אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ישראלי נ' מימון

ישראלי נ' מימון

תאריך פרסום : 23/03/2010 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
11745-11-09
22/03/2010
בפני השופט:
ישעיהו שנלר

- נגד -
התובע:
רוני ישראלי ע"י ב"כ עו"ד ניר בורשטיין
הנתבע:
רבקה מימון

החלטה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא (כב' השופט ח' טובי) מיום 29.9.2009, הורה בית המשפט קמא על פינוי מקרקעין והשבתם לידי המשיבה כשהם פנויים מכל אדם וחפץ. הפינוי הותנה בתשלום פיצוי כספי למבקש בסך 22,000 ₪, אשר ישולמו ישירות לידיו בעת הפינוי, או יקוזזו מדמי השכירות השוטפים (תא"ק 28687/06).

הרקע העובדתי

2. מר אפרים זיגלר ז"ל ומר משה מימון ז"ל, בעלה של המשיבה, שכרו מגרש בשטח של 817 מ"ר (חלק מחלקה 59 וחלקה 60 בשלמות בגוש 7051 ; להלן - המקרקעין) בשכירות מוגנת מרשות הפיתוח לשם הפעלת מוסך למכונאות ופחחות רכב. בשנת 1981 הורשה המבקש על ידי המנוחים להשתמש בחלק מהמקרקעין בשטח של כ-255 מ"ר לשם הפעלת עסק של צבעות רכב במסגרת המוסך (להלן – העסק). העסק כלל, תא צביעה (תנור), משרד, שירותים, 5 חניות תפעוליות וחצר פתוחה משותפת. עד לפטירת המונחים שילם המבקש דמי שכירות ואף השתתף בהוצאות החשמל, הארנונה והמים בהתאם לשטח שבחזקתו.

לאחר פטירת בעלה הוכרה המשיבה כדיירת מוגנת במקרקעין תחת בעלה. המבקש המשיך לשלם לידי המשיבה את דמי השכירות כסדרם. ביום 9.2.2005 רכשה המשיבה מעם רשות הפיתוח את המקרקעין. מאותה העת המשיבה הינה בעלת מלוא הזכויות במקרקעין.

המשיבה דרשה מהמבקש כי יחתום על הסכם שכירות חופשית ביחס לעסק, אך זה סירב לעשות כן. בעקבות זאת הודיעה המשיבה למבקש על ביטולה של הרשאת השימוש, והגישה תביעה לפינוי.

ההליכים ופסק דינו של בית המשפט קמא

3. התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר. המבקש ביקש להתגונן בשלושה נימוקים: היותו בר רשות בעסק ורשות זו בלתי הדירה, היותו דייר מוגן, וזכותו להחזר השקעותיו בעסק. בית המשפט קמא החליט ליתן למבקש רשות להתגונן רק בטענה בדבר זכותו להחזר ההשקעות שביצע. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי אשר דן בבקשה, בהסכמת הצדדים, כבערעור. בית המשפט (כב' השופטת ש' ברוש) ביטל את החלטת בית המשפט קמא והרשה למבקש להתגונן אף ביתר הטענות.

בית המשפט קמא דחה את טענות המבקש דלעיל, וקבע כי המבקש הינו שוכר, משלא נקבע מועד לסיום השכירות, ומשסירב המבקש לדרישת המשיבה לחתום על חוזר בכתב, רשאית היתה המשיבה לבטל את השכירות מכוח הוראות סעיף 19(א) לחוק השכירות התשל"א-1971.

באשר לפיצוי בגין ההשקעות הנטענות קבע בית המשפט כי לפנים משורת הדין, ולנוכח היות המבקש בעל עסק תקופה ארוכה, יהיה זה נכון וראוי אם המבקש יפוצה בגין עלות העתקת תא הצביעה למקום אחר, וכן בגין ההשקעות הנטענות (והבלתי מוכחת) בדבר התקנת ביוב וניקוז במקרקעין, סך הכל 22,000 ₪ כאמור.

בקשת עיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט קמא נדחתה בחלקה. בית המשפט קמא אישר למבקש עיכוב ביצוע למשך שלושים יום.

לגופה של הבקשה

4.ככלל על פסק הדין להיות מבוצע עם הינתנו, כשהגשת ערעור איננה מונעת מהצד הזוכה מלממש את פרי זכייתו. משום כך על מנת שיעוכב ביצועו של פסק דין על המבקש לעמוד בשני תנאים: סיכויי ערעור טובים לכאורה, ומאזן נוחות הנוטה לטובתו באופן שאם לא יעוכב הביצוע יהא זה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. בין שני השיקולים מתקיימים יחסי גומלין, היינו ככל שהנזק הצפוי להיגרם למבקש גדול ובלתי הפיך ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה על אף שנראה כי לכאורה סיכויי הערעור אינם גבוהים.

5. בשלב זה, ולאור פסק הדין אשר צורף (ה"פ 201026/06) הקובע כי לידועתו בציבור של זיגלר רבע מזכויות הדיירות המוגנת במקרקעין, קשה לאמוד את סיכויי הערעור. אולם לא ניתן לקבוע כבר עתה כי אין מאומה בערעור.

באשר למאזן הנוחות מעת שעסקינן בסעד של פינוי בית עסק ולא מגורים הרי שהנזק ככל שייגרם ניתן לפיצוי (ראו ע"א 8632/06 בן יעקב נ' מימון (לא פורסם 7.1.2007) וההפניות שם), ועל-כן לכאורה אין נטייה ברורה למאזן הנוחות של המבקש.

עם זאת בנסיבות המקרה דנן, בהן המבקש מפעיל את עסקו במקום מתחילת שנות השמונים; המשכירים המקוריים עמם התקשר המבקש בתחילה הלכו לבית עולמם ; פרוץ הסכסוך בשל סירובו של המבקש לחתום על הסכם בכתב ולא משום רצון הבעלים לעשות שימוש אחר במקרקעין ; הגם שעסקינן בפינוי בית עסק עדיין עסקינן בפינוי מעסק המשמש למחייתו של המבקש, מצאתי כי יש מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, לרבות שברור שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם אכן יצליח המבקש בערעורו.

אולם זאת בכפוף לשני תנאים:

האחד, שהמבקש ימשיך וישלם למשיבה את אותם תשלומים כפי ששילם.

השני, הפקדת סכום של 30,000 ₪ ע"י המבקש במזומן או בערבות בנקאית צמודה, שיופקד עד ליום 15.4.10 להבטחת הנזקים שיכול וייגרמו למשיבה, ככל שהערעור יידחה בכל הקשור לנושא הפינוי.

ככל שהמבקש לא יעמוד באמור, יבוטל צו העיכוב.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ