אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יעקב נ' הלוי ואח'

יעקב נ' הלוי ואח'

תאריך פרסום : 06/09/2010 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי נצרת
1147-05-10
06/09/2010
בפני השופט:
דוד חשין

- נגד -
התובע:
מאיר יעקב ע"י ב"כ עו"ד ענת מזרחי דדוש
הנתבע:
1. לימור הלוי
2. מאיר למפיט

פסק-דין

פסק דין

זוהי בקשת רשות ערעור משותפת של הצדדים על החלטת נשיא בתי משפט השלום במחוז הצפון, כבוד השופט אזולאי, במסגרתה דחה את בקשתם המוסכמת של הצדדים להורות על החזרת הדיון בעניינם לבית משפט השלום בצפת.

רקע

ראשיתה של פרשיה דיונית זו בהגשת תביעה לבית משפט השלום בצפת ביום 31.10.2007. לאחר קיום ישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק, בפני כבוד השופט סאאב דבור ביום 18.5.2009, נשלחה לצדדים החלטת כבוד השופט נדל מיום 26.1.2010, לפיה בשל שינוי המותב ייקבע על ידי המזכירות מועד לקיום ישיבת קדם משפט נוספת. בהזמנת הצדדים לדיון בפני השופט נדל, כמו גם בהודעת מזכירות נפרדת, נכתב על ידי מזכירת בית המשפט, כי הדיון יישמע בבית משפט השלום בקריית שמונה.

בעבות זאת, הגישו הצדדי לבית המשפט בקשה מוסכמת לקיים את הדיונים בבית משפט השלום בצפת ולא בקריית שמונה. השופט נדל החליט כי הבקשה תועבר להחלטת הנשיא אזולאי.

ביום 6.4.2010 החליט הנשיא אזולאי בפשטות, כי "הבקשה נדחית", ומכאן בקשת רשות ערעור זו. לאחר שקראתי את הבקשה, החלטתי לדון בה כאילו ניתנה רשות לערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

תמצית טענות המבקשים

לטענת המבקשים, סעיף 44(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: החוק) אכן מאפשר לבית המשפט לשבת בדין, בעניין מסוים, במקום שאינו מושבו, אם ראה לעשות כן למען הצדק או למען יעילות הדיון. ואולם, טוענים שני הצדדים כאחד, כי במקרה זה הצדדים הם תושבי צפת, העדים מטעם התובע כמו גם בא כוחו מצפת ובא כוח הנתבעים מכרמיאל, לכן אפוא נוחות הצדדים ויעילות הדיון מחייבים דווקא את הותרת מקום מושב בית המשפט בצפת. בנוסף טוענים המבקשים כי החלטת הנשיא ניתנה ללא כל נימוק ומשכך יש לבטלה.

דיון והכרעה

לאחר שקראתי את בקשת רשות הערעור המשותפת ועיינתי בתיק בית משפט השלום ובהשתלשלות העניינים בתיק זה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל הן מן הפן הדיוני והן מן הפן המהותי.

כידוע, לאחר שהוגשה תביעה, רשאי בית המשפט להורות על שינוי מקום מושבו בתביעה זו, מכוח סעיף 44(ב) לחוק הקובע:

"בית משפט שלום רשאי לשבת לדין בענין מסויים, כולו או מקצתו, במקום שאינו מקום מושבו, אם ראה לעשות כן למען הצדק או למען יעילות הדיון, ובלבד שלא ישב במקום שמחוץ לאזור שיפוטו אלא בהסכמת נשיא בית המשפט המחוזי שהמקום האחר נמצא באזור שיפוטו."

סמכות זו נוגעת רק לשינוי מקום המושב ואפשרית לגבי עניין מסוים, חלקו או כולו, אך למעשה התיק ממשיך להתנהל בבית המשפט אליו הוגש. לכן אפוא נתונה סמכות זו לשופט השלום הדן בתיק. הסמכות מכוח סעיף 44(ב) לחוק, שונה מהסמכות לפי סעיף 49(א) לחוק, הנתונה לנשיא בתי משפט השלום במחוז, הואיל וזו האחרונה מאפשרת לנשיא להורות על העברת התיק בין בתי משפט השלום באותו מחוז, כלהלן:

"נשיא בית משפט השלום רשאי להורות שענין שהובא או שיש להביאו לפני בית משפט שלום במקום פלוני וטרם החל הדיון בו או שענין שהוחלט בו על פסלות שופט, בין שהחל הדיון בו ובין שטרם החל הדיון בו, יהיה נידון בבית משפט אחר הנמצא באזור שיפוט שבו הוא מכהן כנשיא."

במקרה דידן הודע לצדדים, כי הדיון בפני השופט נדל יישמע בקרית שמונה. הודעה זו מבוססת, כך נראה, על הסמכות המוקנית לבית משפט השלום בסעיף 44(ב) לחוק, אלא שההחלטה ניתנה כהודעת מזכירות וללא כל אזכור לכך שנעשתה על בסיס הנחיית השופט או החלטתו. מכאן, שההודעה ניתנה לכאורה בחוסר סמכות, או למצער ניתנה שלא בדרך המקובלת, היינו באמצעות החלטת שופט מנומקת, שהרי שינוי מקום מושב ייעשה משיקולי צדק או יעילות - שיקולים שיש להביאם בפני הצדדים המתדיינים.

כאשר הגישו הצדדים את בקשתם להעברת התיק מקרית שמונה בחזרה לצפת, השופט נדל סבר, ככל הנראה, כי הסמכות נתונה לנשיא אזולאי מכוח סעיף 49(א) לחוק, ולכן הורה על העברת הבקשה להחלטתו. אלא שהסמכות נותרה כל העת בידו של השופט נדל אשר יכול היה לילך באחת משתי דרכים: הותרת מקום הדיון בקרית שמונה בצירוף השיקולים שהנחוהו להעביר את מקום הדיון מלכתחילה (אם הורה כך) או לחילופין להורות על קיום הדיון בצפת. כך או כך, שגה השופט נדל בהעבירו את הבקשה להחלטת הנשיא אזולאי.

די בזאת כדי לקבל את הערעור. ואולם, כפי שצוין לעיל, דין הערעור להתקבל גם מן הפן המהותי.

משעה שתובענה מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום, רשאי התובע להגיש תביעתו לכל אחד מבתי משפט השלום באותו איזור שיפוט שבסמכותו לדון בעניין (ראו: תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות); וראו גם: זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995) עמ' 72).

לעניין חשיבותה של הזכות לקבוע את בית המשפט יפים דבריו של כבוד השופט טירקל:

"... לפי השיטה המשפטית הנוהגת אצלנו אין בעל דין זכאי לברור לו את השופט, אולם זכאי הוא לברור לו את בית-המשפט וללכת אחרי בית-המשפט היפה בעיניו, בנתיבי הכללים שנקבעו לכך בתקנות...בחירת מקום השיפוט אינה ענין של מה בכך" (ע"א (ב"ש) 21/87 פרנז'ין מילמן נ' מרג'י מכלוף פ"מ תשמ"ז(3) 485).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ