אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יניב נ' פז

יניב נ' פז

תאריך פרסום : 10/05/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
2401-02-10
09/05/2010
בפני השופט:
איריס סורוקר

- נגד -
התובע:
אסף יניב
הנתבע:
יצחק פז
החלטה,החלטה

החלטה

1.בפניי בקשה ליתן צו עשה זמני. הבקשה נסבה על דרישתו של המבקש להורות על פינויו של המשיב מדירה מושכרת המצויה ברחוב סוקולוב 3 בראשל"צ ואשר ידועה כחלקה 43 בגוש 3936. לצורך הענין אניח כי המשיב הוא דייר מוגן בנכס, כנטען על ידו.

2.בבסיס הבקשה מונחת טענת המבקש, אשר לפיה אין לכפות עליו את המשך יחסי השכירות והדיירות המוגנת עם המשיב. המבקש הפנה בעניין בזה להכרעת דין שניתנה ביום 14.2.2010 ע"י כבוד השופטת ע. ויינברג-נוטוביץ'. בהכרעת הדין, הורשע המשיב בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בגזר הדין שניתן ביום 18.4.2010 ציינה כבוד השופטת כי המעשה שבו מדובר הוא חמור וגרם חבלה חמורה למתלונן – הוא המבקש דנא.

3.עיון בכתב האישום – שעובדותיו זכו להודיית המשיב וקיבלו תוקף של ממצא עובדתי בהכרעת הדין - מלמד כי ביום 5.6.2009, בשעות הערב, הגיע המבקש (המתלונן שם) אל מחוץ לדירה נשוא הסכסוך, וצילם את פתח הדירה. בתגובה – "ניגש אליו הנאשם [המשיב דנא] ותקף אותו [את המבקש] שלא כדין, בכך שהיכה באגרופיו, בחזהו ובראשו של המתלונן, המתלונן נשכב על הרצפה וניסה להגן על עצמו מאגרופי הנאשם, אך הנאשם המשיך לחבוט בו וכך משך בשערות ראשו של המתלונן. באותן נסיבות זמן ומקום, נטל הנאשם אבן והיכה באמצעותה בראשו ובפניו של המתלונן. כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמה למתלונן חבלה חמורה שהתבטאה בשבר באפו ובסינוס מקסילארי שמאלי, וכן חתך על אפו. במהלך האירוע המתואר לעיל נגרמו לנאשם חבלות של ממש בפניו ובחלקי גופו השונים, באופן שאינו ידוע למאשימה במדויק". הכרעת הדין שהוזכרה לעיל התבססה על הודיית הנאשם והעובדות שפורטו לעיל בכתב האישום, כמצוין בהכרעת הדין עצמה (ר' נספח ז'2 לבקשה).

4.המבקש טען, כי נוכח האירוע האלים מיום 5.6.2009, אין מקום עוד להגן על המשיב כדייר מוגן וצומחת עילה לפינויו, וזאת בהתבסס על סעיף 131 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, הקובע לאמור: "...אלה בלבד הן עילות הפינוי...הדייר, או אדם אחר ברשות הדייר, דרכו להטריד או להרגיז את שכניו, לרבות בעל הבית שהוא שכנו". כאן המקום לציין כי הצדדים הם שכנים; המבקש גר בשכנות ובאותו בנין בו מצוי המושכר.

5.המבקש הדגיש, כי היום לא יכולה עוד לעמוד למשיב הטענה של "הגנה עצמית" אותה העלה בדיון הקודם בבימ"ש זה, מיום 11.2.2010, וכן בגדרו של כתב ההגנה שהוגש לתיק. ממילא צומחת לטענתו עילה לעיון חוזר בהחלטה הקודמת של בית המשפט, בגדרה נמחקה הבקשה לצו זמני. אני מקבלת טענה זו. מעת שהוכרע הדין הפלילי, ונקבע כי הנאשם ביצע את המעשה המיוחס לו בכתב האישום, והוטלה עליו אחריות פלילית בעבירה של חבלה חמורה, לא יוכל עוד המשיב לעורר טענת הגנה זו. כידוע סעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע כי "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". כאן יש לזכור כי הכרעת הדין הפלילית ניתנה על בסיס הודייתו של המשיב בעובדות האישום – עובדה המחזקת את הממצאים כנגדו.

6.מתברר כי המבקש פנה לבימ"ש זה גם בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת (ה"ט 3945204-10, בפני כבוד השופטת ויינברג נוטוביץ'). בהחלטה מיום 6.5.2010 קבעה כבוד השופטת ויינברג כי אין מקום לדיון לפיה החוק למניעת הטרדה מאיימת, וזאת מחמת ש"מתקיים הליך פינוי בפני בית משפט זה וכי לפני ימים אחדים הוגשה בקשה לצו עשה זמני לפנות את המשיב מהדירה, שעילת הבקשה הינה אותם אירועים אלימים העומדים ביסודה של בקשה זו" (ר' נספח לבקשת המשיב בהליך ביניים זה). למקרא החלטתה של כבוד השופטת ויינברג נמצא כי המבקש מיצה את ההליכים על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת, בכל הקשור לאירוע האלים שאירע ביום 05.06.2009, ואין הוא יכול עוד לשמש בסיס לבקשה לפי חוק זה.

7.בנסיבות אלה, נפתחה בפני המבקש הדלת לעתור לצו זמני, כזכאותו על פי התקסד"א. לצורך כך, יש לבחון שני תנאים: הזכאות הלכאורית המהותית וכן מאזן הנוחות. במישור הזכאות המהותית, אני סבורה כי המבקש הרים את הנטל והציג עילת פינוי לכאורית ראויה. כאמור, סעיף 131(5) לחוק הגנת הדייר מקנה לבעל הבית עילה לפנות דייר – מקום בו דרכו של הדייר היא להטרידו או להרגיזו. בענין זה, כאשר מדובר באירוע אלים, גם אם הוא ארע באופן חד פעמי, הרי שיש לשקול את מידת עוצמתו ואת תוצאתו. במקרה דנא, אין מדובר באירוע של מה בכך, אלא באירוע תקיפה כנגד הגוף, אשר חולל נזק גופני. פרטי כתב האישום כפי שצוטטו לעיל מלמדים על התנהלות אלימה אשר בגדרה המשיב לא הסתפק בתקיפה "פעם אחת", אלא הוסיף ונטל אבן ואף באמצעותה היכה בראשו ובפניו של המבקש. עיינתי בתצהירו של המבקש, אשר התלונן על פחד וחשש מפני המשיב – ויש לקבל טענה זו כטענה המובנת מאליה (ר' למשל סעיף י"א בעמ' 14 לתצהיר המבקש).

8.כאן המקום לציין, כי בעקבות דחיית בקשתו של המבקש לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, בהחלטתה של כבוד השופטת נוטוביץ' מיום 06.05.2010 – חזר המשיב אל הנכס נשוא הסכסוך, ממש לאחרונה, לפני כשלושה ימים. המבקש הגיש תצהיר תשובה בהלך ביניים זה, בגדרו הצהיר כי חזרת המשיב למושכר גרמה לו לעזוב את דירתו וללון אצל דודו; וכמפורט בסעיף 7 לתצהירו מיום 07.05.2010: "כתוצאה מחזרתו של המשיב לדירה והפחד והחרדה לחיי ובריאותי, עזבתי את דירתי ולנתי הלילה אצל דודי, כשאני נאלץ לחפש מקום מגורים קבוע בלית ברירה באם לא יפונה המשיב".

9.ההלכה בענין זה נפסקה ב-ע"א (מחוזי תל-אביב) 3309/04 מדני נ' מסיקה, מיום 13.7.2006. בית המשפט בחן שם את עילת הפינוי שלפי סעיף 131(5) לחוק הגנת הדייר וקבע כי באירוע של תקיפה אלימה יש כדי לספק את דרישת הסעיף לקיומו של יסוד ההטרדה או ההרגזה, גם אם מדובר באירוע בודד. באותו ענין דובר היה בבני משפחה – ולא בדייר המוגן עצמו – אשר היו מהוערבים באירוע של דקירה. בית המשפט אמר כי מקובל עליו שיש באירוע כגון דא "כדי להקים חשש אמיתי בליבה של המערערת [המשכירה], העולה כדי הטרדה המכבידה במידה משמעותית על אורח חייה" (סעיף 8 לפסק הדין).

10.בעיניי, האירוע האלים – אשר קיבל גושפנקא של הכרעת דין פלילית בכל הקשור לנסיבותיו ולאחריותו של המשיב להתרחשותו – מהווה נקודת צומת מכרעת בתיק דנא. כידוע, חוק הגנת הדייר פורש על שוכר הגנה מיוחדת, אשר אינה מצויה ברגיל מכוחם של דיני החוזים, אלא שהיא רחבה מהם, ומוקנית מכוח החוק. דווקא משום כך, ראוי להקפיד בכל הקשור לתנאי ההגנה, ולמנוע את התפרשותה על מי שאינו ראוי לה, ובהתנהלותו מסכל את הזכות של בעל הבית למדור שליו.

11.במאזן הכוחות היחסי שבין הצדדים, יש אכן לזכור את זכאותו של המבקש למגורים שקטים ושלווים בביתו ובקניינו. מנגד יש לזכור לא רק את התנהלותו התוקפנית והאלימה של המשיב, אלא גם את העובדה שמזה כ-11 חודשים, אין הוא שוהה בנכס נשוא הסכסוך. בנסיבות אלה אני סבורה כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. שמירה על הסטטוס קוו הקיים מחייבת את קבלת הבקשה לסעד זמני ואת מניעת חזרתו של המשיב למושכר.

12.באת כוח המשיב ביקשה להקטין במידת החומרה של האירוע האלים – בו תקף מרשה את המבקש כמתואר לעיל – ולציין כי מדובר באירוע "חד פעמי". כמובן, יש לקוות כי כך הוא וכי אירועים אלימים כגון דא לא יישנו. ואולם השאלה העומדת על הפרק היא אם במאזן הנוחות ונוכח הזכאות המהותית הלכאורית שהציג המבקש, יש אמנם מקום לאפשר למשיב לשנות את הסטטוס קוו הקיים מזה חודשים ולשוב אל הדירה נשוא הסכסוך. אני סבורה כי התשובה לכך היא שלילית.

13.אשר על כן, לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ובתשובה על נספחיה וכן בתשובה לתגובה ושמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, אני מקבלת את הבקשה ומורה על צו זמני שתוכנו כדלקמן: ייאסר על המשיב להיכנס ולהתגורר בדירה נשוא הסכסוך, וזאת עד להכרעה בהליך דנא. תוקפו של הצו הזמני והיקפו הוא כדלקמן:

א.ראשית, מחמת שמתברר כי המשיב נכנס אל הדירה ביום ה' האחרון (לפני שלושה ימים), תינתן לו השהות לארוז ולהתארגן ליציאה מהדירה, וזאת עד ליום 11.05.2010 בשעה 13:00;

ב.שנית, המבקש יפקיד פיקדון כספי או ערבות בנקאית בסך 15,000 ₪ להבטחת כל נזק;

ג.בנוסף, כפיצוי זמני בגין הפינוי הזמני, ישלם המבקש למשיב סך של 10,000 ₪ ויעשה כן עד מחר-10.05.2010 שעה 13:00 (ניתן להפקיד בידי ב"כ המשיב). בענין זה אני מפעילה את ההלכה שנקבעה בפסק הדין לענין מדני נ' מסיקה שהוזכר לעיל בדבר האפשרות להתנות את הפינוי בתנאים;

ד.יובהר אין בכך כדי לגרוע מזכאות הצדדים לעורר טענות לגופו של ענין, הן לעצם הפינוי והן לגובה סכום הפיצוי;

ה.מוטל בזאת איסור על המבקש לבצע כל דיספוזיציה בנכס נשוא הסכסוך: לא ישכירו לאחר, לא ימכור אותו לאחר, לא ישעבדו לאחר ולא יתגורר בו, וזאת עד להכרעה בסכסוך בהליך זה.

14.בנסיבות הענין ובשלב זה, אין צו להוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ