אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יש להתחשב בעמדת קטין לעניין הפורום המוסמך והנאות לדון במשמורתו

יש להתחשב בעמדת קטין לעניין הפורום המוסמך והנאות לדון במשמורתו

תאריך פרסום : 26/06/2008 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
1073-05
25/06/2008
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. א' גרוניס
3. א' חיות


- נגד -
התובע:
1. פלונית
2. פלוני

עו"ד רוברט ליכט פטרן
עו"ד עדי רז
עו"ד רוני קסירר
הנתבע:
1. בית הדין הרבני הגדול
2. בית הדין הרבני האזורי בירושלים
3. פלוני
4. היועץ המשפטי לממשלה

עו"ד יגאל זנדר
עו"ד עינב גולומב
פסק-דין

השופטת א' חיות:

           עתירה זו עניינה בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול לפיו נדחה ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בירושלים אשר הורה כי הקטין העותר 2, בנם של העותרת 1 והמשיב 3, יעבור למשמורתו של המשיב 3, המתגורר בישראל מאז שנת 2002. העותרת 1, שהינה בעלת אזרחות כפולה ישראלית ואמריקאית ומתגוררת דרך קבע עם הקטין בארצות-הברית לא השלימה עם קביעותיהם אלה של בתי הדין הרבניים ובעת הגשת העתירה טענה בשמה ובשם הקטין העותר 2 כי פסקי הדין של בתי הדין הרבניים ניתנו בחוסר סמכות ויש להצהיר על בטלותם. לחלופין טענה העותרת כי יש לבטל את פסקי הדין משום שניתנו בניגוד לכלל בדבר כיבוד הדדי בין ערכאות ומשום שהפורום הנאות לדון בשאלת משמורתו של הקטין הוא בית המשפט למשפחה בניו-יורק שכבר דן בעניין המשמורת. במהלך הדיון בפנינו שינתה העותרת את טעמה והחליטה שלא להתמיד בהשגותיה על קביעות בתי הדין, תוך שהיא מותירה את העותר 2 בחזית הדיון לעניין זה, הכול כפי שיפורט להלן.

עיקר ההליכים שהתקיימו בין הצדדים בארצות-הברית

1.        העותרת והמשיב 3, יהודים חרדים, הכירו זו את זה בשנת 1993. באותה עת התגוררו שניהם בניו-יורק ובשנת 1994 נישאו שם כדת משה וישראל. מנישואים אלה נולד לעותרת ולמשיב 3 הקטין, יליד 24.2.1995. לכל אחד מבני הזוג היו אלה נישואים שניים ולכל אחד מהם ילד מנישואיו הקודמים. השלום לא האריך ימים במעונם של בני הזוג וזמן קצר לאחר הנישואים התערערו היחסים ביניהם והעותרת אף התלוננה על אלימות מצד המשיב 3. בחודש אוקטובר 1995 עזבה העותרת את הבית ועברה להתגורר בדירה שכורה בניו-יורק עם הקטין ועם בנה מנישואיה הקודמים. העותרת אף פנתה לבית המשפט למשפחה בניו-יורק ולבקשתה הוציא בית משפט זה צו הגנה נגד המשיב 3 וקבע לו הסדרי ראייה בפיקוח עם הקטין. בשנת 1996 הגישה העותרת תביעת גירושין לבית המשפט העליון בניו-יורק ולאחר מכן אף פנתה בעניין זה אל בית הדין הרבני האורתודוכסי בניו-יורק. המשיב 3 סירב להתדיין בפני בית הדין הרבני בניו-יורק ומשכך הוצא נגדו כתב סירוב והוא חויב על ידי בית הדין לגרש את העותרת. כמו כן הטיל עליו בית הדין סנקציות הלכתיות.

2.        כבר ביום 15.1.1997 הגישה העותרת תביעה למשמורת הקטין בבית המשפט למשפחה בניו-יורק (מחוז קווינס) ובעקבות כך הגיש המשיב 3 תביעה דומה לאותו בית משפט. במסגרת ההליכים שהתנהלו בין הצדדים בבית המשפט למשפחה כאמור, ניתנה לעותרת משמורת זמנית על הקטין ונקבעו למשיב 3 הסדרי ראייה בפיקוח. ניסיון שנעשה על ידי בית המשפט העליון בניו-יורק להביא את הצדדים להסכמה בעניין בקשת המשיב 3 להורות על הסרת הפיקוח מהסדרי הראייה לא עלה יפה, ובשלב מסוים חדל המשיב 3 מביקורים אצל הקטין וזאת בשל התנגדותו לקיום הפיקוח במהלך ביקורים אלה. בסופו של דבר העביר בית המשפט למשפחה בניו-יורק בשנת 1999 את תיק המשמורת לבוררת מטעמו (Family Court Referee), לצורך הכרעה בתביעת העותרת למשמורת ובבקשת המשיב 3 (אשר ויתר בינתיים על תביעתו למשמורת) לזכויות ביקור נוספות אצל הקטין. בדו"ח שהגישה הבוררת ביום 10.5.2001 בהתבסס על נתונים ועדויות שאספה, נקבע כי העותרת דואגת לכל צרכיו של הקטין וכי לטובת הקטין יש להשאירו במשמורתה. לעומת זאת נקבע בדו"ח כי התנהגותו של המשיב 3 כלפי הקטין, אשר כללה את צילום איברי המין שלו על מנת להוכיח שהעותרת אינה מטפלת בו כראוי וכן שליחתו לבית הספר עם חיתול אף שהוא אינו זקוק לכך, עלולה להזיק לקטין. הבוררת המליצה אפוא כי הקטין ישהה במשמורת העותרת וכי ייקבעו למשיב 3 הסדרי ראייה עימו בפיקוח שירותי הרווחה. וכלשון הדו"ח:

Based upon the foregoing, it is recommended that a final order of custody be awarded to the mother [העותרת] and a final order of supervised visitation be awarded to the father [המשיב 3].

           שופטת בית המשפט למשפחה בניו-יורק, כב' השופטת פרידמן אימצה המלצות אלה ובהתאם הורתה על גבי הדו"ח "So Ordered". בהחלטה נוספת ומפורטת יותר מיום 10.5.2001 ציינה השופטת פרידמן כי היא מאמצת את מסקנות הבוררת ואף הוציאה צו הגנה נגד המשיב 3 לטובת העותרת למשך שלוש שנים. וכלשון ההחלטה:

The Court adopts the recommendations of the Referee and finds that they are well grounded on the law and the facts of the case. It is also appropriate for a Final Order of Protection to be issued on this case in favor of [העותרת] with a duration of three (3) years.

So Ordered.

           מתוקף החלטות אלה נותר, אפוא, הקטין במשמורתה של אימו-העותרת, ולטענתה (שלא נסתרה בתגובת המשיב 3), התמיד המשיב 3 גם לאחר החלטה זו בסירובו להיפגש עם הקטין. להשלמת התמונה העובדתית יצוין כי בשנת 1998 אף הגישה העותרת נגד המשיב 3 תביעה למזונות הקטין בבית המשפט למשפחה בניו-יורק ובית המשפט נעתר לתביעה אך המשיב 3 לא עמד בתשלומים שהושתו עליו ובשל כך הוצא נגדו ביום 10.5.2002 צו מעצר על ידי בית המשפט למשפחה בניו-יורק. לטענת העותרת לא בוצע הצו משום שיומיים לאחר הוצאתו, דהיינו ביום 12.5.2002, עזב המשיב 3 את ארצות-הברית ועבר לגור בישראל.

עיקר ההליכים שהתקיימו בין הצדדים בישראל

3.        משנודע לעותרת כי המשיב 3 נמצא בישראל החלה לפעול כאן לאכיפת פסק דינו של בית הדין הרבני בניו-יורק המחייב את המשיב 3 במתן גט, וזאת באמצעות טוענת רבנית מארגון "יד לאישה-סיוע לנשים בבתי הדין". במסגרת מאמצים אלה  הגישה העותרת ביום 7.7.2002 לבית הדין הרבני האזורי בירושלים בקשה למינוי חוקר מטעם הנהלת בתי הדין הרבניים לאיתור המשיב 3 וכן בקשה למתן צו הבאה נגדו. בית הדין הרבני האזורי נעתר לבקשות ולאחר שהמשיב 3 אותר הגישה העותרת לבית הדין "בקשה לחיוב הבעל בגט". במסגרת הדיונים בתביעתה זו של העותרת ביקש המשיב 3 כי טרם מתן הגט יתקיים דיון בעניין משמורת הקטין ובית הדין הודיע לצדדים בהקשר זה כי "נדון בנושא הילד לפני הגט ונצניע את הפסיקה ואחרי הגט - נפרסם הפסיקה" (פרוטוקול הדיון מיום י"א באלול תשס"ב). סמוך לאחר מכן, בחודש חשוון תשס"ג, נמסר לעותרת בניו-יורק על ידי שליח הגט שהמשיב 3 הסכים לתיתו וביום 6.10.2002, החליט בית הדין הרבני האזורי לקיים דיון "בהחזקת ובראית הילד". הוא קבע את הדיון ליום 17.11.2002 והורה לשלוח לעותרת הזמנה לארצות-הברית על מנת שתתייצב. בעקבות הזמנתה לדיון כאמור הגישה העותרת בקשה לביטול הדיון וטענה שאין לבית הדין סמכות לדון בשאלות הנוגעות למשמורת הקטין בציינה כי אלה כבר הוכרעו בפסק דין סופי על ידי בית המשפט למשפחה בניו-יורק. בית הדין דחה את הבקשה ובהחלטתו מיום 17.11.2002 הורה ברוב דעות כי "על האישה לבוא לביה"ד עם הילד", לצורך הכרעה בשאלת המשמורת.

4.        על החלטה זו הגישה העותרת ערעור לבית הדין הרבני הגדול ובמסגרתו שבה וטענה כי בית הדין האזורי אינו מוסמך לדון במשמורת הקטין. בהחלטתו מיום 28.5.2003 הורה בית הדין הרבני הגדול לבית הדין הרבני האזורי להבהיר טרם ההכרעה בערעור "האם הייתה התניה הלכתית מחייבת הקושרת את הסמכות לדיון בעניינו של הילד להסכמתו של המשיב למתן גט פיטורין". בעקבות החלטה זו הוציא בית הדין הרבני האזורי ביום 8.6.2003 החלטת הבהרה ובה ציין כי "הצדדים הגיעו אלינו, וביה"ד בטרם ידון ויחליט בנושא החיוב או כפיה בגט, שיכנע את הבעל לתת גט לאשתו וביה"ד ידון בכל הנושאים אחרי הגט כולל החזקת הילד ושאר תביעות, וזה נעשה בהסכמת ב"כ האישה". לאחר קבלת החלטת ההבהרה ניתנה על ידי בית הדין הרבני הגדול החלטה מיום 17.9.2003 בה דחה את טענת האישה בדבר חוסר סמכותו של בית הדין האזורי להידרש לשאלת המשמורת, בציינו כי מבחינת דין תורה אין ספק שלבית הדין הרבני יש את הסמכות הדרושה לדיון, ובפרט שהצדדים הסכימו על כך עובר לסידור הגט. יחד עם זאת ער היה בית הדין הרבני הגדול לכך שההליך מעורר בעיה משפטית עקרונית מבחינת המשפט הבינלאומי, וזאת נוכח העובדה כי בית משפט אזרחי בניו-יורק נתן פסק דין למשמורת הקטין בידי אימו וכן נוכח העובדה שהקטין נולד בארצות-הברית ומתגורר שם כל השנים. בנתונים אלה ראה בית הדין הרבני הגדול לציין כי "קיימת בעיה מבחינת המשפט הבינלאומי, אם ניתן להתדיין בעניינו של הילד במדינה אחרת" ומשכך הוסיף וקבע כי "מבחינה אפקטיבית, ראוי כי ביה"ד האזורי ישקול אם יש טעם לקיים דיון ולתת פסק דין, שספק אם ניתן לאוכפו". בית הדין הרבני הגדול הורה אפוא על החזרת התיק אל בית הדין האזורי על מנת שישקול בדבר. לבסוף קבע בית הדין הרבני הגדול באותה החלטה כי לא היה מקום לצוות על האם להביא את הקטין ארצה לצורך הדיון ועל כן אם יחליט בית הדין האזורי לקיים דיון בנושא משמורת הקטין יש לקיימו גם ללא הבאתו ארצה.

5.        לאחר הדברים הללו קיים בית הדין הרבני האזורי דיון בעניין המשמורת לעיצומם של דברים ואף הורה כי רשויות הרווחה בישראל יגישו תסקיר סעד תוך שיתוף פעולה עם רשויות הרווחה בארצות-הברית, לצורך בחינת מסוגלותו ההורית של המשיב 3. המחלקה לשירותים חברתיים במקום מגוריו של המשיב 3 הודיעה בתגובה כי אין באפשרותה להגיש את התסקיר שנתבקש בשל העדר פרטים בדבר מקום הימצאותם של האם והקטין. העותרת, מצידה, שבה ופנתה לבית הדין הרבני הגדול בבקשה כי יבהיר לבית הדין הרבני האזורי שעליו להימנע מקיום כל דיון נוסף בעניינו של הקטין, אך בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין הרבני הגדול (החלטה מיום 26.4.2004). בקשות דומות שהגישה העותרת לבית הדין הרבני האזורי נדחו אף הן ובאחת ההחלטות שניתנו על ידו בהקשר זה ציין בית הדין הרבני האזורי כי המשיב 3 נתן את הגט לאחר שהוסכם על שני הצדדים כי "תינתן אפשרות של סידור ראיית הילד ע"י האב וביה"ד ידון במשמורת". לפיכך ראה בית הדין חובה לעצמו, לאחר מתן הגט על ידי המשיב 3, לקיים את הסכמת הצדדים בקשר עם סידור הגט (החלטה מיום 10.10.2004). בפסק הדין שניתן על ידו כחודשיים לאחר מכן, ביום 30.12.2004, הוסיף בית הדין הרבני האזורי וקבע כי אין צורך לחזור על החלטתו בעניין הסמכות הנתונה לו בסוגיית המשמורת ולגופו של עניין פסק כי:

זכותו של האב לבקר ולראות את בנו. ומכיוון שהאם מונעת זאת ממנו כפי שראינו במשך השנים האחרונות ועל אף הבטחת בא כוחה בדיון אצלנו לא הגיעו להסכם להסדר ראיה לבנו ועד היום לא נוצר קשר בין האב לבנו פוסקים להעביר משמורת הבן לרשות האב.

פסק דין זה ביצועו יהיה ע"י פקיד סעד ופסיכולוגים שיקרבו את הבן לאב אחר ששנים רבות מנעה האם קשר ביניהם.

6.        בעקבות פסק דין זה הוגשה העתירה שבכאן במסגרתה ניתן לבקשת העותרים צו ביניים המעכב את ביצוע פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי, אך בהמלצת בית משפט זה הוסכם בין הצדדים כי תינתן לעותרים אורכה להגשת ערעור לבית הדין הרבני הגדול על פסק הדין נשוא העתירה על מנת למצות את ההליכים בערכאות אלה. הערעור הוגש (לא לפני שהעותרים ביקשו לחזור בהם מן ההסכמה ובית משפט זה דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 29.5.2005) ובית הדין הרבני הגדול דחה אותו ברוב דעות בפסק דינו מיום 20.2.2006. בדחותו את הערעור קבע בית הדין הרבני הגדול מפי דייני הרוב (כב' הרב א' שרמן בהסכמת כב' הרב ח' איזירר) כי לבית הדין הרבני האזורי סמכות לדון במשמורת הקטין נוכח ההתחייבות שניתנה על ידו למשיב 3, על דעת באת כוח העותרת, כי ידון בנושא המשמורת לאחר מתן הגט. כב' הרב ש' דיכובסקי, בדעת מיעוט, סבר כי אף שבאופן עקרוני מסורה לבית הדין סמכות לדון בסוגיית המשמורת, אין מקום לעמוד על סמכות זו נוכח העדר האפשרות לאכוף את פסק הדין במקום מושבו של הקטין וכן נוכח העובדה שלא ניתן להכריע מהי טובת הקטין כאשר הקטין וכל הנתונים הרלוונטיים לגביו נמצאים בניו-יורק. עם זאת ראה הרב דיכובסקי מקום לגנות את העותרת על התנהלותה בפני בית הדין הרבני האזורי בציינו: "יש כאן התכחשות להסכמה מפורשת שניתנה מטעם המערערת [העותרת], ושסידור הגט הושג במידה רבה בעקבותיה. הדבר לא רק שאינו יאה, אלא גם מהווה בעיה הלכתית לגבי הגט. המערערת [העותרת] מסתתרת מאחורי הטיעונים המשפטיים הפורמאליים, ומנפנפת בעניין המשפט הבינלאומי הפרטי, ככסות עיניים, להפרת ההסדר שקבע בית הדין האזורי בהסכמתה. על כך יש לגנותה". שופטי הרוב הצטרפו לביקורתו זו של הרב דיכובסקי אך סברו כי אין להסתפק בגינוי אלא יש לאשר בנסיבות אלה את סמכותו של בית הדין הרבני האזורי להכריע בשאלת המשמורת. הרב שרמן אף ציין בפסק דינו באשר לבעיה ההלכתית שעורר הרב דיכובסקי כי הסדר ראיית הילד ומשמורתו יש להם אכן השלכה ישירה לעניין כשרות הגט. 

טענות הצדדים

7.        מלכתחילה העלתה העותרת כאמור טענות מפורטות לעניין סמכותו של בית הדין הרבני האזורי לדון במשמורת הקטין. היא טענה כי לא ניתנה על ידה כל הסכמה לסמכות בית הדין הרבני לפי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 (להלן: חוק שיפוט בתי דין רבניים) והדגישה כי הטוענת הרבנית הוסמכה לייצגה אך ורק בעניין אכיפת פסק הגירושין שניתן בבית הדין הרבני בניו-יורק, וכי ככל שניתנה הסכמה מצידה לסמכות בית הדין הרבני בענייני משמורת הקטין אין בכך כדי לחייב את העותרת. עוד טענה העותרת כי ההסכמה לסמכות בית הדין הרבני, ככל שניתנה, באה בעקבות מצוקתה ובשל עגינותה שנמשכה תקופה ארוכה ולא משיקולים של טובת הקטין. על כן, כך נטען, אין בה בכל מקרה כדי לחייב את הקטין. כמו כן נטען כי הצורך לדון בעניין משמורתו של הקטין לא "התעורר בישראל", כלשון סעיף 76(2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: חוק הכשרות המשפטית), ואף מטעם זה אין בית הדין הרבני מוסמך לדון בכך. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ