אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יששכר נ' מישל אקנין ואח'

יששכר נ' מישל אקנין ואח'

תאריך פרסום : 30/10/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
68365-07
26/10/2011
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
משה יששכר
הנתבע:
1. מישל אקנין
2. איילון חברה לבטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

כללי

בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1940, טוען כי נפגע בתאונת דרכים ביום 8.10.06 עת נפל בתוך אוטובוס "אגד" אשר היה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן גם: "הנתבע") ומבוטח על ידי הנתבעת 2. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות, כאשר הנתבעים מכחישים את ארוע התאונה, והן בשאלת הנזק. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בשאלת החבות ובנסיבות הארוע.

נסיבות הארוע

התובע בתצהירו מציין כי ביום הארוע נסע עם אשתו באוטובוס "אגד", קו 380. הם עלו על האוטובוס ברחוב ארלוזרוב בתל – אביב ויעד הנסיעה היה בית החולים "סורוקה" בבאר - שבע. הם ישבו בקדמת האוטובוס, ספסל אחד או שניים לאחר הנהג. אשתו ישבה ליד החלון והוא לצדה. בשעה 12:30 לערך, לקראת הגעת האוטובוס לתחנה מול בית החולים "סורוקה" קם התובע. "לפתע נהג האוטובוס בלם בפתאומיות ואני נפלתי אחורה באוטובוס על הגב ונגררתי עד לדלת האחורית של האוטובוס, שם נבלמתי ע"י רגל של אחת הכסאות, תוך חבטה עצומה בעצמה בכתף ימין. לאחר הנפילה כמה חיילים עזרו לי לקום ולרדת מהדלת האחורית עם אשתי. לאחר הירידה שאלו אותנו החיילים שירדו אם אנחנו זקוקים לעזרה ואמרנו שנסתדר בעצמנו...היינו נסערים ומבולבלים, וגם לא שיערתי מה עצמת הפגיעה, ולכן לא לקחנו את פרטי החיילים שראו את המקרה...התאונה ארעה בדרכנו מביתנו בת"א לביקור קרוב משפחה שהיה מאושפז בביה"ח "סורוקה" בב"ש. אשתי עזרה לי ללכת ותמכה בי עד שהגענו למחלקה שם היה מאושפז קרוב המשפחה. בגלל התאונה התעכבנו והגענו באיחור למחלקה בה אושפז קרוב משפחתנו, ולכן הספקנו להיות איתו כחצי שעה בלבד עד שהסתיימו שעות הביקור. לאחר מכן, חזרנו הביתה באוטובוס. תוך כדי נסיעה סבלתי מכאבים בכתף, בגב ובצוואר. כשהגעתי הביתה כבר היו לי כאבי תופת ממש, אך עדיין סברתי שמדובר בחבלות יבשות שהזמן ירפא ונמנעתי מלפנות לטיפול רפואי....למחרת בשעות הבוקר פניתי למיון בביה"ח "שיבא" בתה"ש".

לתצהיר התובע צורף עותק הודעתו במשטרה מיום 10.10.06, שם נרשם: "נסענו בקו 380 מארלוזרוב לכוון ביה"ח סורוקה בבאר שבע לבקר קרוב משפחה שאושפז. כשהגענו לתחנה הנהג עצר על הברקס בפתאומיות. כתוצאה מהעצירה נפלתי באוטובוס וקיבלתי מכה בגב התחתון ובכתף ימין". עוד צורף מכתב מיום 12.10.06 חתום על ידי התובע, המופנה ל"אגד". במכתב זה מתואר שוב סיפור הנפילה באוטובוס, מובאת תלונה על נהיגתו של הנהג ומבוקשים פיצויים.

בתעודת חדר המיון מיום 9.10.06 נרשם כי מדובר ב"חבלת גב תחתון וכתף ימין. עף באוטובוס בזמן בלימה" וכן :"נפילה בתוך אוטובוס אתמול". סיפור הנפילה בתוך אוטובוס צוין גם במסמכים רפואיים נוספים לאחר מכן.

בחקירתו ציין התובע כי נגרר כמעט עד הדלת האחורית של האוטובוס, כסא אחד או שניים לפני הדלת עד שנתקל עם כתפו בכסא, מרחק של כארבעה מטרים לערך. החיילים שהיו באוטובוס, כאשר כרבע מנוסעי האוטובוס היו חיילים, ראו את שארע ועזרו לו לקום. אשתו רצה לעברו. הוא לא פנה לנהג ולא ביקש את פרטי הנהג כי "הייתי מבולבל מהנפילה". הוא כלל לא דיבר עם הנהג. הוא ציין כי "אני מטבעי לא צעקן, קיבלתי את המכה והייתי ממש בהלם, צעקתי איי" (עמ' 6). איש לא הזמין אמבולנס. לעניין טענת הנהג כי לא ראה דבר השיב: "אני מתפלא שהוא לא ראה דרך הראי שקרה משהו באוטובוס. יכול להיות שהוא לא הסתכל בראי...אני לא יכול להסביר את זה" הוא חזר וציין כי "הוא שם ברקס ועפתי אחורה. הוא לחץ ברקס ועפתי אחורה" (עמ' 7). הוא לא הזמין אמבולנס ולא פנה מיד לטיפול רפואי כי סבר תחילה כי מדובר במכות יבשות: "לא התייחסתי לזה כי רציתי לבקר את קרוב המשפחה, במחלקת לב בביה"ח, הוא עשה ניתוח מעקפים. הגעתי לאט לאט לביה"ח. לא נכנסתי למיון, חשבתי שהמכות הן יבשות ועל ידי שיכוך כאבים הכל יהיה בסדר" (עמ' 8).

אשתו של התובע, הגב' מזל יששכר, ציינה בתצהירה דברים באותו הנוסח כפי שנרשם בתצהיר התובע. בחקירתה חזרה על סיפור הנפילה וציינה: "ברגע שהוא נפל נכנסתי לחרדה ואיך שהוא נפל, האנשים כולם קמו. הוא נפל, לא שמתי לב מה הוא אמר, הייתי מבולבלת ולא שמתי לב...נבהלתי. אני יודעת שהוא נחבל, אני ירדתי מהאוטו וחיילים באו ועזרו לו" (עמ' 17). "שאלו אם הוא צריך עזרה. אמרתי אנחנו כבר נסתדר. אני הייתי בחרדה, צלצלתי לבן שלי...היו הרבה חיילים, הם עזרו לו לקום...אני התקשרתי לבן והייתי מבוהלת...הנהג בכלל לא קם. אין לי מושג למה לא קם". לעניין גרסת הנהג כי לא ראה דבר ציינה: "קשה לי להאמין. הוא רואה שאנשים קמים. יש לו ראי גדול. כל בר דעת יודע את הדברים האלה. כנראה שנוח היה לו להתעלם". היא לא ביקשה מהחיילים את פרטיהם: "מי חשב על זה?" "משה אמר אקח כדור וזה יחלוף" (עמ' 18).

מטעם התובע העידה גם בתו, מיכל יששכר. בתצהירה ציינה כי ביום התאונה התקשרה אליה אמה מבית החולים "סורוקה" וסיפרה לה כי אביה נפל באוטובוס. גם בנו של התובע, דרור יששכר, ציין בתצהירו כי ביום התאונה התקשרה אליו אמו מבאר – שבע וסיפרה לו שאביו נפל באוטובוס.

לעומת גרסה זו, ציין הנתבע בתצהירו כי "לא היה כל ארוע חריג ביום הנטען, לא זכור לי כי בלמתי בלימת חרום ואף נוסע לא פנה אלי וטען כי נפגע. אני בטוח כי לא ארעה כל תאונה, שכן אילו הייתה מתרחשת תאונה כאמור הייתי יודע עליה בודאות. אם היה נחבל נוסע הייתי מציע לפנות אותו לקבלת טיפול רפואי ומדווח כחוק". לתצהירו צרף את הודעתו לנתבעת 2 מיום 25.10.06, שם רשם כי לא ידוע לו דבר על הארוע. כמו כן צורפה הודעתו במשטרה מיום 7.11.06, גם בה ציין כי "המתלונן לא פנה אלי ולא ראיתי שמישהו נפל כשבלמתי. לא זוכר בלימה". בחקירתו אישר כי סביר שהיו נוסעים רבים שהתכוונו לרדת מהדלת האחורית, במיוחד ביום ראשון. הוא נשאל אם ייתכן שלא הבחין באדם שנפל באוטובוס ונמצא בחלק האחורי והשיב: "לא. אין מצב. מאז שאני עובד, לפני עצירה אני תמיד מרים עיניים למראות ומסתכל מה הולך בתוך האוטובוס". אורך האוטובוס כ – 12 מטרים מהכסא הראשון ועד האחרון. המרחק מהכסא הראשון ועד הדלת האחורית כ 7-8 מטרים. הוא הוסיף וציין: "אין מצב שלא אראה כזה דבר. אדם שנגרר לאחור והוא יושב בכסא שני שלישי אחריי...אין מצב שלא אראה". (עמ' 26).

התובע בסיכומיו טוען כי יש לתת אמון בגרסתו, אשר נתמכת בעדות אשתו ובנו ובמסמכים נוספים. נטען כי למרות שסבל מכאבים חשב לתומו כי מדובר בכאבים שיחלפו בתוך זמן קצר. התובע ואשתו לא דיווחו לנתבע על התאונה כי מיד לאחר מכן ירדו מהאוטובוס. נטען כי יש לתת משקל נמוך לעדות הנתבע כיון שמטרתו היא להגן על עצמו ולמעורבותו בתאונה יש השלכות הן בפן התעסוקתי והן בפן החוקי.

הנתבעים בסיכומיהם טוענים כי אין לקבל גרסת התובע. נטען כי בהתאם לגרסה זו הייתה "מהומה" באוטובוס ועולה תמיהה כיצד הנתבע לא ראה את התאונה ומדוע איש לא פנה אליו ואיש לא הזעיק אמבולנס. נטען כי כאשר בולמים בלימת חירום הנפילה היא קדימה ולא אחורה ולכן גרסת התובע כי נגרר אחורה אינה הגיונית. נטען כי יש לשלול גרסת התובע גם בשל כך שלא פנה לבקש מהחיילים שהיו במקום את פרטיהם ובשל כך שלא פנה לקבל טיפול רפואי מיד, למרות ששהה בביקור בביה"ח "סורוקה". נטען כי התנהגות התובע לאחר התאונה הייתה בלתי סבירה, במיוחד כאשר התברר לאחר מכן כי נגרם לו קרע בגיד בכתפו. נטען כי הודעת התובע במשטרה ניתנה רק יומיים לאחר הארוע ובהודעה זו לא נרשם כי נגרר לאחור בתוך האוטובוס. נטען כי היה על התובע להביא את נוסעי האוטובוס שהיו עדים לארוע לעדות ולא להסתפק בעדות אשתו, צד מעוניין במשפט. נטען כי יש לתת אמון בגרסת הנתבע, על פיה לא ארע כל ארוע חריג במהלך אותה נסיעה וכי אם היה מתרחש ארוע כמתואר על ידי התובע, היה הנתבע מבחין בכך.

לאחר בחינת ראיות הצדדים אני סבורה כי התובע הוכיח את גרסתו לארוע במידת ההוכחה הנדרשת ואני נותנת אמון בעדותו ובעדות אשתו. גרסת התובע היא אותה הגרסה לאורך כל הדרך, היא סבירה ומהימנה בעני. התובע העיד כי מדובר היה באוטובוס עמוס, הוא קם לפני עצירת האוטובוס בכוונה להתארגן לירידה ואז, עם הבלימה, נפל ונגרר לאחור, תוך שהוא נחבט בכתפו באחד הכסאות. גרסה זו, כאמור, נאמרה גם בפנייתו לטיפול רפואי למחרת וגם בעדותו במשטרה, יומיים לאחר מכן, גם אם לא באותו הפירוט. לאחר נפילתו עזרו לו מספר נוסעים לקום והוא ואשתו ירדו מהאוטובוס. אני מאמינה לתובע כי סבל מכאבים אך סבר כי אלו יחלפו. התובע לא שיער כי נגרם לו קרע בגיד וזאת התברר רק בשלב מאוחר יותר. סביר והגיוני בעני כי התובע לא סבר כי מדובר בפגיעה קשה וקיוה כי מדובר בפגיעה חולפת. לכן לא מצא לנכון לפנות למיון בבית החולים "סורוקה", אשר כלל אינו באזור מגוריו, אלא להמשיך בתכניותיו לבקר את קרוב משפחתו עם אשתו ולשוב הביתה. איני דוחה את גרסת הנתבע כי לא ראה את ההתרחשות וכי איש לא פנה אליו בנושא. ייתכן ואכן לא הבחין בארוע אך אין בכך כדי להביא למסקנה כי גרסת התובע היא שקרית. איני מקבלת את עמדתו של הנתבע כי לא ייתכן שיתרחש ארוע של נפילה באוטובוס והוא לא יראה זאת. מדובר היה באוטובוס עמוס נוסעים, חלקם עמדו, הנהג עסוק היה בנהיגה ובדיוק הגיע ליעד, חלק מהנוסעים החל לקום ולהתארגן לקראת יציאה מהאוטובוס וקיימת אפשרות סבירה שהנהג לא הבחין בנפילת התובע. הנתבעים טוענים כי הייתה "מהומה" עקב הנפילה אך לא זו הייתה עדות התובע ואשתו. להפך, התובע ציין כי מטבעו אינו "צעקן" וכי הוא היה "בהלם". לא התרשמתי כי הייתה מהומה באוטובוס עקב הארוע. מדובר היה באוטובוס מלא נוסעים, לקראת תחנת הירידה, וההתרחשות שארעה בקשר לתובע, אשר לא ארכה זמן רב, כמתואר, לא נראתה על ידי הנתבע. התובע ואשתו אישרו כי לא פנו אל הנתבע, כך שהוא נותר ללא ידיעה בזמן אמת על הארוע. טענת הנתבעים כי לא ייתכן שלאחר בלימה התובע יפול ויגרר לאחור אלא היה עליו לפול דווקא קדימה אינה מקובלת עלי. יש לזכור כי התובע היה בעמידה בעת נפילתו, כך שאיבוד שווי משקל ונפילה אחורה אפשריים גם הם בנסיבות אלו. מכל מקום לא הובאה חוות דעת של מומחה לתמוך בטענה זו של כיווני הנפילה האפשריים בכל מצב ובהתאם לכוחות הפועלים בכל אפשרות של נסיעה ועמידה וטענת התובע כי כך נפל סבירה בעני.

לאור כלל האמור, אני מקבלת גרסת התובע על פיה נפל בתוך האוטובוס. מכאן, שהנתבעים חבים לפצות התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בארוע.

הנכות הרפואית

ד"ר מריו אייכנבלט מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט להערכת נכותו של התובע עקב התאונה. התובע התלונן בפני המומחה על כאבים והגבלת תנועות באזור כתף ימין, היא הגפה הדומיננטית, כאבים בצוואר וכאבים באצבעות יד ימין. במסגרת חוות דעתו מיום 19.11.09 ציין המומחה כי לתובע נגרם בתאונה קרע של גיד הסופראספינטוס בכתף ימין. בתאריך 4.6.08 נותח ועבר תפירת הגיד בשיטה הארטרוסקופית. בבדיקתו נמצאה הגבלת תנועות בכתף ימין, דלדול שרירים בחגורת הכתף ורגישות מעל הגבשוש הגדול של עצם הזרוע הימנית ללא ממצא פתולוגי אובייקטיבי אחר. הבדיקה הנוירולוגית תקינה. נכותו בגין הגבלת תנועות כתף ימין עומדת על 15% בהתאם לסעיף 41(4)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956. המומחה ציין כי אמנם התובע התלונן בשנים 2002 – 2003 על כאבים בכתפיים אך ללא ממצאים או הגבלת תנועות ולכן יש לייחס את מלוא הנכות לתאונה נשוא התובענה. באשר לתלונות הצוואריות, הרי שאלו תועדו במשך שנים עובר לתאונה עם ממצאים ניווניים בעמוד השדרה הצוארי. אין לייחס את תלונות התובע באשר לעמוד השדרה הצווארי לתאונה. במסגרת תשובות לשאלות הבהרה הוסיף וציין כי הצלקות הניתוחיות שנותרו לתובע אינן מזכות בנכות נפרדת מעבר לזו שנקבעה.

המומחה לא נחקר על חוות דעתו. הנתבעים בסיכומיהם טוענים כי המומחה התעלם מתיעוד רפואי המתייחס לעברו של התובע וטוענים כי עוד טרם התאונה התובע סבל מכאבים ובעיות בכתפיים, לכן, נטען, יש לייחס לפחות מחצית מהנכות שנקבעה על ידי המומחה לעברו של התובע. טענות הנתבעים אינן מקובלות עלי. המומחה התייחס באופן מפורש לתיעוד הרפואי המתייחס לעברו של התובע ובכל זאת קבע כי מלוא הנכות נובעת מהתאונה. בנסיבות אלו, בהן חוות דעתו לא נסתרה ובהן המומחה התייחס לכל התיעוד הרלוונטי, איני מוצאת מקום לא לקבל חוות דעתו. נכותו הרפואית של התובע עומדת, אם כן, על 15%.

הפגיעה התפקודית והנזק

התובע היה פנסיונר של "בזק" בעת התאונה. בתצהירו ציין כי אשתו אינה אישה בריאה ולכן עובר לתאונה נטל חלק גדול ודומיננטי יותר בניהול משק הבית ועבודות הבית. בתצהיר התובע נטען כי עובר לתאונה העסיקו הוא ואשתו עוזרת בית פעם בשבועיים, חמש שעות בכל פעם. מאז התאונה, נטען, סובל התובע מהגבלות תנועה בכתף ימין, כאבים הירדמות וכבדות באצבעות יד ימין וכאבים והגבלות בתנועות הגב והצוואר. לכן, נטען, הוא מתקשה בבצוע עבודות הבית וגם מתקשה בנהיגה. תדירות העסקת העוזרת עלתה, כך נטען, לפעם בשבוע, חמש שעות בכל פעם, במקום פעמיים. התובע ציין כי לא הביא את העוזרת לעדות נוכח סירובה. כמו כן, טוען התובע, מאז התאונה הוא נעזר בילדיו בבצוע מטלות שונות מחוץ לבית ובתוך הבית. בחקירתו ציין כי לא פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לסיעוד: "לא הרגשנו צורך לפנות לסיעוד. אנחנו משתדלים להתגבר עם מה שיש לנו. יחסית מסתדרים" (עמ' 9). הוא ציין כי הכאבים בגב ובצוואר, בכתף ובאצבעות מפריעים לו (עמ' 10). הוא נשאל לגבי תלונות על נימול בכפות הידיים עוד לפני התאונה והשיב כי הבעיה נבעה מתרופות שקיבל, וחלפה (עמ' 11). הוא אישר כי חידש לאחרונה את רישיון הנהיגה שלו ללא מגבלות (עמ' 13) ואישר כי לאחר התאונה לא נעזר בעזרת צד שלישי בשכר אלא רק במשפחתו (עמ' 13 וכן בתצהיר תשובות לשאלון). בתו מיכל, שהייתה כבת 25, התגוררה בביתו עובר לתאונה (עמ' 14) וגם לפני התאונה עזרה בעבודות הבית (עמ' 15). הוא אישר כי גם לפני התאונה סבל מכאבי גב (עמ' 15) אך ציין כי "אני לא מסוגל היום לעשות את מה שעשיתי לפני התאונה" (עמ' 15).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ