אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> י.כ. (קטין) נ' משרד החינוך והתרבות/המשרד הראשי ואח'

י.כ. (קטין) נ' משרד החינוך והתרבות/המשרד הראשי ואח'

תאריך פרסום : 26/01/2011 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
55600-10-10
26/01/2011
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
1. י . כ . (קטין) באמצעות אמו ואפוטרופסתו הטבעית
2. גב' ר. כ. על ידי ב"כ עו"ד פיני בסיס

הנתבע:
1. משרד החינוך
2. מוסדות " דרך המלך " אלעד
3. הרב ישי יזדי
4. מנהל תלמוד תורה "דרך המלך"

פסק-דין

פסק דין

1. העתירה מוסבת על החלטת מוסדות "דרך המלך" בישוב אלעד, והרב ישי יזדי, מנהל תלמוד תורה "דרך המלך" (משיבים 2 ו-3), שלא לקבל את העותר, ילד כבן שש, ללימודים בתלמוד תורה האמור. בית הספר הינו מוסד מוכר שאינו רשמי, ומשתייך ל"מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל". על פי הטענה, העילה לדחיית הבקשה להתקבל ללימודים הינה שאימו של העותר היא אם חד הורית, ומשכך, נגועה ההחלטה באי סבירות, ומהווה החלטה מפלה משיקולים בלתי ענייניים. ערר על ההחלטה הזו נדחה על ידי ועדת הערר של משרד החינוך, ולפיכך אף הוא משיב לעתירה.

2. אין חולק, כי ביום 29.6.10 הודיעו משיבים 2 ו-3 לאימו של העותר, כי ועדת הקבלה החליטה שלא לקבל את בנה לבית הספר (נספח ב' לעתירה). ההחלטה אינה מנומקת, ובעתירה נטען כי מנהל בית הספר אמר מפורשות ל"שליחי אם העותר", כי העילה לדחיית הבקשה היא היותה אם חד הורית. בעתירה נטען כי לאחר שפנתה פעם נוספת וביקשה כי בקשתה תשקל שנית, נקראה לפגישה ביום 29.7.10 עם מנהל בית הספר, והלה הודיע לה כי בנה יתקבל לתקופת ניסיון בת 3 חודשים. אולם, לקראת סיום הפגישה, לאחר שהתברר למנהל כי בתה של העותרת לומדת בגן השייך לחב"ד, שינה טעמו ואמר לה "אז שגם הילד ילמד בחב"ד".

על החלטת הסירוב עררה העותרת בפני משרד החינוך ביום 16.8.10. ביום 6.9.10 נדון הערר. ביום 18.10.10 הומצאה לעותרת החלטת ועדת הערר, הדוחה את הערר. מכאן העתירה.

3. על פי הנטען בעתירה, לא ניתנה לעותרת זכות שימוע טרם הוחלט לדחות את בקשתה לרשום את בנה לבית הספר. כמו כן נטען כי ההחלטה לדחות את הבקשה משום שבתה של העותרת לומדת בגן חב"ד הינה החלטה המבוססת על שיקולים זרים כשלעצמם, אולם הטעם האמיתי לדחיית הבקשה הוא היות העותרת אם חד הורית. המדובר בטעם פסול ומשכך ההחלטה פסולה ואינה יכולה לעמוד. עוד נטען, כי ועדת הערר לא קיימה דיון ראוי. הכוונה לכך שהוועדה שמעה תחילה את מנהל בית הספר ונציג נוסף מטעמו, שלא בנוכחות העותרת, ולאחר מכן זומנה העותרת לדיון, ביחד עם נציג מטעמה, שלא בנוכחות המנהל, ושמעה את טענותיה. כמו כן נטען כי ההחלטה עצמה אינה סבירה, שכן היא מתעלמת מהנחיות רלבנטיות של משרד החינוך, ולמעשה, כך נטען, שימשה הוועדה "חותמת גומי" להחלטת משיבים 2 ו-3.

4. בטרם אתייחס לטענות לגופן יש להוסיף, כי ב"כ העותרת הצהיר בעתירתו כי על אף שהעותר עומד על זכותו ללמוד בבית הספר נשוא העתירה, עשה מאמץ להתקבל לבתי ספר אחרים באלעד, אולם נדחה מכולם לאחר שהוברר כי ביקש להרשם לבית הספר הנדון ובקשתו סורבה. אלא שלתשובת המשיבים 2 ו-3 צורף אישור של קצין ביקור סדיר בעיריית אלעד, אשר הודיע כי העותר שובץ בתלמוד תורה "פאר מנחם" לבקשת העותרת. במהלך הדיון הראשון שהתקיים בעתירה ביום 29.11.10 (ואשר לא הביא את הפרשה לידי סיום לנוכח שביתת הפרקליטים אותה עת) הסביר ב"כ העותרת את הסתירה בין הנטען בעתירה לבין הנטען בתשובת המשיבים הנ"ל, בכך שבעקבות התערבותו שלו נמצא מקום עבור העותר בבית הספר "פאר מנחם", שאלמלא כן היה ממשיך לשבת בביתו. אולם, במהלך הדיון השני בעתירה, שהתקיים ביום 20.1.11, הגישה ב"כ משרד החינוך תצהיר לפיו בדיקה שנערכה על ידי מפקח מטעם משרד החינוך העלתה כי הילד אכן נקלט בבית הספר "פאר מנחם" במהלך חודש חשוון, אולם עזב את בית הספר סמוך לפני חג החנוכה, ולפיכך מפרה אימו את חוק חינוך חובה.

בעקבות הממצאים הללו, ולאחר הדיון בעל פה, הודיע ב"כ העותרת כי העותר התקבל לבית הספר "פאר מנחם" לתקופת ניסיון, וכי עד ליום 19.12.10 למד בבית הספר. אלא שהמרחק מביתו והתלות בתחבורה, ולנוכח נסיבותיו המשפחתיות, אחר מעת לעת להגיע ללימודים. במקביל, כך נטען, ביום 19.12.10 נאלצה משפחתו לעזוב את דירת מגוריה, מה שהשפיע על יכולתו להגיע ללימודים, והם "הופסקו", שלא באשמתו. על פי הנטען, בית הספר נשוא העתירה הוא בית הספר החרדי היחיד הסמוך למקום מגוריו, והוא מבקש להתקבל ללימודים בו, ולו לתקופת ניסיון.

מהודעה זו עולה בברור כי העותר אינו לומד כיום בבית ספר כלשהו. עוד עולה ממנה מה שלא כתוב בה, היינו, שהלימודים בבית הספר "פאר מנחם" לא הופסקו ביוזמת בית הספר, כי אם מסיבות אחרות. המסקנה היחידה מהודעה זו היא, שהעותרת נמנעת מלשלוח את בנה לבית הספר, וכטענת משרד החינוך, מפרה בכך את הוראות החוק.

5. לטענת משיבים 2 ו-3, אין כל יסוד לטענת האפליה. בבית הספר לומדים, כפי שמצאה ועדת הערר, כ- 30 ילדים ממשפחות חד הוריות, וכי עובדת היותו של ילד בן למשפחה חד הורית אינו מהווה שיקול כלשהו במכלול השיקולים הנשקלים לשם בחינת בקשתו של ילד להתקבל ללימודים בבית הספר. המשיבים הכחישו באופן חד משמעי, הכחשה המגובה בתצהיר, כי נאמר אי פעם מפיהם כאילו נדחתה בקשתו של העותר מפאת היותו בן למשפחה חד הורית. כך גם הוכחשה הטענה לפיה נאות המנהל לקבל את העותר לתקופת ניסיון וניחם בו לאחר שהתברר כי אחותו הקטנה לומדת בגן המשתייך לרשת חב"ד. לטענת המשיבים, הסיבה בעטיה נדחתה בקשתו של העותר להתקבל ללימודים בבית הספר נעוצה אך ורק בכך שאורח חייה של העותרת אינו מתאים לאורח החיים החרדי שבית הספר דוגל בו. זכותם של מגזרים שונים לחינוך התואם את תפישת עולמם הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון, ולפיכך לא נפל כל פסול בהחלטה, המבוססת על שיקולים ענייניים בלבד. משרד החינוך תמך בתשובתו בעמדת המשיבים 2 ו-3.

לא מצאתי יסוד לעתירה.

6. ראשית, אין בידי לקבל את טענת ב"כ העותרים לפיה הדיון בוועדת הערר היה פגום משום שכל אחד מן הצדדים, הנהלת בית הספר מזה, והעותרת מזה, נשמעו בנפרד. ניתן להתרשם מעיון בפרוטוקול שכל אחד מן הצדדים נשמע בפתיחות, תוך הצגת שאלות לשם ליבון הסוגיה שבמחלוקת, ותוך שניתנה הזדמנות מלאה לכל אחד מהם להציג את טענותיהם. אין המדובר בדיון שיפוטי פורמאלי, והוועדה רשאית הייתה לבחור לעצמה את אופן ניהול הדיון, ובלבד שהטענות ישמעו וישקלו בנפש חפצה, כפי שאכן נעשה.

7. לגופו של עניין, ב"כ העותרים לא יכול היה לחלוק על כך שבבית הספר לומדים למעלה מ- 30 תלמידים, הבאים ממשפחות חד הוריות. נתון זה מהווה ראיה ניצחת לכך שעובדת היותו של העותר בן למשפחה חד הורית לא שימשה יסוד להחלטה לדחות את הבקשה לקבלו ללימודים בבית הספר.

מגישת בית הספר ניתן להתרשם, כפי שגם התרשמה ועדת הערר, כי העילה לדחייה הינה אי התאמה בין אורח חייה של המשפחה, לבין רוח בית הספר, שהוא בית ספר חרדי. יתרה מכך, בית הספר לא סתם את הגולל על האפשרות כי העותר יתקבל ללימודים בו בעתיד, ואף התחייב לשקול את קבלתו בשנת הלימודים הבאה, "לאחר שהמשפחה תהיה בתהליך של חזרה בתשובה בליווי רבני", כפי שהוא מצוטט במכתבה של גב' אפרגן, סגנית מנהל האגף לחינוך מוכר שאינו רשמי במשרד החינוך, מיום 1.8.10, למשרד מבקר המדינה, לאחר שהעותרת פנתה בתלונה בעניין למבקר המדינה. המכתב (נספח א' לתשובת משרד החינוך) מפרט עוד, כי העותרת ספרה למנהל בית הספר כי היא אישה "מסורתית", בעוד שאורח החיים של התלמידים הוא חרדי. כמו כן, כאמור באותו מכתב, הופיעה האם בלבוש בלתי הולם, ולאחר שעזבה את מבנה בית הספר הסירה את כיסוי הראש שהיה לראשה בכניסתה למוסד. על האמור במכתבה של גב' אפרגן חזר מנהל בית הספר בפני ועדת הערר, כעולה מפרוטוקול הדיון שנערך ביום 6.9.10 (נספח ט' לעתירה).

העותרת טענתה בפני הוועדה כי זכותה שבנה יתקבל ללימודים בבית הספר הנדון. אחד מחברי הוועדה הפנה לעותרת את הצעת המנהל לפיה תלווה על ידי מדריך על מנת שהילד יוכל להתקבל ללימודים בשנה הבאה. חברת ועדה אחרת העירה לעותרת כי הלבוש בו הופיעה לוועדה אכן אינו מקובל בקרב הורי בית הספר, המשתייך, כאמור, לזרם החרדי. העותרת, כך תועד בפרוטוקול, לא התייחסה לשתי פניות אלה, ועמדה על דרישתה שבנה יתקבל ללימודים בבית הספר עוד השנה.

על יסוד המפורט לעיל, אין תמה כי הוועדה הגיעה למסקנה כי אין ממש בטענת האפליה, ודחתה את הערר.

איני רואה כל עילה להתערב בממצאיה העובדתיים של הוועדה ובהחלטתה לדחות את הערר.

8. כפי שראינו עד עתה, טענת האפליה חסרת יסוד מן הבחינה העובדתית. מן הבחינה המשפטית, הכיר בית המשפט העליון בזכותם של הורים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים, תוך מתן אוטונומיה חינוכית שתאפשר להם לשמר את הערכים המיוחדים להם, ולטפחם. אחד ההיבטים להכרה באוטונומיה החינוכית הוא מתן שיקול דעת נרחב לבתי ספר כאלה בכל הנוגע לקבלת תלמידים, כל עוד אין בהתנהלותם משום עברה על החוק, ובכפוף לסמכויות הפיקוח של משרד החינוך. כך, למשל, בבג"צ 1067/08 עמותת "נוער כהלכה" ואח' נ' משרד החינוך ואח' (פורסם ביום 6.8.09), עמד בית המשפט העליון על הכרת המדינה "בצורך של מגזרים שונים לחנך את ילדיהם ברוח צביונם התרבותי הייחודי, אמונתם הדתית ושיוכם הקהילתי". מכאן גם קמה זכותה של קהילה להקים ולהפעיל בית ספר התואם את השקפת עולמה. בית המשפט הוסיף ועמד על זכותם של מוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי "להתוות מאפיינים תרבותיים לפיהם ינהגו תלמידי בית הספר", אשר ייצגו את אמונתו של המגזר אשר ברוחו הוקם בית הספר, ויביאו לידי ביטוי את אורח חייו ותפישת עולמו של המגזר. מכאן, שאם קבע בית הספר "מאפיינים לפיהם יובחנו מגזרים באוכלוסיה, תיבחן מדיניותו זו על מאפייניה הקונקרטיים, כמו גם על תוצאותיה בפועל", וזאת לאור ערכי היסוד של השיטה המשפטית. ככל שיימצא שההבחנה משרתת את תכליתה, היינו את הזכות לחינוך מגזרי, באופן רלבנטי, תוכר ההבחנה כמותרת. לעומת זאת, היה ויימצא כי ההבחנה אינה משרתת את תכליתה באופן רלבנטי, היינו מקום שמאפייניה, מטרתה או תוצאותיה יוצרים אבחנה בלתי רלבנטית בנסיבות העניין, תהיה זו אפליה פסולה.

9. בענייננו, לא נמצא כל בסיס עובדתי לטענת אפליה משיקולים פסולים. הקריטריון לקבלת תלמידים ולפיו על אורח החיים בביתו של התלמיד להתאים לרוח בית הספר, עומד בליבו של החינוך המוכר שאינו רשמי, המשרת את המגזר החרדי. נטלת מבתי ספר אלה את זכותם לקבל תלמידים על פי שיקול זה, נטלת את תכלית קיומם. המדובר במאפיין, שהוא "נדבך אינהרנטי בתפיסת עולמו של המוסד החינוכי המבקש להקנות את ערכי המגזר", נדבך שהוא "רלבנטי לתכלית ההבחנה", נדבך אשר "בלעדיו נתקשה לקיים את מערכת החינוך המגזרית על פי אמות מידתה", כלשון בית המשפט בבג"צ 1067/08 הנ"ל. אכן, הזכות לחינוך מגזרי מתנגשת עם הזכות לשוויון, אולם קריטריון המבוסס על התאמה לרוח בית הספר והקהילה אותה הוא משרת מאזן כראוי, ומשיקולים ענייניים, בין שתי הזכויות הללו.

משבאנו לידי מסקנה זו, ממילא לא נפל פגם בהחלטת הוועדה, שהכירה בזכותו של בית הספר לברור את תלמידיו מבין בתים המקיימים אורח חיים המתאים לרוחו, ולהימנע מקבלת תלמידים שאורח חייהם בביתם אינו עולה בקנה אחד עם ערכי הקהילה אליה משתייך בית הספר. יצוין בהקשר זה, כי לא נשמעה מפי ב"כ העותרים טענה של ממש לפיה הערכת הנהלת בית הספר, כמו גם התרשמות ועדת הערר, כי אורח חייה של העותרת אינו תואם את רוח בית הספר, הינה הערכה שגויה.

סוף דבר, העתירה נדחית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ