אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יפרח נ' שקד

יפרח נ' שקד

תאריך פרסום : 20/02/2010 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
6768-07-09
11/11/2009
בפני השופט:
מנחם רניאל

- נגד -
התובע:
אברהם יפרח
הנתבע:
ענת שקד

החלטה

המבקש והמשיבה ערכו ביניהם הסכם לפיו מסרה המשיבה למבקש ג'יפ טויוטה לנדקרוזר ש"י 2002 ותמורתו קיבלה מהמבקש רכב מזדה ועוד 12,000 ₪. מסתבר שרכב המזדה הוא כנראה בעל לוחיות רישוי מזויפות ונתפס על ידי המשטרה. לפיכך תבעה המשיבה את החזרת הג'יפ לידה וצו מניעה שיאסור על המבקש למכור את הג'יפ. ביום 3.6.09 ניתן על ידי הרשמת צו עיקול על הג'יפ. ביום 7.6.09 נדונה הבקשה במעמד הצדדים. ביני לביני, ביום 5.6.09, מסר המבקש את הג'יפ לסוחר מכוניות אחר לפי הסכם שלטענת המבקש נכרת ביניהם ביום 20.5.09, בניגוד לצו העיקול. בהחלטת השופטת פריאל בבקשה נקבע כי המבקש התעלם לחלוטין מקיומו של צו עיקול ומסר את הג'יפ לאחר בעודו יודע על צו העיקול, ומבלי לדון בתהיות הנעולות מגירסת המבקש, הרכב שמסר הוא רכב בעל פגם, ולכן יש לבטל את העיסקה. על כן, הורתה השופטת למבקש להעמיד את הג'יפ לא יאוחר מיום 9.6.09 במחסני ערובה של לשכת ההוצאה לפועל, אלא אם יפקיד 100,000 ₪. המבקש הפקיד את הג'יפ ולאחר מכן קיבלה אותה המשיבה כנגד ערבויות.

המבקש מבקש רשות ערעור על החלטתה של השופטת פריאל באשר לצו הזמני בטענה שלא ידע על הזיוף, ואף הוא נפל קורבן למי שמכר לו את רכב המזדה. לטענת המבקש, הפתרון שאימצה השופטת הוא פתרון לא צודק והיו בפניה אפשרויות אחרות כסעד זמני, כגון עיקול ברישום של הרכב, שכן עלויות האחסנה שלו הן גבוהות. לדברי המבקש, לא היה שותף לזיוף הרכב ולא ידע עליו ולא יכל לדעת עליו, ומדובר בפגם נסתר שאינו מצדיק את ביטול העיסקה. אציין, שהמשיבה היא ששילמה את הוצאות האחסנה עד שחרור הרכב לידיה.

בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (כפי שתוקן בתיקון 52 תשס"ח-2008) נקבע כדלקמן: "החלטה אחרת של בית משפט שלום בעניין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי. רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". תכלית התיקון היא לצמצם את האפשרות להגיש בקשת רשות לערער על החלטות אחרות, מאחר שהדבר גורם בדרך כלל לפיצול הדיון, להשהייתו ולסיבוכו, לעומת המקרים בהם יש בבקשה כזו כדי להכריע את תוצאת פסק הדין – ראה דברי ההסבר להצעת החוק, פורסם בהצ"ח ממשלה 341 התשס"ח-2007 בעמ' 214.

בענייננו לא מתקיים אף אחד מהתנאים הנדרשים לצורך מתן רשות ערעור ולא מצאתי בבקשה ולו נימוק אחד המתייחס לסוגיה זו. כידוע, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות הנוגעות לסעד זמני. התערבות כזו תיעשה במקרים חריגים כאשר ברור שהערכאה הדיונית נתפסה לטעות או כאשר נעשה שימוש שרירותי בשיקול דעתה – ע"א 418/79 תאני נ' כהן פ"ד לד(4) 161 (1980); רע"א 7690/95 לאופר נכסים בע"מ נ' ועדת המכרזים שליד עירית נהריה (ניתן ביום 11.4.1996); רע"א 1045/98 חברת ארמון ההגמון (קסר אלמטוראן) נ' ח'ורי (ניתן ביום 1.4.1998); רע"א 10373/02 אברהים נ' אלון (ניתן ביום 19.3.2003); רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו פ"ד נה(2) 301, 307 (2003); רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מינהל מקרקעי ישראל (ניתן ביום 6.8.2006); רע"א 9123/07 יניב מעייני נ' עכו ביי בע"מ (ניתן ביום 30.10.2007); רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 24.10.2007).

במקרה הנדון, יש להכריע במסגרת התיק העיקרי, בין היתר, בשאלה אם המבקש תם לב, ובהנחה שהוא תם לב, מי מבין שני הצדדים תמי הלב שבפני בית המשפט צריך לשאת בעלות הרכב המזוייף. השופטת קמא ראתה את הרכב שנמסר כרכב לא תקין, בשל כך שהוא כנראה מזוייף. אפשר שביעה זו תעמוד בשלב ההכרעה בתיק העיקרי ואפשר שפסק הדין יראה את המבקש כמי שמכר רכב שלא היה שלו, ואף אם לא ידע על כך, לא רכש בו בעלות שכן הרכב לא נקנה בתנאי תקנת השוק. בנסיבות אלה, לכאורה הפר המבקש את הצהרתו כי הוא הבעלים הרשום והבלעדי של הרכב, שהיא בסיס הסכם המכר בין הצדדים.

מכל מקום, בין כך ובין, כך, יש למנוע עיסקה ברכב עד הכרעה בתיק העיקרי. המבקש כבר הוכיח לבית המשפט שצו עיקול אינו מונע ממנו העברת הרכב לאחר, ועל כן, תפיסת הרכב שעליה החליטה השופטת המלומדת אינה טעות או שימוש שרירותי בשיקול הדעת.

לפיכך, בדין קבעה השופטת א. פריאל את קביעותיה בהחלטתה מיום 9.6.09, ואני דוחה את הבקשה לרשות ערעור.

על פי תקנה 513 והתעריף המומלץ, המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 4,755 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה מתוך העירבון יועבר למשיבה והיתרה תושב למבקש.

ניתנה היום, כ"ד חשון תש"ע, 11 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ