אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן נ' גרוס ואח'

כהן נ' גרוס ואח'

תאריך פרסום : 24/12/2013 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
42617-06-12
16/12/2013
בפני השופט:
ניר נחשון

- נגד -
התובע:
שלמה כהן
הנתבע:
1. חיים גרוס
2. ישעיה גרוס

פסק-דין

1.התובע, בעליה של דירה ברחוב מנחם 4 בירושלים (להלן: "הדירה"), הגיש תביעה כספית כנגד שוכר הדירה (הנתבע 1) ובנו (הנתבע 2), אשר שימש כערב להבטחת התחייבויותיו של אביו בהסכם השכירות.

מקורה של התביעה בהתנגדות שהגיש הנתבע 2 לבקשה לביצוע שטר-חוב ע"ס 20,000 ₪ שהוגשה ע"י התובע נגדו ונגד אביו, הנתבע 1, בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים ביום 24/05/12 במסגרת תיק מס' 03-17361-12-2. ביום 16/10/12 ניתנה לנתבע 2, בהסכמת הצדדים, רשות להתגונן מפני התביעה ונקבע, כי התביעה תידון בסדר דין מהיר. ביום 22.11.12 הוגש כתב תביעה מתוקן נגד שני הנתבעים ע"ס 75,000 ₪ ואשר על יסוד הסכמת הצדדים ולמען דיון בהליך של סדר דין מהיר תוקן סכום התביעה והועמד ע"ס 50,000 ₪ בלבד. הנתבע 1, אומנם לא הגיש התנגדות לבקשה לביצוע שטר ואולם הגיש כתב הגנה מטעמו ביום 24.1.13 . דא עקא, מלבד הגשת כתב ההגנה לא הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו ולא התייצב למועדי הדיון בתיק זה ודי בכך בכדי ליתן פסק דין נגדו. משכך, עניינו של פסק-דין זה בשאלת חבותו של הנתבע 2 בלבד כלפי התובע (לשם הנוחות ייקרא להלן הנתבע 2: "הנתבע").

2.מכתב התביעה המתוקן עולה, כי ביום 28/06/04 נחתם בין התובע לבין אביו של הנתבע הסכם שכירות לתקופה בת 12 חודשים. בנוסף כלל הסכם השכירות תקופת אופציה לחידוש תקופת השכירות לתקופה של שנה נוספת (להלן: "ההסכם", נספח 1 לכתב התביעה).

3.לשם הבטחת מילוי התחייבויות השוכר כלפי המשכיר נקבע בסעיף 11.ב. להסכם, כי השוכר יעמיד ערבות של "ערב טוב ומהימן" במסגרתה יערוב הלה לכל התחייבויות השוכר על פי ההסכם, ואף יחתום על שטר-חוב בסך של 20,000 ₪. עוד נקבע בהסכם, כי "ערבות זו תהא תקפה עד לפינוי מוחלט של המושכר והחזרת החזקה הבלעדית בו לידי המשכיר גם אם יוארך חוזה השכירות מעת לעת" (ההדגשות, כאן ובהמשך פסק הדין- אינם במקור). בהתאם לכך צורף להסכם כתב ערבות (ללא הגבלת סכום), הכולל את פרטיו האישיים של הנתבע ובצידם חתימה בראשי תיבות (י.ג.) הנחזית להיות חתימתו של הנתבע, וכן שטר-חוב ע"ס 20,000 ₪ חתום ע"י הנתבע (חתימה מלאה).

4.בכתב הערבות נכלל סעיף הזהה בנוסחו לסעיף 11.ב. להסכם, לפיו ערבותו של הערב תשתרע על כל תקופת השכירות, לרבות על תקופות מכוח הארכת השכירות מעת לעת. סעיף דומה לא נכלל בשטר-החוב. בתום שנת השכירות הראשונה (קרי, בחודש מאי 2004) נחתם בין התובע לבין השוכר "הסכם חידוש חוזה שכירות" לתקופה בת 12 חודשים נוספים, בו נקבע, בין היתר, כי "כל סעיפי ותנאי ההסכם בתקופת ההארכה יועתקו מההסכם המקורי". בתום תקופת הארכה זו הוארכה השכירות לשנה נוספת, באותה מתכונת, וכך למעשה מדי שנה בשנה - עד לתחילת שנת 2012, אז פינה הנתבע, לדרישתו של התובע, את הדירה, לאחר שזה מסר לו לטענתו שישה שיקים מעותדים בגין דמי שכירות ע"ס כולל של 44,032 , שיקים שלא כובדו. בנוסף, עם פינויו של אבי הנתבע את הדירה, גילה התובע, לטענתו, כי הלה "זרע בה הרס וחורבן" וגרם לה נזקים בשווי מוערך של 36,600 ₪ (על פי חוות דעת שמאית שצורפה לכתב התביעה). בגין נזקים אלו הגיש התובע ביום 24/05/12 את שטר החוב ע"ס של 20,000 ₪ לביצוע בהוצל"פ הן כנגד הנתבע והן כנגד אביו, כאשר העילה כנגד הנתבע מבוססת על היותו ערב לכל חיובי השוכר. לטענת התובע, תוקפם של כתב הערבות ושל שטר החוב עליהם חתם הנתבע משתרע על כל התקופה בה שכר אביו את הדירה בפועל, לרבות על התקופות מכוח הארכת הסכם השכירות המקורי.

5.הנתבע בהתנגדותו טען, כי מעולם לא חתם על כתב הערבות המצורף להסכם, וכי החתימה המופיעה על גביו (בראשי תיבות) והנחזית להיות חתימתו – הינה מזוייפת. לדבריו, המסמך היחיד עליו חתם הוא שטר-החוב, אשר הוגבל לסכום של 20,000 ₪ אלא שהוא פקע בתום שנת השכירות הראשונה ועל כן אין מקום לחייבו בחיובים שנוצרו לאביו בתקופות בהן הוארך החוזה. בענין זה הוסיף וציין הנתבע, כי במועד בו נחתם ההסכם המקורי "הוא היה עולה חדש, לא ידע קרוא וכתוב ולא הבין בחוזים" (ס' 5 לתצהיר עדותו הראשית), וכי מעולם לא התכוון לחתום על ערבות לתקופה בלתי מוגבלת בזמן. יצויין עוד, כי אין חולק שכל אותה תקופה התגורר הנתבע בשכנות לאביו, בדירה אחרת באותו בנין אותה שכר מהתובע מכוח הסכם שכירות זהה לחלוטין שנחתם ביניהם.

6.מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של בנו, חיים כהן, ולא של התובע עצמו, במסגרתו מסר הלה, כי הוא מנהל בשמו של אביו את כל ההתקשרויות עם שוכרי הדירות בבניין וכי הוא זה אשר החתים את הנתבעים על הסכם השכירות דנן. בנוגע לנסיבות החתימה על ההסכם, העיד הלה, כי חוזה השכירות נחתם על ידו וע"י אבי הנתבע בפני עו"ד מנשה יוגב ז"ל ובנוכחותו של הנתבע, וכי לאחר שחתמו שניהם על ההסכם, חתם גם הנתבע, הן בשמו המלא, והן בראשי תיבות (י.ג.) לצד נוסח הערבות, המופיע בתחתית ההסכם, והכולל כאמור תניה בדבר תוקפה המתמשך של הערבות. יוער, כי בפתח שמיעת ההוכחות, טענה ב"כ הנתבע, כי בנו של התובע איננו בעל דין בהליך זה, ועל כן אינו מוסמך לייצג את אביו בתביעה דנן ולהגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, וביקשה לקבל פסק דין לטובת הנתבע בשל אי התייצבותו של התובע למשפט. בתגובה טענה ב"כ התובע, כי בנו של התובע מכיר מידיעה אישית את כל העובדות הרלבנטיות לתביעה ואף מוסמך לקבל כל החלטה בשם אביו. בהתאם לסמכותי על פי תקנה 214ג לתקנות סדר הדין האזרחי קבעתי באותו מעמד, כי הסברו זה של התובע יש בו משום "טעם מיוחד" להגשת התצהיר של בנו במקום תצהיר מטעמו, וכי מחדלו של התובע באי הגשת בקשה סדורה מטעמו בעניין זה, יובא בחשבון על ידי במסגרת פסיקת ההוצאות בפסק הדין הסופי. בתגובה טענה באת כח הנתבע, אשר מיאנה להשלים עם החלטה זו ביקשה להשיג על החלטת בית המשפט ואולם, חרף הצהרתה זו נמנעה ב"כ הנתבע מלהגיש ערעור על ההחלטה ומשכך, ההחלטה בעינה עומדת (מה גם, שדקות ספורות לאחר תחילת ההוכחות התייצב התובע עצמו באולם ביהמ"ש לצורך מתן עדות, ואולם ב"כ הנתבע ויתרה על חקירתו). לאור זאת, יש לראות, אפוא, בתצהיר שהוגש מטעם בנו של התובע כתצהיר שהוגש מטעם התובע עצמו ובשמו.

7.הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית, במסגרתו חזר וטען, כי הוא מעולם לא חתם על ההסכם, וכי החתימה המופיעה על כתב הערבות שבעמוד האחרון להסכם זויפה על ידי מאן דהוא. על שטר-החוב, לעומת זאת, הודה הנתבע, כי חתם (שלא במעמד החתימה על ההסכם כי אם במועד מאוחר יותר), אך טען, כי יש לדחות את התביעה, היות ובמועד הגשת התביעה ערבותו כלפי התובע פקעה זה מכבר והוא אינו חייב לו מאומה. לדבריו, התחייב בערבות בת שנה אחת לחובות שייווצרו במהלך אותה שנה ועד לגובה של 20,000 ₪, וכי אילו ידע מראש שמדובר בערבות "לכל החיים" אזי לא היה מסכים לשמש כערב לשטר החוב.

דיון והכרעה:

8.מטענות הצדדים עולה, כי המחלוקת הנעוצה ביניהם נסובה הן סביב המישור העובדתי והן סביב המישור המשפטי כאחד.

9.מבחינה עובדתית יש להכריע בשאלה, האם החתימה (בראשי תיבות) המופיעה על גבי כתב הערבות שבעמוד האחרון להסכם השכירות והנחזית להיות חתימתו של הנתבע - היא חתימה אותנטית או שמא מזוייפת. בהתאם לכך, ככל שיוכרע כי החתימה זוייפה- הרי שיהא צורך לקבוע, האם מבחינה משפטית די בחתימתו של הנתבע על שטר החוב, כדי ליצור חבות מתמשכת מצדו בכל הנוגע להתחייבויות שנטל על עצמו כערב להסכם השכירות המקורי.

שאלת חיוב הנתבע על יסוד "כתב הערבות":

10.הכרעה עובדתית הינה מטבעה קביעה הקשורה בנטלי ההוכחה. ככלל, במצב בו נתבע מתכחש לחתימתו על גבי מסמך, אזי על התובע מוטל הנטל להוכיח אמיתותה של חתימת הנתבע (ראה: ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח, פ"ד נ(1) 499 504 (1996); ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ"ד לד (2) 309 312 (1979); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 261 (1993) ; יואל זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית- 1983) עמ' 40). לא זו אף זו, מאחר וטענה של זיוף הינה טענה בעלת גוון פלילי, נקבע בפסיקה, כי יש להוכיחה בראיות משמעותיות ומוצקות יותר מאלו הנדרשות בדרך כלל במשפט אזרחי ראה דברי (כב' השופטים ג' בך, א' ברק ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1)589, 604 (1986), ויש אף הסבורים כי רמת ההוכחה עצמה של טענות כגון דא - הינה רמת הוכחה מוגברת, המהווה מעין "דרגת ביניים" בין רמת ההוכחה במשפט אזרחי לבין רמת ההוכחה במשפט פלילי (ראו המחלוקת המובאת בפרשת זיקרי הנ"ל, וכן: כב' השופט י' טירקל ע"א 8789/96 מריאנה פולק נ' סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ, פ"ד נג (5) 689, 695 (1999)); דברי כב' השופט א' מצא ע"א 3224/03 זכי כמאל נ' מהא כמאל מנסור ואח', מיום 20/11/03', פורסם בנבוׂ). בנוגע לטיב הראיות, הנדרשות לצורך הוכחת אמיתותה של חתימה, נקבע בענין בנק לאומי נ' הורוביץ, כי:

"קיימות מספר דרכים מקובלות להוכיח כי אדם אכן חתם על כתב ערבות ... . הדרך האחת היא כאשר קיימת עדות ישירה למעמד החתימה. דרך אחרת היא על-ידי השוואה בין החתימה השנויה במחלוקת לבין חתימתו של אותו אדם, הידועה כאמיתית. בהשוואה זו יכול בית המשפט להסתמך הן על מראה עיניו והן על חוות דעת של גרפולוג מומחה. דרך אפשרית נוספת היא לזמן עדים אשר יעידו באורח בלתי אמצעי ומתוך הכרות עם חתימתו של אותו אדם, כי אכן מדובר בחתימתו. דומה כי דרכים אלו אינן בבחינת רשימה סגורה וייתכנו דרכים נוספות אשר באמצעותן ניתן יהיה להוכיח את אמיתות חתימתו של אדם על כתב ערבות, ובלבד שיכללו אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שהחתימה עליו שנויה במחלוקת, וכפי שכתב הנשיא שמגר: ' ...כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור' (פרשת בנק הפועלים, עמוד 262)". (כב' השופטת ע' ארבל ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יורם הורוביץ ואח', פס' 7 לפסה"ד מיום 15/03/11, פורסם בנבו).

11.בנטל זה לא עמד התובע בענייננו, אף לא לכאורה. התובע לא המציא חוות דעת של מומחה לכתבי יד, המאשרת כי החתימה המתנוססת על גבי ההסכם היא אכן חתימה אותנטית של הנתבע, ולא הציג כל דבר ראייתי חיצוני לכתב הערבות, שיהא בו כדי להוציאו ידי חובת השכנוע בענין זה. במהלך חקירתו הנגדית טען העד מטעם התובע לראשונה, כי ברשותו תצהיר "של עו"ד מנשה יוגב לפני פטירתו שהוא אישר שהחוזה נחתם בפניו ע"י שני הנתבעים" (ע' 10 ש' 32-33), ואולם מאחר ומדובר בתצהיר של אדם אשר נפטר בטרם נחקר עליו בחקירה נגדית - הרי שהתצהיר איננו קביל, ועל כן התובע איננו יכול להסתמך עליו, כפי שטענה בצדק, ב"כ הנתבע. יוער, כי על פי הפסיקה, במקרים מיוחדים יכול שתצהיר של נפטר יהא קביל כראייה וזאת בהתקיימם של שלושה תנאים : א. שהאמור בו נוגד אינטרס ממוני או רכושי של המנוח בעת מתן ההודעה; ב. שהמנוח ידע, בעת מסירת התצהיר, כי הודעתו עלולה לפגוע באינטרס שלו כאמור; ג. שלמנוח היתה ידיעה אישית על העובדות הנכללות בתצהירו (ע"א 642/87 הסתדרות אגודת ישראל העולמית נ' חברת חזקיהו בע"מ, פ"ד מד(1) 686 (1990); ע"א 601/68 ע"א 601/68ישראל ובתיה ביידר נ' עמיאל לוי ואח', פ"ד כג (1) 594, 597 (1969)), ואולם במקרה דנן לא מתקיים התנאי הראשון, מאחר שתוכנו של התצהיר לא נוגד אינטרס ממוני או רכושי שהיה לעו"ד יוגב ז"ל אותה עת (על כל פנים הדבר לא הוכח ע"י התובע). משכך, התצהיר אינו נופל בגדר החריג לכלל בדבר אי קבילות תצהירו של נפטר.

12.ודוק: התובע (באמצעות בנו) לא רק שלא הניח כל ראיה חיצונית לאמיתותה של החתימה המופיעה ע"ג כתב הערבות, אלא שבחקירתו הנגדית בביהמ"ש סתר עצמו והעיד, כי הוא כלל לא היה נוכח במעמד החתימה על הסכם השכירות (ע' 10 ש' 26-27). משמע, כי טענתו במסגרת תצהיר עדותו הראשית, לפיה הנתבע הוסיף חתימתו על ההסכם לצד חתימת אביו (השוכר) וחתימת המשכיר (התובע), במעמד עו"ד יוגב ז"ל, איננה אלא בגדר עדות שמועה בלתי קבילה, שכן היא איננה פרי ידיעתו האישית. לא זו אף זו: בחקירתו הנגדית אישר בנו של התובע, כי שטר החוב נחתם ע"י הנתבע כשבוע ימים לאחר שנחתם ההסכם עצמו (כפי שמעיד התאריך המתנוסס בראשו, המאוחר לתאריך חתימת ההסכם), זאת בהתאם לנוהג המקובל, לפיו "לפעמים הערבים מגיעים לאחר כמה ימים וחותמים על שטר החוב" (ע' 11 ש' 13-14) . דבריו אלו של עד התובע מאששים, למעשה, את גרסתו של הנתבע דווקא, לפיה, הוא כלל לא נכח במעמד החתימה על הסכם השכירות, שהרי אילו נכח הנתבע במעמד החתימה על הסכם- על כורחך, כי הוא היה חותם על שטר החוב במעמד זה, ולא מאוחר יותר. בביהמ"ש העיד הנתבע בעניין זה מנגד: "אני לא זוכר שאני הייתי אצל עו"ד מנשה יוגב, אני לא זוכר רחוב שהינו הכתובת של משרדו של עו"ד יוגב רח' בן יהודה 34 ירושלים" (ע' 14 ש' 27-29) "אני לא מכיר את הכתב הזה, וגם את ראשי התיבות שרשומות ליד אני לא מכיר... אם זה היה בפני עו"ד הייתי זוכר זאת" (ע' 14 ש' 1-2). התובע לא רק שלא סתר דברים אלו, אלא שהשוואת סממניה החיצוניים של החתימה (בראשי תיבות: י.ג.) המופיעה בעמוד האחרון של הסכם השכירות, לסממניה של חתימת הנתבע על הסכם השכירות שהוא עצמו חתם עם התובע בשנת 2009 (הנתבע צירף הסכם זה לכתב הגנתו) - מעלה, כי קיים חוסר אחידות ניכר בין שני כתבי היד. אפילו בעין בלתי מקצועית נקל להבחין, כי האותיות (ובמיוחד האות ג') שונות בשתי החתימות בצורתן, בגודלן, בקנה המידה בו נכתבו ובמרווחים הקיימים ביניהן. ויותר מכך: לצד החתימה (בראשי תיבות) המופיעה על גבי כתב הערבות נכתב גם שמו המלא של הנתבע, באופן הבא : " ישעיה' זאב שלו' גראס ". בשטר החוב, לעומת זאת, מופיעה חתימתו של הנתבע באופן שונה לחלוטין: "ישעי' זאב שלום ". נקל גם להבחין, כי בכתב הערבות נכתב שם משפחתו של הנתבע באות א' (גראס) ולא באות ו' (גרוס) בדיוק כפי שנכתב שמו במקום המיועד למילוי שמו של הערב בשטר החוב "ישעי' זאב שלום גראס". ברי, אפוא, כי מי שכתב את שמו של הנתבע במקום המיועד לכך בכתב הערבות, הוא גם מי שכתב את שמו של הנתבע בשטר החוב, במקום המיועד לכך, וכי אדם זה איננו הנתבע אשר חתם (חתימה מלאה) על שטר החוב. אישוש למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה, שגם בהסכם השכירות אשר נחתם בין הנתבע עצמו לבין התובע בשנת 2009 נכתב "גרוס", ב-ו' ולא ב-א' (וממה נפשך: כלום ייתכן, כי הנתבע כתב את שם משפחתו בשגיאת כתיב ?! אינני סבור כן. סביר יותר, אם כן, כי עסקינן בכתבי יד של שני אנשים שונים).

13.הנה כי כן: התובע לא רק שלא הוכיח, ברמת הוכחה מוגברת, ואף לא ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כי החתימה המופיעה על גבי כתב הערבות הינה חתימה אותנטית של הנתבע, אלא שהשוואה פשוטה בין שני כתבי היד, בצירוף מכלול הנסיבות המפורטות לעיל, מעלה סימן שאלה גדול, בדבר זהות מבצע החתימות ע"ג כתב הערבות – מצד אחד, וע"ג שטר החוב- מצד שני.

משכשל התובע בהוכחת אמיתות חתימתו של הנתבע על כתב הערבות אשר צורף להסכם – הרי שהיקף ערבותו של הנתבע תיבחן על סמך לשונו של שטר-החוב בלבד, באשר הנתבע אינו מכחיש, כאמור, כי חתם על מסמך זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ