אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן ניסן נ' פנחס

כהן ניסן נ' פנחס

תאריך פרסום : 19/05/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
54024-07
08/05/2013
בפני השופט:
אהוד שוורץ

- נגד -
התובע:
שלמה כהן ניסן
הנתבע:
1. רוית שרון
2. טל שרון
3. רן שרון

פסק-דין

פסק דין

בפני תביעה למתן צווים:

 

א.        צו המצהיר כי התובע הינו בעל מחצית הזכויות בנכס מקרקעין בשטח של 700 מ"ר ברחוב שתולים 49 ת"א הידוע כגוש 6136 חלק מחלקות 68.69 לרבות כל הבנוי עליו והמחובר לו חיבור של קבע וכל הזכויות הנילוות לו (להלן: " הנכס " או " המגרש ")

ב.         צו המורה על פירוק השיתוף בנכס בדרך של מכירה לצד שלישי וחלוקת התמורה בין הצדדים, ולצורך כך למנות את ב"כ התובע ככונס נכסים למימוש הנכס ו/או לנקוט בכל דרך אחרת שתראה לבית המשפט הנכבד.

ג.          לחייב את הנתבעים בדמי שימוש ראויים בנכס במשך 7 שנים אחורה מהגשת התביעה

(5/9/07) בסך 138,667 ₪.

 

התביעה במקור הוגשה כנגד אביהם המנוח של הנתבעים פנחס שרון ז"ל שנפטר ביום 24/6/11 , וביום 21/8/11 ניתן צו לקיום צוואתו מיום 3/5/11, ולפיה ציווה את זכויותיו בנכס נשוא התביעה, וכמפורט בסעיף א' לעיל, לילדיו הנתבעים, בעין מבחינת חלקי המבנה, וככל שתתקבל תמורה כספית בגין הזכויות בנכס, ציווה את התמורה בחלקים שווים לנתבעים. לבקשת התובע ניתן ביום 9/2/12 צו המתיר תיקון התביעה, כך שבמקום המנוח יצורפו ילדיו הזוכים לפי הצוואה כנתבעים בתיק.

על פי התביעה, בסיסה, ביחס למנוח והנתבעים, הסכם לרכישת הזכויות בנכס, שנחתם בין התובע והמנוח ב 20/1/1975 ולפיו רכשו שניהם בחלקים שווים את הזכויות בנכס מבעלים קודם בשם מר אליעזר שדי, נטען שהנתבע והמנוח הקימו על הקרקע מוסך שפעל עד שנת 1980. באותו מועד התובע עזב את הנכס, תוך שמירה על יחסי חברות עם המנוח, כאשר עניין זכויות התובע בנכס ברורות מאליהן, לפי הנטען רק בשיחה מ12/8/07, התברר לתובע כי המנוח אינו מסכים כי יוענקו לתובע 50% משווי התמורה ממכירת הנכס לכשימכר לצד שלישי, הגם שהמנוח הודה כי התובע הינו בעל מחצית הזכויות בנכס. נוכח החזקה הייחודית של המנוח בנכס למועד הגשת התביעה, והכחשת הזכות במועד סמוך כאמור, הוגשה התביעה המקורית. המנוח טען להגנתו טענות סף כגון העדר עילה, ונוכח נטישת הנכס על ידי התובע ב 1980, נטען להתיישנות התביעה על כל חלקיה, לגופו נטען, שבטרם עזיבת התובע את הנכס, ניתן כנגד התובע והמנוח פסק דין לפינוי מהנכס והמקרקעין, ולבקשת הבעלים הרשום, מנהל מקרקעי ישראל, שהיה רשום כבעלים , אף לפני חוזה המכר עם מר שדי, כך שהתובע בעזיבתו את המקום בהתאם לצו הפינוי, ויתר על כל זכות שהיתה לו במקום, או במוסך שניהלו הצדדים. התובע השיב לטענות, באשר לשיטתו צו הפינוי אינו רלוונטי למישור היחסים שבינו למנוח, וכאשר הרכישה ממר שדי, היתה כמקובל בזמנו בשכונת התקווה , כאשר קיימות בעיות תכנוניות ורשומיות במקום, נטען שהתובע רכש זכות שביושר שמוכרת בדין, נטען שתביעה לפירוק שיתוף אינה יכולה להתיישן, שלפי תמלול הקלטה שצורף, עד למועד הכחשת זכות התובע בחלקה ב- 2007 על ידי המנוח , ומכוח יחסי הנאמנות ששררו בין הצדדים, תביעת הנהנה – התובע, אינה מתיישנת, כל עוד לא מופרת חובת הנאמן – המנוח. נטען גם שעילת התביעה, נולדה רק באותה שיחה שצורף תמלילה מ 2007, ולפיכך חלים בעניין סעיפים 8 ו-9 לחוק ההתיישנות.

בהחלטתי מיום 20/11/08, נדחתה בקשה לסילוק על הסף של התביעה המקורית, ובעילות הסף שצויינו, תוך הותרת השאלות לדיון עצמו, ולמעט קבלת הבקשה, דהיינו דחית התביעה המקורית על הסף, לעניין התביעה לדמי שימוש כמפורט בסעיף ג' לסעדים המבוקשים לעיל. לגבי דחיית חלק התביעה , הוגש ערעור שבהסכמה התקבל ע"א 1486/09, מחוזי ת"א. משחודש הדיון, נפטר המנוח וכאמור הנתבעים – ילדיו, באו במקומו, ומכח צו לקיום צוואתו, בה ניתנו הוראות לגבי הנכס.

לפי רשות שניתנה, ובנוסף לכל טענות המנוח, הנתבעים טוענים בהגנתם שהזכות בנכס נשוא התביעה, הינה זכות אישית, שאינה ניתנת להעברה או להורשה, ומשכך אין יריבות בין הצדדים, וחרף הוראות הצוואה בעניין. למנוח ככל שהיתה זכות במקום, היתה זכות אישית שפקעה עם פטירתו, וכי הימצאותם במבנים שבשטח אינה מכוח הצוואה אלא מכוח חזקה במקום, על פי רשות הבעלים, היא המדינה, וכאשר התובע אינו יריב בעניין, הוכחשה נאמנות כלשהי בין המנוח או הנתבעים לבין התובע, וכי על התובע שנטש וזנח את הנכס בשנת 1980, לפנות לבעל הנכס ו/או למוכר הזכויות ככל שיש לו טענות בעניין. נטען שכבר ב 1978 ניתן פס"ד לפינוי המנוח והתובע מן הנכס, ומאותו מועד, לא ניתן לדבר על זכויות, שיש לחלק או להצהיר לגביהן, ביחסי הצדדים. בתצהיר העדות הוזכר פס"ד נוסף, בקשר לנכס, בין המנוח לבין המינהל וחברת חכשורי ואח', ושעניינו פרוייקט פינוי בינוי, בשכונת הארגזים בתחומה מצוי הנכס, כאשר על פי פסה"ד, בתיק אזרחי 100134/01 שלום ת"א, כבוד השופטת רביב, נקבע למנוח, כנגד פינוי הנכס פיצוי של כ-900,000 ₪. בפועל, עד היום, הפיצוי לא שולם, והנכס לא פונה, וכאשר גרים בו לפי הנטען הנתבעים 2 ו-3 . כן נטען כנגד התמליל שצורף, בקשר לשיחה האמורה מ- 2007 בין התובע למנוח, ובהעדר הוכחת אמינותה כנדרש.

התובע עצמו, הגיש תצהיר עדות ראשית, וכן עד נוסף, מתווך שהוא קרוב משפחה, וכן אושר זימון המתמללת מטעמו לדיון, ובקשר לסוגיית ההקלטה, בסופו של יום, רק התובע, התייצב במועד ההוכחות ונחקר על תצהירו, אחריו נחקרו הנתבעים 2 ו-3, כאשר מבלי לפגוע בטענות, ויתר ב"כ התובע על חקירת הנתבעת 1.

בתום הדיון, סיכמו ב"כ הצדדים. לטענת ב"כ התובע מדובר בזכות בנכס שנרכשה בכסף מלא, וכעת יש לאפשר לתובע למכור את הנכס תוך חלוקת התמורה, או בכל דרך אחרת. נטען שטענות הנתבעים מחוסרות תום לב, שכן המנוח והנתבעים פלשו לשטח, במטרה לקבל פיצוי עתידי ואף הטעו את התובעים בתיק חכשורי שצוין לעיל, ולעניין זכאותם לפיצוי ועל פי הקריטריונים שנקבעו בקשר לפינוי המתחם, אין לאפשר לנתבעים בסיטואציה כזו, לבוא בטענות שהתובע ישן על זכויותיו או ויתר עליהן. נטען שתצהירי הנתבעים חסרי ערך והינם מפי השמועה, נטען שהגם שהתובע לא התגורר במקום במשך שנים, עדיין קיימת פסיקה המכירה בזכותו לפיצוי, והחזקה בשטח הינה עניין גמיש, לגביו ניתן הסבר, ונוכח היחסים הטובים שבין התובע למנוח, וזאת עד לשיחה מ 2007, נטען שמן התמליל שצורף, ברור שהמנוח מודע לזכות של התובע, הגם שמתנגד לעקרון חצי חצי. המקור לתביעת דמי השימוש, הינו רכישת הזכות המקורית עליה לא ויתר התובע מעולם.

ב"כ הנתבעים חוזר על טענות הסף, וכן על טענות הקשורות לתמלול. לטענתו ממועד פסק הפינוי ב 1978, אין לתובע ולמנוח זכויות בנכס, מהודעת המינהל לתיק, עולה שב 1985, לפחות 5 שנים לאחר שהתובע פינה את הנכס מכוח פסק הדין, המקום היה ריק ופנוי, הנתבעים חזרו לנכס בעקבות תאונת הדרכים שקרתה לנתבע 3. מכספי פיצוי בגין התאונה נבנה המבנה שמשרת את הנתבע 3, בתביעה המאוחרת של חכשורי נקבע שלמנוח אין כל זכות בנכס , כך שקיימים כבר 2 פס"ד קודמים בעניין, ולעניין העדר זכויות. התובע לא בנה את המבנים הקיימים בשטח, המינהל וחכשורי באו במו"מ, עם המנוח, ועם הנתבעים , מכוח חזקתם במקום, ולא מכוח ההסכם משנת 1975 לרכישת הנכס , צו קיום הצוואה אינו יוצר זכויות אלא קובע יורשים.

בתשובתו מציין ב"כ התובע שהטענה לפגם בתמלול מלאכותית, וגם לאחר מסירת הדיסק בעניין, לא באו טענות קונקרטיות. בסיס התביעה שלא נסתר הינו הסכם הרכישה המקורי ולא הישיבה והחזקה במקום, פירוק השיתוף הינו מכוח סעיף 9 לחוק המטלטלין, ואינו קשור לחלוקת העזבון, אין מדובר בזכות שפקעה עם פטירתו של המנוח, שהרי נרכשה קרקע בת"א, ועל ידי שני הצדדים, וכאשר פס"ד הפינוי אינו רלוונטי ביחסי הצדדים.

לאחר עיון בחומר, הדיון ושמיעת הצדדים, אני מחליט לדחות את התביעה, ואלו נימוקי:

אני סבור שיש לקבל את טענת הנתבעים, לפיה ממועד פסה"ד לפינוי הנכס מ- 1978, שניתן לבקשת הבעלים – המינהל, ושבוצע בפועל ע"י התובע בשנת 1980, לא היו לתובע ולמנוח זכויות במקום.

להבדיל מן התובע, שפינה את המקום מכוח אותה פסיקה, המנוח המשיך להחזיק במקום חרף צו הפינוי באופן כזה או אחר, ובכל מקרה מראשית שנות ה- 90, תפס חזקה במקום, תוך בניית מבנה מגורים לשימוש הבן הנכה- הנתבע 3, שעבר תאונת דרכים ושיקום בעקבותיה באותה עת.

מעמדו של המנוח, ולא של הנתבעים, הוכר בהמשך ת.א 100134/01 שהוזכר לעיל , בסוף פסקה 7 עמ' 6, כ"בר רשות" שניתן לבטלה, וכנגד תשלום פיצוי על פי קריטריונים שנקבעו, ועל סמך הבנוי במקום מראשית שנות ה-90, ולפי פסק דינה של השופטת רביב. וכאשר מן הדיון שבפני, ברור שהתובע לא קשור לאותו בינוי ולאותה חזקה שנעשתה בזמנו, ולאחר פס"ד הפינוי שניתן כנגד הנתבע והמנוח בשנת 1978. חזקת המנוח במקום, מכוחה הוכר כזכאי לפיצוי, ועל פי קריטריונים שנקבעו לאותה עת, ושנים לאחר פסק הפינוי שביטל כל זכות משפטית של התובע והמנוח בנכס, אין מקורה בהסכם הרכישה המשותף של התובע והנתבע מ-1975, שאין חולק שאכן נחתם, ושנמסרה חזקה על פיו ונעשה שימוש במקום כמוסך בתחילה באופן משותף, ולאחר מכן בנפרד, אך בכל מקרה, אותה חזקה ושימוש הסתיימו עם מתן פסה"ד המוסכם לפינוי מ 1978, והפינוי בפועל לאחריו. חזקת המנוח, מכוחה הוכר כ"בר רשות" הזכאי לפיצוי, מקורה בחזקה רבת השנים, ולאחר פסק הפינוי, שעומדת בפני עצמה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ