אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן נ' חטאר ואח'

כהן נ' חטאר ואח'

תאריך פרסום : 14/10/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
5064-03-09
10/10/2011
בפני השופט:
מירב קלמפנר נבון

- נגד -
התובע:
אלברט כהן
הנתבע:
1. חזאן חטאר
2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

התובע יליד 1935, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 08.08.2007, כתוצאה מפגיעה במשקוף דלת רכב הנתבע 1 (להלן:"התאונה"). כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בראש ובעורף ולטענתו שיניו התותבות נשברו.

באשר לאופן קרות התאונה העיד התובע כלהלן: "התאונה קרתה כשבאתי לזבולון כדי לקחת תרופות. בחזרה מצאתי מונית, מיניבוס, כשעליתי יש מדרגות וקיבלתי מהמשקוף מכה בצד שמאל בראש ונפתח לי.... גם השיניים שלי "הלכו"." (ע"מ 5 שורות 14-18 לפרוטוקול).

התובע פונה באמבולנס אל ביה"ח גליל מערבי בנהריה. ממצאי הבדיקות הודגמו כתקינים והוא שוחרר לביתו, ללא שאושפז, עם המלצה למנוחה בבית ולהמשך מעקב. התובע טופל במשככי כאבים ובפיזיותרפיה. תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי נדחתה הואיל והתאונה ארעה שלא תוך כדי עבודתו הרגילה של התובע אלא במהלך עיסוקיו הפרטיים (נסיעה לקופ"ח זבולון לצורך רכישת תרופות).

הנתבעים אינם כופרים בכיסוי הביטוח או בחבותם לפצות את התובע והמחלוקת נסובה בשאלת הנזק בלבד.

מטעם בית המשפט מונה פרופ' רופמן לשמש כמומחה רפואי בתחום האורטופדי. פרופ' רופמן קבע בחוות דעתו כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה. עם זאת, קבע המומחה כי התובע היה באי כושר עבודה מלא לתקופה של שלושה חודשים מיום התאונה.

בחוות דעתו מיום 15.7.2010, בפרק המסקנות קבע המומחה כדלהלן:

" בעקבות התאונה לא נותרה נכות אורתופדית קבועה, שכן מחד גיסא, בעה"ש הצווארי, נותרה הגבלת תנועות קלה, הגבלה ללא קיפוח עצבי וללא כיווץ שרירים עורפי. מאידך גיסא יש לציין כי ההגבלה הקלה הזו, בע"ש קצר ועבה כמו אצל מר כהן, מהווה למעשה הגבלת תנועות מזערית בלבד. מעבר לכך יש לציין כי לאחר התאונה לא פנה למיון אלא רק למחרת וגם אז בבדיקה לא נמצאה בעיה בעורף. על פי תיקו הרפואי עולה כי הפניה הראשונה לאורתופד, הייתה רק כחמישה חודשים לאחר התאונה ולאחר מכן היו רק עוד שתי פניות לאורתופדיה (21.5.08 ו- 3.2.09) לזאת יש להוסיף כי ממצאי ההדמיה הראו רק בלטי דיסק לכל אורך עה"ש, עם שינויים ניוונים ולא שוני בין שתי הבדיקות העוקבות. ברור ששינויים אלה אינם חבלתיים. עוד יש להזכיר תאונת דרכים עם חבלת עורף בשנת 2004. לכן ניתן לקבוע כי התאונה הנדונה כאן לא הותירה נכות אורתופדית קבועה ונכון גם לקבוע כי סביר שהייתה נכות ואי כושר זמני מלא למשך 3 חודשים ובזה תמה הנכות השייכת לתאונה כאן. אשר על כן אני קובע את נכותו האורתופדית הצמיתה בגובה 0%".

המומחה לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו, ועל כן נותרה זו בעינה.

טענות הצדדים

לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה חל שינוי קיצוני במצבו התפקודי ונגרם לו סבל רב. לטענתו, בשל התאונה הוא נאלץ לסגור את עסקו (בית קפה) מה שגרם לו להפסדים כספיים. לטענתו, שגה המומחה עת לא העניק לו אחוזי נכות בגין התאונה. התובע מציין כי ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס וזאת בניגוד לאמור בחוות הדעת לפיה התובע פנה למיון רק יום לאחר התאונה. עוד טען התובע, כי שעה שזיהה המומחה הגבלה בתנועות ולו קלה, לא היה מקום לשלול מהתובע נכות באופן מלא.

התובע עותר לפיצוי בסך כולל של 134,163 ₪ בעבור עלות הכנת תותבות, הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, אבדן הכנסות בעבר והפסד השתכרות ואבדן כושר השתכרות בעתיד, כאב וסבל ושכ"ט מומחה.

לטענת הנתבעים בנסיבות בהן התובע נמנע ממיצוי זכויותיו למשלוח שאלות הבהרה למומחה, ואף נסוג בו מבקשתו לחקור את המומחה על חוות דעתו, לאחר שזה כבר זומן על ידו למתן עדות, יש לקבל את מסקנות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לפיהן לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. לטענתם, בחקירתו יצר התובע רושם לא אמין. לטענתם של הנתבעים, מצבו הרפואי של התובע אינו קשור לתאונה הנדונה אלא לבעיות רפואיות מהן סבל התובע עובר לתאונה. לטענת הנתבעים, התובע לא הרים את נטל ההוכחה ונטל השכנוע המוטלים עליו להוכיח כי פגיעתו הקלה נשוא תביעה זו, הותירה פגיעה תפקודית כלשהי ואף לא הוכיח הפסדי שכר כלשהם בגין התאונה הנדונה וכי אין כל קשר סיבתי בין הפסדיו הכלכליים הנטענים לתאונה הנדונה. הנתבעים דוחים את דרישת התובע לפיצוי בגין עזרת צד ג'. הנתבעים מציעים לפצות את התובע בסך של 5,500 ₪ בגין הנזק שנגרם לתותבותיו. הנתבעים דוחים את דרישת התובע לפיצוי בגין הוצאות נסיעה מיוחדות. בעבור הכאב והסבל מוצע פיצוי בסך של 7,000 ₪. סה"כ מוצע פיצוי בסך של 12,950 ₪, ובניכוי סך של 5,000 ₪ בעבור שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, סך של 7,950 ₪.

מטעם התובע העידו הוא עצמו, גב' בסין לריסה- עובדת בעסקו של התובע בזמנים הרלבנטיים לתביעה, גב' פבלוב אירנה – מכרה של התובע ומנהל החשבונות של התובע- מר חיים אבוטבול. הנתבעים לא העידו עדים מטעמם.

הנכות הרפואית

הלכה פסוקה היא כי הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה מסורה בידי בית המשפט. חוות דעתו של מומחה רפואי, בדומה לכל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, ואשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, בהתאם לשיקול דעתו (ע"א 2541/02 צבי לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח(2) 583, עמודים 588, 593 (2004); ע"א 1156/92 דורינה סגל נ' נחום סגל, [פורסם בנבו] (1995); ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ. דרוזי עקרם פ"ד כב(2) 164. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי הידע הרפואי הוא נחלת המומחה הרפואי. כשבית המשפט ממנה מומחה רפואי, חזקה עליו שימנה מומחה רפואי המתמחה בתחום הרפואי לגביו הוא מתבקש ליתן חוות דעתו. ככל שאין בחוות דעת המומחה מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת וראיות אחרות שבפניו, בית המשפט לא יטה להתערב במסקנותיו של המומחה (ע"א 2160/90 שרה רז נ. פרידה לאץ פ"ד מז(5) 170).

בעניינו, כאמור התובע בחר שלא לשלוח שאלות הבהרה למומחה ואף חזר בו מבקשתו לחקור את המומחה, זאת לאחר שבקשתו לזימון המומחה לחקירה אושרה על ידי בית המשפט.

הימנעותו של התובע ממשלוח שאלות הבהרה למומחה ומחקירתו עומדת לו לרועץ על פי ההלכה הנוהגת ולפיה "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 שרון ואח' נ. לוי פ"ד לה(1) 736).

לעניין זה אציין כי טענת התובע לפיה לא זימן את המומחה לחקירה מכיוון שקשה מאוד לגרום לו להודות כי טעה (פסקה 6 לסיכומי התובע) אינה במקומה ועדיף לו לא הייתה נטענת כלל.

כמו כן, אינני סבורה כי יש בעובדה שהמומחה ציין כי התובע פנה למיון רק יום לאחר התאונה בעוד שבפועל הוא פונה ממקום התאונה באמבולנס, בכדי לשנות ממסקנות חוות הדעת. יתרה מזו, אינני מוצאת כל פגם בקביעתו של המומחה לפיה ההגבלה הקלה בעמוד השדרה ממנה סובל התובע מהווה הגבלת תנועות מזערית בלבד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ