אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן אורגד נ' פינקלשטיין

כהן אורגד נ' פינקלשטיין

תאריך פרסום : 19/07/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
25704-03-10
19/07/2010
בפני השופט:
עדי סומך

- נגד -
התובע:
יצחק פינקלשטיין
הנתבע:
דרור כהן אורגד

החלטה

בפניי בקשה למחיקת התביעה על הסף, מחמת העדר עילה, ובטענה שנסיבות המקרה הינן כאלה בהן הגיש הוא תביעה כנגד אחותו בבית המשפט לענייני משפחה, לפירוק שיתוף במקרקעין, וכי בהליך זה יוצג על ידי המשיב. לאחר שהורה ביהמ"ש על פירוק השיתוף, מונו ב"כ הצדדים [המשיב, ועו"ד בר שלטון], בהסכמה, ככונסי נכסים לצורך פירוק השיתוף.

ממשיך המבקש וטוען כי ביום 11.3.05, קבע ראש ההוצלפ את שכר כונסי הנכסים, ועל בסיס שכר הטרחה הנהוג במימוש משכנתא על דירת מגורים, קבע כי כל אחד מהם יקבל סך של 3% מהתמורה בתוספת מע"מ.

לטענת המבקש, המשיב לא גבה את שכר הכינוס מתוך כספי התמורה שהתקבלו ממכירת המקרקעין, זאת לאור ס' 4 להסכם שכ"ט שנחתם בין המשיב למבקש, ובו הוסכם כי המשיב לא יגבה מהמבקש שכר כינוס, גם אם ייפסק כזה לטובתו. דא עקא, כך המבקש, שעל אף האמור בהסכם, בחודש 9/06 פתח המשיב באופן מפתיע תיק הוצלפ כנגד המבקש, בו ביקש לקיים ולבצע את החלטת ראש ההוצלפ בדבר שכר כונסי הנכסים. לכך טען המבקש "פרעתי", וביקש לסגור את התיק, וביום 9.7.07 קיבל ראש ההוצלפ, לגרסתו, את בקשתו, והורה על סגירת התיק, ועל כך לא ערער המשיב.

בחלוף 3 שנים, הגיש המשיב את התובענה הכספית נשוא בקשה זו, אותה ביסס על החלטת ראש ההוצלפ בדבר שכר הכונסים, ותבע תשלום שכ"ט בסך של 96,378 ₪.

לשיטת המבקש, החלטת ראש ההוצלפ בענין שכר הכונסים לא הקימה השתק עילה, ואיננה מקנה למשיב עילת תביעה עצמאית. החלטת הרשם, לשיטתו, ניתנה שלא במסגרת אותם 4 עניינים בהם הקנה לו הדין סמכות שיפוטית, ומאחר שכך, אינה מקימה השתק עילה ואינה יוצרת חוב חדש, ומהווה החלטה מנהלית גרידא, ולכל היותר הקנתה למשיב את אפשרות ניכוי שכרו מתקבולי המכירה. אולם, משלא עשה המשיב שימוש בזכות שהוקנתה לו, והעביר את כספי התמורה במלואם למבקש, הרי שבכך וויתר לכאורה על הסכומים שנפסקו לו בגין שכר כונס.

ממשיך המבקש וטוען כי בהחלטה מיום 9.7.07, קבע ראש ההוצלפ כי ההחלטה בדבר שכר הכונסים איננה בבחינת פסק דין, וכי לא ניתן לבצעה בהוצל"פ, ועל כן אין המדובר בחוב פסוק. עוד טוען הוא כי לא היה כלל צד לבקשה שהגישו באי הכח לקביעת שכר הכונסים, כי הדבר נעשה מאחורי גבו וללא ידיעתו, וההחלטה ניתנה ללא כל התדיינות משפטית, וללא שניתנה לו הזכות להישמע.

עוד טוען המבקש, כי כונסי הנכסים הטעו את ראש ההוצלפ, וכל כן נקבע שכרם בשיעור של 6%, ולא 4% מתקבולי המכירה, כפי שמורה תקנה 258טז לתקנות סדר הדין. זאת ועוד; לשיטתו עצם הקביעה בפסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה, לפיה הליכי הביצוע של המכירה ימשכו בלשכת ההוצלפ, אין בה כדי להפקיע מביהמ"ש למשפחה את הסמכויות המוקנות לו בתקנות, או להעבירן לידי ראש ההוצלפ, ומכאן שהסמכות הבלעדית לקבוע את שכר הכונסים, נותרה עודנה בידי ביהמ"ש למשפחה. המסקנה מהאמור, לשיטת המבקש, הינה כי החלטת ראש ההוצלפ בגין שכר הכונסים, ניתנה שלא בסמכות, ועל כן חסרת כל תוקף.

לכך השיב התובע כי יש לדחות את בקשת הנתבע, זאת מן הטעם שבביהמ"ש לענייני משפחה ניתן פסק דין, בו נקבע בין היתר כי הליכי ביצוע המכירה יימשכו בלשכת ההוצל"פ. לשיטתו, תקנה 258טז אליה מפנה המשיב, מעניקה לביהמש למשפחה סמכות, ולא חובה, לקבוע את שכר הכונס, ועל כן אין הוא מחוייב לכך. ובנסיבות דנן, כך המשיב, בו קבע ביהמ"ש כי ראש ההוצלפ הוא שיקבע את שכר הכונס, הרי שקביעותיו של ראש ההוצלפ נעשו בסמכות, ויש לפעול על פיהן. המשיב מפנה לסעיף 59 לחוק ההוצל"פ, המסמיך את רשם ההוצלפ לקבוע את שכר הכונס, וטוען כי הקביעה ברת אכיפה באופן מיידי, בדומה לפסק דין שאושר לביצוע.

לטענת המשיב, המבקש לא הגיש כל בקשה לביטול החלטת הרשם, לא ערער על קביעת שכר הכונס, ואין כל יסוד לטענתו לפי הקביעות נערכו שלא בידיעתו ומאחורי גבו, מאחר שהוא עודכן מראש על כוונת המשיב להגיש בקשה לקביעת שכר הכונס, ועודכן מיד לאחר מתן ההחלטה. לבסוף טוען המשיב, כי בית משפט זה הוא המוסמך לדון בבקשתו [של התובע] לביצוע החלטותיו החלוטות של ראש ההוצלפ.

דיון

מחיקה על הסף הינה בסמכות בית המשפט, בין היתר במקרים בהם הכתב לא מגלה עילת תביעה, ויש למנוע דיוני סרק, בעיקר במקרים בהם העדר העילה בולט לעין, או שבכך ניתן לחסוך שמיעתם עדויות רבות [ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ. איסטווד פ"ד כג(1) 604, 608]. השאלה אותה יש לבחון הינה האם במידה והתובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, יהא זכאי הוא לסעד המשפטי המבוקש על ידו.

הכלל הוא כי בית המשפט יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה [ע"א 693/83 שמש נ. רשם המקרקעין ת"א ואח' פ"ד מ(2) 668]. משכך, נוקט בית המשפט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

כחוט השני עוברת בפסיקה ההלכה לפיה מחיקה או דחייה על הסף תינקטנה אך בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף". רצוי אם כך, שבית המשפט יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.

בית המשפט ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש, וישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן" [ע"א 35/83 חסין נ. פלדמן פ"ד לז(4) 721, 724]. עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות בכתב תביעתו, לא יהא זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת, לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה ידועה מראש [ע"א 163/84 מדינת ישראל נ. חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ לח(4)1, 8].

מטענות הצדדים במקרה דנן, עולה כי לטענת המבקש, המדובר במחלוקת הנוגעת בראשיתה ובבסיסה להסכם שכר הטרחה שנחתם בין המשיב למבקש, כאשר זה האחרון שכר את שירותיו לפעול בשמו בהליכים לפירוק שיתוף במקרקעין על דרך מכירה. המבקש חוזר וטוען כי הוסכם בין הצדדים כי המשיב לא יגבה שכר כונס נכסים, גם אם זה ייפסק לטובתו.

יוצא אפוא, שעל פני הדברים כפי שהונחו בפניי עד כה, נראה כי בסיס המחלוקת נוגע למערכת ההסכמים שנכרתו בין המבקש למשיב, וכי המחלוקת ביניהם אשר נובעת מכך, הינה כספית באופיה, כאשר המבקש טוען בגין הסכומים אשר תובע ממנו המשיב, כי הוסכם ביניהם מראש כי לא ייגבו.

כל טענות המשיב אודות סמכויות ביהמ"ש לענייני משפחה, סמכויות ראש ההוצל"פ, וסמכות בית משפט זה, חסרות רלוונטיות לטעמי בשלב זה, שכן נראה כי ראשית יש לברר לאשורו את מהות הסכם שכר טרחה שנכרת בין הצדדים, ולבחון לעומקן את טענות המבקש לעניין זה, ורק אז ניתן יהיה לבחון את סמכויות הערכאות והגורמים שנתנו החלטות בעניין, בהתאמה.

המסקנה המתבקשת לפיכך הינה, כי על מנת לעשות כן, אין מנוס מדחיית בקשת המבקש. המחלוקות בין הצדדים הינן מהותיות, ומבססות את עילת התביעה העיקרית בתיק זה, ולאור כך, אין מנוס משמיעת הצדדים וטענותיהם, שמיעת עדיהם, ככל שיהיו, ופרישת ראיותיהם בפני בימ"ש זה, על מנת שיהיה בידו להכריע במחלוקות הכספיות שבין הצדדים לתיק זה.

הבקשה נדחית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ