אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יצהרי ואח' נ' ליבר

יצהרי ואח' נ' ליבר

תאריך פרסום : 03/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
43317-11-12
24/05/2013
בפני השופט:
יגאל נמרודי

- נגד -
התובע:
1. נאור יצהרי
2. עמר יצקן
3. חנן סבר
4. עו"ד גלעד כהן

הנתבע:
דליה ליבר
פסק-דין

פסק דין

התחייבויות הדדיות במערכת יחסים בין משכירה ושוכרים; מימוש של כספי בטוחה על ידי המשכירה – אלו הסוגיות העומדות במוקד התביעה שלפניי.

ביום 18.7.2010 נחתם בין התובעים 2 - 4 לבין הנתבעת הסכם שכירות לתקופה שמיום 1.8.2010 ועד ליום 31.7.2011; בתום תקופת השכירות, ביום 10.7.2011, נחתם הסכם שכירות נוסף בין התובעים 1 – 3 לבין הנתבעת לתקופה שמיום 1.8.2011 ועד ליום 31.7.2012.

להבטחת התחייבויות השוכרים בהתאם להסכמי השכירות הועמדו לרשות הנתבעת בטוחות ע"ס כולל של 30,000 ₪ וכמו כן נמסרו לה שתי המחאות לפקודת חברת החשמל ומי אביבים.

התובעים העלו טענות בדבר ליקויים שונים בדירה, מהם התעלמה הנתבעת.

בתום תקופת השכירות השנייה נערך מפגש בין הצדדים. הנתבעת העלתה דרישות לביצוע תיקונים שונים, התובעים טוענים שהם תיקנו חלק מהליקויים. ליקויים אחרים לא תוקנו, מאחר ונטען שמדובר בליקויים שמקורם בבלאי סביר והאחריות לתקנם מוטלת על הנתבעת.

ביום 30.8.2012, כחודש לאחר תום תקופת השכירות, פנתה הנתבעת אל התובעים בכתב והודיעה על כוונתה לממש חלק מסכום הבטוחות שהופקדו ברשותה. בסופו של יום מומש סך של 13,305 ₪. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת להשיב להם את הסך האמור בצירוף סך נוסף של 1,580 ₪, סכום המשקף דמי שכירות עבור שבוע השכירות הראשון (במסגרת תקופת השכירות הראשונה), במהלכו לא נעשה שימוש בדירה מאחר והנתבעת ביצעה עבודות שיפוץ במושכר – כל זאת על פי המוסכם; כמו כן, התובעים מבקש לפסוק לזכותם פיצוי בשיעור של 9,000 ₪, סכום המשקף נזק כלכלי, אובדן משאבים, אובדן זמן ועוגמת נפש.

הנתבעת הכחישה את טענות התובעים. בהתאם לנטען, בתום תקופת השכירות הגיעה הנתבעת למושכר, היא מצאה את הדירה פנויה מהשוכרים אולם היא הייתה מוזנחת מאוד כאשר הליקויים בדירה לא תוקנו.

בדיון שהתקיים לפניי העידו התובעים, הנתבעת ובתה, הוצגו תמונות וסרטון ולאחר מכן הוצגה תכתובת מסרונים שהוחלפה בין הצדדים. לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות, המוצגים והראיות נחה דעתי שדין התביעה להתקבל.

אקדים ואציין שמצאתי את עדויות כל התובעים שהעידו לפניי מהימנות. הנכס הושכר מהנתבעת לתקופה כוללת של שנתיים, במהלכה שולמו לנתבעת דמי השכירות (ע"ס 7,000 ₪ לחודש; ע"ס כולל של 168,000 ₪ משך כל תקופת השכירות) – במועד. עדויות התובעים עדיפות עלי על פני עדויות הנתבעת ועדת ההגנה. מצאתי דופי בהתנהלות ובעדות הנתבעת, אשר בפתח הדיון הציגה תמונות שצולמו על ידה, כל זאת במטרה להציג את התובעים כשוכרים שלא שמרו על המושכר ושהותירו את המושכר במצב של הזנחה וכשהוא מלוכלך. מסתבר שהתמונות צולמו על ידי הנתבעת ביום 27.7.2012, טרם שתמה תקופתה השכירות בדירה, לאחר שהתובעים פינו את המיטלטלין מהדירה אולם טרם ניקו את הדירה. הנתבעת, כך הסתבר, נכנסה לדירה – ללא ידיעת התובעים וטרם שהוחזרה לה החזקה בדירה – וצילמה את התמונות. מדובר בהתנהלות שאינה סבירה ואין ללמוד על מצב המושכר על יסוד תמונות שצולמו טרם תום תקופת השכירות וטרם שחלה על התובעים החובה למסור את הדירה במצב ראוי, בהתאם להוראות הסכם השכירות. אני מוצא דופי בהתנהלותה כאמור של הנתבעת והתנהלותה כאמור נזקפת לחובתה.

אדון להלן ברכיבים שקוזזו:

אריח שבור – סך של 250 ₪: בדירה ישנו אריח שבור. הנתבעת העידה שהתובע 3 "... ניפץ את המרצפת. היא לא נשברה, אני יודעת שחנן הוא שניפץ אותה, אבל אני לא ראיתי" [עמ' 6, ש' 16]. התובע 3 העיד שמדובר באריח שהיה בו סדק והוסכם שהתובעים יביאו בעל מקצוע אלא שהוא ביקש לדעת האם יש לתובעת אריח מתאים [עמ' 4, ש' 3 – 5]. איני מקבל את טענת הנתבעת לפיה התובע 3 ניפץ את האריח. עם זאת, בשים לב לעמדת התובע 3 – איני מאשר החזר כספי בגין האריח.

מגירת מקרר שבורה – סך של 117 ₪: התובע 3 העיד שהנתבעת הסבירה שמדובר במקרר שקופא, על כן יש להבטיח שהוא לא יהיה סגור למעלה מ – 24 שעות ברציפות. התובע 3 תיאר כיצד הוא משך את המגירה, היא הייתה קפואה ונשברה בידו. מדובר לדידו בבלאי סביר [עמ' 4, ש' 8 – 11].

לטענת הנתבעת המקרר נרכש לפני שבע שנים. כשהיא הגיעה לדירה הייתה המגירה דבוקה לתחתית [עמ' 5, ש' 23 – 25]. עדותו של התובע 3 – לרבות בסוגיה כאמור – מהימנה עלי ואני מעדיף אותה על פני עדות הנתבעת. המשמעות הינה שמקור הנזק למגירה במקרר הישן הוא בלאי סביר. השאלה הינה האם בנסיבותיו המיוחדות של העניין – כאמור להלן – על התובעים מוטלת האחריות לתקן נזקים שהם תולדה של בלאי סביר.

כאמור, בין הנתבעת לתובעים או מי מהם נערכו שני הסכמי שכירות. התובעים טוענים שהם שקדו על עריכת שינויים שונים בהסכם הראשון – על מנת להבטיח את זכויותיהם – כאשר בעת החתימה על ההסכם השוני (עולה מעדותם שהם ראו את מהלך החתימה על ההסכם השני למעשה כהסכם הארכה של תקופת השכירות הראשונה) הם סמכו על הצד שכנגד בהנחה שכל ההערות שהוספו להסכם הראשון נכללו בהסכם השני. בהתאם לנטען על ידם, התובעים לא קראו את ההסכם השני טרם שחתמו עליו. עדת ההגנה, הגב' לימור ליבר, טוענת אחרת.

בכל הקשור לבלאי סביר, ההסכם הראשון כלל הוראה כדלקמן: "השוכר מצהיר כי בדק את המושכר מצא אותו מתאים לצרכיו במצב טוב ותקין והוא מתחייב להחזיק את המושכר במצב טוב ותקין ולתקן על חשבונו כל נזק, קלקול או אובדן שייגרם למושכר או לכל חלק ממנו בכל תקופת השכירות ולהחזירו למשכיר בתום תקופת השכירות כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ שאינו שייך למשכיר, במצב טוב ותקין, נקי וצבוע על מנת להשיבו למצב שבו קיבל אותו השוכר, למעט הבלאי הנובע משימוש רגיל" (ההדגשה אינה במקור והיא משקפת את המשפט הנעדר מההוראה המקבילה בהסכם השני).

בהסכם השני נקבעה הוראה כדלקמן: "השוכר מצהיר כי בדק את המושכר מצא אותו מתאים לצרכיו במצב טוב ותקין והוא מתחייב להחזיק את המושכר במצב טוב ותקין ולתקן על חשבונו כל נזק, קלקול או אובדן שייגרם למושכר או לכל חלק ממנו בכל תקופת השכירות ולהחזירו למשכיר בתום תקופת השכירות כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ שאינו שייך למשכיר, במצב טוב ותקין, נקי וצבוע מחדש, קירות הדירה בצבע טמבור / ניר לייט סופר אקרילי בצבע לבן אחיד ותיקרות בצבע לבן פוליסיד" (ההדגשה אינה במקור והיא משקפת את התוספת שנערכה בהוראה המקבילה, במקום הכיתוב המודגש בהוראה לעיל).

יוצא, אפוא, כי בהסכם השני – המתייחס לתקופת השכירות האחרונה – אין הוראה פוזיטיבית לפיה נזקים הנגרמים כתוצאה מבלאי סביר מצויים תחת אחריות המשכירה (הנתבעת).

אני סבור שכאשר צד להסכם עורך שינוי בהסכם קיים שאמור להיחתם בשנית או שהוא שולח טיוטת הסכם בה נערך על ידו שינוי מהותי, עליו להסב את תשומת לב הצד שכנגד לשינוי שנערך. אין זה סביר שהתובעים היו חותמים על ההסכם השני – שעניינו השכרת דירה ישנה – בהנחה שהם אחראים לתקן כל ליקוי בדירה, גם כאשר מדובר בליקוי שהוא תולדה של בלאי סביר.

עם זאת, בסופו של יום מתייתר הצורך להכריע בשאלת נוסחו המחייב של ההסכם, האם חתימתם של התובעים 1 – 3 על ההסכם השני היא תולדה של הטעייה והמצב המשפטי החל כאשר התובעים 1 – 3 חתמו בסופו של יום על ההסכם השני לאחר שהתאפשר להם לקרוא את הוראותיו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ