אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן נ' מנהל מקרקעי ישראל

כהן נ' מנהל מקרקעי ישראל

תאריך פרסום : 09/01/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
7017-06-09
05/01/2012
בפני השופט:
בנימין ארנון

- נגד -
התובע:
ציונה כהן
הנתבע:
מנהל מקרקעי ישראל

החלטה

מונחת לפני בקשתה של גב' ציונה כהן (להלן: "המבקשת") מיום 5.12.2011 לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית משפט זה ביום 16.11.2011 בהליך שבכותרת (להלן: "פסק הדין") עד למתן הכרעה בערעור על פסק הדין אשר בכוונתה להגיש לבית המשפט העליון. יצויין כי בבקשה אחרת שהגישה המבקשת ביום 5.12.2011 ציינה כדלקמן: "...מגישה במקביל בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין והארכת מועד לפקיעת צו המניעה הקיים בתיק" [ההדגשה אינה במקור – ב.א.]. בפסק הדין נדחתה במלואה תביעתה של המבקשת ונקבע בו, בין היתר, כי המבקשת אינה הבעלים של בית בשטח של כ- 22 מ"ר שכתובתו כיום הינה רחוב קיבוץ גלויות מס' 9 בבית דגן ושל החצר הסמוכה לו בשטח של כ- 595 מ"ר (גוש 6070 חלק מחלקות 22 ו- 49) (להלן ביחד: "המקרקעין"). בנוסף נקבע בפסק הדין כי על המבקשת לשלם למשיב, מינהל מקרקעי ישראל, הוא הנתבע בתובענה נושא פסק הדין (להלן: "המינהל"), הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ש"ח.

לאחר שעיינתי בבקשת המבקשת, בתגובת המינהל, ובתשובת המבקשת מיום 3.1.2012 לתגובת המינהל, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להעתר לבקשת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק הדין או למתן צו מניעה עד למתן החלטה בערעור שיוגש על ידי המערערת להארכת תוקפו של צו המניעה שניתן על ידי בהסכמת הצדדים ביום 26.4.2010 לפיו הוסכם בין הצדדים כי עד למועד מתן פסק הדין המינהל לא יפנה את המבקשת מהמקרקעין ולא יהרוס את הבית. עם זאת, כפי שיפורט בסעיף 8 להלן, החלטתי ליתן צו ארעי אשר לפיו ימנע המינהל מלפנות את המבקשת מהמקרקעין ומלהרוס את הבית, וזאת – עד ליום 19.1.2012. אפרט להלן את נימוקי להחלטתי זו.

בנסיבותיו של המקרה הנוכחי, יש ממש בטענת ב"כ המינהל, כמפורט בסעיף 3 בתגובתו לבקשה, לפיה אין מקום להגשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שכן למעט חיוב המבקשת בהוצאות המינהל (אשר כבר שולמו על ידי המבקשת) פסק הדין הדוחה את התביעה אינו קובע כל הוראה אופרטיבית שניתן לעכב את ביצועה (ראו: רע"א 4619/05 בנק הפועלים בע"מ נ' רבינוביץ (פורסם במאגרים משפטיים, 24.8.2005) בפסקה 2 בפסק הדין). עם זאת, לנוכח הודעתה של המבקשת, שאינה מיוצגת, כי היא מגישה בקשה אף ל"הארכת מועד לפקיעת צו המניעה הקיים בתיק", מצאתי להתייחס גם לטענתה זו.

תקנה 370(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א") קובעת כי סעד זמני יפקע "עם הפסקת התובענה, עם ביצוע פסק הדין או בתום המועד שנקבע בו, לפי המוקדם" [ההדגשה אינה במקור – ב.א.]. לענין זה "'הפסקת תובענה' – לרבות דחיה ומחיקה של תובענה" (תקנה 360 בתקנות סד"א).

עם זאת, תקנה 471(א) בתקנות סד"א מקנה לבית המשפט שנתן החלטה המפקיעה תוקפו של סעד זמני שנתן, לרבות פסק דין הדוחה את התובענה, אשר כולל "במפורש או מכללא", אף החלטה על פקיעת הסעד הזמני, סמכות "מטעמים מיוחדים שיירשמו וכל עוד לא הוגש ערעור או לא הוגשה בקשת רשות לערער, להורות שההחלטה המתבטלת תעמוד בתקפה, בלי שינויים או בשינויים, הכל עד להכרעה בערעור או בבקשת הרשות לערער, או לתקופה קצרה מזו" [ההדגשות אינן במקור – ב.א.].

על פי ההלכה הפסוקה "סעד זמני לתקופת הערעור יינתן אך "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי). זאת, כיוון שמשנדחתה תביעתו של מבקש הסעד, משמע כי לכאורה בקשתו אינה מבוססת, ועל כן לא בנקל יינתן לו הסעד" (ע"א 589/10 עיריית הוד השרון נ' ניר שיתופי – אגודה ארצית שיתופית להתיישבות (פורסם במאגרים משפטיים, 12.4.2010) בפסקה 15 בפסק הדין (להלן: "עניין ניר")).

בפסק הדין בעניין ניר נקבע גם כי "הדרישה לקיום טעמים מיוחדים משמעה, כי על מבקש הסעד להוכיח את ההצדקה המיוחדת להושטת הסעד לתקופת הערעור. לשם כך, אין די כי יראה שלערעור שהגיש סיכויים טובים להתקבל; עליו להראות גם כי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יינתן הסעד הזמני, או, למצער, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו" [ההדגשות אינן במקור – ב.א.] (בפסקה 15 בפסק הדין).

עולה אם כן כי כאשר בית המשפט בוחן את הצורך בהענקת סעד זמני בתקופת הערעור עליו לבחון את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות. יוער כי שיקולים אלה דומים לשיקולים אשר על בית המשפט לשקול לצורך עיכוב ביצועו של פסק דין (ראו למשל: ע"א 10702/05 לוי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, 14.1.2007) בפסקה 7 בפסק הדין).

בחינת סיכויי הערעור: בבקשתה המבקשת לא העלתה טענות כנגד ההכרעות שנקבעו בפסק הדין. טענות אלה הועלו על ידה רק בתשובתה לתגובת המינהל. טענות אלה נסובות בעיקרן סביב קביעותיו העובדתיות של בית המשפט והתרשמותו השלילית מעדותה של המבקשת. מנגד ב"כ המינהל טען בסעיפים 12 ו- 13 בתגובתו לבקשה כי פסק הדין "מתבסס הן על קביעות עובדתיות חד משמעיות והן על שלילת אמינותה של המבקשת בעדותה לפניו". בנוסף נטען על ידו כי פסק הדין נתמך ב"קונקלוסיביות המרשם", ומושתת על "העדר תשתית ראייתית לטענות המבקשת בדבר ההתקשרות המקורית שבין סבתה המנוחה [של המבקשת – ב.א.] לבין עמידר" וכן על "אופן התנהלות של המבקשת עצמה מאז שרכשה את זכויותיה בבית המגורים ובכלל זה התנהלות הסותרת את טענותיה לבעלות".

יוזכר כי טענתה העיקרית של המבקשת בתביעתה היתה כי רישום המדינה כבעלים במרשם המקרקעין נעשה במרמה ויש לבטלו על פי סעיף 93 בפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), התשכ"ט – 1969, לטענה זו אף נוספה טענה בדבר קיום תרמית כנגד סבתה, לרבות טענת "לא נעשה דבר" לגבי החוזים עליהם חתמה סבתה. אני סבור כי לנוכח רף ההוכחה הגבוה שעמד בפני המבקשת בטענות התרמית אשר דורשות רמת הוכחה גבוהה מעבר לרמה המקובלת במשפט האזרחי מחד גיסא, ולנוכח דלות הראיות שהוצגו על ידי המבקשת, אשר נסמכה על ספקולציות והשערות בלבד מאידך גיסא, ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור קלושים, ולכך יש אף להוסיף את התרשמותי הבלתי אמצעית השלילית מעדותה של המבקשת.

אשר לבחינת מאזן הנוחות: אמנם, הכלל הוא כי "סיכון הנוגע לפינוי נכס מקרקעין במהלך תקופת הערעור עשוי להצדיק מתן סעד זמני עד ההכרעה בערעור, כדי למנוע קושי בהחזרת המצב לקדמותו" (ענין ניר, בפסקה 16 בפסק הדין) וביחוד כאשר מדובר בנכס מגורים. אולם, מאחר שמסקנתי היא שסיכויי הערעור הינם קלושים אינני סבור כי בנסיבותיו של הליך זה יש להעתר לבקשתה של המבקשת על אף שלכאורה עלול להגרם לה נזק בלתי הפיך עקב פינוייה מהמקרקעין והריסת הבית.

בהקשר זה יודגש כי לו הייתי סבור שהבית אכן משמש דרך קבע למגוריה של המבקשת וכי אין ברשותה מקום מגורים אחר ייתכן שהייתי נוטה לקבל את בקשתה להותיר את צו המניעה על כנו עד להכרעה בערעור. אולם, אין להתעלם מכך שעניינה של המבקשת נידון, עוד טרם הדיון בתובענה זו, במסגרת חמישה הליכים שונים אשר עם סיומם נקבע בפסק דין חלוט של בית המשפט העליון כי המבקשת נטשה את הבית ואת החצר, וכי הינה זכאית לזכויות מגורים בנכס אחר (סעיף 30 בתגובת המינהל).

ראוי גם לציין כי על אף התנגדותה של המבקשת לממצאים ולקביעות אשר פורטו בפסק הדין, ולמרות טענתה לפיה היא אינה מתגוררת בדירה האחרת, הרי שאף היא עצמה לא טענה בתשובתה באופן פוזיטיבי כי היא אכן מתגוררת כיום בבית או עושה בו שימוש דרך קבע.

מאחר שהמבקשת אינה מתגוררת או שוהה דרך קבע בבית נושא התובענה, ומאחר שאף לטענתה מצבו הפיזי של הבית אינו טוב, אין בו מים חמים, ותקרתו עשויה בחלקה מאזבסט - אני סבור כי במידה ויפסק בערעור כי המבקשת זכאית לזכויות הבעלות בבית ובחצר וכי עקב פינוייה מהם והריסת הבית נגרמו לה נזקים – ניתן יהיה לפצותה בכסף בגין כך.

יודגש כי מדברי המבקשת עצמה, כמפורט בסעיף 5.2 בתשובתה, עולה כי במהלך השנים היא לא ביקשה להתגורר דווקא בבית נושא התובענה, וכי במהלך תקופה ארוכה היא ניהלה מו"מ לפינויה מהמקרקעין ומהבית בתמורה לכך שתוענקנה לה זכויות בעלות בבית ובמגרש חליפיים.

לא למותר לציין כי לנוכח זהות המשיב – קרי: מינהל מקרקעי ישראל, אין כל ספק בדבר יכולתו לפצות את המבקשת "הן כספית והן במישור הקנייני אם יתעורר צורך בכך" (סעיף 30 בתגובת המינהל).

בשולי הדברים יוער כי אף בית המשפט העליון עמד על כך שכאשר עסקינן ב"מקרקעין שנטען לגביהם כי הם מקרקעי ציבור, יש לשקול בגדרי מאזן הנוחות את האינטרס הציבורי שעניינו שמירה על מקרקעין אלו" (ענין ניר, בפסקה 16 בפסק הדין) ואף טעם זה תומך בדחיית בקשתה של המבקשת.

לנוכח כל האמור לעיל הנני דוחה בזאת את בקשתה של המבקשת למתן צו מניעה לתקופת הערעור אשר ימנע את פינויה מהמקרקעין ואת הריסת הבית. עם זאת, על מנת ליתן למבקשת שהות לפנות את מיטלטליה ככל שאלה מצויים בבית או בחצר, ובכדי ליתן למבקשת סיפק לפנות לבית המשפט העליון בהתחשב בהחלטתי זו, החלטתי ליתן למבקשת צו ארעי לפיו ימנע המינהל מלפנות את המבקשת מהמקרקעין ומלהרוס את הבית עד ליום 19.1.2012.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות בבקשה זו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ