כהן נ' בוקובזה

פסק דין

בפני תביעתו של התובע, מר אשר כהן, כנגד הנתבע, מר ישראל בוקובזה, במסגרתה עתר התובע לחייב את הנתבע בתשלום של 10,000 ₪ וכן ליתן צו מניעה כנגד הנתבע.

שני הצדדים מתגוררים במושב זימרת שנמצא בסמוך לעיירה נתיבות.

תמצית הטענות בכתב התביעה

לטענת התובע, בתאריך 1/10/2012 ערך הסכם שכירות בנוגע לאדמה לשימוש חקלאי הממוקמת בחלקה ב', במשק 45, עם הגב' כהן עליזה, וזאת למשך שנה.

על פי כתב התביעה, כאשר הגיע לחלקה, ביום 2/12/2012, על מנת להכינה לזריעה, גילה להפתעתו כי החלקה זרועה ולפיכך פנה לנתבע ושאל מדוע פלש לחלקה זו.

לטענתו, על פי האמור בכתב התביעה, הנתבע השיב לו במילים: "החלקה שלי", ולפיכך הגיש ביום 2/12/201 תלונה במשטרה.

התובע ביקש אפוא כי הנתבע יפצה אותו בסך של 10,000 ₪ בגין נזקיו (עבור דמי השכירות והזרעים שרכש, וכן בגין התייעצות עם עו"ד, הוצאות משפט ועגמת נפש) וכן כי יינתן כנגד הנתבע צו מניעה לבל יתקרב לחלקה.

תמצית הטענות בכתב ההגנה

הנתבע, בכתב הגנתו, טען כי לא זרע את חלקה 45ב' של הגב' עליזה כהן, וכי התובע מעולם לא פנה אליו ולא דיבר איתו על חלקה שנזרעה על ידו.

הנתבע הוסיף כי הוא ממילא מסכים לכל צו מניעה, וכי הוא מבקש לחייב את התובע, אשר מתנכל לו, בהוצאות משפט ובפיצוי בגין עגמת נפש , הטרדה ועלילות שווא בסך כולל של 20,000 ₪.

ביום 9/4/2013 התקיים בפני דיון בתביעה והצדדים העידו ונחקרו נגדית האחד על ידי משנהו, וכן סיכמו טענותיהם בעל-פה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בפני ואת סיכומיהם, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

אומנם, בית המשפט לתביעות קטנות רשאי לקבל ראיה שאינה קבילה, ואינו כבול בסדרי הדין (סע' 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984), ואולם, נשמר הכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראייה" ועל תובע המבקש להוציא מחברו, להוכיח ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי את כל יסודות תביעתו.

התובע הודה בחקירתו כי טענתו לפיה הנתבע הוא שזרע שתילים בחלקה 45ב', מבוססת על מסקנה בלבד ולא על ראייה כלשהי.

התובע לא ראה את הנתבע זורע או מעבד את חלקה 45ב', ואין לו בדל ראייה לטענותיו.

התובע מתבסס אך ורק על העובדה שהנתבע הוא "אדם סדרתי" כלשונו, וכי "רק הוא זורע", או כי "הוא היחידי שפולש לחלקות".

אינני מקבל את טענתו של התובע לפיה הנתבע לכאורה הודה בפניו, מעין הודאת בעל-דין, כי זרע את החלקה, וזאת בעת פגישתם בסמוך לאחר תפילת הערבית בבית הכנסת ביישוב, כאשר אמר לו: "החלקה לא שלך".

התובע סתר עצמו בעניין מועד התרחשותו של מפגש זה ועדותו לא הייתה מהימנה בעיני.

תחילה טען התובע כי המפגש התרחש בעת תפילת ערבית. לאחר מכן הוסיף התובע, כי פנה למשטרה מיד לאחר שפגש את הנתבע בבית הכנסת (וכך אף עולה מאופן ניסוחו הכרונולוגי של כתב התביעה).