אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן נ' מדינת ישראל

כהן נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 01/03/2012 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי מרכז
43912-10-11
26/02/2012
בפני השופט:
אחיקם סטולר

- נגד -
התובע:
יעקב כהן
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בימ"ש תעבורה פתח תקווה בתיק מספר תת"ע 486-02-10 הכרעת הדין מיום 19.9.11 וגזר הדין מיום 23.10.11 (כב' השופט אנושי), לפיו הורשע המערער בעבירה של סירוב למתן דגימת אוויר נשוף לאיתור אלכוהול, עבירה לפי סעיף 64 (ד), 62 (3) ו 39 א' לפקודת התעבורה תשכ"א 1991 (להלן: "הפקודה").

על המערער נגזרו העונשים הבאים: 24 חודשי פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה; קנס בסך 1,800 ₪; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים.

כתב האישום

כנגד המערער הוגש כתב אישום לפיו ביום 12.8.10 בדרך רבין כביש 42 נס ציונה נהג ברכב פרטי בהיותו שיכור לאחר שסירב לתת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר.

פסק דינו של בית משפט קמא

בית המשפט קמא ניתח את העדויות שהיו בפניו. מטעם התביעה העידו עד תביעה 1 השוטר רב סמל עובד עובדיה שוטר סיור משטרת נס ציונה אשר במסגרת עדותו הוגש כתב האישום והזמנה לדין (ת/1), דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות (ת/2), דו"ח עיכוב (ת/3). כמו כן העיד בפני בימ"ש קמא עד תביעה 2 השוטר פקד אריק בר כליפא מתחנת ראשל"צ אשר במסגרת עדותו הוגש מזכר (ת/4), שימוע לגבי החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב (ת/5) וכן שימוע לגבי רישיון נהיגה (ת/6). מטעם ההגנה העיד המערער עצמו.

לאחר סקירת העדויות ניתח בימ"ש קמא את סעיף 64 ב' (ב 2) לפקודת התעבורה ובחן האם התקיימו בעניין דנן התנאים הקבועים בסעיף האמור. בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי התשובה חיובית. בימ"ש קמא קבע בהסתמך על עדותו של עד תביעה 2 והמסמך ת/4 וכן קבע כי הסברו של עד תביעה 2 ודרישתו מהמערער לעבור בדיקת נשיפה עומדים בתנאים הקבועים בסעיף 64 ב' (ב 2) הנ"ל לעניין הדרישות וההסברים אותם יש למסור לנהג החשוד בשכרות. בית המשפט קמא ציין שעד תביעה 2 ביקש מהמערער להיבדק במכשיר הינשוף על מנת לבדוק אלכוהול, המערער סירב, עד תביעה 2 הסביר למערער כי אם יסרב ייחשב לשיכור בעיני החוק, רישיונו עלול להיפסל על ידי קצין ל 30 יום, תירשם לו הזמנה לדין בגין נהיגה בשכרות ובימ"ש עלול לפסול אותו עד שנתיים. בנקודת זמן זו נשאל המערער האם הוא מבין את משמעות הסירוב והמערער השיב בחיוב ולשאלה חוזרת וישירה האם הוא מסכים להיבדק ענה המערער בשלילה, בית המשפט קמא קיבל עדותו זו של עד תביעה 2 כעדות אמינה ומבוססת (ראה עמוד 5 לפסק הדין, סעיף 16).

כן קבע בימ"ש קמא כי בפועל אין ספק שהמערער נדרש להיבדק במהלך האירוע וכן המערער עצמו אישר שסירב לבדיקה באומרו כי: "הם ביקשו ממני רק בתחנה לעשות את הבדיקה ואחרי שהם השפילו אותי, הרימו עליי ידיים בתחנה אולי בגלל עצבים, לא כי היה לי משהו להסתיר".

בימ"ש קמא לא קיבל את גרסתו הראשונית של המערער שדבר לא הוסבר לו ואיש לא שוחח עמו ולא היה עם מי לדבר. בית המשפט קמא נתן אמון מלא בדברי עד תביעה 1 כי המערער מסר לו בין היתר ששתה 2 כוסות וודקה ואמר לו: "אני בן אדם אמיתי, בגלל זה אני מסרב להיבדק, שתיתי רק 2 כוסות". לעניין טענת המערער כי לא שתה באירוע שבו נכח עם בני משפחתו, ציין בימ"ש כי אם אכן נכחו בני משפחה עם המערער הרי אלה לא הובאו למסור עדות בנושא, כך שלעניין זה עומדת רק טענתו של המערער כאשר היא לא נתמכת בדבר (ראה סעיף 22 להכרעת הדין).

בסעיף 24 להכרעת הדין בוחן בימ"ש קמא את טענת ההגנה לפיה כיוון שעד תביעה 1 לא ציין את הסבר משמעות הסירוב והדרישה להיבדק בסעיף 8 בת/2 לא ניתן להסיק כי היה הסבר ודרישה כאמור רק ממזכרו של עד תביעה 2. בית המשפט קמא נדרש לטענה זו וקבע שהיא אינה מקובלת עליו ונימוקיו היו שאכן עד תביעה 1 לא מילא כנדרש את סעיף 8 בת/2 ובעדותו גם לא זכר אם הסביר משמעות הסירוב ולכן בית המשפט לא התייחס להסבריו בנושא כרכיב בהרשעת המערער, דהיינו, בית המשפט לעניין הסירוב נסמך רק על הסברו של עד תביעה 2 ועל מזכר ת/4. יחד עם זאת, בית המשפט קמא כתב בסיפא לסעיף 24 להכרעת הדין שמזכרו של עד תביעה 2 ת/4 הוא טופס ברור ומפורט שהוא מקבלו כאמין ואשר משקף הסבר ודרישה להיבדק מהמערער. עוד קבע בית המשפט קמא שאין בעיניו מקום לכל אפליה מבחינת קבילות ומשקל הראייה בינו לבין מסמך ת/2.

בית המשפט ציין שאם סבר המערער שהוא חף מפשע ולא שתה כלל, אם סבר שהחשד שמוטח בו הוא חשד שווא ההיגיון מחייב היה שהיה "קופץ" על ההזדמנות להוכיח את חפותו ודורש שייבדק, אולם כאמור המערער סירב לכך לאחר שהבין שהוא מואשם בשכרות.

בית המשפט קבע שהוא מודע לעובדה כי ההרשעה הזו בסירוב מבוססת למעשה על גרסתו של עד תביעה 2 וקבע כי אין מניעה לבסס הרשעה של עד יחיד לאור משקלה הסגולי הרב של העדות שזכתה למלוא אמונו של בימ"ש קמא ולמלוא המשקל הראייתי המתחייב מתוכנה. במקרה זה לאור עדותו האמינה של עד תביעה 2 והן של עד תביעה 1 ודברי המערער עצמו על הסתירות שבהן הושלם לטעמו של בית המשפט קמא פסיפס הראיות הנדרש להרשעה בעבירה נושא כתב האישום כנגד המערער ולכן ראה בית המשפט להרשיעו בדין.

בהודעת הערעור נטען באריכות כי אין לקבל את הכרעת בימ"ש קמא כאשר נמנים בהודעה כשלים רבים שמצא המערער בהכרעת דינו של בימ"ש קמא. אחת הטענות היא שלא ניתן כלל להאשים בסירוב לעבור בדיקת נשיפה כאשר לא הוכח שהיה מכשיר ינשוף זמין. כך גם סבור ב"כ המערער שמזכרו של עד תביעה 2 הוא מפוברק עד כי היה על בית המשפט קמא ליתן לו משקל אפסי.

ב"כ המערער טוען שהמערער לא שיתף פעולה בגלל האלימות שהופעלה כנגדו וכן השאלה אם המערער הבין או לא הבין את שהוסבר לו היא שאלה שבעובדה ועל התביעה היה להוכיח שהתקיים יסוד נפשי ברור של תובנה וסירוב. כן נטען כי בימ"ש קמא לא דן כלל בשאלה אם המערער הבין או לא הבין והסתפק בזה שנחה דעתו שלמערער הוקרא אותו סעיף. דהיינו, בית המשפט לא בחן את השאלה האם התקיים במערער היסוד הנפשי של סירוב אחרי תובנה; בית המשפט לא בחן את הסימולטניות הנדרשת בין הדרישה, התובנה ואירוע הנהיגה, בית המשפט לא נתן דעתו כלל לשאלה מה מחולל יסוד נפשי או מה היה דרוש כדי שיתחולל יסוד נפשי באדם סביר אחר. בנוסף לכך, מצביע בא כוח המערער על סתירות בחומר הראיות וטוען כי המדובר במסמכים מפוברקים וכן תוקף את פעילותו של פקד בר כליפא.

ב"כ המערער טוען שלפי עדותו של המערער לא דרשו ממנו בדיקת ינשוף, לא הזהירו אותו מפני סירוב לבדיקה ולא ערכו לו בדיקת מאפיינים בשטח.

ב"כ המערער סבור כי שגא בימ"ש קמא כשסמך את ידו למעשה על עדותו של עד תביעה 2 ולא שקל את זה בהתאם להוראות סעיף 55 לפקודת הראיות עדותו של עד יחיד.

בנוסף לכך, מלין ב"כ המערער על בדיקת המאפיינים שבוצעה וכן על כך שהמערער הופלה בהגנתו בבימ"ש קמא וההפליה היא שבימ"ש קמא לא נהג במידה שווה במערער ובמדינה.

לעניין העונש, טוען ב"כ המערער כי שגא בימ"ש קמא בהטילו עונש חמור על המערער. לא המערער ולא אופי העבירה מחייבים בנסיבות אלו את העונש שהושת על המערער, העונש הוא בלתי סביר והרסני, אינו עומד באמות המידה שמצופות מענישה היודעת את מטרותיה ושוקלת את כולן.

המשיבה טוענת שיש לדחות את הערעור שכן מדובר בערעור על ממצאים עובדתיים ודרכו של בימ"ש שלערעור שלא להתערב בממצאים עובדתיים. במקרה דנן בימ"ש קמא ביסס את הכרעת דינו על עדותו של עד תביעה 2 ובעיקר על המזכר ת/4. שאר חלקי הערעור אינם רלוונטיים מאחר שלא הובאו בהודעת הערעור וכן נוכח העובדה שמדובר בעבירת סירוב אז כל מה שהיה לדון האם המערער סירב אם לאו, האם יש טעות בהכרעת דינו של בימ"ש קמא באשר לעבירת הסירוב.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ