אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ישורון נ' דביר

ישורון נ' דביר

תאריך פרסום : 23/05/2011 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1971-08
23/05/2011
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
ורדה דביר
הנתבע:
אלכסנדר ישורון

החלטה

מבוא

בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 2,889,060 ₪.

התובע טוען בכתב התביעה כי הוא והנתבעת ערבו לחובותיה של חברת בל פאם בע"מ (להלן: "החברה"), כלפי הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (להלן: "הבנק"). החברה לא פרעה את חובה ועל כן הבנק הגיש נגדה ונגד הערבים (הם התובע והנתבעת שבפניי) תביעה כספית בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 3110/00). התובע לא התגונן וניתן נגדו פסק דין על אתר. הנתבעת התגוננה אך ביום 17.6.2008 התקבלה תביעתו של הבנק נגדה והיא חוייבה בתשלום מלוא סכום התביעה. דא עקא, בפועל, התובע לבדו הוא ששילם את מלוא החוב לבנק, וכעת הוא דורש מהנתבעת שיפוי בשיעור של 50% ממה ששילם; זאת, לפי ס' 56 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973, הקובע כי שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בחלקים שווים, ואם אחד מהם שילם יותר מכפי חלקו היחסי בנטל החיוב, הוא זכאי להפרע מן הצד האחר. סכום התביעה משקף את מחצית מהסכום הכולל אותו נאלץ התובע לשלם לבדו לבנק בגין חובה של החברה.

הנתבעת טענה להגנתה מספר טענות הגנה, אך במסגרת סיכומיה זנחה חלק מהן, ואין איפוא צורך להתייחס לטענות שנזנחו.

הטענה בדבר ערבים נוספים

הנתבעת טוענת כי לחובה של החברה היו ארבעה ערבים, קרי, שני ערבים נוספים מלבדה ומלבד התובע. הערבים הנוספים היו בנו של התובע, שמואל ישורון, וכן חברת סמינה בע"מ (להלן: "חברת סמינה"). על כן, חלקה של הנתבעת בחוב הנטען הוא לכל היותר רבע.

הנתבעת תמכה את טענתה זו במכתב התראה ששלח הבנק ביום 8.6.2000 (נספח ג' לתצהירה) לשמואל ישורון ולחברת סמינה, וכן במכתב של הבנק מיום 18.12.2007, נספח כ' לכתב התביעה, בו מאשר הבנק כי אין לו תביעה גם כלפי בנו של התובע, שערב כלפי הבנק לחובותיה של החברה.

יצויין כי כי בפועל תבע הבנק למשפט שני ערבים בלבד- את התובע ואת הנתבעת. חזקה על הבנק, אם אכן היו שני ערבים נוספים, שהיה תובע גם אותם. זאת ועוד, נספח ג' לכתב התביעה הוא כתב הערבות כלפי הבנק. עיון במסמך זה מגלה כי לחוב ערבו שניים בלבד- התובע והנתבעת. הנתבעת גם לא הציגה כתב ערבות אחר, להוכחת טענתה זו.

מכל מקום, ניתן היה לשקול מתן רשות להתגונן בטענה זו, משום שלא ברור מדוע שלח הבנק שני מכתבים בהם נזכר בנו של התובע בתור ערב נוסף, אלא שבכל מקרה, אף אם אניח לטובתה של הנתבעת כי אכן היו ארבעה ערבים להלוואה, עדיין מה שקובע הוא שהתובע לבדו הוא שפרע את מלוא החוב לבנק, בתביעה שבה נתבעו אך ורק הוא והנתבעת. במה דברים אמורים?

ס' 13 לחוק הערבות, התשכ"ז- 1967 קובע כי:

"שניים או יותר שערבו חיוב אחד, אם במאוחד ואם בנפרד, יהיו אחראים יחד ולחוד; ואם היה היקף הערבויות שונה, יהיו אחראים כאמור בתחום הערבות המשותפת; והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן הערבויות."

ס' 56 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 קובע כי:

"(א) שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים.

(ב)חייב שנתן לנושה לקיום החיוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור על החייב השני ולהיפרע ממנו לפי חלקיהם."

מכאן שלכאורה, קיימת לתובע הזכות לתבוע מהנתבעת שיפוי בשיעור מחצית החוב המשותף שנפרע על ידו לבדו. אף אם אניח שאכן היו ארבעה ערבים לחוב, די בכך שניתן פסק דין המחייב אך ורק את התובע והנתבעת לפרוע את החוב, על מנת שתחול הוראת ס' 56 הנ"ל לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973, שכן כאשר ניתן פסק דין, ניתן לראות בפסק הדין עצמו כמקור החיוב המשותף, אותו יש לחלוק בין שני החייבים.

לפיכך, אין מקום ליתן רשות להתגונן בטענה זו.

הטענה בענין סכום תביעה שאיננו קצוב

הנתבעת טענה כי סכום התביעה איננו קצוב ליום 7.3.2000 שכן בכתב התביעה לא נטען מה היה החוב נכון לאותו מועד ומשום שערבותה לא היתה תקפה לגבי חובות שנוצרו לאחר אותו מועד. טענה זו מבוססת על כך שהבנק הודיע לנתבעת, במכתב מיום 30.3.2000, כי הנתבעת ממשיכה להיות ערבה כלפיו בגין החוב שנוצר בחשבון החברה עד ליום 7.3.2000, הוא היום בו הודיעה לו על ביטול ערבותה.

דין הטענה להדחות. כתב התביעה של הבנק נגד הערבים, קרי, נגד התובע והנתבעת, הוא בגין החוב של החברה נכון ליום 7.3.2000 (ראה ס' 10 לכתב התביעה של הבנק, נספח ה' לכתב התביעה). ברור איפוא כי כל סכום ששילם התובע לבנק מכוחו של פסק הדין באותה תביעה, הוא ממילא בגין התקופה שערבותה של הנתבעת כלפי הבנק עמדה בתוקף. אין כל ראיה על כך שהתובע שילם לבנק סכומי כסף שאינם נובעים מהחבות על פי תביעתו של הבנק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ