אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן ואח' נ' אבייב ואח'

כהן ואח' נ' אבייב ואח'

תאריך פרסום : 08/05/2011 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום רמלה
42234-08-10
08/05/2011
בפני השופט:
דן סעדון

- נגד -
התובע:

הנתבע:
1. כהן יוסף חי
2. קוינוב אברהם

החלטה

בקשת רשות להתגונן.

רקע

המשיבים הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר להחזר הלוואות שניתנו על ידם, לטענתם, למבקש. כתב התביעה נתמך ב-3 תצהירים עליהם נחזים להיות חתומים המבקש ובשני בניו. בתצהיר הראשון מאשרים המבקש ובניו כי קיבלו הלוואה מן המשיבים בסך 150,000 דולר ביום 28.11.09 וכי הם מתחייבים להחזיר את הסך האמור לפי שער שלא יפחת מ-3.7 ₪ לדולר עד יום 1.11.2010. עוד נאמר כי למבקש זכויות בדירה בעיר רמלה (להלן: הדירה) שתשמש, למעשה, כביטחון להחזר ההלוואה. (להלן: הלוואה הראשונה). בתצהיר השני מאשרים המבקש ובניו כי ביום 4.4.2008 קיבלו הלוואה בסך 110,000 דולר וכי הם ישיבו את כספי ההלוואה בסך 110,000 דולר עד ליום 4.4.2009 לפי שער הדולר ביום התשלום אשר לא יפחת מ-4.3 ₪ לדולר. גם בתצהיר זה נקבע כי הדירה תשמש ביטחון להחזר ההלוואה (להלן: ההלוואה השנייה). בתצהיר השלישי, לא נזכר המבקש בניו בלבד, נאמר כי בניו של המבקש קיבלו הלוואה בסך 50,000 דולר ביום 6.1.09 אשר תושב עד יום 6.1.2010 או תוך חודש מדרישת המלווה וזאת על פי שער שלא יפחת מ-3.92 ₪ לדולר. סך של 100 דולר ליום נקבע כפיצוי מוסכם בגין איחור בפירעון ההלוואה. המשיבים לא הסתפקו בקבלת סכומי ההלוואה והוסיפו וטענו כי יש לחייב בין היתר את המבקש גם בתשלום ריבית על ההלוואה כפי שנאמר בכתב התביעה.

הבקשה

ביני לביני נפטר המבקש וביתו, הגב' פלינה אבייב, העשויה להיות נציגתו הרשמית של העיזבון, הגישה תצהיר לתמיכה בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה בשם המנוח.

בתצהיר התומך בבקשתה ציינה ביתו של המנוח כי ההלוואה וכתב התביעה אינם עונים לדרישות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות (להלן: החוק) במובן זה שלא צורף לכתב התביעה הסכם בכתב והתצהירים שצורפו אינם מקיימים את דרישת הכתב בחוק (סעיף 2 לחוק). עוד נאמר כי לא המשיבים אלא עו"ד אבנר חלדרוב הוא העומד מאחורי מתן ההלוואות וכי עו"ד חלדרוב נוהג ליתן הלוואות בריבית קצוצה. עוד נאמר כי המבקש אינו שולט בשפה העברית ולא הבין מהות המסמכים עליהם חתם, מה עוד שבמועד חתימת התצהירים על ידי המבקש סבל המבקש מפגמים בהבנת המציאות וכושר השיפוט כך שעומדת לו טענת "לא נעשה דבר". עוד נאמר כי התצהיר אינו יוצר את ההתחייבות אלא מצהיר על קיום העסקה וזאת בניגוד לדרישת החוק לקיומו של הסכם היוצר את ההתחייבות להחזרת ההלוואה. משכך, נאמר כי העסקה אינה עומדת בדרישת הכתב הקבועה בחוק. עוד נאמר כי המשיבים הפרו את הוראת סעיף 8 לחוק בכך שלא צורפו לכתב התביעה חוזה הלוואה והפרטים שיש לפרטם בסעיף 8 (ב) 1-5. טענה נוספת היא, כי למיטב ידיעתה של המצהירה, סכומי הריבית בגין ההלוואה נוכו מראש בטרם נמסרו כספי ההלוואה. כן נאמר כי כתב התביעה פגום בכך שנאמר בו שהושבו למשיבים כ-80,000 דולר אולם לא נאמר בכתב התביעה כיצד נזקפו הכספים שנתקבלו לטובת ההלוואות נשוא התביעה. לכך, טוען המבקש, חשיבות ניכרת שכן במסגרת התצהיר השלישי נקבע פיצוי מוסכם בגין איחור בפירעון ההלוואה ועל כן יש חשיבות לאופן בו נזקפו הכספים לטובת החוב.

ג. הדיון טענות הצדדים

במועד הדיון נחקרה הגב' אבייב על תצהירה. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. ב"כ המשיבים טען כי מסכום הלוואות המקוריות 340,000 דולר נוכו 80,000 דולר שאין חולק ששולמו ועל כן התביעה היא לסך של 260,000 דולר. עוד נאמר כי תצהירי ההלוואות עונים לדרישת הכתב וכי לא הוכח כי המשיבים נכנסים לגדר הוראות סעיף 15 לחוק והדרישות הנגזרות מסעיף זה. עוד נאמר כי הגב' אבייב לא ידעה לעמוד בחקירתה על רבות מן הטענות אותן צינה בתצהירה.

מנגד, ציין ב"כ המבקש כי המבקש עצמו לא קיבל את כספי ההלוואה ולא היה לו צורך בכספי אלה. עוד נאמר כי החוק חל ובעיקר סעיף 8 לו, חל גם מקום בו המלווה אינו מלווה דרך עיסוק.

ד.דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים החלטתי לקבל באופן חלקי את הבקשה וליתן למבקש רשות להתגונן כנגד התביעה בחלק מטענותיו. להלן אפרט הטעמים לתוצאה אליה הגעתי.

1.אי תחולת סעיף 2 לחוק

סעיף 1 לחוק מגדיר מלווה כך:"מי שנותן הלוואה, למעט תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א- 1981". יוצא מהאמור, כי המשיבים נכנסים לגדר הגדרת "מלווה" בחוק שכן הגדרה זו אינה דורשת כי ההלוואה תיעשה כדרך עיסוק. סעיף 2 לחוק קובע דרישת כתב לחוזה ההלוואה. עם זאת, סעיף 15 (א) לחוק קובע כי "הוראות סעיפים 2, 3 ו-7 לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק". בתצהירה בעדותה ציינה הגב' אבייב כי אינה יודעת לומר אם המשיבים או עו"ד חלדרוב (כנטען בתצהירה) מעניקים הלוואות כדרך עיסוק. כך ציינה הגב' אבייב:"ש. מי הלווה את הכסף. האם המשיבים הלוו את הכסף..ת. לא הייתי בתוך זה, אתה לא יכול לשאול דברים שאיני מכירה ולא יודעת". ש. אם אני אומר לף ששלושתם ובטח לא שני התובעים הם לא מלווים כספים חוץ מאחייך ואביך לא הלוו כספים לאף אחד. ת. מאיפה אני יודעת אם הם מישהו זולת אחיי אבי קיבלו מהם כספים, איני בקשר איתם ולא יודעת מה מעשיהם, לא מכירה אותם בכלל". מכאן שלא הוכחה ולו לכאורה הטענה כי המשיבים נוהגים לתת הלוואות כדרך עיסוק ומכאן שלא הוכח כי הייתה על המשיבים חובה לקיים את דרישת הכתב הקבועה בסעיף 2 לחוק .

2.אי קבלת כספי ההלוואה

טענת המבקש לפיה לא קיבל דבר מכספי ההלוואה לא נסתרה. נציגת המבקש ציינה בתצהירה כי לא קיבלה את ההלוואה. טענה זו לא נסתרה. עם זאת, יושם אל לב כי הטענה כשלעצמה היא טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שכן בתצהיר ההלוואה עליו נחזה בין היתר המבקש להיות חתום נאמר כי "אנו מצהירים בזאת כי ביום . . . קיבלנו ממר . . . הלוואה" [ ראה נוסח התצהיר הראשון והשני]. ברם, בהליך בקשת רשות להתגונן ניתן ליתן רשות להתגונן גם אם טענת ההגנה סותרת מסמך בכתב שכן אין מונעים מן הנתבע להתגונן מטעמי שבדרכי הוכחה (ע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החיל בע"מ, פ"ד מ(2) 333). משכך, ומשלא נסתרה בחקירת המבקש טענה זו, אני סבור כי יש ליתן לגביה רשות להתגונן.

3.אי עמידה בדרישות סעיף 8 לחוק

סעיף 8 לחוק קובע כי "מלווה" המגיש תביעה לבית המשפט נדרש לפרט סכומים ששילם הלווה לפירעון ההלוואה ומועדיהם בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום וכן פרטים לפי סעיף 3(ב) לחוק הכוללים בין היתר: שיעור הריבית ביחס לסכום ההלוואה, "שיעור העלות הממשית של האשראי" ועוד. הפסיקה קבעה כי הוראות החוק הינן מחייבות ויש להקפיד על מלווה ביחס לכל הוראה והוראה שבחוק וכן כי סעיף 8 הנ"ל אינו סעיף פרוצדוראלי אלא הוראה מהותית (ע"א 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה (ניתנה ביום 21.1.09)). בענייננו טענה הגב' אבייב כי: א. בניגוד למה שנחזה להיות אמור בתצהיר נגבתה מן המבקש ובניו ריבית. ב. הריבית נוכתה מסכום ההלוואות מראש. ודוק: בתצהירים לא בא זכרה של ריבית אלא לכאורה אמורים היו המשיבים לקבל רק את ההלוואה בתוספת הפרשי שער כפי שנטען שסוכם. ברם, הטענה כי בפועל נגבתה גם ריבית וזאת עוד בטרם נמסרו כספי ההלוואה – לא נסתרה. אוסיף ואומר כי הטענה בדבר גביית ריבית אינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שכן במסמך בכתב לא נאמר כי לא נגבתה ריבית בגין ההלוואה. בתצהירי ההלוואה אין כל התייחסות לסוגיית הריבית ועל כן אין לראות בכך שלילת האפשרות לטעון כי מן המבקש ובניו נגבתה ריבית הגם שלא בא זיכרה בתצהירי ההלוואה. הואיל והגב' אבייב ציינה בעדותה כי הטענה בדבר ניכוי הריבית נאמרה לה מפיה אחיה ולטענה אין זכר בתצהירי ההלוואה ובכתב התביעה וממילא אין זכר לתחשיב בדבר שיעורה של ריבית זו, נראה כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן גם בטענה זו. יתרה מזו: אין כל פירוט של הסכום שאותו היו אמורים המבקש ובניו להחזיר למשיבים בשים לב לשער הדולר במועד בו הייתה אמורה ההלוואה להיות מושבת ובשים לב לאופן זקיפת התשלומים על ידי הגורם שפרע את ההלוואה או על ידי המשיבים אם לא התבקש על ידי הגורם שפרע סדר זקיפה מיוחד (ראה: סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973). נראה כי יש חשיבות רבה לאופן זקיפת התשלומים ששולמו על חשבון ההלוואה לעניין חישוב גובה החוב וזאת בין היתר בשים לב לכך שבתצהיר ההלוואה השלישי נקבע פיצוי מוסכם בגין 100 דולר לכל יום איחור; פיצוי העשוי לא להיות מחושב כלל אם, כדוגמה, נזקף חלק מן התשלום ששולם לטובת ההלוואה נשוא התצהיר השלישי בכללותה.

4."לא נעשה דבר"?

לא מצאתי לנכון ליתן רשות להתגונן בטענה זו. תצהירי ההלוואה הראשון והשני נחתמו, כעולה מהם, בימים 28.10.09 ו-4.4.2008. לבקשת הרשות להתגונן צורף כנספח מסמך רפואי מיום 6.10.10 שניתן לכאורה במסגרת בקשה למינוי אפוטרופוס למבקש המנוח והמעיד על כך כי המבקש סובל מירידה קוגניטיבית ומבעיה של קשב ושיפוט. המסמך אינו מציין כי הינו מתייחס לתקופה שקדמה להוצאתו. מאידך, אין טענה כי במועד בו נחתמו תצהירי ההלוואה האמורים היה למבקש אפוטרופוס. מכאן, שלא הונחה תשתית ולו לכאורה לטענה כי במועד חתימת תצהירי ההלוואה סבל המבקש מפגם קוגנטיבי או מירידה ביכולת ההתמצאות והשיפוט שלו. זאת, הואיל והמסמך התומך בטענה זו ניתן כשנה לאחר חתימת המאוחר מבין תצהירי ההלוואה על ידי המנוח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ