אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ישורון נ' דביר

ישורון נ' דביר

תאריך פרסום : 02/03/2012 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
9693-01-11
27/02/2012
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
אלכסנדר ישורון
הנתבע:
ורדה דביר

החלטה

בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 3,000,000 ₪.

עסקינן בפרק נוסף בסאגת התביעות ההדדיות המתנהלת בין התובע לנתבעת, על רקע היותם ידועים בציבור בין השנים 1993-1999 ושותפים לפעילות עסקית של חברה בשם בל פאם בע"מ (להלן: "החברה").

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע, שהיה בעלים במשותף יחד עם הנתבעת בחברה, פרע חוב של החברה כלפי בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק"), לו ערבו הוא והנתבעת, ועל כן הוא זכאי לשיפוי מאת הנתבעת בגין מחצית מהחוב שפרע.

הנתבעת ביקשה למחוק את כותרת התביעה, ולחלופין, שתינתן לה רשות להתגונן.

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש ליתן לנתבעת רשות להתגונן בחלק מטענות ההגנה, אך לא בכולן.

ראשית לכל, אין ממש בבקשה למחיקת כותרת התביעה. העובדה שסכום התביעה שנוי במחלוקת, אין בה כדי לשלול את העובדה שמדובר בסכום קצוב, שחושב בהתאם לסכום החוב של החברה שנפרע על ידי התובע, באמצעות חברה אחרת שבבעלותו. גם העובדה שהנתבעת טוענת להגנתה כי החוב נשוא התביעה נוצר לראשונה בין השנים 2002- 2004, ולאחר המועד בו הודיעה לבנק על ביטול ערבותה, אין בה כדי להצדיק מחיקת הכותרת, שכן מדובר בטענת הגנה לגופו של ענין ולא בטענה שיש בה כדי לשלול מן התביעה את אופייה הקצוב.

לגופו של ענין, טענה הנתבעת להגנתה מספר טענות מרכזיות: על פי ההסכמה בעל פה בינה לבין התובע, זה האחרון אמור היה לשאת לבדו בכל חובותיה של החברה, בהיותו בעל הממון ובהיותה של הנתבעת מופקדת אך ורק על הפן המקצועי- קוסמטי של החברה; לנוכח פעולות התובע, שהצר את צעדיה של הנתבעת בחברה בשנת 1999, יצר את החוב בשנים 2002 – 2004 והעלים בטוחות שהועמדו לטובת הבנק, אין הוא רשאי לחזור אל הנתבעת; החברה, או חברה אחרת בשם סמינה בע"מ, היא שפרעה את החוב ולכן לתובע לא עומדת עילת שיפוי; הערבות פקעה עקב חוסר תום ליבם של הבנק והתובע.

מנגד, התובע ניסה להציג שלל ראיות ומסמכים, לרבות החלטות שיפוטיות שניתנו בהליכים קודמים בין בעלי הדין, על מנת לבסס את טענתו כי מדובר בהגנת בדים. דא עקא, כאשר עסקינן בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט איננו שוקל שיקולי מהימנות. הכלל הוא שבית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן:

"רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו ... החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן ... כך הוא אף אם הטענה אותה מעלה הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב ... מכאן, שבירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק. ... רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן"

ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (2009) (פורסם באתר משפטי)

בשלב זה של רשות להתגונן, בית המשפט איננו שואל את עצמו כיצד יעלה בידיו של הנתבע להוכיח את הגנתו, אלא אך ורק האם העלה טענת הגנה שאם תמצא מהימנה בסופו של יום, היא תאפשר לו להדוף את התביעה נגדו:

"הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין... הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע."

ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם באתר משפטי).

אכן, חלק מטענותיה של הנתבעת מוקשות על פניהן, וקשה ליתן בהן אמון, כגון הטענה לפיה הוסכם בעל פה בינה לבין התובע כי רק התובע הוא שיישא בחובותיה הכספיים של החברה. יחד עם זאת, כפי שצויין קודם, בשלב זה בית המשפט איננו שוקל שיקולי מהימנות ואיננו בוחן את השאלה כיצד יעלה בידי הנתבע להוכיח את הגנתו. לפיכך, יש ליתן רשות להתגונן בטענה זו חרף היותה טענה דחוקה.

הטענה לפיה התובע הצר את צעדיה של הנתבעת בחברה בשנת 1999 ראויה לברור, ולא ניתן לקבוע על סמך החלטות בסכסוכים קודמים, כי טענה זו מופרכת על פניה. על כן, יש ליתן רשות להתגונן בטענה זו.

בשאלה מתי נוצר החוב נשוא הערבות, אוחז בידיו התובע מסמכים שונים של בנק הפועלים מהם עולה כי החברה היתה חייבת לבנק סך של 3.5 מליון ₪ כבר בשנת 1998, אלא שעל מנת שניתן יהיה להגיש מסמכים אלה כראיה לאמיתות תוכנם, נדרש הליך של שמיעת ראיות, שכן לא מדובר במסמכים שנערכו על ידי הנתבעת. כמו כן, יש לברר את השאלה מה היה החוב של החברה כלפי הבנק בעת שהנתבעת שלחה לבנק הודעה על ביטול ערבותה, והאם החוב נשוא התביעה הוא אותו חוב שעמד במועד ההודעה על ביטול הערבות. לפיכך, יש ליתן רשות להתגונן לגבי ענינים אלה.

באשר לטענה בענין העלמת בטוחות על ידי התובע, הנתבעת הצביעה על שלוש בטוחות נדל"ן שפורטו במכתב הבנק אל התובע. לדידה, בטוחות אלה היו אמורות לכסות את חובה של החברה, אלא שהתובע העלים אותן ולכן לא ניתן היה לפרוע את החוב באמצעותן. לראיה, מפנה הנתבעת למכתב הבנק אל התובע מיום 22.3.1999 (נספח י"ז לבקשת הרשות להתגונן). בענין זה, מדובר בהגנת בדים, הנסתרת על פניה מתוך המסמך אליו מפנה הנתבעת. במסמך זה פירט הבנק את הבטוחות שהעמיד התובע לטובת חשבונותיו השונים. עיון בטבלה בעמוד השני של המסמך מגלה באופן ברור ומפורש כי נכסי הנדל"ן אליהם כיוונה הנתבעת, הועמדו כבטוחות לחשבונות אחרים של התובע, ואילו לחשבונה של החברה הועמדו כבטוחות אך ורק שיקים שלה. לפיכך, אין מקום ליתן רשות להתגונן בטענה זו.

מטעם זה אין גם מקום ליתן רשות להתגונן בטענה נוספת של הנתבעת, לפיה נרקמה קנוניה בין הבנק לתובע, על מנת לפגוע בנתבעת.

הוא הדין בטענה לפיה ערבותה של הנתבעת כלפי הבנק פקעה מחמת חוסר תום ליבו של הבנק. משנסתרה על פניה טענת הנתבעת כאילו הבנק עשה יד אחת עם התובע על מנת להבריח נכסים משועבדים, אין גם תקומה לטענה זו, מה גם שלכל היותר צריך היה להעלותה מול הבנק ולא מול התובע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ