אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יציב ואח' נ' מרום ואח'

יציב ואח' נ' מרום ואח'

תאריך פרסום : 05/11/2013 | גרסת הדפסה
ה"ט
בית משפט השלום קריות
54196-01-13
27/10/2013
בפני השופט:
עידית וינברגר

- נגד -
התובע:
1. רודי יציב
2. מירי יציב

הנתבע:
1. אלי מרום
2. יפה מרום

החלטה

בתאריך 6.2.2013 ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המשיבים. בהתאם להחלטה, עמד הצו בתוקפו למשך שישה חודשים, היינו עד ליום 6.8.13.

בתאריך 3.9.13 הגישו המבקשים בקשה להארכת תוקפו של הצו. יאמר כבר עתה, כי הצו שניתן ביום 6.2.13 פקע טרם הגשת הבקשה שבפני, ולפיכך מדובר בבקשה למתן צו נוסף.

מאז מתן הצו ביום 6.2.13 ניתנה החלטה בבקשה שהגישו המבקשים לסעד זמני, במסגרת תביעה לפירוק שיתוף. באותה החלטה, מיום 5.6.13 נאסר על המשיבים לעשות שימוש בשביל הכניסה המוביל אל דירת המבקשים, ובכך הוקטן החיכוך בין הצדדים. כן נקבע, עוד בהחלטה מיום 6.2.13 שעל המשיבים להזיז מהמקום את מתקן הסל שהציבו בצמוד לקיר ביתם של המבקשים (על מנת לשחק כדורסל על קיר ביתם של המבקשים), ולהרחיק את הספות שהצמידו אל קיר ביתם של המבקשים על מנת למנוע מהם מעבר אל דירתם.

בבקשתם הנוכחית, חוזרים המבקשים על טענותיהם כפי שעלו בבקשה הראשונה. למעשה מדובר בבקשה כמעט זהה, אשר סעיפים רבים בה לא עודכנו.

בחקירתו הנגדית של המבקש, הודה המבקש כי חלק גדול מהמעשים המיוחסים למשיבים בבקשה הנוכחית ובתצהיר, נכללו בה רק משום שיוחסו להם בבקשה הראשונה, ואינם רלוונטים עוד. כך אין רלוונטיות לטענות בדבר השלכת בוץ על ביתם של המבקשים, חיתוך צינורות, ועקירת מרצפות, שכן המשיבים חדלו ממעשיהם אלה לאחר מתן הצו ביום 6.2.13 (בעמודים 14-15 לפרוטוקול), או לאחר מתן ההחלטה בבקשה לסעד זמני ביום 5.6.13.

עדותו של המבקש מהימנה בעיני. שוכנעת כי באחד הימים פנה אליו בנם של המשיבים, כאשר עשה שימוש בשביל הכניסה שבו נאסר על המשיבים להשתמש, והטיח בפניו את המילים "אשכנזי מלוכלך" (בעמוד 12 לפרוטוקול). כן שוכנעתי, כי באחד מימי שבת החל הנתבע שחזר מבית הכנסת בלוויית בנו, לקלל ולגדף אותו (בעמוד 13 לפרוטוקול). האירוע אף מצוין בתצהירו של המשיב ומהווה למעשה הודאה מטעמו. לטענת המשיב הטיח במבקש קללות משום שסבר שהחזיק מצלמה בידו וצילם אותו. הטענה נמצאה חסרת שחר שכן המשיב הודה בחקירתו שהמבקש היה בסמוך למכולת האשפה, אבל לטענתו לא באמת השליך אשפה ולמעשה שם את המצלמה בפח (בעמוד 24 לפרוטוקול). העובדה שהמשיב מאשר כי המבקש נשא בידיו פח אשפה ונמצא סמוך למכולת האשפה מחזקת את טענת המבקש כי יצא להריק את הפח ואין זה מתקבל על הדעת שאחז בידו גם מצלמה או כי צילם את המשיב. המשיב לא ראה מצלמה, אלא הבזקים בלבד.

הטענה בדבר איום ברצח, שהועלתה על ידי המבקש במהלך הביקור במקום, לא הוכחה.

הטענה לפיה המשיבה מצלמת את המשיבים ואורחיהם באופן המהווה הטרדה מאיימת לא הוכחה אף היא. לא הובאו עדים שיעידו כי צולמו על ידי המשיבה, ולא הובאו פרטים מדויקים בדבר תאריכי הצילומים והיקפם.

הוראת סעיף 2 לחוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב - 2001, קובעת כדלקמן:

"(א) הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו.

(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה:

(1) בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת;

(2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו;

(3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;

(4) בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו".

בדברי ההסבר להצעת החוק, נאמר כי: "המושג "הטרדה מאיימת" או במקורו בשפה האנגלית STALKING מתייחס לדפוסי התנהגות הכוללים הטרדה ואיומים מסוגים שונים הפוגעים בשלוות חייו, בפרטיותו, או בגופו של אדם, ועל פי ניסיון החיים המצטבר מקימים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד. מרבית המעשים המצטרפים יחד לכדי הטרדה מאיימת מהווים, כל אחד בפני עצמו, עבירה פלילית... עם זאת, גם הטרדות ואיומים מרומזים, משתמעים ועקיפים, שאינם עולים כדי עבירות פליליות, עלולים ליצור, כמכלול, הטרדה מאיימת. הטרדה מאיימת גורמת לאדם שכלפיו היא מופנית למתח, לחרדה ולתחושות איום, לעיתים עד כדי אי יכולת לקיים שגרת חיים תקינה...".

איני סבורה כי הוכח שהתנהגותם של המשיבים בחודשים האחרונים, מהווה הטרדה מאיימת כמשמעה בחוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב – 2001.

הוכח כי היו מספר מקרים בהם המשיבים קיללו את המבקשים ויתכן כי אינם נוהגים בדרך ארץ כלפיהם, אך התנהגותם היתה מצדיקה מתן צו כמבוקש, רק אם היה מוכח כי יש בה כדי לפגוע בשלוות חייהם של המבקשים, בפרטיותם, בחירותם או בגופם.

ראו לעניין זה; בר"ע (מחוזי י-ם) 179/04 שובל נ' מרים נסים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ