אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יצחקי ואח' נ' לוין ואח'

יצחקי ואח' נ' לוין ואח'

תאריך פרסום : 28/01/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום הרצליה
23111-06-09
28/12/2009
בפני השופט:
צחי אלמוג

- נגד -
התובע:
1. מאיר יצחקי
2. דוד אבריאן
3. רונן יצחקי בית יציקה לברונזה ואלומניום בע"מ

הנתבע:
1. אורית ריי לוין
2. חיים וכטר

החלטה

בקשת הנתבעת 1 לביטול עיקול זמני שהוטל על מקרקעין שבבעלותה ועל חשבונות בנק לבקשת התובעים. עיקול זה צומצם לבסוף בהסכמה לנכס המקרקעין בלבד.

בהתאם לנטען בתביעה ובבקשה לעיקול זמני, ייצגה הנתבעת 1 את הנתבע 2 (להלן – הנתבעת או הנתבע, לפי הענין), במגעים לביצוע עסקה במקרקעין הידועים כגוש 8015 חלקה 224 הנמצאים באבן יהודה, שהיו בבעלות חברה בפירוק. התובעים 1 ו – 2 עמדו בראש קבוצת רכישה שהתעניינה בנכס והנתבע 2 הציג עצמו בפני התובעים הנ"ל כמי שמסוגל להביא לביצוע העסקה. הנכס היה בכינוס אצל כונסת נכסים ובהליכי המכר היה מעורב גם מפרק החברה. מאחר והנתבע טען כי יש ביכולתו להביא להסכמת המפרק ו/או הכונסת לביצוע העסקה, דרש הוא כי הנתבעת היא שתייצג את התובעים הנ"ל מול המפרק והכונסת, וכך הוסכם על ידם.

במסגרת כתב התחייבות שנחתם ביום 15.4.08 הפקידו התובעים סך 500,000$ בנאמנות אצל הנתבעת ועו"ד רות דיין להבטחת ביצוע העסקה, והותנה כי אם העסקה לא תצא לפועל בתוך 30 יום יוחזר הסך הנ"ל לתובעים בצירוף פירותיו. העסקה לא יצאה אל הפועל והצדדים ביקשו מהנתבעת כי תפעל להשבת הכספים. ביום 28.1.09 התקיימה פגישה במשרדי הנתבעת ובמהלכה ניסחה כתב הוראות בלתי חוזרות המופנה אליה והחתום על ידי הנתבעת להשבת הכספים מהכונסת ו/או המפרק לחשבון אליו יורה התובע 1.

ביום 1.3.09 קיבלה הנתבעת סך 1,512,397.44 ₪ מכונסת הנכסים וביום 8.3.09 סך 245,594 ₪ מהמפרק, אך במקום להשיב את הסכום לתובע 1 נקטה סחבת והציגה מכתב מטעם הנתבע ובו טענות ביחס לכתב ההוראות הבלתי חוזרות לרבות הטענה כי הוא בטל. ביום 9.3.09 פנו התובעים לביהמ"ש המחוזי בבקשה למתן צו מניעה כנגד הנתבעת וביום 3.4.09 ניתן צו כאמור; במהלך החקירה הנגדית, אמרה הנתבעת כי העבירה את כספי הנאמנות הנ"ל לחו"ל לידי עו"ד ילון הכט לאחר שקיבלה מהנתבע לעשות כן.

ביום 2.6.09 ניתן פסק דין המחייב את הנתבעת להשיב את הכספים לתובעים והיא עשתה כן רק ביום 21.6.09, לא לפני שהוגשה כנגדה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בהתאם לטענת התובעים הסכום שהושב להם עומד על סך 423,401.34$, ולפיכך הוגשה בתיק זה תביעה כנגדה להשבת הפרש הסכומים בסך 76,599$ (סכומים אלו גדלו בהתאם למפורט בכתב תביעה מתוקן שהוגש ביום 20.12.09). עילת התביעה המתוקנת מבוססת, בין היתר, על כך שהנתבעת התחייבה להשיב את הכספים במטבע בו ניתנו ולא בשקלים, הן לפי כתב ההוראות והן לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 2.6.09 (המפנה אף הוא לכתב ההוראות), וכן בהתאם לתחשיב נוסף המפורט בכתב התביעה המתוקן, שלא היה כמובן בפני בית המשפט בעת הדיון בבקשה זו.

לאור כל אלו, טענו התובעים בבקשת העיקול, כי קיים חשש שהנתבעים יבריחו כספים ו/או יעשו דיספוזיציות בנכסיהם, בפרט לאור התנהלות הנתבעת בעבר, ואם לא יוטל עיקול תהא בכך הכבדה על מימוש פסק הדין.

הנתבעת מקדימה וטוענת כי לתובעת 3 אין כל עילה נגדה (דומני כי על כך אין מחלוקת). כתב ההוראות נחתם, כפי שהסתבר לה בדיעבד, לאחר שהנתבע היה נתון ללחצים שכללו איומים וחשש לחייו, וזו הסיבה לביטול כתב ההוראות מאוחר יותר. מעולם לא הוחזקו בידיה כספים בסך 500,000$ ולכן לא היתה יכולה ולא היה עליה מעולם להעביר סכום זה לתובעים. עם קבלת הכספים מכונסת הנכסים ומהמפרק ובהתאם להוראות כתב ההתחייבות הומרו הכספים שהתקבלו לדולרים ארה"ב והועבר במלואם לתובעים כפי ערכם. הנתבעת טוענת כי אינה חבה בתשלום ההפרש הנובע כולו מירידת שער הדולר בעת שהוחזקו הכספים אצל המפרק וכונסת הנכסים. היא צירפה לבקשתה החלטה של בית המשפט המחוזי שניתנה במסגרת בקשה נוספת שהגישו התובעים לפי פקודת ביזיון בית המשפט, שבה סירב בית המשפט להוציא לנתבעת הזמנה לפי הפקודה מאחר שנראה כי הכספים שהיו מופקדים בחשבון הנאמנות הועברו לחשבון התובעים; בכך מבקשת הנתבעת למצוא חיזוק לטענתה כי העבירה את כל הכספים.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי היתה זו היא שהפנתה את התובעים לבית המשפט לצורך קבלת הנחיות לאור המצב הכפוי אליו נקלעה עקב התנהלות הצדדים ובהיותה אך צינור להעברת הכספים שהתקבלו מכונסת הנכסים והמפרק. היא מציינת כי בית המשפט המחוזי אף חתם לבקשתה שלה על הוראה להעברת הכספים לתובעים וכי ביום 18.6.09 מסרה את ההחלטה לבנק, ובסופו של דבר בוצעו ההעברות. היא גם טוענת כי אין בבקשה כל ביסוס למרכיב ההכבדה וכי הבקשה נגוע בשיהוי, ובפרט אילו רצתה להבריח נכסים היה לה די זמן והותר לעשות כן.

עד כאן טענות הצדדים.

ראיות לכאורה: באשר לדרישת הראיות לכאורה ידוע הוא כי בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים (רע"א 7139/96 טריגוב ואח' נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ , פ"ד נא (2) 661, 665 – 666). הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהניחו הצדדים לפני בית המשפט. הערכה זו אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית וייתכן כי בתום הדיון בהליך העיקרי, לא יימצא מתאם בין ההערכה המקדמית של סיכויי התביעה לבין התוצאה הסופית (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו (1) 529, 533). מהותה של ראייה לכאורה נתבארה מפי הנשיא ברק (כתוארו אז) בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ (2) 133, 143 – 144, כך:

"...'ראיה לכאורה' היא, אפוא, ראיה שטמון בה פוטנציאל ראייתי אשר יוצא מן הכוח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. בעוד שראיה 'רגילה' נבחנת בסיום ההליך השיפוטי מתוך הסתכלות מן ההווה אל העבר, הרי הראיה 'לכאורה' נבחנת בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד. הערכתה מבוססת על הסיכוי הטמון בחיק העתיד להפיכתה לראיה רגילה. מהותה של הראיה לכאורה היא, אפוא, בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה. פוטנציאל זה יוצא מן הכוח אל הפועל במהלך ההליך השיפוטי, לאחר חקירה ראשית ונגדית, וקביעת אמינות ומשקל".

דומה כי המחלוקת הבסיסית היא האם השבת כספי הנאמנות בסך 500,000$ היתה צריכה להיות דולרית או שוות ערך שקלית. בהתאם לצילומי השיקים, נספח ב' לכתב התביעה המתוקן, כספי הנאמנות הועברו בערכם השקלי לפי שער הדולר המתאים אז ואף כספים נוספים שולמו בשקלים. השאלה אם ההשבה היתה צריכה להיות דולרית או שקלית היא, אם כן, שאלה נכבדה השנויה במחלוקת, ויש לה פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, עצם העברת הכספים בשקלים מעידה כי ההשבה היתה צריכה להיות שקלית גם היא. תימוכין לכך יש בכתב ההוראות מיום 28.1.09 לפיו נדרשה השבת הכספים נכון לתאריך בו נפרע הסכום אצל כונסת הנכסים והמפרק. כלומר, ניתן לסבור, לכאורה, כי יש להשיב את הכספים בשקלים ולא בדולרים. אמנם, יש להשיב את הכספים על פירותיהם אולם הפירות יכולים לצמוח גם על השקעה שקלית של הכספים, ולא בהכרח דולרית. אם אכן יקבע בית המשפט כי פרשנות זו היא הנכונה, הרי שאז תעלה השאלה על מי אמור ליפול הסיכון של הפרשי השער, אם בכלל.

יצוין כי הנתבעת חזרה על טענתה, גם בחקירה הנגדית, כי השיבה את מה שקיבלה. היא אכן ידעה כי עליה להשיב את הסכום בדולרים אך טענה כי מעולם לא החזיקה בידיה הנאמנות 500,000$ כי אם רק את הסכום השקלי שקיבלה והעבירה לכונסת הנכסים ולמפרק ואת אותן סכומים שהושבו לה היא השיבה בסופו של דבר (עמ' 7 ש' 5 – 9 ו - 18 – 26 ). כלומר, לשיטתה לא החזיקה ביותר מסכומים אלו ולכן לא היתה יכולה להחזיר יותר מכך. גם מכתבו של ב"כ התובעים מיום 4.3.09 המופנה לנתבעת אינו נוקב בסכום דולרי אלא בשקלים.

אין זה המקום לקבוע ממציאם עובדתיים בשאלה זו ויש להניח את ההכרעה להליך העיקרי. לצורך ההכרעה בבקשה זו, הרי שדי בכך שקיימות שתי אפשרויות ושתי גרסאות אפשריות כדי לקבוע כי יש עילת תביעה לכאורה. ניתן גם לומר כי עצם הגשת כתב הגנה ועצם ההסכמה כי תנתן רשות להתגונן מעידה כי קיימות שאלות שנויות במחלוקת הראויות להתברר בפני בית המשפט ועל כן יש עילת תביעה לכאורה.

מרכיב ההכבדה: אשר למרכיב זה, תוחלת ההכבדה מצויה ברף הנמוך לעומת התוחלת הנדרש ביתר הסעדים הזמניים (רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר). אף תוחלת זו מחייבת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה להוכחתה. ההכבדה נבחנת לרקע נסיבותיו המיוחדות של העניין. עת בוחן בית המשפט את קיומה של ההכבדה, עליו להביא בחשבון שיקוליו נתונים אחדים כגון: מקרה בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין. עם זאת, הוכחת מעשי הברחה אינה הדרך היחידה לבסס טענת הכבדה, ואף לשון התקנה (שהוספה לאחר שניתן פסק הדין בעניין מרגליות) אינה מגבילה עצמה להברחת נכסים דווקא. נפסק, כי לעתים גובה סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה, זאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען' (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס. ראו גם רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' Icc Industries Inc; רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ). ניתן לראות כי נטיית הפסיקה היא להכיר אף במצבים של הכבדה פסיבית כמקיימים את יסוד ההכבדה. מדובר בקשת של נסיבות, שלא ניתן לתחום אותן מראש, מהן ניתן ללמוד על קיומו של חשש סביר להכבדה.

בנסיבות העניין לא שוכנעתי כי מרכיב ההכבדה הוכח. אכן, גרסת הנתבעת בקשר לכספים שהועברו ללונדון על פי הוראת הנתבע נותרה סתומה משהו ובלתי ברורה. בית המשפט המחוזי אף קבע בפסק דינו מיום 2.6.09 כי הנתבעת הפרה את חובת הנאמנות, אך אין חולק כי בסופו של דבר הכספים הועברו לתובעים. אמנם כפי שציינתי היתה גרסתה בחקירה הנגדית מבולבלת ביחס למסעם של הכספים לחו"ל ובחזרה אולם אין להקיש כי מה שהיה מבסס בהכרח הכבדה. התנהלות זו, אף אם היתה קלוקלת וכרוכה בהפרת חובת נאמנות לכאורה, אינה יכולה לבסס לבדה את מרכיב ההכבדה. בית המשפט אף החליט מאוחר יותר שלא להזמין את התובעת לפי פק' ביזיון בית המשפט מאחר שהכספים הועברו. העובדה כי הנתבעת היא שהמריצה את התובעים לפנות לבית המשפט מרמזת לכך שהיא ככל הנראה נקלעה שלא בטובתה למחלוקת עם הנתבע וכטר והיא ראתה בפניית התובעים לבית המשפט משום קרש הצלה כדי שתקבל הוראות מה לעשות בכספים וכי תכבד כל החלטה.

טענת ההכבדה בתצהיר התומך בבקשה העיקול נטענה בשפה כללית למדי והיא נסמכת בעיקר על אותו אירוע בעבר שבו הועברו הכספים לעו"ד ילון הכט. הן בחקירת של התובע יצחקי והן בחקירת הנתבעת לא בוסס מרכיב ההכבדה כלל.

צודקת הנתבעת כי אילו רצה לעשות דיספוזיציות או למלט את נכסיה הרי שהיה לה די והותר זמן לעשות כן לפחות ממועד הגשת המרצת הפתיחה בחודש מרץ 2009 ביחס למתן הוראות הנוגעות לכספי הנאמנות של הנתבעת. עובר להגשתה נשלחו לנתבעת התראות ודרישות בכתב, כלומר, היא היתה ערה לענין הדרישה להחזרת הכספים. בשים לב לכך כי התביעה הוגשה למעלה משלושה חודשים לאחר מכן הרי שאילו חפצה בכך יכולה היתה להבריח את נכסיה, אך לא עשתה כן, שהרי העיקולים תפסו. בנסיבות אלו, מדובר בשיהוי המטה את הכף לטובת הנתבעת. אמנם, מדובר בעיקול ברישום על נכס מקרקעין ובקשת הביטול הוגשה בחלוף זמן ניכר; ידועה ההלכה כי עיקול ברישום במקרקעין אינו מכביד בדרך כלל ומאזן הנוחות מטה את הכף להותרתו, אך אין המדובר בנוסחת קסם מקום שבית המשט לא שוכנע כי מרכיב ההכבדה הוכח.

לאור כל זאת אני מורה על ביטול כל העיקולים הזמניים ביחס לנתבעת 1 ומחייב את התובעים בהוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪ + מע"מ.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ