אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> י.א נ' שלמה חברת לביטוח

י.א נ' שלמה חברת לביטוח

תאריך פרסום : 10/01/2022 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום רחובות
8466-09-19
05/01/2022
בפני השופט:
קובי אסולין

- נגד -
תובע:
י.א.
עו"ד אדיר שויגמן
נתבעים:
1. יורם ורסנו
2. ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

עו"ד חיות זילברברג
פסק דין

 

 

 

לפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת בין הצדדים נסבה אודות גובה הנזק בלבד.

הרקע העובדתי

 

  1. התובע יליד 28.8.1970 (בן 51), במשך שנים רבות עבד כחקלאי והחל משנת 2005 עובד כמכונאי רכב.
  2. ביום 14.7.2016 נפגע התובע בתאונת דרכים. התובע הגיע למקום עבודתו במוסך **** בבאר טוביה, עת הלך להחתים כרטיס עבודה, רכבו של נתבע 1 נסע לאחור ופגע בו (להלן – "התאונה") (סעיף 4 לתצהיר התובע). בעקבות התאונה טופל התובע בבית חולים קפלן, שם אובחנו חבלות בצוואר, בגב ובברך שמאל. התובע המשיך במעקב אורתופדי במסגרת קופת החולים. בדיקת CT בעמוד שדרה מותני מיום 19.7.16 הדגימה בגובה L 4-5 בלט דיסק דיפוזי הגורם ללחץ על השק הדוראלי, ובגובה L5 –S1 בקע דיסק אחורי ומרכזי הגורם ללחץ על השק הדוראלי. בדיקת CT עמוד שדרה צווארי מיום 3.4.17 הדגימה גם בגובה L3-4  בלט דיסק אחורי הנוגע בשק הדוראלי. ביום 26.8.18 התובע עבר ניתוח לשאיבת דיסק בבית חולים הרצליה מדיקל סנטר (סעיף 7 לתצהיר התובע).
  3. לדברי התובע מאז התאונה ואף לאחר הניתוח, הוא ממשיך במעקב רפואי במסגרת קופת החולים, וחרף הטיפולים המרובים, אין הקלה אמיתית בכאבים מהם הוא סובל. הוא עדין ממשיך לחוש בכאבים ומוגבלות בתנועת הצוואר והגב, אשר מקשים עליו בפעולות היום יום, בעמידה ממושכת וגם בביצוע פעולות הדורשות מאמץ ולו קל. עוד מסר התובע, כי מאז התאונה לא שב למקום עבודתו, שהינה עבודה פיזית, בשל מגבלות רפואיות (סעיף 8 – 9 ו-12 לתצהיר התובע).

 

הנכות הרפואית והתפקודית

 

  1. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ( להלן – "המל"ל"). במסגרת ועדת המל"ל נקבעו לתובע נכויות כדלקמן-
  • 10% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, לפי תקנה 37(ב)(א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1965 (להלן – "התקנות").
  • 10% בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני, לפי תקנה 37(5)(א) לתקנות.

נכות משוקללת בשיעור 19%.

כן נקבעו נכויות זמניות כדלקמן (נספח 85 לתצהיר התובע)-

  • 100% מיום 14.10.16 עד ליום 13.7.17.
  • 100% מיום 26.6.18 עד ליום 30.9.18.
  • 50% מיום 1.10.18 עד ליום 31.10.18.

 

  1. אציין כי שני הצדדים לא פנו בבקשה להבאת ראיות לסתור. התובע לא הגיש בקשה לסתור את הנכות שנקבעה לתובע במל"ל, לטענתו מדובר בנכות גבוהה מזו שנקבעה לו במל"ל אולם אין ביטוי לכך במסמכי המל"ל. מנגד הנתבעת טענה לנכויות קודמות ערב התאונה, וגם היא לא הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור. במצב זה הנכות שנקבעה על ידי המל"ל הינה נכות מחייבת על פי דין.
  2. בהתאם לאמור אני קובע כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בגין התאונה הינה בשיעור של 19%.
  3. הנכות התפקודית – הלכה פסוקה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משקפת בדרך כלל את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אולם על בית המשפט לבחון את השפעת הנכות הרפואית על הנפגע שלפניו. במסגרת זו, בית המשפט ישקול את היקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה שנגרמה, את השפעת הנכות על מקצועו של הנפגע, ולהתחשב בגילו, בהשכלתו ובמכלול כישוריו, עת נקבעת הנכות התפקודית.  ככלל, יש לקבוע שיעור הנכות התפקודית כגובה הנכות הרפואית.
  4. בע"א 3049/93‏, סימה גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ''ד נב(3)792 [1995] (להלן: הלכת גירוגיסיאן), נפסק (בפסקה 8, עמ' 799) כי:

 

"בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד... אך לא תמיד כך. לעתים, הנכות התפקודית - דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית... נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה."

 

  1. מאז קרות התאונה התובע לא שב למעגל העבודה.
  2. צורפו לתיק בית המשפט תעודות עובד ציבור מטעם המל"ל כדלקמן –
  • מחלקת אבטלה מיום 6.10.21 - ממנו עולה כי התובע היה באבטלה מחודש אוקטובר 2017 עד לחודש אפריל 2018.
  • מחלקת נכות כללית מיום 4.10.21 – ממנו עולה כי לא הוגשה תביעה לנכות כללית.
  • מחלקת שיקום מיום 11.10.21 – ממנו עולה כי התובע לא מוכר למחלקת שיקום.
  • מחלקת הבטחת הכנסה 11.21 – ממנו עולה כי התובע מקבל הבטחת הכנסה מיום 1.11.18 עד ליום 30.9.21. סכום הגמלה המשולמת נכון לשנת 2021 היא 2,288 ₪ לחודש. בגין שנת 2019 התובע קיבל תגמולים בסך של 27,385 ₪. בגין שנת 2020 התובע קיבל תגמולים בסך של 27,356 ₪. בגין שנת 2021 עד חודש ספטמבר  קיבל התובע תגמולים בסך של 20,592 ₪.
  1. מעסיקו של התובע, מר שמוליק ספיר (להלן – "ספיר") ציין במסגרת תצהירו (נספח ב' לתצהיר התובע) כי התובע החל לעבוד במוסך ביום 1.6.12. מדובר בעובד מצוין, שעבד בעבודה פיזית ולא התלונן בפניו על כאבים או הגבלה תפקודית מעולם.
  2. ספיר ציין בחקירתו, כי הוא לא נכח בזמן אירוע התאונה, האירוע קרה לפני שהגיע לעבודה. בדרך כלל הוא מגיע בשעה 8 לעבודה אולם העובדים מגיעים כבר קודם, בשעה 7:30 אז מתחילים העובדים להכין את הציוד. עוד ציין כי המוסך נפתח בשעה 8:00 (פרוטוקול מיום 30.11.21 בעמ' 5-6). עוד ציין ספיר כי הוא לא ראה המלצות רפואיות בעניינו של התובע פרט לימי מחלה לשבועיים הראשונים שאז הטיפול בתובע הועבר לביטוח לאומי (שם בעמ' 6-7).

 

אשר להמשך העסקת התובע נחקר כאמור-

"ת. מבחינתי או גם מבחינתו  הוא היה צפוי לחזור זה היה הרעיון, עד היום אם הוא עכשיו אומר לי שהוא רוצה מחר הוא יכול להתחיל".

ש. הבנתי הוא אף פעם לא אמר לך אני רוצה לחזור לעבוד קח אותי. תגיד אם הוא היה אומר לך אני רוצה לחזור בוא נעשה ניסיון אולי אני לא אוכל לעשות פעולה כזאת או פעולה אחרת, ת. זה קצת בלתי אפשרי בתחומנו, אנחנו לא יכולים להגביל את היכולות כי אז הוא הופך להיות לא מכונאי עצמאי זאת אומרת אני לא יכול לתת לו עבודה לבד הוא צריך תמיד איזה חוליה איתו וזה בלתי אפשרי.

ש. הבנתי. מבחינתך או שהוא עושה הכול או כלום?

ת. נכון, אבל אם הוא יכול לעשות הכל תמיד הייתי מקבל אותו," (שם בעמ' 7).

 

ספיר נשאל אם התובע התלונן על כאבים והשיב בשלילה. כן ציין " ...אני יכול להגיד לך דבר אחד לגבי יצחק שהגודל הפיזי שלו בתחום שלנו הוא היה משמעותי עבור התפקוד האיכותי שלו ובגלל העובדה הזאת שהוא היה כל כך חזק וכל כך בריא אז בגלל זה אני לא הרגשתי בשום שלב שהוא לא מסוגל לעשות," (שם בעמק 7 – 8).

 

  1. התובע נחקר בחקירה נגדית ונשאל מדוע לא עבד מחודש פברואר 2004 עד לחודש יוני 2008, התובע השיב כי אינו זוכר. התובע נשאל אם היו לו תאונות נוספות ערב התאונה מושא תביעה זו, והשיב כי אינו זוכר (שם בעמ' 21). ב"כ הנתבעת ציינה כי במסגרת תעודת עובד ציבור מטעם המל"ל קיבלה נתונים ביחס למספר תביעות שהוגשו על ידי התובע לביטוח לאומי-נפגעי עבודה, ומשנשאל על כך התובע השיב גם עתה כי הוא לא זוכר. כשנשאל לגבי תאונה משנת 2011 השיב שאינו זוכר (שם בעמ' 21 – 22).
  2. ב"כ הנתבעת הפנתה לאישור רפואי שנערך על ידי אבינועם גורדי מומחה אורתופד מיום 6.4.2012, שם קבע המומחה כי קיימת הגבלה קשה בתנועות הגב המותני והעמיד את נכותו של התובע בשיעור 30%. על כך השיב " אני בחיים שלי לא היה לי הייתי עובד כל הזמן ולא התלוננתי על דברים כאלה על כאבים. היה לי קצת כאבים אבל מסתדר ואף פעם לא התלוננתי מ-2016 והכול." והוסיף "ולא היה לי מגבלות לא היה לי שום דבר" והוסיף "אני הייתי בא מהבוקר עד הערב והייתי עובד כמו לא יודע מה" (שם בעמ' 23). התובע ציין כי הוא לא זוכר את הביקור אצל ד"ר גורדי (שם בעמ' 24). כשנשאל "כתוב פה מר אלעזה התלונן כל כאבי גב עם קרינה לרגל שמאל על נימול ברגל שמאל ועל קושי בעלייה ובירידה במדרגות באישור מיום 6.4.2012 תשובתך היא? התלוננת או לא התלוננת?" על כך השיב "לא זוכר" (שם בעמ' 24).
  3. כשנשאל לגבי תאונות משנת 2014 גם אז השיב שאינו זוכר (שם בעמ' 24). כשנשאל לגבי תאונה נוספת שקרתה ביום 8.4.2017, קרי לאחר התאונה מושא תיק זה, גם השיב כי אינו זוכר (שם בעמ' 24, 26). כשנשאל לגבי תאונה דרכים נוספת בשנת 2019 השיב "ב-2019 אני לא זוכר." (שם בעמ' 33, 34).

התובע נשאל אם נבדק על ידי אורתופד ערב התאונה והשיב כי אינו זוכר, נשאל אם ביצע בדיקת CT  ערב התאונה והשיב כי אינו זוכר (שם בעמ' 23), נשאל אם פנה לבית חולים לקבלת טיפול רפואי  ביום 5.4.2011, והשיב לא זוכר (שם בעמ' 27).

  1. התובע נשאל לגבי סדר יומו והשיב "אני כל היום בבית. שותה קפה וטלוויזיה וישן מה." (שם בעמ' 29). כשנשאל אם נעשה ניסיון לחזור למעגל העבודה השיב כי עבד רק בחקלאות ומכונאות רכב. הוא לא יכול לחזור למכונאות רכב בגלל מגבלותיו – כאבים בגב ובצוואר (שם בעמ' 29). כשנשאל אם פנה למעסיקו ולנסות לחזור למקום עבודתו השיב בשלילה (שם בעמ' 31). כשנשאל אם ניסה לעבוד כשומר בחניון, השיב בשלילה (שם בעמ' 29). בהמשך נשאל אם פנה לענף שיקום במל"ל על כך השיב בחיוב "לפני שבוע"  "הפנו אותי להשמה" (שם בעמ' 30) ואז שינה גרסה והשיב "אני לא יודע אם זה שיקום לא יודע, לא יודע אם זה שיקום בכלל לא זוכר." (שם בעמ' 31).

התובע נשאל אם פנה לחברות כוח אדם והשיב בשלילה (שם בעמ' 31).

  1. התובע נשאל אם קיבל כספים מפוליסות תאונה ישירות והשיב "אני לא יודע לא זוכר כלום. היה לי עורך דין אדיר". כשנשאל ממה הוא מתפרנס השיב "מביטוח לאומי והמשפחה עוזרים לי". ובהמשך "...כל הזמן אני במינוס בקושי חי ואני מבקש עם ההורים שיעזרו לי בזה." (שם בעמ' 31).
  2. התובע נשאל אם פנה לביטוח לאומי לקבלת דמי אבטלה, על כך השיב בחיוב. כשנשאל מדוע פנה רק בחודש אוקטובר 2017, כשנה ושלושה חודשים לאחר התאונה, השיב "לא זוכר. לא זוכר. לא זוכר." (שם בעמ' 32). וכשנשאל ממתי הוא מקבל אבטחת הכנסה השיב "אני לא זוכר מתי." (שם בעמ' 35).
  3. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי הנכות התפקודית של התובע גבוהה במידה ניכרת מהנכות הרפואית. לטענת ב"כ התובע גם אם הניזוק אינו שבר כלי אין משמעות הדבר כי נותרה לו יכולת השתכרות. לא דומה ניזוק שעבד עבודת כפיים לניזוק שעבד במשרד. כל ניזוק נבחן על פי נסיבותיו הפרטניות כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה, אפשרויות העסקה שעומדות בפניו בעתיד עת עיסוקו ומומו, האפשרות לחזור לעבוד באותו מקום עבודה ובמצב התעסוקה בשוק הרלוונטי.
  4. אשר לתקנה 15 טען ב"כ התובע, כי ברגע שנקבעת נכות בשיעור 19% משמעות תקנה 15 היא מעבר ממענק חד פעמי לקצבה חודשית ולא ניתן לעשות זאת באמצעות תקנה 15.
  5. עוד טען, כי התובע התכוון לפתוח עסק עצמאי אולם בשל התאונה אין באפשרותו לעשות כן. לאחר עיון בדו"ח רציפות הביטוח עולה כי התובע במסגרת כל שנות חייו הבוגרים עבד בעבודות כפיים או בחקלאות או במוסך. התובע חסר השכלה וידע ולא עבד בשום דבר אחר. שנים קודם לתאונה התובע עבד במוסך ספיר. מעבידו ציין כי מדובר בעובד מצוין, מעולם לא התלונן על כאבים וביצע את עבודתו ללא כל מגבלה תפקודית או תעסוקתית. מעסיקו אף מסר כי היה שמח לקבל אותו לעבוד אצלו כיום, אך אין ביכולתו לקבלו לעבודה שאינה פיזית.
  6. אשר לעברו של התובע – תלונות על כאבי גב בשנת 2011, לטענת ב"כ התובע הנושא אינו רלוונטי היות ומדובר בנכות על פי דין והנתבעת לא הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור. מאז התאונה התובע עבר מספר רב של טיפולים וממשיך במעקב רפואי רציף. התובע שהה בחופשת מחלה ממושכת עד אוקטובר 2018 שרק אז אושרה לו חזרה לעבודה משרדית בלבד.
  7. לשיטת ב"כ התובע ולאור נסיבות המקרה יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 40% לכל הפחות, בהמשך טען כי יש להעמיד את נכותו התפקודית על 50%.
  8. מנגד טענה הנתבעת, כי עדות התובע סותרת כל טענה וכל ראיה שהוצגה בפני התובע. התובע באופן שיטתי טען שלא זכר, לא יודע, לא מבין ולא רואה שום דבר שקרה לפני או אחרי התאונה. הוצגו בפני התובע מסמכים רפואיים, מסמכים מתוך תעודות עובד ציבור, חוות דעת פרטית שהוא בעצמו הלך ונבדק על ידי מומחה מטעמו  ותשובתו היתה אחת – לא זוכר לא יודע. עדות כזו מאיינת את התביעה בכללותה. לא ניתן לתת לעדות כל משקל. עדות התובע היא עדות יחידה ולפי סעיף 54 לפקודת הראיות, מחייבת חובת הנמקה, מדובר בדרישה מהותית. התובע טוען שהפגיעה היתה כה מהותית שהוא לא מסוגל לחזור לעבודה ומאז התאונה ועד היום הוא מעביר זמנו בבטלה מול הטלוויזיה בביתו. כאשר התובע נשאל מה עשה כדי לחזור למעגל העבודה, הוא לא יודע. במשך חמש שנים מאז קרות התאונה התובע לא עשה דבר כדי  לחזור למעגל העבודה. עדות המעסיק מאשרת כי התובע לא פנה אליו על מנת לנסות לחזור למקום עבודתו ערב התאונה. התובע בחר בשיטת חוסר מעש וממתין לסיום התיק ולפיצוי שיתקבל. התובע נראה תמים אולם לא כך הם פני הדברים. מדובר באדם שניהל לא מעט תביעות, מול ביטוח לאומי ומימוש זכויות מתוקף ביטוחים פרטיים. מדו"ח רציפות הביטוח עולה כי התובע קיבל כספים מתגמולים ומפוליסות ביטוח פרטיות בסכומים מעל 150,000 ₪ .
  9. עוד טענה, כי בפני התובע הוצגה חוות דעת של דוקטור גורדין, שם אומר התובע כי הוא סובל מבעיות גב, שיש הקרנה לרגל שמאל. חוות הדעת נמצאת בתעודת ציבור מטעם המל"ל מחלקת נפגעי עבודה, אין מדובר במסמך מפתיע. תכלית המסמך להראות שבמועד התאונה התובע לא היה דף חלק כפי שהוא מנסה לטעון. עוד טענה ,כי מדובר בחוות דעת פרטית שאדם נושא מכספו.
  10. מכאן טענה, כי המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי ועוד 10% בגן הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני. מגבלה קלה משמעותה שיש מגבלה בסוף התנועה. במל"ל התובע ניסה להציג תמונה שונה שהוא לא יכול להתכופף ושהוא לא יכול לזוז, קצת כמו שהציג בבית המשפט. לכן המל"ל עשה בדיקה, ביקש מהתובע לשבת על מיטת הטיפול כדי שניתן יהיה לבדוק אותו. התובע ישב על המיטה כשרגליו ישרות או בזוית ישיבה של 90 מעלות. דהיינו הגבלת התנועה שלכאורה הציג התובע לא תואמת בפועל את המגבלה שנמצאה. עוד טענה, כי נכות בשיעור 10% בעמוד שדרה מותני ו-10% בעמוד שדרה צווארי אינה מונעת  מאף אדם לעבוד בכל עבודה שהיא. עוד הוסיפה, כי בפני בית המשפט עומד תיק המל"ל שהוגש באמצעות תעודת עובד ציבור. בתיק אין קביעה של נכה נזקק ואין קביעה של שלילת כושר עבודה. בנוסף הוועדה הרפואית קבעה שלתובע אין נכות נפשית ואין נכות נוירולוגית.

מעבר לאמור טענה, כי ביום 14.7.2017 כשנה לאחר התאונה  הוועדה הרפואית במל"ל קבעה כי לתובע לא נותרה נכות רפואית. הוגש ערר, הערר נדחה ושנה לאחר מכן הוגשה תביעה להחמרה בעקבותיה נקבעה הנכות הרפואית מושא תיק זה. עוד טענה, כי  לתובע לא נקבעה נכות זמנית  בשיעור 100% במשך שנים והדגישה שוב כי התובע לא הוגדר כנכה נזקק. עוד הוסיפה, כי מיום 14.7.17 עד ליום 28.8.18 התובע היה ללא נכות ועדיין לא עבד. למה? כי לתובע תמריץ שלילי, התובע קיבל  הכנסות ממקורות אחרים.

  1. אשר לחוות דעת בתחום התעסוקתית וחוות דעת של גפן תמיר, טענה ב"כ הנתבעת כי היא מתנגדת למסמכים אלו, חוות דעת פרטיות שמתייחסים למגבלות רפואיות או לנכויות הן לא קבילות. מדובר בתיק לפי חוק הפלת"ד ובמקרה זה קביעת המל"ל היא המחייבת. עוד הוסיפה, כי גם לפי שיטת התובע, מרבית האישורים שצורפו הם מטעם רופא המשפחה ולא רופא תעסוקתי. אשר לשני האישורים שהוגשו מטעם הרופא התעסוקתי, מדובר באישורים  שניתנו בסמוך למועד התאונה כך שאין בתיק קביעה של היעדר כושר השתכרות.
  2. לאור האמור עתרה להעמיד את הנכות התפקודית של התובע על 10%.
  3. הלכה פסוקה היא כי התאמת הפיצוי לנפגע היא לעולם אינדיבידואלית ומונחית מטרה של עקרון השבת המצב לקדמותו (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ. פסקה 6 (11.1.2015)).
  4. כן נפסק כי קביעת הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ששמעה את הצדדים והתרשמה באופן בלתי אמצעי מהנפגע (ע"א 7548/13 שפורן נ' תורגמן, פסקה 4 (27.1.2014).
  5. אין חולק כי עדותו של התובע ביחס לקורותיו לאחר התאונה הינה עדות יחידה של בעל דין. ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה או מהעדת עד כמוה כראיה נסיבתית העשויה להקים לחובתו של אותו צד חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו (ראו קדמי על ראיות (כרך ג)[24] בעמ' 1391):

"הימנעות מהבאת ראיה- במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל- מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין ההודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה... והלכה למעשה, רואים אותה במישור האזרחי והן במישור הפלילי כ"מחזקת" את הראיות העומדות לחובת הנמנע, ומחלישה את הראיות המובאות מטעמו להוכחת גרסתו".

 

בע"א 635/76 טייבר נ' טייבר, פ"ד לא (2)737, 743, נפסק כי : "אמנם היו מקרים שבהם הימנעותו של בעל –דין מהבאת עד או ממתן עדות תרמה לערעור גרסתו של אותו בעל דין, אך כל מקרה נמדד לפי נסיבותיו הוא, ובוודאי שאין די בהימנות כזו בלבד כדי לערער גרסתו של בעל –דין".

בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (4) 651,659, נפסק כי " אמת המידה להחלת ההנחה האמורה היא הצפייה ההגיונית והמתבקשת, בנסיבותיו של המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על ידיו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שאותו בעל דין טוען להן".

 

  1. ראיתי גם לציין, כי מעדותו של התובע ניתן להתרשם כי זכרונו של התובע לוקה בחסר בלשון המעטה, באופן המטיל ספק של ממש במהימנותו ואמינותו. ב"כ הנתבעת שאלה אודות עברו הרפואי, מסמכים שהגיש למל"ל אודות מצבו הרפואי ערב התאונה, חוות דעת שהוגשה על ידו, כספים שקיבל בגין התאונה. לכל השאלות ענה כי אינו זוכר . הרושם שנותר לאחר עדות התובע הינו שרב הנסתר על הגלוי. במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בעדות יחידה של בעל דין.
  2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון את מכלול הנתונים הרלבנטים, לרבות גילו של התובע (בן 51), עיסוקו (מכונאי), השכלתו, והשפעת הנכות על תפקודו המונעת ממנו לחזור למעגל העבודה כטענת התובע, ומנגד טענות הנתבעת כי התובע בחר שלא לחזור למעגל העבודה משיקוליו הוא, ולאור הכשלים בעדותו של התובע, כאמור לעיל, והתחמקותו באופן שיטתי ממתן מענה לנושאים שהיה בהם כדי לשפוך אור על השפעת התאונה נשוא התביעה על תפקודו, מצאתי כי יש להעמיד את הנכות התפקודית של התובע על 19% נכות כשיעור הנכות הרפואית.

 

הנזקים

 

בסיס השכר

 

  1. תלושי שכרו של התובע בחודשים שלפני התאונה הוגשו לבית המשפט (כנספחים 54 - 70 לתצהיר התובע).
  2. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי כאשר בוחנים את בסיס שכרו של התובע, יש להסתכל על שני נתונים. בחינת שכרו של התובע ב-3 שנים האחרונות מראה כי שכר התובע עלה במעט על 10,000 ₪  ומשוערך להיום 11,217 ₪ . וכאשר בוחנים את הנתונים העולים מעדותו של מעסיק התובע, ניתן להניח כי שכר התובע היה משביח ומגיע ל13,000 ₪ נטו.
  3. מנגד טענה ב"כ הנתבעת בסיכומיה, כי מעסיק התובע לא התייחס לבסיס השכר של התובע וכמה שכרו היה משתבח עם השנים. מעסיקו אף לא נחקר בעניין זה במהלך חקירתו. טענה זו הועלתה לראשונה רק במסגרת הסיכומים כך שמדובר בהרחבת חזית.

לטענתה, במועד התאונה התובע היה בן 45, מאחוריו שנות השתכרות רבות והוא כבר מיצה את פוטנציאל השתכרותו. לכן יש לקבוע כי בסיס שכרו  ערב התאונה משוערך להיום עומד על 9,333 ₪.

  1. מהנתונים עולה כי ממוצע שכרו החודשי של התובע עובר לתאונה ממוסך ספיר כדלקמן-
  • בשנת 2014 - שכר ממוצע לחודש עמד על סך של 8,502 ₪ (שכר ברוטו בניכוי מס הכנסה).
  • בשנת 2015 - שכר ממוצע לחודש עמד על סך של 7,475 ₪ (שכר ברוטו בניכוי מס הכנסה).
  • שכר ממוצע לחודשים ינואר – יוני בשנת 2016 עמד על סך של 8,988 ₪ (שכר ברוטו בניכוי מס הכנסה) ומשוערך להיום 9,006 ₪.
  1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ולאור נתוני שכרו של התובע ערב התאונה, ראיתי לקבל את עמדת הנתבעת ולהעמיד את בסיס השכר על 9,333 ₪ לעבר ולעתיד.
  2. לאור האמור, יועמד בסיס השכר על סך של 9,333 ₪.

 

הפסדי שכר בעבר

 

  1. התאונה ארעה בחודש יולי בשנת 2016 ומאז התובע לא חזר למעגל העבודה.
  2. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי יש ליתן לתובע הפסד שכר מלא נוכח הנכויות הזמניות שנקבעו, הניתוח שעבר בשנת 2018, ותקופת הקורונה שהיוותה קושי במציאת מקום עבודה. מכאן עתר להעמיד את בסיס השכר לעבר על סך של 11,217 ₪ במכפלת 63 חודשים כך שהפיצוי עומד על 700,000 ₪ .
  3. מנגד טענה ב"כ הנתבעת בסיכומיה, כי התובע זכאי לדמי פגיעה מיום 14.7.16 עד ליום 13.10.16 בסכום של 28,000 ₪. מתום תקופה זו ועד 28.8.2018 אין מקום לפיצוי. מיום 28.8.18 עד 30.9.18 התובע זכאי לפיצוי בגין אי כושר מלא ומוצע פיצוי בסכום של 9,333 ₪. לאחר מכן נקבעה נכות בשיעור 50% ומוצע פיצוי בסכום של 4,666 ₪. ליתר התקופה עד היום מוצע פיצוי לפי 10% תפקודית בסכום של 32,000 ₪ . לסכום זה יש לצרף הפסדי פנסיה  בשיעור 12.5%.
  4. הגם שמדובר בהפסדי שכר לעבר, שהם בבחינת נזק מיוחד, יש מקום במקרים מתאימים ועל מנת למנוע קיפוח של מי מהצדדים, לאמוד את הפיצוי באופן גלובלי, על רקע מכלול הנתונים המונחים בפני בית המשפט בהיעדרם של נתונים מדויקים וחד משמעיים (ע"א 348/78 יפה נ' טרם, פ"ד לג(3) 659 (1979); ע"א (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף, 11.6.14)).

 התובע צירף אישור בגין קבלת דמי פגיעה מיום 18.7.16 עד ליום 13.10.16 (נספח 85 לתצהיר התובע).  

  1. התובע צירף אישורי מחלה מיום 18.7.16 עד ליום 30.11.16 (136 ימים), אישורי מחלה מיום 4.4.17 עד ליום 22.4.17 ומיום 1.5.17 עד ליום 31.5.17 (50 ימים), כן צירף אישורי מחלה מיום 5.6.18 עד ליום 15.10.18 (76 ימים) (נספחים 73- 83 לתצהיר התובע).
  2. הנתבעת צירפה דו"ח רציפות ביטוח מטעם המל"ל (נ/1).
  3. מתעודת עובד ציבור מל"ל – מחלקת אבטלה עולה כי התובע קיבל אבטלה מחודש אוקטובר 2017 עד לחודש אפריל 2018.
  4. מתעודת עובד ציבור מל"ל- הבטחת הכנסה עולה כי התובע מקבל הבטחת הכנסה מיום 1.11.18 עד ליום30.9.21.
  5. לתובע נקבעה נכות זמנית במל"ל כדלקמן-
  • 100% מיום 14.10.16 עד ליום 13.7.17.
  • 100% מיום 26.6.18 עד ליום 30.9.18.
  • 50% מיום 1.10.18 עד ליום 31.10.18.

 

  1. לאור האמור התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר כדלקמן-
  • ממועד התאונה עד 13.10.16 – דמי פגיעה – התובע זכאי לפיצוי לפי 9,333 ₪ במכפלת 3 חודשים העומד על 28,000 ₪ ובתוספת ריבית מחצית תקופה 28,018 ₪.
  • מיום 14.10.16 עד ליום 13.7.17 – 100% נכות זמנית – התובע זכאי לפיצוי לפי 9,333 ₪ במכפלת 9 חודשים העומד על 84,000 ₪ ובתוספת ריבית מחצית תקופה - 84,159 ₪ .
  • מיום 14.7.17 עד ליום 25.6.18 – התובע קיבל דמי אבטלה ברוב התקופה. אין מקום לפיצוי נוסף. מכאן שאין מקום לניכוי דמי אבטלה.
  • מיום 26.8.18 עד ליום 30.9.28 – 100% נכות זמנית - התובע זכאי לפיצוי בסכום של 10,266 ₪ (36 ימים) ובתוספת ריבית מחצית תקופה 10,271 ₪.
  • מיום 1.10.18 עד ליום 31.10.18 – 50% נכות זמנית - התובע זכאי לפיצוי מלא בסכום 9,333 ₪ ובתוספת ריבית מחצית תקופה 9,337 ₪.
  • מיום 1.11.18 עד היום – לפי נכות תפקודית 19% - התובע זכאי לפיצוי בסכום של 67,384 ₪ ובתוספת ריבית מחצית תקופה 67,918 ₪.
  1. לאור האמור, הפסד השתכרות לעבר עומד על 199,703 ₪, ובתוספת הפסדי פנסיה לעבר 24,963 ₪. סך הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסדי השתכרות לעבר בתוספת הפסדי פנסיה עומד על 224,666 ₪ נכון להיום.

 

הפסדי השתכרות בעתיד והפסדי פנסיה

 

  1. התובע בן 51 כיום. לפניו כ- 16 שנות עבודה.
  2. ב"כ התובע עתר בסיכומיו לפיצוי לפי חישוב אקטוארי מלא בהתאם לנכות תפקודית בשיעור 50% במפלת בסיס שכר על סך של 13,000 ₪ . אשר להפסדי פנסיה עתר לפיצוי לפי 12.5% מההפסד.
  3. מנגד טענה ב"כ הנתבעת בסיכומיה, כי יש לבצע חישוב אקטוארי חלקי -50% לפי נכות תפקודית בשיעור 10% והעמידה את הפיצוי על סכום של 75,000 ₪  בתוספת הפסד פנסיה כדין.

 

  1. הדרך הנאותה לפצות במקרים מסוג זה היא בקביעת סכום גלובלי שייקח בחשבון את מומו, את גילו ואת שנות העבודה שנותרו לתובע (ע"א 395/81 ברוק נ' הסנה, חברה ישראלית לביטוח, פ"ד לח(1) 537 (1984)), כאשר, כאמור, גם כשהחישוב גלובלי, הוא על בסיס חישוב אקטוארי, המהווה אמת בסיס "המצפן האקטוארי" (ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי (20.02.2008)).
  2. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ועל יסוד המתווה לחישוב הפיצוי שנזכר בפסיקה שצוינה לעיל, מצאתי לנכון, בנסיבות העניין, לפסוק לתובע פיצוי גלובלי המשקלל את מכלול הנתונים שהובאו בפני. לעניין זה הבאתי בחשבון, בין השאר, את גילו של התובע; את העובדה כי התובע אינו עובד כיום אולם לפניו עוד 16 שנות עבודה; את היות התובע נעדר השכלה; את סוג הנכות; ואת השפעתה האפשרית על עבודתו של התובע.
  3. על יסוד כלל הנתונים הרלבנטיים במקרה דנן, מצאתי כי יש לערוך חישוב אקטוארי של הפסדי השכר לעתיד ממנו ייגזר רכיב הפיצוי כהערכה גלובלית.
  4. חישוב הפסדי השכר לעתיד החל מחודש ינואר 2022 המבוסס על הפסד בשיעור של 19% משכר חודשי של 9,333 ₪. החישוב האקטוארי בגין הפיצוי הכולל המגיע לתובע עבור הפסדי שכר לעתיד בשנים אלו מסתכם בסך של 264,620 ₪ (במעוגל).
  5. הפסדי פנסיה (לשכיר) – הפיצוי בגין הפרשות סוציאליות יחושב ובהתאם להלכה הפסוקה (ע"א 8930/12 הפניקס נ' טוויג (31.7.2014)) ובשיעור המקובל הכללי במשק לפי צוו ההרחבה, העומד על 12.5% מהפסדי השכר הכלליים שנפסקו, ובהתאם לאמור סכום זה הינו בשיעור של 33,078 ₪.
  6. בשים לב לכל אלה, ולחישוב האקטוארי המלא העומד על סך של 297,700 ₪, נפסק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 237,600 ₪. סכום המשקף כ- 80% מחישוב אקטוארי בהתאם לנכות התפקודית שנקבעה בתוספת פנסיה.

 

הוצאות רפואיות

 

  1. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי התובע נשא בהוצאות בגין ביקורי רופאים ולכן עתר לפיצוי גלובלי בסך של 15,000 ₪ בגין העבר והעתיד.
  2. הנתבעת מצידה טענה בסיכומיה, כי מדובר בתאונת עבודה אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי ומכוסה על ידי הביטוח הלאומי. על התובע להוכיח הוצאה רפואית לה נדרש ולא כוסתה על ידי הביטוח הלאומי. אולם, התובע כשל בהוכחתו ולכן אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה.

 

  1. התובע נשאל בחקירתו על הוצאותיו הרפואיות ואם ביטוח לאומי סירבו לשלם, על כך השיב "לא יודע" (שם בעמ' 32). כן נשאל התובע אם יש לו הגבלות על הרישיון נהיגה, על כך השיב בשלילה וציין כי הוא נוהג על ג'יפ מסוג סופה (שם בעמ' 28).
  2. מרבית טיפוליו והוצאותיו של התובע מכוסים על ידי קופות החולים, וזאת במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), תשס"ט-2009, ובהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994, התובע זכאי להחזר מהמל"ל, שכן התאונה הוכרה כתאונת עבודה.
  3. התובע צירף אך שתי קבלות בסכום של 220 ₪ כל אחת מחודשים יוני – יולי 2018 בגין רפואה משלימה (נספחים 34 – 35 לתצהיר התובע).
  4. בהתחשב בנכות שנקבעה, ומאחר שייתכן ומפעם לפעם יידרשו לתובע בדיקות, טיפולים, תרופות וכד' שייטיבו עם מצבו, שאינן מכוסות ושאין תובעים בגינן (כגון היטלי ביקור רופא, השתתפות עצמית בתרופות וכיוצא באלה), אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה, סכום גלובלי בסך של 5,000 ₪.

 

 

עזרת הזולת

 

  1. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי יש לבחון את כלל הנסיבות בתיק. התובע טופל בבית החולים מיד לאחר התאונה, שוחרר לביתו ולאחר מכן היה צריך לעבור טיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה. בשנת 2018 התובע עבר ניתוח שהצריך תקופת החלמה, לאחריו הופנה למרפאת כאב ורפואה משלימה. בעקבות התאונה התובע מבלה את מרבית זמנו בבית ומרגיש נטל על המשפחה. מכאן עתר לפיצוי בגין העבר לפי 250 ₪ לשבוע כך שהפיצוי עומד על 66,000 ₪ והפיצוי לעתיד העומד על 254,000 ₪.
  2. הנתבעת טענה מנגד בסיכומיה, כי התובע לא הוכיח אילו פעולות הוא לא מסוגל לבצע. התובע לא העסיק עזרה בעבר, ומדובר בתקופה לא מבוטלת של 6 שנים. התובע טען כי בני משפחתו סעדו אותו אולם לא הביא אף עד לבית המשפט, כך שאין שום תמיכה לעדות התובע. מכאן שהתובע אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה.
  3. התובע לא הביא ראיות לעזרה בשכר, אך בשים לב למאפייני הנכות, לגילו של התובע ולמצבו המשפחתי, ולהתרשמותי מפגיעתו, סביר להניח כי הוא נזקק לעזרה מסוימת ויזקק לעזרה אף בעתיד, וכי יש מקום לפסוק פיצוי בגין שווי עזרה שניתן לו על ידי בני משפחה או שינתן לו בעתיד, למשך תוחלת חייו.
  4. לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול הנסיבות, מוערכת עזרה זו בסכום גלובלי, לעבר ולעתיד, בסך של 15,000 ₪.

 

נזק בלתי ממוני – כאב וסבל

 

  1. בשים לב לשיעור הנכות והוראות הדין, התובע זכאי לפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני בסכום של 30,569 ₪ .

 

ניכויים

 

  1. ב"כ התובע טען כי הנתבעת מחויבת לגובה הניכויים שסוכם בפרוטוקול מיום 27.12.20. הנתבעת לא הגישה ראיות חלופיות או ראיות כדי לתמוך ולבטל את הניכויים. ככל שיש ניכויים נוספים היה על הנתבעת לעשות זאת, אולם היא לא עשתה כן.
  2. ב"כ הנתבעת טענה, כי יש לנכות 132,589 ₪ בגין קצבת נכות וכן יש לנכות דמי פגיעה בסכום 21,302 ₪ (שם בעמ' 54). כן טענה כי יש לנכות דמי אבטלה בסכום של 41,000 ₪ ככל שהתובע יפוצה בגין אותה תקופה – חודש אוקטובר 2017 עד חודש מאי 2018.
  3. לאור האמור, התובע קיבל תגמולי מל"ל אותם יש לנכות בסך של 153,891 ₪ (נספח ב' לתיק המוצגים מטעם הנתבעת). לא ראיתי מקום לנכות דמי אבטלה היות והתובע לא פוצה בגין תקופה זו, כמפורט לעיל.

 

שכר טרחת עו"ד במל"ל

 

  1. ב"כ התובע טען כי יש לפסוק את עלות שכר טרחת עורך דין בגין שירותיו מול המל"ל הכולל ייצוג בוועדות רפואיות ועתר להעמיד את שיעור שכר הטרחה על שיעור 17% בתוספת מע"מ. עוד טען, כי אלמלא היה מדובר בתאונת עבודה הנתבעת לא היתה מדברת על ניכוי ואז שכר הטרחה היה נפסק מהסכום הכולל.
  2. מנגד טענה ב"כ הנתבעת, כי מדובר בהרחבת חזית, טענה זו לא הועלתה במסגרת כתב התביעה. מעבר לכך טענה, כי המדובר בטענה בהסתמך על מסמך - הסכם שכר הטרחה, אשר לא נמצא בתיק המוצגים. בנוסף הפנתה ב"כ הנתבעת לפסיקה ממנה עולה כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין ייצוג הנפגע בהליכי מל"ל במסגרת תיק פלת"ד.
  3. הפרשנות הנהוגה כיום של בית המשפט העליון לסעיף 16(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, הינה כי אין מקום לפסיקת שכ"ט עו"ד נוסף בגין תגמולי המוסד לביטוח לאומי המנוכים מסך הפיצויים (ע"א 575/88 קריכלי נ' ביהם, פ"ד מג(3)602). כן ראה ע"א 8326/12 כהן נ' עזבון המנוח טורוק (29.4.13), שם בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט המחוזי אשר דחה בקשה דומה, וכאמור שם: "איני רואה מקום לפסיקת הוצאות בגין הליכי הגירושין שניהלה המערערת ולו בשל ריחוק הנזק, כמו גם אין מקום לפסיקת שכר טרחת עורך דין בגין הליכי המל"ל". ועוד ראה בעניין ת.א. (ת"א) 40876-06-15 הוף ואח' נ' אבן זהר ואח' [פורסם בנבו, 19.4.20]. מכאן, לא ראיתי מקום להעתר לבקשת ב"כ התובע ברכיב זה.

 

סיכום נזקי התובע

 

הפסד שכר לעבר והפסדי פנסיה   

 

224,666

הפסד שכר לעתיד והפסדי פנסיה                    

 

237,600

עזרת הזולת       

 

15,000

הוצאות                    

 

5,000

כאב וסבל                                

 

30,569

סך נזקי התובע                        

 

512,835

ניכויים

 

153,891

 

 

 

 

סוף דבר

  1. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 358,944 ₪  בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף החזר אגרה כפי ששולמה על ידי התובע. 54595.3824

413539.3824

  1. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.

567430.3824

זכות ערעור כחוק.

 

ניתן היום, ג' שבט תשפ"ב, 05 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.

    

                                                                               

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ