלם, אשר לבקשתו ובמעמדו הוצא הצו. בכל הנוגע לטענת המערערת בדבר החלת ההגנה מן הצדק בעניינה, מקובלת עלינו עמדת בית-משפט קמא, לפיה לא ננקטה כלפי המערערת אכיפה בררנית, שיש בה כדי להצדיק את ביטול האישום, ובפרט כאשר בעת הגשת כתב-האישום הייתה בידי המאשימה תשתית ראייתית שהצדיקה את אישומה של המערערת בעבירות של תקיפת שוטרים, זאת בשונה מהתשתית הראייתית שעמדה בעניינם של אנשים נוספים שנטלו חלק בהתקהלות. לפיכך, לא מצאנו עילה להתערב בהכרעת-הדין המרשיעה.

8.דין הערעור על גזר-הדין להתקבל.

בשונה מעמדתו של בית-משפט קמא, סבורים אנו כי ניתן להאריך את המאסר המותנה שהוטל על המערערת במשפטה האחרון. סעיף 56 לחוק העונשין, שכותרתו "הארכת תקופת התנאי" מאפשר לבית-המשפט להימנע מהפעלת מאסר על-תנאי, ולצוות, מטעמים שיירשמו, כי תקופת התנאי תוארך לתקופה נוספת, ובלבד שסמכות זו תופעל "לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בשל עבירה נוספת". בהלכה הפסוקה הותוו אמות מידה המסייעות לקבוע האם עסקינן בעבירה אחת או יותר, לצורך האפשרות להאריך מאסר מותנה בשל "עבירה נוספת" (ראו: רע"פ 6100/12 פלוני נ' מדינת ישראל (16.8.12), בפִסקה 18 לפסק-הדין; והאסמכתאות המפורטות שם). בהקשר זה נפסק: "לצורך מענה לשאלה העולה בהקשר זה, יש להבחין בין המקרה בו אותו מעשה מהווה עבירה על-פי מספר סעיפי חוק שונים, או שהעבריין מבצע מספר עבירות שהן חלק של מסכת אחת, לבין מצב בו אדם מבצע בקרבת זמן מספר עבירות שונות, המורכבות כל אחת ממעשה פלילי נפרד וממחשבה פלילית נפרדת" (רע"פ 4455/91 פרץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(1) 100, 102 (1991)). סבורים אנו, כי את שלוש העבירות של ההפרעה לשוטר שבהן הורשעה המערערת, יש לראות כעבירות שהן חלק ממסכת אחת, בבחינת הזמן, המקום והנסיבות; וכי ניתן, אפוא, לסווגן כ"הרשעה ראשונה בעבירה נוספת" לצורך הארכת המאסר על-תנאי. לגופו של גזר-הדין, הגענו לכלל מסקנה, כי ראוי בנסיבות העניין להימנע מהטלת מאסר בפועל, ולהאריך את המאסר על-תנאי, ולא להפעילו. מוצדק להאריך את המאסר על-תנאי, זאת בהתחשב – בזיכויה של המערערת משלוש עבירות של תקיפת שוטר; בעובדה שרבים אחרים אשר ביצעו עבירות דומות של התקהלות אסורה והפרעה לשוטר לא הועמדו לדין; בנסיבות ביצוע העבירות שהתבטאו בעיקר בהתנהגות פסיבית; ובחלוף פרק זמן ממושך של למעלה משש שנים מעת האירועים.

9.על-יסוד האמור לעיל, נדחה הערעור על הכרעת-הדין; והערעור על גזר-הדין מתקבל באופן שהמאסר על-תנאי בת"פ 3723/01 של בית-משפט השלום בירושלים יוארך בשנתיים נוספות מהיום. רכיבי גזר-הדין שנקבעו על-ידי הערכאה קמא, יבוטלו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ