אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ירושת גר בעיזבון אביו היהודי

ירושת גר בעיזבון אביו היהודי

תאריך פרסום : 19/08/2013 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני אזורי באר שבע
940365-1
18/08/2013
בפני השופט:
הרב ציון לוזאילוז - דיין

- נגד -
התובע:
פלוני
הנתבע:
אלמוני ז"ל
פסק-דין

הופיע לפנינו גר שומר תורה ומצוות, שנתגייר בגדלותו יחד עם אמו, ומבקש להוציא צו ירושה בעיזבון "אביו" המנוח, שהוא יהודי.

מתוך דברי המבקש והידוע לנו ממקורות נוספים עולה התמונה הבאה: המנוח היה יהודי פליט שואה בן לאב יהודי שנרצח בשואה הי"ד, ללא השארת זכר מבלעדי המנוח, כך שלא ידוע לנו על יורשים כל שהם למנוח. המבקש נשא בנישואין אזרחיים גויה ברומניה, ונולד להם בן משותף שהוא המבקש הניצב לפנינו. "בני הזוג" יחד עם המבקש עלו לארץ ובסמוך לעלייתם עברו הליך של גיור כשהמבקש היה גדול, ולאחר הגיור, נישאו כדמו"י כמקובל. לאחר זמן בני הזוג התגרשו. לדברי המבקש, הסיבה שהוצרכו הוא ואמו להתגייר לא נבעה מגויותה הוודאית של אמו, אבל לא ידוע לו מעבר לכך דבר.

ובכן, השאלה העומדת לפתחנו היא, האם להיענות לבקשה להוצאת צו ירושה.

ריש מילין ייאמר, שנראה ברור שמאחר שהמבקש הוא גר שאינו מתייחס אחר "אביו" הישראלי, הרי שאינו יורש את המנוח היהודי, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. אמנם, מצאנו שגר יורש את אביו הגוי מדברי סופרים, כדאיתא בקידושין י"ז ע"ב אף שאינו מתייחס אחר אביו, והטעם כמובא שם "שלא יחזור לסורו". כפי שמובא בראשונים על אתר, הפירוש הפשוט לטעם זה הוא שמכיוון שאם יחזור לסורו ולגויותו (בדיניהם, שכמובן שבדיני ישראל, אין בחזרתו ולא כלום, שהרי יישאר ישראל מומר) יירש את אביו הגוי, תקנו חכמים שיירש את אביו כדי למנוע אפשרות שיחזור לסורו כדי לזכות בירושה. ולכן בגר הבא לרשת את אביו הגר, שלא שייך טעם זה, שהרי גם אם יחזור לסורו לא יירש את אביו, לא תקנו חכמים ירושה כלל, ואוקמוה אדינא דאורייתא. כך נראה בפשטות שגם בנידו"ד שבא לירש את אביו היהודי, שכל שכן שלא שייך הטעם הנ"ל, שהרי אם יחזור לסורו ייגרע מעמדו בקשר לירושת אביו היהודי, לא שייכת תקנת חכמים הנ"ל. כך כתבו להדיא במהרשד"ם חו"מ סי' ש"ה. וכן כתב בשו"ת משפטי עוזיאל ח"ב יו"ד סי' ס' אות ג', ועיי"ש שכתב טעמים מחשבתיים נוספים כדרכו.

ובשו"ת משנה הלכות חי"ד סי' רל"ח הוסיף לבאר שתוכן התקנה במה שגר יורש את אביו הגוי הוא להעמידו על מצבו הקודם קודם שנתגייר, ושלא ייגרע מעמדו בנוגע לירושה בעקבות גירותו, ולכן בגר הבא לירש את אביו היהודי כבנידו"ד, שגם בטרם גירותו בהיותו גוי, לא היה יורש את אביו הישראלי, שירושתו ממשמשת ובאה עד ראובן בן יעקב, אין כוח ביד חכמים להפקיר את עיזבונו של המת ששייך על פי דין תורה לאחד מישראל, ולהעבירו לגר שלא היה יורשו מעולם, וגם עתה אינו מיוחס אחר אביו. (ונלע"ד להוסיף שהסבר זה יהיה נכון, גם אם נפרש הטעם "שמא יחזור לסורו" בתורת כעס בעלמא, ולא כדי לזכות בירושה, ועיין להלן. לפי הסבר זה, אין כוח ביד חכמים לתקן, העברת ירושה מישראל, ממי שזוכה לה על פי דין תורה.)

לפי זה, היה ראוי לדחות את הבקשה להוצאת צו ירושה על שם המבקש.

אולם מאחר והמבקש הוא גר (והוא שומר תורה ומצוות, ואין לנו סיבה לפקפק בתוקפה של גירותו) שמצוות אהבתו גדולה עד מאוד, וכלשון הרמב"ם "שמפני שנכנס בתורתנו הוסיף השי"ת אהבה על אהבתו", אמרתי, שראוי להפך בזכותו עד כמה שנוכל כדי להעמיד בידו את עיזבון "אביו", מאחר ולא ידוע לנו מי הם יורשיו כלל, וכפי שיבואר להלן.

הנה, בוודאי שאין מקום להפנות את המבקש לרשם לענייני ירושות, ששם אכן יוצא צו ירושה על שם המבקש, על פי הדין האזרחי, שאם על פי דין תורתנו הקדושה אינו יורש, מה נועיל בכך. ולכן, אם לא נוציא צו ירושה על שם המבקש, יועבר העיזבון לידי האפוטרופוס הכללי על פי חוק, ושם יחלקו את העיזבון כפי הוראות החוק למוסדות דת מדע ותרבות וכדו'. במצב כזה, לענ"ד ניתן להוציא צו ירושה על שם המבקש לאחר שנקבל את התחייבותו שאם יבוא מאן דהוא שהוא היורש של המנוח על פי דין תורה, ויתבע להעביר אליו את העיזבון, המבקש יצטרך להיענות לתביעה זו ללא היסוס, וכפי שיתבאר בהמשך. כך באמת עשיתי, ולאחר שקיבלתי את התחייבותו לכך הוריתי להוציא צו ירושה על שם המבקש.

א.      ירושת שתוקי שמת ללא זרע וההשלכה לנידו"ד

בתרומת הדשן סי' שנ"ב דן על אודות שתוקי שלא היה לו זרע, שכתב בטרם מותו צוואת שכיבמרע, בה הוא נותן את כל נכסיו לאמו. לאחר פטירתו החזיק ראובן בביתו. השאלה הייתה, האם יש לקיים את צוואתו ככל צוואת שכיבמרע ולהעביר את הבית לידי אמו. לאחר שבעל תרומתהדשן מוכיח שאמו לא נאמנת לומר מיהו אביו בכל מה שנוגע לירושת השתוקי, הוא מסיק תחילה שנכסי שתוקי שמת ללא זרע הם כנכסי הגר שמת שאין לו יורשים ולכן נכסיו של השתוקי לאחר מיתתו הם הפקר לכל הקודם לזכות בהם. ולאחר מכן הוא מביא שבכל צוואת שכיבמרע של גר שאין לו יורשים נחלקו הראשונים, האם יש לקיימה, והוא הדין לשתוקי לפי סברתו, ומכיוון שיש פלוגתא בדבר, פסק התרומתהדשן שבנידון דידיה יחלקו בין ראובן לבין אמו של השתוקי, עיי"ש באריכות. שתי המסקנות הללו, פסקם הרמ"א להלכה בשו"ע חו"מ. בסי' רע"ו סעי' ד' פסק שנכסי השתוקי שמת הם הפקר לכל הקודם לזכות. ובסי' רנ"ו סעי' א' הביא דינו של תרומתהדשן ממש ביחס לצוואתו לאמו, שצוואתו היא כצוואת גר שאין לו יורשים, ושנויה היא במחלוקת.

ובקצותהחושן סי' רנ"ו ס"ק א' האריך להקשות על דברי התרומתהדשן דאמאי שתוקי מיקרי שאין לו יורשים, הלא מכיוון שאמו נאמנת לומר שמישראל נתעברה ולהכשירו הרי הוא ככל ישראל, שאין לך אחד מישראל שאין לו יורשים, שירושה ממשמשת ובאה עד ראובן בן יעקב, והרי זה דומה, למי שבא מארץ רחוקה מוחזק בישראל, ואין אנו יודעים אותו ואת משפחתו, שוודאי איתיה בצוואת שכיבמרע, אף שאין אנו יודעים מי הם יורשיו, עיי"ש. ובנתיבותהמשפט שם כתב לישב קושיית הקצותהחושן בהאי לישנא:

"והחילוק מבואר דכאן שאי אפשר להיוודע בשום אופן יורשין שלו דהא אפילו איכא עדים שזינתה עמו (עם מי שהיא טוענת שהוא אביו) לא מהני לעניין ירושה, הוי כייאוש והפקר גמור, וכיוון דנכסיו הפקר גמור ואי אפשר לבוא לידי ירושה כלל מיקרי ליתא בירושה (וממילא ליתא בצוואת שכיבמרע)."

והנה, לפום ריהטא נראה, שהנתיבותהמשפט הבין בדברי הקצותהחושן שס"ל שאין נכסיו הפקר כלל, ועל זה נחלק וכתב שכיוון שמתורת ייאוש והפקר נחתו לה, נכסיו הם הפקר וממילא אינו בתורת ירושה כלל. ומה שאין כן במי שבא מארץ רחוקה וכו' שאין נכסיו הפקר כלל, ויהא מונח עד שיבוא היורש או עד שיבוא אליהו, ולכן איתיא בתורת ירושה מיקרי.

אבל נלע"ד שהאמת אינה כן, וגם הקצותהחושן ס"ל שנכסיו של השתוקי הפקר הם, למעיין היטב בדבריו, ולכן לא העיר דבר בסי' רע"ו על דברי הרמ"א שנכסיו הפקר, אלא דס"ל שאעפ"כ כיוון שיש לו יורש אלא שאיננו יודעים מיהו, איתיה בתורת ירושה מיקרי. וגם הנתיבותהמשפט הבין דבריו כך, אלא דס"ל שאם נכסיו הפקר הרי אינו בתורת ירושה בפועל, ולכן אינו בתורת ירושה מיקרי לדין צוואת שכיבמרע דיליה. ונלע"ד בביאור דבריהם, שעיקר מחלוקתם כיצד הופכים נכסיו להפקר, שלקצותהחושן ס"ל שהנכסים אכן נופלים לידי היורש אלא כיוון שאיננו יודע מהם ולא יוכל לתובעם מפקירם לכל הזוכה, ולכן איתיה בתורת ירושה, שמתחילה היורש יורש, ולאחר מכן מפקירם . לעומת זה, ס"ל לנתיבותהמשפט שמעולם אינם נופלים לידי יורש כלל, ולכן הוסיף בדבריו הוי כייאוש והפקר גמור. בתוספת הגדרת הנכסים כייאוש, רצונו לומר, שמעולם אינם מגיעים לידי יורש כל שהוא, והיורש האמתי מתייאש מהם עוד בטרם יגיעו אליו, ולכן מיקרי שאינו בתורת ירושה בפועל. ועיין בטבעותהחושן על קצותהחושן הנ"ל ביאורים נוספים ביסוד מחלוקתם, ואף הוא ס"ל שלא נחלקו קצותהחושן והנתיבותהמשפט במה שנכסי השתוקי הפקר אלא בדינא דמתנת שכיבמרע, עיי"ש, והנלע"ד כתבתי.

לפי זה, היה מקום לומר שגם בנידו"ד שאבי המנוח נרצח בשואה האיומה ללא שום זכר לזרע או יורש מלבד המנוח, לכאורה ה"ל המנוח כמי שאין לו יורשים שיכולים להוכיח את קרבתם למנוח כדי לתבוע את ירושתו. ואם כן, נכסיו יהיו כהפקר, ולכן, לא תהיה מניעה להוציא צו ירושה על שם המבקש שהוא הראשון לתובעם ולהחזיק בהם, ואף שאינו יורשו על פי דין.

אולם, אין הדברים פשוטים כלל ועיקר, ואדרבא מדברי הפוסקים דלהלן, נראה שדינא דשתוקי הוא דין מיוחד, ואין להשליך ממנו למי שאין יורשיו ידועים.

ריש מילין, מהחוות יאיר בתשובותיו סי"ס רל"א נראה שחולק על דברי התרומתהדשן גם בשתוקי, וס"ל שיותר נראה שגם בשתוקי יהיו נכסיו מונחים ביד נאמן או ביד בי"ד עד שיבא אליהו ויאמר ממי נתעברה אמו, ונראה פשוט שטעמו הוא, שאין לדמות שתוקי לגר, שגר אין לו יורשים בעצם, ואילו שתוקי יש לו יורשים אלא שאינם ידועים.

ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קע"ה שדן על אודות אורח שבא מארץ רחוקה יחד עם אמו, ובשעת חוליו טרם מיתתו כתב צוואת שכיבמרע ובה הוא מצווה את כל נכסיו לאמו, ונשאל האם צוואתו קיימת והאם יש להשוותה לצוואת שתוקי, והשיב שאף שראה בשו"ת שארית יוסף שדימה מעין זה לצוואת שתוקי, לדידיה לא ס"ל הכי, שדווקא שתוקי הושווה לגר, משא"כ אדם שיש לו יורשים אלא שאינם ידועים לנו שאינו דומה לגר לעניין מתנת שכיבמרע. (ולמעיין בדבריו שם יראה שגם עצם השוואת שתוקי לגר לא ברירא ליה למחבר כלל, ואף לעצם הגדרת נכסי השתוקי כהפקר נלע"ד שלא פשיטא ליה, וכדברי החוות יאיר הנ"ל, עיי"ש היטב.)

ובשו"ת מים חיים סי' כ"ד הובא בפת"ש סי' רע"ו ס"ק ב' נשאל על אודות אישה שמתה ולא נודע מיהו אביה, נכסיה למאן, והשואל רצה לדמות מעשה זה לדינא דשתוקי, והמחבר השיב שאין לדמותם, שמה שנכסי השתוקי הם הפקר זה לא מחמת שלא ידועים מיהם יורשיו כעת לאחר מיתתו אלא שמעולם מאז לידתו לא הוחזק אף אדם להיות יורשו, ורק כשיבוא אליהו ויאמר ממי נתעברה אמו יוודע מיהו יורשו, לכן נכסיו עתה הם הפקר, משא"כ אדם שהיה זמן שבו הוחזק מאן דהוא כיורשו, אם זה בנו או אחיו או אביו או אדם אחר, ורק עתה בשעת מיתתו לא נודע מיהו יורשו - לגבי נכסיו של אדם שכזה ראוי לומר יהא מונח עד שיבוא אותו אדם שהיה ידוע כיורשו ויוכיח את קרבתו, ואין סיבה לומר שנכסיו יהיו הפקר. בתמצית ניתן לומר, שהבחנתו היא בין יהא מונח עד שיבוא אליהו שזה לא אמרינן (שאין משאירים נכסים ללא בעלים עד שיבוא משיח, ולכן דומים הם נכסי השתוקי לנכסי הגר, לענ"ד שזו ההבנה בדבריו) ליהא מונח עד שיוודע יורשו, שאמאי לא נימא הכי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ