אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן נ' עירית קרית אתא ואח'

כהן נ' עירית קרית אתא ואח'

תאריך פרסום : 11/10/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריות
3532-05-08
10/10/2010
בפני השופט:
דאוד מאזן

- נגד -
התובע:
מאיה כהן
הנתבע:
1. עירית קרית אתא
2. איילון חב' לביטוח

פסק-דין

פסק דין

מונחת בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת.

הצדדים הסמיכו אותי לפסוק על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

העובדות הדרושות לעניין:-

התביעה הוגשה נגד עיריית קרית אתא (להלן: "העירייה") וכנגד איילון חברה לביטוח בע"מ, בהיותה מבטחת העירייה בביטוח אחריות כלפי צד ג'.

גרסת התובעת ביחס לתאונה וכפי שפורטה בכתב התביעה, הינה כדלקמן:

ביום 5/6/04, בשעות הבוקר לערך, טיילה התובעת עם ילדיה ברחבה/כביש ברחוב שדה בוקר, סמוך לבית מספר 34. תוך כדי טיולה, כאמור, נתקלה רגלה של התובעת בעצם מתכתי אשר בלט מתוך הכביש/הרחבה, בגובה נמוך והיה קשה להבחין בכך. כתוצאה מכך נפלה התובעת ונחבלה קשות ביד ימין.

התובעת המשיכה וציינה כי מדובר בספסל ישיבה אשר הותקן על ידי נתבעת 1 בעבר ואשר הוצא על ידה ולאחר ההוצאה, בסיס המתכת, המקבע את הספסל למדרכה, לא הוסר בשלמותו.

האחריות:-

לא בכל תיק אנו נחזור ונציין מושכלות יסוד בדיני נזקין ובפרט בעוולת הרשלנות: חובת הזהירות – קשר סיבתי - נזק.

אין ולא יכולה להיות מחלוקת לגבי קיומה של חובת זהירות מושגית.

עיינתי בתמונות ת/1 – ת/4 ולפי תמונות אלה רואים, שמדובר במפגע שקיים ברחוב, מדובר במכשול משמעותי ובלתי צפוי.הפסיקה קבעה חובת זהירות קונקרטית כאשר המכשול בדרך היה משמעותי ובלתי צפוי כגון מהמורות ובורות במדרכה. כך גם לגבי העדר תאורה מתאמת ברחוב, וזו חובתה של הרשות המקומית להאיר את הרחובות באופן סביר. כך כאשר חלקי מתכת שהיו מקובעים ונותרו על המדרכה, יש בם להוות מכשלו בדרכה של התובעת. רא: נקבע הן בת"א 1157/04 ויקטוריה גמיש נ' עיריית עפולה, והן בת"א 1151/98 עיאש ריקי נ' עיריית טבריה וכן בת"א 99 / 3345 חנינה שרה נ' עירית ת"א, לפי כך חובת הזהירות הן המושגית והן הקונקרטית, מתקיימת בנסיבות המקרה. אולם נטל ההוכחה על התובעת להראות כי החובה הופרה וכי היו בפועל ליקוי או מכשול אשר נפגעה מהם.

אני ער לטענה שהועלתה בכתב ההגנה ובסיכומים וכן למוצג נ/1, לפיהם המקום הנטען כלול בתוך חלקה 59, שהוא למעשה שטח פרטי ולא ציבורי.

ברע"פ 6795/93 אגדי נ' מדינת ישראל דן בית המשפט בהגדרת רחוב ואם רחוב יכול גם שטח פרטי, בעניין זה הפנה בית המשפט העליון להגדרת רחוב שבסעיף 1 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש] ולהגדרה של "רחוב" (שתוקפו שריר וקיים לאור הוראותיו סעיף 1לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981), שזה נוסחה: "'רחוב' או 'דרך' לרבות כביש, שדרה, סמטה, משעול לרוכבים או לרגלים, רכב, חצר, טיילת, מבוי, מפלש וכל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו, או שהציבור נכנס אליו או רשאי להיכנס אליו".

בית המשפט לאחר שעיין בפקודת העיריות מצא שפקודת העיריות [נוסח חדש] כוללת בהוראות ההסמכה והסמכות שבה הן רחובות העוברים ברכוש הפרט והן כאלה המותווים על גבי מקרקעין רכוש הציבור, כי כך עולה מן ההשוואה בין הנוסחאות של סעיפים שונים בפקודה, למשל, סעיפים 235(2) ו-235(3). לפי הראשון ביניהם העירייה - "תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט" ואילו הסעיף השני – 235(3) – מדבר על כך שעירייה - "תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב"

מכאן הסיק בית המשפט : " המחוקק הבחין אפוא בין החובות של העירייה באשר ל"רחוב" כמונח כללי החובק כל סוגי הרחובות לבין רחוב שאינו רכוש הפרט, מושג שאליו הצמיד מילים המגדירות אותו ככזה. המחוקק קבע חובות החלות על כל רחוב, בין שהוא רכוש הפרט ובין שאינו רכוש הפרט. לשון אחר, מן השימוש בתיבה "רחוב" ללא תוספת תיאורית ומן השימוש הבו-זמני במונח "רחוב שאינו רכוש הפרט" נובע, שיכול שרחוב יהיה רכוש הפרט ויכול שלא יהיה רכוש הפרט; ומקום שהמחוקק מבקש לצמצם הוראותיו לרחוב שאיננו רכוש הפרט, הוא אומר זאת מפורשות.לענייננו: בכל הנוגע למניעת מכשולים והסרתם ולהסגת גבול דיבר המחוקק על "רחוב" באופן כללי. הבחנה זו אף מובנת וסבירה, שהרי חובת תיקונו של רכוש הפרט רובצת על הפרט שהוא הבעלים של הרכוש, אך החובה למנוע מכשולים שיש בהם כדי ליצור סיכון לעוברים ושבים ב"רחוב", כהגדרתו בפקודת הפרשנות [נוסח חדש], היא כללית וחלה על כל רחוב. מניעת הסכנה לאדם ולרכוש העולה מן המכשול, במקום שבו עובר הציבור, ניצבת בראש דאגתם של המחוקק ושל העירייה שהוסמכה על-ידיו.

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בעניין זה אני מפנה לרע"פ 6723/05 ג'אבר באסם נ' מדינת ישראל .

מכאן, מאחר ועל פי התמונות ואין חולק על כך, שמדובר בחלק מהרחוב ואו מהמדרכה שפתוחה לציבור הרחב, החובה להסיר מכשולים ולהחזיקו-גם אם מדובר בשטח פרטי, רובצת לפתחה של העירייה.

לטעמי חלקי מתכת מקובעים, המוגבהים מהמדרכה או הרחוב מהווה מפגע. עלקי מתכת המקובעים , המופיעים באמצעו של שביל או רחוב או דרך הפתוחה לציבור אינה צפויה ועלולה להטעות את ההולך בשביל.

מאחר והעירייה הפרה חובה זו, הרי היא אחראית מכוח עוולת הרשלנות בפיצוי התובעת על נזקיה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ