אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן נ' שרנשי ואח'

כהן נ' שרנשי ואח'

תאריך פרסום : 28/08/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
15055-03-11
28/08/2011
בפני השופט:
מרים ליפשיץ-פריבס

- נגד -
התובע:
מימי כהן ע"י ב"כ עו"ד יעקב שמשי
הנתבע:
1. אילנה שרנשי
2. חיים שרנשי
3. משרד התחבורה המפקח על התעבורה

פסק-דין

פסק דין

1.תחילתה של תובענה זו, בבקשה למתן צו מניעה זמני לפיו ייאסר על המשיבה 3 לשנות את רשום הבעלות בזכות הציבורית שמספרה 15663 (להלן – "הזכות הציבורית"), אשר נרשמה על שם התובעת-המבקשת. לפי הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים הוחלט כי ההחלטה בבקשה ובתביעה יינתנו במאוחד, לאחר שנשמעו העדויות והוגשו הסיכומים.

2. התביעה הוגשה בגין הפרת זיכרון דברים והסכם (נספחים א' וב' לבקשה ולכתב התביעה) למכירת הזכות הציבורית לתובעת ע"י הנתבעים 1 ו-2 . זאת לאור הודעתה של הנתבעת 3 לפיה עליה להחזיר את הזכות הציבורית שניתנה ואושרה לה מאחר והוצג בפני הנתבעת 3 צו של בית הדין הרבני לפיו מבוטל צו קודם שניתן לפיו אושרה העברת הזכות הציבורית משמה של הנתבעת 1 (הודעת הנתבעת 3 צורפה כנספח כב-1 לבקשה ולכתב התביעה). התובעת, טענה כי עומדת לה הזכות לאכוף על הנתבעים את רישום הזכות הציבורית על שמה כמתחייב בהסכם, לאחר שהיא שילמה את מלוא התמורה עבורה. ההסכם, נחתם לטענתה ביום 17.8.09 באמצעות מתווך רישיונות למוניות, מר יעקב ראובינוף (להלן-"המתווך") על פי יפוי כוח שניתן לו ממנה (נספח ח' לבקשה ולכתב התביעה) ומצד הנתבעת 1 חתם על ההסכם הנתבע 2 , עפ"י ייפוי כח כללי נוטריוני מיום 19.3.07 (נספח ד' לבקשה ולכתב התביעה).

3.התובעת טוענת לפי תצהירו של המתווך שניתן מטעמה, כי נמסר לו ע"י הנתבע 2 על נסיבות העברת הזכות הציבורית שהייתה רשומה על שמו לשמה של הנתבעת 1 משיקולי מס וכי מכירת הזכות הציבורית, נועדה לכיסוי חובותיהם של הנתבעים 1 ו-2 לרשויות המס, על מנת לקיים את פסק הדין שניתן בהסכמה כנגדם לסילוק חובותיהם למס הכנסה (פסק הדין של בית המשפט המחוזי צורף כנספח ו' לבקשה ולכתב התביעה).

התובעת טוענת כי לפי ההסכם היא שילמה סך של 80,000 ₪ למס הכנסה (עותק האישור מיום 18.8.09 צורף כנספח ט-2 לבקשה)כחלק מתשלום התמורה בגין המכר. בכך, היא הביאה לביטול העיקול שנירשם על הזכות הציבורית ע"י רשויות המס (נספח י' לכתב התביעה). בנוסף, היא שילמה סך במזומן של 55,000 ₪ לנתבע 2 ( אישור קבלה על תשלום מלוא התמורה בגין המכר צורף כנספח ט-3 לבקשה ולכתב התביעה). לאחר ביטול העיקול, נירשם ביום 25.8.09 משכון לטובת התובעת על זכויותיהם של הנתבעים 1 ו-2 בזכות הציבורית (האישור צורף כנספח י"א לבקשה ולכתב התביעה) אף שאין חולק כי הזכות רשומה רק על שמה של הנתבעת 1.

4. ביום 14.10.09 ניתן אישורה של הנתבעת 3 להעברת הבעלות על הזכות הציבורית ע"ש התובעת (נספח י"ב לבקשה ולכתב התביעה ) וביום 10.1.09 שילמה התובעת את האגרה לרישיון המונית וניתן לה הרישיון שתוקפו עד ליום 31.12.11 (נספח י"ד לבקשה).

התובעת טוענת כי הנתבעת 2 הערימה על הנתבעת 3 וטענה לאובדן "המדליה" של המונית על מנת שיהיה בידה למכור את הזכות לצד ג' (שהתברר לה בדיעבד שהוא בנה של הנתבעת 1) תוך הפרה של החלטות שנתנו בבתי הדין הרבניים במסגרת סכסוך גירושין בין הנתבעים 1 ו-2 .

5.התובעת, הציגה צו של בית הדין הרבני האזורי בירושלים מיום 9.12.10 לפיו העברת הזכות הציבורית מהנתבעת 1 לנתבע 2 או לצד ג' שהנתבע 2 ייקשר עימו בהסכם, אינה תלויה בהסכמת הנתבעת 1 למכירת הזכות (נספח כ' לבקשה ולכתב התביעה). בצו אף נקבע כי מבוטלת "כל הגבלה מבית דין זה ו/או שהטילה האישה מלכה שרנשי ת.ז. 59271478 על העברת הזכויות והן תועברנה לפי הוראת המבקש בלבד, חיים שרנשי...".

6. ביום 13.12.10 ניתנה החלטה נוספת ע"י בית הדין הרבני האזורי בירושלים (נספח כ"א לבקשה ולכתב התביעה). בהחלטה נאמר כי לאחר שהוצגה בפניו ההחלטה של בית הדין הרבני הגדול מיום 29.7.10 בית הדין קובע כדלהלן:

א.ביה"ד רואה בחומרה את העובדה שמר שרנשי הסתיר מבית הדין האזורי את החלטת ביה"ד הגדול.

ב.מבטלים את הצו מיום כ' טבת תשע"א ( 09/12/10) וכל פעולה שבוצעה על סמך זה מבוטלת."

עקב החלטה זו , נשלחה הודעה ע"י הנתבעת 3 לתובעת לפיה לאחר שהתקבלה אצלה ההחלטה (נספח כ"א לכתב התביעה) על בטול הצו שאישר את העברת הבעלות ובהתאם להחלטה מאוחרת זו, על התובעת להחזיר למשרד התחבורה את הזכות הציבורית ואת המדליה ללא דיחוי (נספח כ"ב-1 לכתב התביעה) .

7. התובעת טוענת כי יש לאכוף את ביצועו של ההסכם ואין לחייב אותה בהחזרת הזכות הציבורית והמדליה שנמסרו לה שכן ההסכם והרכישה, נעשו כדין ובתום לב והושלמו, לאחר ששולמה על ידה מלוא התמורה לפי ההסכם. אין גם לאפשר לנתבעת 1 , להתעשר על חשבונה לאחר שהוסר העיקול על הזכות הציבורית וסולקו חובותיה למס הכנסה עם תשלום התמורה לפי ההסכם.

8.הנתבעת 1 טענה כי עסקינן בהסכם פיקטיבי בין התובעת ובינה. התובעת, לא התייצבה לדיונים והחתימה על ההסכם הייתה באמצעות המתווך והנתבע 2 , שעשו יד אחת על מנת להערים עליה ומבלי שהוכח שמלוא התמורה שולמה.

הנתבעת 1 הוסיפה כי הנתבע 2 , עשה שימוש ביפויי כוח שניתן לו למרות שהוא בוטל כבר ביום 21.8.08 לפי החלטה של בית הדין הרבני (מש/5) . היה על התובעת, לבדוק על שם מי רשומה הזכות הציבורית ולהימנע מהתקשרות בהסכם באמצעות הנתבע 2 , שלא הוסמך לכך.

בנסיבות העניין, היה על הנתבעת 3 לסרב לבקשתה של התובעת להעביר את הזכות הציבורית על שמה. לטענתה, המדליה טרם הועברה לתובעת וגם בשל כך לא הושלם המכר ודין התביעה והבקשה להידחות . לפיכך, יש להותיר על כנה את דרישתה של הנתבעת 3 מהתובעת מיום 13.2.11 להחזרת הזכות הציבורית למשרד התחבורה.

9. הנתבע 2 טען כי הזכות הציבורית נרשמה על שמה של גרושתו כיום, הנתבעת 1 , רק על מנת למנוע הטלת עיקול על הזכות אף שלא הייתה לה כל זכות בפועל על המונית. בהתאם לכך, ניתן לו יפויי כוח כללי נוטריוני מהנתבעת 1 שמכוחו עמדה לו הזכות למכור את הזכות הציבורית לתובעת (נספח ד' לבקשה ולכתב התביעה). במענה לטענתה של הנתבעת 1 כי יפויי הכוח בוטל ע"י בית הדין הרבני, טען הנתבע 2 כי הביטול נעשה בכפוף להצהרתה של הנתבעת 1 לפיה הזכות הציבורית שייכת לו.כך גם, חלק מהתמורה ששולמה הביאה לסילוק חובותיו וחובותיה של הנתבעת 1 למס הכנסה וכן סולקו חובות אחרים כדוגמת חוב ל"פמה מימון לרכב" ( מש/10). לפיכך, אין בידי הנתבעת 1 להינות מפירות המכר ובד בבד למנוע את קיומו של ההסכם, לאחר שהוסר העיקול על הזכות הציבורית ודין התביעה להתקבל.

10. הנתבע 2 הוסיף כי היטב היה ידוע לנתבעת 1 על עסקת המכר עוד בחודש ספטמבר 2009. למרות זאת, היא התעכבה במשלוח ההודעה לנתבעת 3 על כך שיפוי הכוח בוטל ואין לה להלין בדיעבד על ההסכם, לאחר שהושלם ביצועו. לדבריו, הוא לא ידע על החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 29.7.10 (נספח יט לבקשה ולכתב התביעה) לפיה הזכות הציבורית נשארת ע"ש הנתבעת 1 ובדין ניתן הצו ע"י בית הדין הרבני האזורי לפיו ניתנה לו הרשות להעברת הזכות הציבורית לתובעת (נספח כ' לכתב התביעה). כך גם, לנתבעת 3 לא היה ידוע על החלטת בית הדין הרבני הגדול , קודם למכירת הזכות לתובעת ולפיכך, דין התביעה להתקבל.

11.התובעת טענה מנגד כי המדליה כבר הונפקה לה ואין לפגוע בזכויותיה בשעה שלא היה בידה לדעת על ביטול יפויי הכוח שניתן לנתבע 2 ע"י הנתבעת 1 ובפרט כאשר ניתנה החלטה ע"י בית הדין הרבני האזורי מיום 31.1.10 לפיה הזכות שייכת לנתבע 2 , בכפוף לקיום חיוביו לנתבעת 1 (נספח י"ז לכתב התביעה).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ