אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן ואח' נ' מיכלשבילי

כהן ואח' נ' מיכלשבילי

תאריך פרסום : 04/11/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
15154-11-11
28/10/2013
בפני השופט:
יאיר דלוגין

- נגד -
התובע:
1. אליעזר כהן
2. כפיר שמיר

הנתבע:
יצחק מיכלשבילי
פסק-דין

פסק דין

לפניי תביעה כספית בסכום של 750,000 ₪, בגין נזקים נטענים שנגרמו לתובעים, עקב הפרת הנתבע את זכות הסירוב הראשונה שעמדה לתובעים ביחס לרכישת מושכר, השייך לנתבע ואשר התובעים שכרו בזמנו ממנו והפעילו בו חנות מכולת.

רקע

ביום 21.5.08 חתמו התובעים עם הנתבע על הסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות הראשון"), שלפיו שכרו מאת הנתבע, נכס ששימש באותה עת לניהול חנות מכולת ואשר הייתה מופעלת קודם לכן על ידי שוכרים אחרים. תקופת השכירות נקבעה לשנה, החל מיום 1.7.08, בדמי שכירות של 1,000$ לחודש, עם אופציה להארכת השכירות לארבע שנים נוספות, בדמי שכירות בתקופת האופציה של 2,000$ לחודש. כמו כן, במסגרת ההסכם ניתנה לתובעים זכות סירוב ראשונה, לרכוש את המושכר מאת הנתבע במחיר המבוקש על ידי הנתבע.

במאמר מוסגר, אציין כבר עתה, כי לטענת התובעים, כעבור שנה, ביום 21.5.09, נחתם הסכם שכירות חדש, שלפיו קיבלו התובעים זכות להשכרת המושכר לשנה, החל מיום 1.7.09, עם אופציה להארכת ההסכם מדי שנה לשנה נוספת עד ארבע שנים (להלן: "הסכם השכירות החדש"). במסגרת הסכם זה, נקבעו לטענתם דמי שכירות מופחתים על סכום של 1,000$ לחודש בלבד (במקום 2,000$ שנקבעו בהסכם הראשון). מנגד, לטענת הנתבע, הסכם השכירות החדש לא היה ולא נברא וחתימתו של הנתבע, שכביכול מתנוססת עליו, הנה פרי זיוף, מעשה ידי התובעים. למחלוקת זו ולרלוונטיות שלה לתביעה דנא, עוד אתייחס בהמשך פסק הדין.

מכל מקום, אין מחלוקת בין הצדדים כי בחודש נובמבר 2009 או בסמוך לכך, ובעוד התובעים ממשיכים לשכור את החנות, הציע להם הנתבע לרכוש את החנות בסכום של 400,000$, אשר היו שווים במועד הנ"ל ל- 1.6 מיליון ₪. לפי גרסת התובעים, הם דרשו מהנתבע לדעת מה המחיר הסופי של הנכס. הנתבע מנגד טוען כי התובעים ציינו בפניו כי אינם יכולים לרכוש את המושכר בהעדר אפשרות לקבל משכנתא עליו וזאת משזכויות הנתבע עצמו בנכס טרם רשומות במינהל מקרקעי ישראל מזה שנים ארוכות. כמו כן, אין מחלוקת כי בשלב זה הוצע הנכס למכירה לגב' רות לוי, אמו של בעלה של אחותו של התובע 1 (להלן: "התובע"), וזאת לפי בקשת התובע אין מחלוקת כי אף נחתם זיכרון דברים בין הנתבע לבין הגב' לוי, אשר אף שילמה מקדמה, אולם בסופו של דבר, גם אין מחלוקת כי הגב' לוי התחרטה והעסקה עמה לא יצאה לפועל.

בשלב זה, חודש דצמבר 2009, ביקשו התובעים להחתים את הנתבע על מסמך שלפיו הנתבע מתחייב לשלם להם 50,000$ בגין מוניטין, במקרה שהתובעים יחליטו בסיום החוזה שלא לחדשו או במקרה שרוכש החנות מאת הנתבע לא יחדש לתובעים את חוזה השכירות. מסמך זה לא נחתם בסופו של דבר והרלוונטיות שלו לתביעה עוד תידון בהמשך.

אין מחלוקת כי ביום 12.1.10, מכר הנתבע את הנכס למר גיורא נמטי, בסכום של 1,140,000 ₪, אשר לו גם המחה את זכויותיו וחובותיו מול התובעים, לפי הסכם השכירות שנחתם ביום 21.5.08. במסגרת הסכם המכר, נקבע כי נמטי ישלם לתובעים לפי החלטתו העצמאית 50,000$ בגין הציוד במושכר, ככל שהנו תקין ובתנאי שהתובעים יפנו את המושכר תוך 30 יום מחתימת ההסכם. אין מחלוקת כי בטרם מכירת החנות לנמטי כאמור לעיל, לא פנה הנתבע אל התובעים בשנית ולא הציע להם לרכוש את החנות במחיר של 1,140,000 ₪ הנופל מהמחיר שהציע להם לרכוש את החנות קודם לכן (ואשר עמד על 1,600,000 ₪).

עם זאת, קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה, האם בד בבד עם חתימת הסכם המכר, גם נחתם עמוד נוסף להסכם (להלן: "נספח להסכם"), הקובע כי היטל ההשבחה שיחול על מכירת החנות תשולם על ידי נמטי, כמו גם דמי ההסכמה או ההיוון של החכירה, הנמוך מבין אלה. עניין זה עוד יידון אף הוא בהמשך פסק הדין. כאן המקום לציין כי אביו של נמטי, דוד נמטייב, ניהל את המו"מ בשם בנו, היה מעורב בחתימת ההסכם ובאירועים שלאחר מכן, שיפורטו להלן וגם בהמשך פסק הדין.

כחודשיים לאחר רכישת החנות, בחודש מרץ 2010, הגיש נמטי תביעת פינוי נגד התובעים, בשל אי תשלום מלוא דמי השכירות. באותה עת נוצרה מחלוקת בין נמטי ולבין התובעים, כאשר נמטי מסתמך על הסכם השכירות הראשון מיום 21.5.08, בו נקבעו דמי השכירות לתקופות האופציה המתחילות למן יום 1.7.09, על סך של 2,000$ לחודש, בעוד התובעים הציגו לו את הסכם השכירות החדש, שכאמור, לפי טענתם (המוכחשת על ידי הנתבע), נחתם ביום 21.5.09, ואשר לפיו דמי השכירות לתקופות האופציה שונו כביכול לסך של 1,000$ לחודש בלבד.

תביעת הפינוי הסתיימה במתן פסק דין לפינוי כנגד התובעים, שניתן ביום 10.6.10 (לאחר שחוות דעת גרפולוגית של מומחה מטעם בית המשפט, קבעה בסבירות גבוהה ביותר, כי הנתבע אינו חתום על הסכם השכירות החדש). במסגרת הדיון שהתקיים ביום 25.11.10, בערעור שהוגש על ידי התובעים על פסק הדין, הוסכם כי הסכם השכירות הראשון הוא זה שהנו בתוקף, כי התובעים יהיו רשאים להמשיך ולשכור את החנות עד יום 30.6.13 וכי יהיו רשאים לסיים את השכירות בכל עת בהודעה של 60 יום מראש. עוד הוסכם כי דמי השכירות יעמדו על 2,000$ בגין חובות עבר עד למועד ההסכם ולאחר מכן יעמדו על 2,500$. כן הוסכם כי בעת פינוי המושכר, ירכוש נמטי מאת התובעים את המלאי, אולם מבלי שהוא מחויב לרכוש את הציוד או לשלם סכום כלשהו לתובעים בגין המוניטין של העסק.

למרות שניתנה לתובעים הזכות להחזיק במושכר עד 30.6.13, הם חתמו ביום 4.5.11 על הסכם עם נמטי, לפיו התובעים יפנו את המושכר עד 31.5.11 וזאת כנגד רכישת נמטי את הציוד הקבוע שבמושכר ואשר פורט בהסכם, בתמורה לסך של 100,000 ₪ + מע"מ וכנגד תשלום על ידי נמטי בסך של 100,000 ₪ + מע"מ בגין מוניטין. עוד הוסכם על רכישת המלאי של החנות על ידי נמטי.

בסמוך לאחר פינוי החנות, שלחו התובעים, ביום 12.6.11, באמצעות בא כוחם, מכתב התראה לנתבע, לפיו גרם להם נזק של 1.2 מיליון ₪ וזאת שעה שהפר את זכות הסירוב הראשונה שעמדה להם לרכישת החנות ומכר את החנות לנמטי במחיר של 1,140,000 ₪, הנופל מהמחיר שהוצע להם בסך של 1,600,000 ₪ כמן גם גרם להם נזק של הפסד הפרשי מוניטין בסך של כ-630,000 ₪. הנתבע הכחיש את טענות התובעים ודחה מכל וכל את דרישתם וזאת במכתב בא כוחו מיום 19.6.11.

בחודש נובמבר 2011 הגישו התובעים את תביעתם דנא. התובעים עותרים לחייב את הנתבע בסכום של 460,000 ₪ בגין ההפרש שבין הסכום שהוצע להם לרכישת הנכס שהיווה אז את מחיר השוק ולבין הסכום שבו נמכר הנכס בפועל לנמטי. לטענת התובעים, הנתבע הפר את זכות הסירוב הראשונה שניתנה להם והתעשר על חשבונם שלא כדין, עת מכר את הנכס במחיר נמוך כאמור. עוד טוענים התובעים כי על הנתבע לשלם להם 460,000 ₪ בגין ההפרש שבין הסכום ששילמו עבור מוניטין לשוכרים הקודמים של הנתבע (560,000 ₪) ולבין הסכום שקיבלו בסופו של דבר מאת נמטי עבור מוניטין, עת עזבו את המושכר (100,000 ₪).

הנתבע מנגד טוען בכתב הגנתו כי יש לדחות את התביעה מכל וכל. לטענתו, יש לדחות את התביעה על הסף, שכן התובעים לא יכולים להסתמך עוד על זכות הסירוב שניתנה להם בהסכם הראשון, מקום שטענו בתביעת הפינוי לקיומו של הסכם שני שהחליף אותו וטענתם זו נדחתה. עוד טוען הנתבע כי נתן לתובעים בזמנו את ההזדמנות לממש את זכות הסירוב, אולם אלה הודיעו לו כי אין להם את היכולת הכלכלית לגייס כספים לרכישת החנות, משלא ניתן לקבל הלוואה מהבנק וזאת משטרם נרשמו זכויות הנתבע במינהל. הנתבע מוסיף וטוען כי מחיר המכירה בפועל של החנות עמד בסופו של דבר על 400,000$, אותו הסכום בדיוק שהוצע לתובעים. הנתבע גם הכחיש את הנזק הנטען ואת שיעורו. אין באמור לעיל למצות את מלוא טענות הצדדים כפי שהועלו בכתבי הטענות.

דיון

העדר עילה והשתק שיפוטי – האמנם?

טוען הנתבע כי דין התביעה להידחות ולו בשל העובדה שלא עומדת לתובעים זכות סירוב ראשונה כלשהי, שעליה הם יכולים לבסס את תביעתם וכל כך למה? לטענת הנתבע, משטענו התובעים במסגרת תביעת הפינוי, כי ההסכם החדש החליף את הסכם השכירות הראשון ומשנקבע כי הנתבע לא חתם כלל על הסכם השכירות החדש הנטען, מנועים התובעים מלהסתמך בתביעה דנא על הסכם השכירות הראשון שלטענתם בכלל בוטל על ידי ההסכם החדש ובכלל זה אינם יכולים, אפוא, להסתמך על זכות הסירוב הראשונה שהוענקה להם בהסכם הראשון. הנתבע מוסיף וטוען כי בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות בהעדר עילה וגם מפאת השתק שיפוטי.

לתובעים מנגד, קשה להשתחרר מתוצאת חוות הדעת הגרפולוגית שקבעה כי הנתבע לא חתום על ההסכם השני והמשיכו לטעון, גם במסגרת הליך זה, תוך הפניה לראיות ועובדות שונות התומכות בטענתם, כי ההסכם השני נחתם גם נחתם על ידי הנתבע. בנוסף, טוענים התובעים כי טענת ההשתק דינה להידחות ממילא, שכן גם הנתבע עצמו מודה כי עמדה להם זכות הסירוב, אשר מופיעה גם בהסכם הראשון, וכמו כן, הנתבע, שלא היה צד לתביעת הפינוי, לא יכול לטעון למעשה בית דין.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שלפניי, נחה דעתי כי דין טענות ההשתק השיפוטי והעדר העילה להידחות. זכות הסירוב הופיעה בשני ההסכמים. ההסכם הראשון לא מוכחש כלל על ידי הנתבע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ