אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן נ' מדינת ישראל

כהן נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 26/06/2011 | גרסת הדפסה
עמ"ת
בית המשפט המחוזי מרכז
678-06-11
26/06/2011
בפני השופט:
מיכל ברנט

- נגד -
התובע:
אבירם כהן
הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופט ימיני) מיום 26.05.11 לפיה שוחרר העורר למעצר בית בבית הוריו בפיקוח וזאת עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינו. המשך דיון בעניינו של העורר נקבע ליום 07.07.11.

כנגד העורר ואדם נוסף הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של סחר בסם מסוכן בצוותא חדא, עבירה לפי סעיף 13 + 19 א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973 + סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

מכתב האישום עולה כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום הופעלה סוכנת משטרתית, וביום 17.12.10 בשעה 23:00 לערך טלפנה מיכל לוי לסוכנת על מנת להיפגש עימה בדירת הסוכנת.

בעת ששהו שם הגיע העורר והאחר לדירת הסוכנת והאחרונה ביקשה מהאחר שיארגן לה סם מסוג חשיש בתמורה לסכום של 200 ₪. לפיכך טלפן העורר לטלפון הנייד של אדם בשם יצחק גטה לצורך ביצוע העסקה ,יצחק הנחה את העורר, האחר ומיכל להגיע למקום מגוריו בפתח תקווה.

בסמוך לכך הגיעו הסוכנת, העורר, האחר ומיכל ברכבה של הסוכנת לפגוש את יצחק. האחר ומיכל יצאו אליו והלכו יחדיו לבצע את עסקת הסמים, לאחר שהאחר נטל מהסוכנת סכום של 200 ₪.

השלושה חזרו לאחר כשעה והאחר מסר לסוכנת 8.16 גרם נטו של סם מסוג חשיש.

מהדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא עולה כי מיכל שוחררה במסגרת הליך מעצר הימים ולא הוגש כנגדה כתב אישום ויצחק שוחרר בהליך נפרד בתנאי מעצר בית מגבילים.

ב"כ העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר ועתר לשחרורו של העורר בתנאים בהם שוחררה מיכל, היינו ללא כל הגבלה, ואילו המשיבה הסכימה לשחרורו של העורר בתנאים זהים לאלו שבהם שוחרר יצחק.

בית משפט קמא קבע בהחלטתו כדלקלמו: "לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבור אני שיש להשוות את מעמדו של המשיב 2 למעמדו של יצחק גטה, האדם האחר שהיה מעורב ברכישת הסם" והורה על תנאי שחרורו של העורר ללא כל נימוק נוסף.

ב"כ העורר טען בפני כי שגה בית משפט קמא עת לא שחרר את העורר ללא כל תנאי מגביל, כאשר חלקו של יצחק בכתב האישום גדול ומשמעותי יותר מזה של העורר וחלקו של העורר דומה לחלקה של מיכל בכתב האישום.

בדיון שהתקיים בפני הוסיף ב"כ העורר וטען, כי מחומר החקירה ניתן לראות כי מיכל נטלה חלק באירועים נשוא כתב האישום ולא הייתה צופה תמימה מן הצד, ידעה על ההתרחשות וכן ידעה על התרחשויות קודמות שעניינן סמים ולכן ניתן לקבוע כי באירוע המיוחס לעורר בכתב האישום חלקה של מיכל דומה בחומרתו לחלקו של העורר. לפיכך אם מיכל שוחררה ללא כל תנאי, יש להורות גם על שחרורו של העורר ללא כל תנאי, כאשר מעשיו הלכאוריים של גטה חמורים יותר מאלו של העורר.

במהלך הדיון שהתקיים בפניו העלה ב"כ העורר טענה שלא נדונה בפני בית משפט קמא ושלא באה זכרה בהודעת הערר לפיה התבצעה אכיפה בררנית כאשר המשיבה החליטה שלא להגיש כתב אישום כנגד מיכל בטענה כי נסיבות המקרה לגביה הינן חריגות וכי לא הייתה לה כל נגיעה לאירוע המיוחס , היא לא ידעה כי מדובר בסם, כאשר לדבריו חומר הראיות מוכיח אחרת. כמו כן טען כי העורר הופלה לרעה אל מול מיכל בהליכי המעצר.

ב"כ העורר ביקש כי תינתן לו שהות להגשת טיעונים בכתב אשר יעגנו את טענותיו הנ"ל ואלה הוגשו.

ב"כ העורר טען כנגד חזקת תקינות ההליך המנהלי בהחלטת המשיבה שלא להגיש כנגד מיכל כתב אישום וכן טען טענה מקדמית של "הגנה מן הצדק" בכך שבוצעה לטעמו אכיפה בררנית בין העורר למיכל וכן כי המשיבה הפלתה את העורר לרעה אל מול מיכל עת נגדה לא הוגש כתב אישום.

כפועל יוצא מטענותיו עתר ב"כ העורר לבטל את התנאים המגבילים אשר הוטלו על העורר או לחילופין להקל בהם.

המשיבה התנגדה לבקשת העורר והוסיפה כי שלב המעצר אינו השלב להעלאת טענות מקדמיות כגון טענת "הגנה מן הצדק", כי לא ניתן לבחון אפלייתו של העורר אל מול מיכל שכן אינה נאשמת אלא חשודה וכי ההליך הראוי להעלות טענות אלה כנגד החלטת המשיבה שלא להגיש כתב אישום כנגד מיכל הנו בג"צ ולא במסגרת הליך המעצר.

עוד הוסיפה כי בית משפט קמא לא טעה בהחלטתו עת שחרר את העורר בתנאים והורה על הגשת תסקיר מעצר לבחינת עניינו ולהמשך דיון.

סבורה אני כי אף אם נניח, שטענת ב"כ העורר בנוגע לפגיעה בתקינות הליך קבלת ההחלטות של הרשות המנהלית/התביעה נכונה היא וכי התבצעה אכיפה בררנית על ידי המשיבה, אין זה המקום להכריע בשאלה זו עת אנו דנים בבקשת מעצר עד תום ההליכים ומן הראוי, כי המותב אשר ישמע את התיק העיקרי לגופו, ידון בשאלות העולות מטענות אלה, במסגרת העלאת הטענות המקדמיות בשלב פתיחת המשפט, לפי סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כל זאת מבלי להביע כל עמדה באשר לסיכויי קבלת הטענות על-ידי המותב שישמע את ההליך העיקרי, כפי שנקבע לדוגמא בבש"פ 854/07 יונס אבו דקה נ' מדינת ישראל:

"טענותיה העקרוניות של ההגנה שהועלו לעניין הגנה מן הצדק, ומעמדן החוקתי של הוראות הפקודה למניעת טרור, מקומן להתברר, במידת הצורך, בהליך המשפט גופו ולא בהליך מעצר זה."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ