אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יצחק ואח' נ' אמיר ואח'

יצחק ואח' נ' אמיר ואח'

תאריך פרסום : 13/03/2013 | גרסת הדפסה
פש"ר
בית המשפט המחוזי באר שבע
5693-09
05/03/2013
בפני השופט:
אריאל חזק

- נגד -
התובע:
1. חנאי יצחק
2. בנק הפועלים

הנתבע:
1. אריק אמיר
2. אליהו חנאי
3. כונס הנכסים הרשמי - הדרום

החלטה

בפניי בקשת מבקש להכיר בחובו של החייב אליו כחוב מובטח (להלן: "הבקשה").

החייב היה הבעלים של נכסים אשר עליהם רבצו משכנתאות, להבטחת הלוואה שנטל מבנק הפועלים ( להלן : "הבנק"). לטענת המבקש, הוא עצמו נטל הלוואה מבנק הפועלים ובאמצעות כספי ההלוואה פדה את ההלוואה שנטל אחיו החייב, שבגינה נרשמו המשכנתאות. לדבריו, על אף שההלוואה בגין המשכנתאות לטובת הבנק נפדתה במלואה, ההערות בדבר אותן משכנתאות לא נמחקו ובצד אותן המשכנתאות, נרשמו גם משכנתאות בדרגה ראשונה להבטחת ההלוואה, שהוא עצמו נטל.

הנכסים בהם עסקינן (להלן: "הנכסים") ממוקמים ברחוב סוקולוב 74 ו-76 בחולון והם כוללים דירות וחנויות, וידועים בלשכת רישום המקרקעין כגוש 7170, חלקה 6, תת-חלקה 8 (להלן: "נכס א'") וכגוש 7170, חלקה 7 (להלן: "נכס ב'").

ההליכים המשפטיים אשר התנהלו במרוצת השנים בעניין הנכסים

בשנת 2004 הגיש המבקש – אחיו של החייב, בבית המשפט המחוזי בחיפה עתירה בהמרצת פתיחה, בה ביקש לקבוע בפסק דין הצהרתי כי רכש מהחייב את הזכויות בנכסים הרשומים בלשכת רישום המקרקעין [ה"פ (חי') 865/04]. התובענה נדחתה ביום 23.2.07. ערעורו של המבקש לבית המשפט העליון נדחה ביום 4.1.09 (ע"א 3147/07). בפסק הדין קבע השופט (כתוארו אז) גרוניס, בין היתר, כי אף אחד מהצדדים לא הצליח להביא ראיות מספיקות על מנת להראות שגרסתו גוברת, ומשכך יש להכריע על יסוד נטל הראיות; הואיל ונטל ההוכחה לעניין קיומה של עסקת מכר מקרקעין, מוטל היה על המבקש מר יצחק חנאי, נדחה הערעור.

בין לבין, ביום 2.6.08 ניתן בעניינו של החייב צו כינוס וזאת לבקשת אחד מנושי החייב, ויסאג' בע"מ. ביום 4.12.08 הוכרז החייב כפושט רגל ועו"ד אריק אמיר מונה כנאמן לנכסיו. לא למותר לציין, במסגרת הליכי פשיטת הרגל ולאחר דחיית ערעורו של מר יצחק חנאי ע"י בית המשפט העליון, הועברה החזקה בנכסים לידי הנאמן אשר פעל להשכרת הנכסים וגבה את דמי השכירות אשר הופקדו בחשבון בנק שנפתח לתכלית זו.

ביום 25.2.09, לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה להעברת הנכסים על שמו בהיותם נכסים מכבידים, ולחלופין להכריזו כנושה מובטח מכח ס' 14 לחוק המשכון . כן ביקש באותה בקשה להעביר את הזכויות בנכסים על שמו מהטעם שחוב המשכנתא עולה על ערך הנכסים (מטעמי רצון טוב הוצע ליתר הנושים סך של 400,000 ₪ בתמורה להסכמתם להעברת הנכסים על שמו) . לחלופי חלופין, ביקש מר יצחק חנאי באותה בקשה להשיב לו את כל הכספים ששילם בגין הנכסים (בש"א (ב"ש) 2753/09). בהחלטה מיום 30.9.09, דחתה כב' השופטת אבניאלי את הבקשה וקבעה כי למר יצחק חנאי אין זכויות בנכסים מכח המשכנתא, שכן שטר המשכנתא נרשם לטובת הבנק ולא לטובתו, וכך גם אין לו לכאורה זכות עיכבון על דמי השכירות הואיל ואלו מושכנו לטובת הבנק; בנסיבות אלו, קבעה כב' השופטת אבניאלי כי אין מר יצחק חנאי זכאי לנהוג מנהג בעלים בנכס, לגבות את דמי השכירות לעצמו או לעתור למכירתו של הנכס כנכס מכביד. יחד עם זאת, נקבע כי שאלת מעמדו של מר חנאי אשר הגיש תביעת חוב לנאמן, כנושה מובטח נותרה בצריך עיון. לעניין הטענה למעשה בית דין נוכח פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה ובית המשפט העליון, נקבע באותה החלטה כי "שאלת קיומה או אי קיומה של משכנתא, לא הועמדה להכרעה בהליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי או בבית המשפט העליון", שכן המחלוקת נתחמה לסוגיית העברת הזכויות, בתמורה או שלא בתמורה, מהחייב לידי מר יצחק חנאי .

תביעת חוב מטעם המבקש הוגשה לנאמן ביום 17.11.09. בהחלטה מיום 21.9.09 נדחתה תביעת החוב. ערעור על החלטת הנאמן הוגש לבית המשפט בחודש 9/12 (נפתח בעניין הערעור תיק פש"ר שמספרו 8264/08). בהחלטת בית המשפט מיום 15.6.10, נקבע כי תחילה יש להכריע בבקשה למתן הוראות מטעם המבקש ולהגדיר את מעמדו ולאחר מכן להכריע בערעור על החלטת הנאמן בתביעת החוב; מהטעם כי היה ומעמדו של המבקש יוגדר כמבקש מובטח, תעמוד לו הזכות לפעול למימוש הבטוחה שבידו הוא לא יזקק כלל להגשת תביעת החוב כך שהערעור המונח לפתחו של בית המשפט יתייתר. בנסיבות אלו, הורה בית המשפט למבקש לשוב ולהגיש את הבקשה למתן הוראות, אשר בשעתו נמחקה ללא שהוכרעה, היא הבקשה נשוא החלטה זו.

ביום 17.3.10 הוגשה בקשה למימוש הנכסים מטעם הבנק. הסכם פשרה אשר הושג בין הבנק לנאמן אושר ע"י בית המשפט ביום 23.1.11, ולפיו יפעלו הצדדים בצוותא חדא למימוש הנכסים. במסגרת הליכי המימוש הוגשה חוות דעת מומחה ע"י הכלכלן ושמאי המקרקעין, גיא תמרי, לפיה נאמדו הנכסים בסך כולל של 8,020,000 ₪. לא למותר לציין, כי שמאי מטעם המבקש, יעקב לפיד, העריך את הנכסים בשווי של כ- 9,900,000 ₪. ביום 1.3.11 הוגשה בקשה מטעם המבקש לביטול ההחלטה מיום 23.1.11 דנא. דיון בבקשה התקיים ביום 19.1.12, בסופו נקבע כי תחילה תוכרע הבקשה למתן הוראות בעניין מעמדו של המבקש ולאחר מכן תוכרע סוגיית מימוש הנכסים, היינו בקשת החייב לביטול החלטה מיום 23.1.11.

טענות הצדדים

לטענת המבקש, הבנק העמיד לרשותו אשראי בסך של 5,300,000 ₪ לצורך פרעון חוב החייב לבנק וכבטוחה לאשראי נרשמו שעבודים נוספים בדרגה ראשונה לטובת הבנק על הנכסים. לדבריו, כספים אלו הועברו לחשבונו של החייב לשם סילוק ההלוואות נשוא המשכנתאות אשר רבצו על הנכסים. לשיטת המבקש, החל משנת 1996 לאחר סילוק ההלוואות שנטל החייב, הועברו הנכסים לחזקתו והוא השכירם לצדדי ג', ודמי השכירות שימשו לתשלום חיובי הריבית בגין המשכנתאות החדשות שנרשמו על הנכסים . לגרסת המבקש, במועד הרלוונטי היה החייב אדם סולבנטי; והליכי פשיטת הרגל ננקטו כנגדו אך בשנת 2004.

המבקש הוסיף ופירט, כי בשנת 2004 הוא נדרש ע"י הבנק לפירעון מיידי של קרן ההלוואות ולשם כך נטל מבנק לאומי שלוש הלוואות על סך מצטבר של 2,000,000 ₪, אשר להבטחת פירעונן שיעבד את בית מגוריו ברחוב אלי כהן ברמת השרון. לדבריו מאז הינו נושא בתשלומי הריבית בלבד, אשר עד ליום 31.12.10, נצטברו לכדי סך של 9,861,861 ₪

כן טען המבקש, כי בשנת 2000 הוא השביח את הנכסים, בכך שפדה זכויות של דיירים מוגנים בנכס א' תמורת סך של 110,000$, אשר היו שווים בערכם לסך של 4443,850 ₪, ובצירוף ריבית והצמדה נכון ליום הגשת הבקשה (1.9.10) עומדים כיום על סך של 715,232 ₪.

המבקש העמיד את טענתו לנשייה מובטחת על 3 אדנים:

האחד, זכות בעלות ביושר בנכס אשר יונקת חיותה מעצם העובדה ששילם בפועל את מלוא תמורת הנכסים לחייב בכך שסילק את ההלוואות נשוא המשכנתאות הראשונות אשר רובצות על הנכסים.

השני, זכות לתחלוף משכנתאות לפי ס' 14 לחוק המשכון. לטענת המבקש, במועד הרלוונטי של ביצוע העברת הכספים לפדיון המשכנתא חפץ היה לרכוש את הנכסים ולפיכך היה לו אינטרס להסיר את המשכונים שרבצו על הנכסים. לשיטתו, לצורך הפעלת ס' 14 לחוק המשכון אין להבחין בין בנק שפדה משכנתא לבין אדם פרטי שפדה משכנתא; ומכאן, שבנסיבות בהן הועברו הכספים מחשבון הבנק שלו לחשבונו של החייב, הרי שיש להכיר בו כנהנה מהזכות לתחלוף משכנתאות. לטענתו של המבקש, נשייתו המובטחת מכח ס' 14 לחוק המשכון, חובקת את חיובי הריביות בגין המשכנתאות החדשות וכן את פדיון הדיירות המוגנת, ומסתכמת בסך של 15,877,093 ₪. בסיפא לבקשתו של המבקש נטען כי נשייתו המובטחת חולשת אף על דמי השכירות שגבה במקומו הנאמן מאת השוכרים רפי ואייל ג'אן, הואיל ורובץ על הנכס משכון לטובתו מכח עקרון תחלוף המשכנתאות דנא והנכס הוצא מחזקתו שלא כדין.

השלישי, זכות לעיכבון בנכסי מקרקעין – לטענת המבקש, מכח ס' 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970 ו/או ס' 31 לחוק המכר, התשכ"ח- 1968, קנויה לו זכות העיכבון וניתן להפעילה בהתאם להוראות ס' 11 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971. לדבריו, לא חל מעשה בית דין לעניין סוגיית ההחזקה בנכסים. נטען כי המבקש החזיק בנכסים, השביח אותם, השכיר אותם לצדדי ג' ובאמצעות דמי השכירות פרע חלק מחיובי הריבית בגין המשכנתאות, כך שנסיבות אלו מקימות לו את זכות העיכבון. עוד נטען כי יש בנטילת החזקה בנכסים ע"י הנאמן משום הפרת העסקה שנקשרה בין המבקש לחייב, הפרה אשר מצמיחה בידו את זכות העיכבון לפי חוק המכר וחוק התרופות. בנוסף נטען כי קיימת חובת השבה הדדית כך שיש להשיב לו את הכספים שהעביר לחייב שהרי כנגדם נמסרה לו החזקה בנכסים. המבקש הטעים כי זכות העיכבון קנויה למבקש עד כדי הסכומים המגיעים לו מהחייב עקב ההפרה. לשיטת המבקש, לא חל מעשה בית דין על טענותיו הואיל ואמנם נדחתה עתירתו להשלמת העסקה ורישומה על שם המבקש, אך לא היה בפסקי הדין של הערכאות השונות כדי לקבוע מסמרות לעניין עצם השגתו של מתווה לעסקת מכר הנכסים בנקודת הזמן שבה סולקו ההלוואות נשוא המשכנתאות הישנות ונרשמו משכנתאות חדשות. המבקש הוסיף וטען, כי אין במסירת הנכסים לחזקת הנאמן כדי לסכל את זכותו לעיכבון בנכס, שהרי הנכס הוצא מחזקתו בניגוד לרצונו ועל פי צו שיפוטי ולפיכך לא חלה הוראת ס' 14(ד) לחוק המיטלטלין.

בסיפא לבקשתו העלה המבקש טענות לפיהן נשייתו המובטחת חולשת אף על חובות נוספים שפרע עבור החייב ואלו הם:

פידיון משכנתא אשר רבצה על הנכס הידוע כ'בית הקולנוע', אשר נכון ליום 21.1.09 עמדה על סך של 9,500,000 ₪ ותמורתו ניתן לו שטר חוב. לשיטת המבקש, נשייתו המובטחת חולשת אף על חוב זה מכח ס' 14 לחוק המשכון וכן זכותו לעיכבון בנכס שכן הנכס מצוי היה בחזקתו עד שהחזקה בו הועברה לידי הנאמן בהוראת בית המשפט של חדלות פירעון.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ