אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן ואח' נ' אלמוג

כהן ואח' נ' אלמוג

תאריך פרסום : 22/05/2013 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום ירושלים
20373-07-12
12/05/2013
בפני השופט:
סיגל אלבו

- נגד -
התובע:
דוד אלמוג
הנתבע:
1. קיי ג'יי אל אינבסמנטס לימיטד
2. מיכאל כהן
3. סטפן קבלסון

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

המשיבים הגישו כנגד המבקש תביעה שעניינה חיוב המבקש בתשלום חוב בגין ערבות בנקאית שהעניקו לו המשיבים כבטוחה, במסגרת הסכם שנערך בין הצדדים, ואשר נפרעה לטובת המבקש.

ביום 17.10.12 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה לפיו ביום 22.7.12 הודבק כתב התביעה על דלת מגוריו של המבקש ברח' החרצית 15, נתיבות. כן נתמכה הבקשה למתן פסק הדין בתצהירו של ב"כ המשיבים לפיו בהליך אחר שהתנהל נגד המבקש אמר האחרון כי כתובתו לצורך המצאת כתב בי-דין היא ברח' החרצית 15 בנתיבות.

המבקש עותר לביטולו של פסק הדין. המבקש טוען כי רק ביום 12.2.13 נודע לו על קיומו של פסק הדין עת קיבל לידיו דברי דואר שנשלחו לכתובת מגוריו הישנה ברח' החרצית 15 בנתיבות. המבקש התגורר בעבר בכתובת זו ולאחר העתקת מקום מגוריו קיבל מבעל הדירה באופן מרוכז את דברי הדואר שנשלחו אליו. המבקש טוען כי אף כתב התביעה התקבל לראשונה אצלו ביום 13.2.13 לאחר שבא כוחו פנה לב"כ המשיבים בבקשה לקבלו, וכי מעולם לא מצא בכתובת מגוריו את כתב התביעה מודבק על דלת ביתו. המבקש טוען כי בכתובת מגורין של המבקש ברח' החרצית לא התנוסס שלט הנושא את שמו ובאישור המסירה לא מצויין על איזו דלת בבנין הודבק כתב התביעה.

עוד טוען המבקש, כי סיכויי הגנתו בפני התביעה גבוהים. כך, טוען המבקש, כי אינו חייב כספים למשיבים וכי המשיבים הם שחייבים לו כסף לאור הסדרים עסקיים הקיימים ביניהם. לטענת המבקש, המשיבים, באמצעות המשיב 1, מצאו נכון להשקיע בעסקאות שיזמו ומטעמים שלהם הוצג כאילו ניתנו למבקש הלוואות, כאשר בפועל היה מדובר בהשקעות.

המבקש מוסיף וטוען כי יש לעכב את ההליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, שכן בגין המחלוקת נשוא התביעה, קיים הסכם בוררות.

המשיבים מתנגדים לבקשה. ראשית, טוענים המשיבים כי פסק הדין הומצא למבקש עוד ביום 16.1.13, בדרך של הדבקה, ומכאן שהבקשה הוגשה באיחור. כן טוענים המשיבים, כי כתב התביעה הודבק על דלת ביתו של המבקש בכתובת מגוריו. לטענת המשיבים, המבקש מתחמק באופן סדרתי מקבלת כתבי בי-דין ובחר לרשום את כתובתו במשרד הפנים ככתובת של מלון דירות באילת בו שהה חודשים ספורים בלבד. מבקשת המבקש עולה כי כתובתו של המבקש במועד הגשת התביעה היתה ברח' החרצית 15 בנתיבות ובמסגרת הליך אחר שהתנהל כנגד המבקש, מסר המבקש לב"כ המשיבים כי כתובתו להמצאת כתב בי-דין היא ברח' החרצית 15 בנתיבות. כך גם המבקש לא תמך טענתו כי אינו מתגורר בכתובת בה נמסר כתב התביעה בראיה כלשהי ואף לא ציין מהי הכתובת החדשה בה הוא מתגורר. עוד טוענים המשיבים, כי אין מקום לביטול פסק הדין אף משיקולי בית המשפט, שכן התנהגותו של המבקש גובלת בזלזול בהליך השיפוטי, שכן המבקש מנסה בכל דרך להתחמק מקבלת כתבי בי-דין.

אשר לטענות ההגנה שהעלה המבקש, טוענים המשיבים, כי אין במסמך ההלוואה התומך בכתב התביעה כל זכר לעסקת שותפות וכי טענה זו לא הועלתה בהליכי הבוררות בין הצדדים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי פסק הבוררות שניתן בעניינם של הצדדים בוטל ומשכך היתה פתוחה בפניהם הדרך להגיש את התביעה.

בתשובה טוען המבקש, כי אינו מתכחש לעובדה שבחודש יולי 2012 התגורר בכתובת ברח' החרצית 15 בנתיבות, אך חדל להתגורר בכתובת זו בחודש נובמבר 2012. חרף זאת, לטענתו כתב התביעה לא הומצא לידיו כדין, שכן מאישור המסירה לא ברור באיזו דירה הודבק כתב התביעה. אשר למועד המצאת פסק הדין, טוען המבקש כי זה הומצא לו רק ביום 12.2.13 ועל כן הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד. עוד טוען המבקש, כי אינו מתחמק מהמצאת כתבי בי-דין.

ראשית, אדון בטענת המשיבים כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור. כאמור, המשיבים טוענים כי פסק הדין הודבק על דלת ביתו של המבקש ברח' החרצית 15, נתיבות עוד ביום 16.1.13, בעוד שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק ביום 7.3.13. מנגד, טוען המבקש כי במועד בו הומצא פסק הדין לא התגורר ברח' החרצית 15 בתיבות וכי נודע לו על קיומו של פסק הדין רק ביום 12.2.12, עת הובאו לידיו דברי הדואר שהתקבלו בכתובת מגוריו הישנה. בנסיבות אלה, בהן המבקש טוען כי נודע לו על קיומו של פסק הדין רק ביום 12.2.12 וכי במועד המצאתו לא התגורר בכתובת בה הודבק פסק הדין, הרי שאין מקום לקבוע כי פסק הדין הוגש באיחור. אעבור עתה לדון בבקשה גופה.

לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקש. הכלל הוא כי פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

בענייננו, כתב התביעה הודבק על דלת ביתו של המבקש בכתובת בה הוא מתגורר, וזאת בהתאם לאישור המסירה שהוגש. המבקש מודה כי התגורר בכתובת בה הודבק כתב התביעה בתקופה בה הומצא לידיו כתב התביעה. הדבקת כתב התביעה בכתובת מגוריו של המבקש מהווה המצאה כדין, וזאת בהתאם לתקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בנסיבות אלה, אני סבורה כי המבקש לא עמד בנטל לסתירת החזקה בדבר תקינותו של הליך ההמצאה ועל כן, אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק.

ואולם אין במסקנה זו כדי לסתום את הגולל על הבקשה, שכן כאמור יש לבחון האם יש מקום לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט. בעניין זה על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).

המבקש טוען כאמור כי לא ידע על הגשת כתב התביעה נגדו וכאשר נודע לו כי ניתן פסק דין פנה בא כוחו אל ב"כ המשיבים בבקשה לקבל את מסמכי התביעה. כן טוען המבקש, כי אינו חייב כספים למשיבים, שכן הסכומים שהוצגו כהלוואות היו למעשה השקעות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הגם שהתנהגותו של המבקש אשר לא הגיש כתב הגנה במועד אינה נקייה מפגמים, הרי שאין לומר כי התנהגותו גובלת בזלזול מכוון ומדובר במחדל הניתן לתיקון באמצעות פסיקת הוצאות. שנית, וזו הנקודה העיקרית, הרי שהמבקש הציג סיכויי הגנה לכאורה פני התביעה. כאמור המבקש טוען כי הסכומים שניתנו לו כהלוואות הינן בפועל השקעות. אכן כפי שטוענים המשיבים בצדק מדובר בטענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב ובנסיבות אלה הנטל המוטל על המבקש הוא כבד, אך יחד עם זאת יש ליתן למבקש אפשרות להוכיח את טענותיו ועל כן מן הראוי ליתן למבקש את יומו בבית המשפט.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת ועל קבלת בקשת הרשות להתגונן, וזאת בהתאם לסמכותי על-פי תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, תוך חיוב המבקש בהוצאות, בשל מחדלו באי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד, בסכום של 2,500 ₪.

המבקש יפקיד את ההוצאות בקופת בית המשפט בתוך 30 יום. עם הפקדת סכום ההוצאות יבוטל פסק הדין והתצהיר התומך בבקשה ישמש כתב הגנה. לא יופקד סכום ההוצאות כאמור לעיל, תידחה הבקשה לביטול פסק דין.

אשר לבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, הרי שעל המבקש להגיש בקשה נפרדת אשר תועבר למותב שיפוטי המוסמך לדון בבקשה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ