אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ישי רז נ' אימפרשן מדיה בע"מ

ישי רז נ' אימפרשן מדיה בע"מ

תאריך פרסום : 20/04/2017 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
1231-17
20/04/2017
בפני המשנה לנשיאה:
א' רובינשטיין

- נגד -
המבקש:
ישי רז
המשיבה:
אימפרשן מדיה בע"מ
עו"ד יאיר זהבי
עו"ד בן שלום
החלטה

 


א.             בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט) מיום 3.1.17 ברת"ק 19317-08-16, שבמסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקוה (הרשם הבכיר א' כרמלי) מיום 15.11.15 בת"ק 52183-02-15. עניינה של הבקשה שיגור דבר פרסומת תוך הפרה נטענת של סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן החוק או חוק הספאם). 

 

רקע

 

ב.             המבקש הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה לפי חוק הספאם. לטענתו שלחה לו המשיבה, חברת פרסום שעסקה בתקופה הרלבנטית גם בדיוור, מעל 100 הודעות פרסומת מבלי לקבל את הסכמתו לכך. מנגד טענה המשיבה, כי המבקש נתן הסכמתו לכך, והציגה נתונים המאששים לטענתה את האמור; נציג המחשוב מטעם המשיבה העיד והציג טפסים המאשרים כי התקבלה אצל המשיבה בקשה לרישום כתובת הדוא"ל של המבקש לשם קבלת משלוח פרסומות בדואר האלקטרוני. עם זאת יוער, כי אף לשיטת המשיבה עצמה לא ניתן לודא כי המבקש היה מי שהזין את הפרטים, וכלשונו של מר בן-דוד, נציג המשיבה – "אין לנו דרך לאמת את הפרטים" (ע' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 27.7.16). עוד נטען מטעם המבקש, ונדמה כי לא היתה על כך מחלוקת, כי ההודעות שנשלחו לא כללו את הכותרת "פרסומת"; מכאן נטען, כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 30א(ה)(1)(א), המעגן את חובת המפרסם לציין "באופן בולט וברור, שאין בו כדי להטעות: [את] היותו דבר פרסומת...".

 

ג.              תביעתו של המבקש התקבלה חלקית. באשר לטענתו כי לא נתן הסכמתו למשלוח הודעות הספאם, נקבע כי די בעדותו של נציג המשיבה, והמסמכים שהעלה, כדי להראות שניתנה הרשאה כלשהי לרישום פרטיו של המבקש ומשלוח ההודעות אליו; ואולם ציין בית המשפט: "בקביעתי האמורה אין כדי להכריע בדבר זהות הנרשם לאתר ונותן ההרשאה". בהמשך לכך נפסק, כי אף אם לא היה זה המבקש עצמו שמסר פרטיו לאתר, מדובר בשיגור דבר פרסומת ללא הסכמה אולם שלא "ביודעין", ולכן אין מתקיימים כל יסודותיו של סעיף 30א(י)(1) לחוק, הקובע את הידיעה כתנאי הכרחי לשם השתת פיצוי. אשר לטענת המבקש כי ההודעות נשלחו אליו מבלי שצוין מפורשות שמדובר ב"פרסומת", צוין כי זו לא נשללה על-ידי המשיבה, ועל כן נפסקו לטובתו 10,000 ₪ בגין משלוח 122 הודעות שבהן לא צוינה בראשיתן המלה "פרסומת"; בקביעת גובה הסכום נאמר, כי יש לייחס חשיבות לכך שמדובר בהפרה מזערית של החוק, ולכך שניכר כי נציגי המשיבה לא היו מודעים לדרישת החוק בענין זה והדבר תוקן.

 

ד.             המבקש ביקש רשות לערער על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי דחה בקשתו. נפסק, כי לא נמצא טעם חריג המצדיק מתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות; ולגופם של דברים, כי לא נפל פגם בפסק הדין, ואף ניכר שבית המשפט הלך כברת דרך לעבר המבקש בפסיקת סכום גבוה בגין הפרה מזערית של הוראות החוק כאמור.

 

הבקשה

 

ה.             נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט לתביעות קטנות – ובעקבותיו בית המשפט המחוזי – בכך שפסק כי המשיבה אינה מחויבת בהוכחה פוזיטיבית שנתן את הסכמתו למשלוח דברי הדואר. המבקש משיג כנגד קביעת בית המשפט, לפיה משהגיעו אל המשיבה פרטיו של המבקש, די היה בכך להכריע כי גם אם לא המבקש הוא שהעביר את הפרטים, אין המדובר במשלוח הודעות דואר בניגוד לרצון המבקש "ביודעין", כדרישת החוק. נטען בענין זה, כי החקיקה והפסיקה אינן תומכות בפרשנות מעין זאת של דרישת הידיעה, אותה יש לפרש בצמצום; מכאן, משכשלה המשיבה להוכיח כי המבקש עצמו נתן לה את אישורו למשלוח ההודעות, לא היה מקום לדחות ראש זה של התביעה. לסיכום נטען, כי נוכח חשיבות המלחמה בתופעת הספאם, מצדיק ענייננו מתן רשות ערעור בגלגול שלישי בבית משפט זה. המבקש מציין, כי הוא בין הלוחמים נגד תופעת הספאם, וכי הוא מקדיש עיקר הנפסק לטובתו למטרות ציבוריות, כפי שהומלץ לו בבית משפט זה.

 

ו.              בתגובת המשיבה מיום 9.4.17 נטען, כי הבקשה אינה מעלה טעם חריג הנדרש להתערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי בפסקי דין של בית המשפט לתביעות קטנות. לגופם של דברים נטען, כי המבקש מפנה את עיקר בקשתו לחשיבות המלחמה בתופעת הספאם, ולא לעניינו הקונקרטי, ומכל מקום המבקש קיבל פיצוי גבוה בעבור הפרה מזערית של החוק. אשר לטענה בדבר רכיב הידיעה שבחוק, נטען כי ישנה חשיבות בהרתעת מי שפעל ביודעין למשלוח דבר פרסומת שלא על דעת הנמען, אולם כשמדובר, כבענייננו, בחברה אשר לא ידעה כי הנמען אינו מעוניין בקבלת דבר הפרסומת – "אינו מעוניין" לכל היותר, שכן המשיבה אינה זונחת טענתה לפיה המבקש היה מי שאישר את דבר הפרסומת – אין מקום לחיובה בפיצויים שכן אין טעם בהרתעתה. לסיום נטען, כי המשיבה אינה עוסקת במשלוח הודעות פרסומת מאז חודש דצמבר 2014, וגם בכך יש להפחית את הצורך בהרתעתה ממשלוח הודעות מעין אלה שלא על דעת הנמענים.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ