אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יצחקי נ' זבולוטני

יצחקי נ' זבולוטני

תאריך פרסום : 02/03/2014 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות טבריה
58245-05-13
24/02/2014
בפני השופט:
אילונה אריאלי

- נגד -
התובע:
יחזקאל יצחק יצחקי
הנתבע:
רימה זבולוטני
פסק-דין

פסק דין

זוהי תביעה קטנה שהגיש התובע נגד הנתבעת.

התובע טוען כי הוא השכיר לנתבעת דירה החל מיום 31.5.2004 ועד 29.5.13. על פי חוזה השכירות, חובת תשלום הארנונה חלה על הנתבעת. הנתבעת לא שילמה את חשבונות הארנונה באופן רציף אלא במקוטע ונוצר חוב כלפי העירייה. התובע שילם שילם ביום 20.5.13 את החוב בסך של 21,728 (בתשלומים בשיקים מעותדים עד לתאריך 20.12.13) ₪ וכן הוא שילם ביום2.6.13 סך של 1,401.90 ₪ בגין הוצאות אכיפה. התובע טוען כי הוא שילם את החוב כיורש של בעלת הנכס – אלגרה יצחקי. על כן התובע תובע מן הנתבעת סך של 23,629.90 ₪ בתוספת הוצאות בסך של 500 ₪.

הנתבעת טוענת כי התובע איננו בעל הנכס ואיננו מיופה כוח לתבוע אותה בשם בעלת הנכס. עוד טוענת הנתבעת כי הגשת התביעה נגדה היא תולדה של וויכוח בינה לבינו, כאשר לטענת הנתבעת התובע התחזה לבעל הבית וברמאות השכיר לה "חורבה" והוא חייב לה כספים על תשלום יתר של מים וחשמל וכן נגרמו נזקים לרכושה עקב רטיבות. באשר לארנונה – בשנת 2003, בעת שהנתבעת החלה להתגורר במושכר, היא החלה לשלם את סכום הארנונה במלואו אך כשנה לאחר מכן נאמר לה בביטוח הלאומי שהיא צריכה לגשת למחלקת הארנונה כדי לממש את זכותה להנחה של 80% וכשהיא פנתה למחלקת הארנונה נאמר לה שהיא לא צריכה לשלם ממילא, כי הבית רשום על שם בעלת הבית – אלגרה יצחקי, שהינה פטורה מתשלום הארנונה. לאחר שנים התברר כי התובע רימה את הנתבעת בכך שהוא רשם על שם אלגרה יצחקי נכס אחר בצפת כשי שיזכה שם בפטור מארנונה, ועתה הוא מנסה "להפיל" על הנתבעת את תוצאות הרמאות שלו.

בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובע והנתבעת. בתום הדיון ניתנה לשני הצדדים, על פי בקשתם, להגיש היום מסמכים בקשר לטענה בעניין הבית הצפת. הנתבעת הגישה מסמך שלטענתה תומך בטענותיה. התובע לא הגיש דבר.

לאחר שמיעת הצדדים ועיון בכל המסמכים שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו וכי דין תביעתו להידחות.

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

מחומר הראיות שהוגש לבית המשפט עלה, כי בהסכם השכירות שנחתם מלכתחילה לשנה שמיום 1.6.2003 ועד ליום 31.5.2004, נקבע כי השוכרת (הנתבעת) היא שאמורה לשאת בתשלום הארנונה. חרף האמור לעיל, התובע, כמשכיר הנכס, לא דאג מעולם לעדכן את עיריית טבריה באשר לזהות המחזיקה בנכס - היא הנתבעת.

ממסמכי העירייה שהוגשו לבית המשפט עולה, כי במשך כל אותן שנים מאז שהנכס הושכר לנתבעת בשנת 2003 ועד להגשת התביעה בשנת 2013, הנכס נותר רשום על שם יצחקי אלגרה (אמו של התובע). עובדה זו יש בה כדי לחזק את גרסת הנתבעת, כי כשפנתה לשלם את הארנונה בשנים הראשונות לשכירות, נאמר לה בעירייה שהנכס ממילא רשום על שם אמו של התובע.

הדעת נותנת כי אילו התובע אכן סבר שהנתבעת מפרה את ההסכם עמו בכך שאיננה משלמת את הארנונה לעירייה, וזאת באופן מתמשך ולאורך שנים, הוא היה פונה לנתבעת בעניין באופן ברור ומפורש, על מנת שתסדיר זאת, ובמקביל פונה לעירייה ומעדכן את זהות המחזיק בנכס. התובע לא הציג ולו פניה אחת שלו לנתבעת, במשך השנים שחלפו מאז שנת 2003, על מנת שתשלם את חוב הארנונה וכאמור - הוא לא דווח לעירייה על כך שהנתבעת היא המחזיקה בנכס והנכס נותר רשום על שם אמו.

עובדות אלה מחזקות את טענת הנתבעת ולפיה במשך שנים התובע זנח את דרישתו לתשלום הארנונה על ידה.

התובע טען בדיון כי הנתבעת שילמה מידי פעם את התשלומים לעירייה, אולם מהמסמכים שהגיש (ת/1) עולה כי הנתבעת שילמה במזומן רק פעם אחת (חשבון מיום 30.8.2005). כל שאר החשבונות מופנים ל"יצחקי אלגרה" ואין בהם כל הוכחה לכך שהנתבעת היא ששילמה את החשבון, כאשר טענת הנתבעת, שלא היא שילמה לעירייה, הותירה רושם אמין ולא נסתרה.

בנסיבות בהן התובע לא עשה דבר במשך שנים ארוכות, כאשר הוא מותיר את החשבון על שם אמו, אין לקבל את בקשתו לחייב את הנתבעת בחוב שתפח במשך השנים לסכום ששולם בסופו של דבר על ידו. אילו היה התובע פועל לעדכון פרטי הנתבעת בעירייה כמחזיקה בנכס, או לחלופין פונה לנתבעת באופן מפורש ודורש כי תסדיר את העניין ( דבר שלא הוכח על ידו), הייתה עומדת לנתבעת זכותה, שלא נסתרה על ידי התובע, לפנות לעירייה על מנת לממש את זכותה להנחה לה היא טוענת.

יצוין עוד כי החשבון ששולם על ידי התובע ושאותו הוא תובע מן הנתבעת, כולל בתוכו מרכיבים שאינם בגין ארנונה, כגון - מים, ביוב, יתרות (שלא ברור מהותן) והוצאות אכיפה, מרכיבים שלא נטען וממילא לא הוכח כי יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום עבורם.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ד, 24 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ