אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן נ' דנינו

כהן נ' דנינו

תאריך פרסום : 13/02/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
50213-11-11
11/02/2014
בפני השופט:
ריבה ניב

- נגד -
התובע:
דוד כהן
הנתבע:
שרון דנינו
פסק-דין

פסק דין

1.התובע והנתבע עבדו בחברת "איילון גמל" (להלן "איילון") כאנשי טלמרקטינג. התובע, מטעמה של חברת כוח האדם "אורטל שירותי כוח אדם בע"מ" והנתבע הועסק ע"י איילון עצמה.

במאי 2010 פנה התובע לנתבע על מנת לברר שאלת ניתוב של לקוח כלשהו. לטענתו, החל הנתבע לחרף ולגדף אותו, בביטויים פוגעניים בעלי אופי מיני, וכל זאת נוכחות עובדים רבים מהעבודה.

2.לטענת התובע, דרש מיד את התנצלותו של הנתבע, שהשיבו "אם אתה לא מרוצה, אתה יכול לקחת את הרגליים שלך וללכת מפה." וכאן, התובע שחש כי כבודו נרמס, אסף את חפציו ולא שב עוד למקום עבודתו. לאחר מכן הגיש בבית הדין לעבודה תביעה כנגד המעסיקה, חב' אורטל.

3.לטענת התובע יש לחייב את הנתבע בפיצוי בסכום של 130,000 ₪ בגין האמירות הפוגעניות בפומבי, מכוח חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן "החוק"), ולחילופין, מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח- 1998.

4.הנתבע איננו מכחיש כי תיאמו, במקרה, פגישה עם אותו לקוח. לגרסתו, כשעדכן את התובע בקשר לאותה פגישה, התפרץ עליו האחרון, האשים אותו בגניבת עמלות ולקוחות ואף הניף כיסא לאיום. מששמעו יתר העובדים את המהומה, נזעקו על מנת להפריד ביניהם. מאוחר יותר הודיע התובע כי אין הוא ממשיך עוד בעבודתו, נטל חפציו והסתלק.

5.הנתבע איננו מודה כי איים או גידף את התובע, אך מאשר כי אמר לו שאם המצב לא נוח לו, הוא יכול ללכת.

6.ראשית, לא יכולה להיות מחלוקת כי הדברים שנטען כי נאמרו, גידופים בעלי קונוטציה מינית, עונים על דרישת הגדרת לשון הרע כמשמעותה בס' 1 לחוק, הקובע כי "לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול-

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות א לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)..."

7.לטענת ב"כ הנתבע, לא התקיים גם אלמנט ה"פרסום" הואיל והדברים (המוכחשים) לא היו מיועדים לאדם אחר, זולת הנפגע. לעניין זה, אין דעתי כדעתו. גם אם נאמרו הדברים לתובע, בנוכחות אנשים אחרים, יחשב הדבר כפרסום עפ"י ס' 7 הקובע: "פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית.." ור' גם שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 90: "אדם ישא באחריות אזרחית לפרסום לשון הרע שנעשה בעל פה רק אם הדברים הגיעו בפועל לאדם אחד או יותר זולת הנפגע. חשוב לציין, כי מלשון הסעיף עולה, שאדם יישא באחריות לפרסום שלא בכתב גם אם לשון הרע הגיעה בפועל לאדם שאליו היא כלל לא הייתה מיועדת".

8."הקביעה מי מבעלי הדין נושא בנטל השכנוע נעשית על בסיסם של שני כללים יסודיים: האחד- "המוציא מחברו עליו הראיה"; ויכול שיהא זה התובע ויכול שיהא זה הנתבע, הכל לפי העניין. והשני: "דיני הראיות הולכים אחרי הדין המהותי"; הן לעניין הוכחת יסודות העעילה/ההגנה והן לעניין הפרכתן של חזקות" (הרנון, דיני הראיות, חלק 4, עמ' 1723) "השאלה אם הרים בעל דין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו; ובית המשפט משיב לשאלה זו, על פי כלל הראיות שבאו בפניו- ואין נפקא מינה מיהו בעל הדין שהביאון- ועל בסיס הערכת מהימנותן של ראיות אלו וקביעת משקלן הראייתי.

ו"אין צריך לומר, שחשיבותה המיוחדת של קביעת נטל השכנוע היא בכך: שאם בסוף המשפט העריך השופט שההוכחות של הצדדים הן שקולות ומאוזנות, כי אז יכריע את הדין לרעת הצד הנושא בנטל השכנוע..." (שם, עמ' 1753).

9.הוצאת לשון הרע, כמו גם מרכיב הפרסום מהווים את יסודות העוולה ולפיכך מוטל הנטל על התובע להוכיחו. גרסתו של התובע איננה נתמכת בראיות, דהיינו, שאל מול טענותיו, עומדות הכחשותיו של הנתבע. התובע טוען אמנם שביקש מי מעובדי החברה להעיד לטובתו, אולם עקב חששם, אין תימוכין לגרסתו. קרות האירוע, שאיננו מוכחש, אין בו על מנת לתמוך בגרסת התובע באשר לעילת התביעה. כך גם אין לקבל את הטענה כי הימנעות הנתבע מהבאת עדים תומכת בתובע. לעניין זה יצוין כי הנתבע הגיש תצהיר נוסף, של רעות, אשר הכחישה את גרסת התובע, ואולם העדה לא התייצבה למתן העדות, ודין תצהירה להימחק.

10.להוכחת גרסתו, תמך ב"כ הנתבע גם במבחן השכל הישר: התובע חש שנעשה לו עוול בכל הנוגע לעמלה הנגזלת ממנו, ולכן גרסת הנתבע מתיישבת יותר עם ההיגיון. יתרה מכך, התובע לא הגיש תלונה למשטרה, לא פנה בדרישה למכתב התנצלות ואף לא צירף את כתב התביעה בביה"ד לעבודה, בו מתואר האירוע, כחלק מתביעתו. אינני נדרשת לכך- אולם אינני שוללת את הגיונו.

11.משניצבות לפני שתי גרסאות, שאין זו גוברת על זו, הנני קובעת כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו, ודין תביעתו להידחות.

12.הוצאות

התובע קיבל את אישור לשכת הסיוע המשפטי להגיש את תביעותיו כנגד המעסיק וכנגד הנתבע שלפני. העובדה שהינו פטור מתשלום אגרה כמו גם שכ"ט עו"ד, איננה מצדיקה את אי חיובו בהוצאות הנתבע, במיוחד כאשר הושמעה לפניו המלצת בית המשפט בפתח ישיבת ההוכחות.

הנני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בסכום של 10,000 ₪.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ