אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ימר נ' שרותי בריאות כללית

ימר נ' שרותי בריאות כללית

תאריך פרסום : 16/09/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
56388-03-11
08/09/2013
בפני השופט:
ענת זינגר

- נגד -
התובע:
מאור חיים ימר
הנתבע:
שרותי בריאות כללית
פסק-דין

פסק - דין

עיקרי המחלוקת:

התובע, אושפז ביום 24.10.06 במחלקה האורטופדית בסורוקה, בהיותו כבן 22 לניתוח אלקטיבי לתיקון עקמת גב ממנה סבל מאז גיל 13. הניתוח בוצע למחרת היום (25.10.06) ועסקינן בניתוח ממושך, במהלכו היה התובע מורדם כתשע שעות. אין מחלוקת כי לאחר הניתוח התגלה פצע בסנטר התובע אשר תואר כפצע לחץ או כוויה וזה הותיר צלקת בפני התובע, שנותרה עד היום. אין מחלוקת עוד כי הניתוח האורטופדי הצליח, אך עניינה של תביעה זו בנזק שנגרם לסנטר התובע במהלך הניתוח. התובע טוען כי לא הוסבר לו, עובר לניתוח, הסיכון הכרוך בניתוח ממושך בשכיבה על פניו, אין ביטוי לדבר לא בטופס ההסכמה להרדמה ו/או בטופס הסכמה לניתוח. הן המרדימים והן המנתח התרשלו בבדיקת מצבו במהלך הניתוח והפצע אף לא התגלה בחדר הניתוח, אלא רק בחדר ההתאוששות. רק למחרת הניתוח סר המרדים לראותו במחלקה ואז הוסיף באופן רטרואקטיבי רישום כי פצע הלחץ נוצר, חרף שימוש בכרית כרגיל. הפצע הוגדר בתחילה כמקביל לכוויה בדרגה 2 והתובע נדרש לטיפול ממושך בזה, במרפאה הפלסטית בסורוקה. ביום 7.10.07 הומלץ על ניתוח הצלקת. נטען כי הצלקת מטרידה את התובע בעיקר בתקופות בהן כאדם דתי אין הוא מתגלח, אז היא בולטת במיוחד, מאחר ולא גדל עליה שיער. התובע טען כי; יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו", כי בהעדר הסבר מספק נגרמה פגיעה באוטונומיה ובהעדר רישום מספק ונדרש - נגרם נזק ראייתי. כל זה מעבר להתרשלות לגופה במהלך הניתוח.

הנתבעת טוענת מנגד כי עשתה שימוש באמצעים המקובלים כדי למנוע נזק אפשרי משכיבה ממושכת במצב של FACE DOWN. הן שימוש בכרית ג'ל עטופה בחיתול סטרילי, המונחת מתחת לפני המנותח והן שימוש במתקן לגו, המונח מתחת לבית החזה והבטן, להפחית הלחץ שם.

עיקר הלחץ בניתוח הוא על המצח ופחות על הסנטר. מתקן הלגו גורם שעיקר הלחץ יופעל על המצח, הוא מפחית לחץ מהסנטר ומונע לחץ מהעיניים ומהאף. באשר לכרית, נערכת בדיקה שהסנטר ממוקם בתנוחה נכונה ואין לחץ על העיניים והאף. נטען שטופס ההרדמה לא מתייחס לנ"ל משום שמדובר בחלק בלתי נפרד מפעולות הכנה רוטיניות לקראת כל ניתוח וכי מרדימים ומנתחים, אינם נדרשים לפרט אמצעי ריפוד בטופסי ההסכמה. המרדים בודק במהלך הניתוח לחץ על העיניים והאף, הלחץ על הסנטר הוא מופחת אך בלתי נמנע. במהלך ניתוח גב לא ניתן לשנות את תנוחת הפנים, בשל חשש לפגיעה בצוואר ובגב. טופס ההרדמה עליו חתם התובע, נוסח על ידי איגוד הרופאים המרדימים בישראל עבור ההסתדרות הרפואית ומשמש את מערכי ההרדמה בבתי החולים בארץ. בטופס אין התייחסות לסיכון של היווצרות פצע לחץ במהלך ניתוח, שכן מדובר בסיכון נדיר. נטען כי ננקטו כל אמצעי הזהירות המקובלים ועסקינן בסיכון נדיר ובלתי נמנע. אציין כי גרסה זו של הנתבעת הובאה על ידי, בעיקר על בסיס האמור בתצהיר המרדים ד"ר איגור גרוזמן, שכן כדרכו של כתב הגנה, המוגש עוד עובר להגשת חוות דעת רפואית מטעם הנתבעת ו/או תצהירים מטעמה - זה סתמי ולא מפורט. כפי שיובהר להלן, עלו מטעם הנתבעת גם טענות שונות, לעת שמיעת הראיות.

חוות הדעת של הכירורגים פלסטיים:

אף שברי לאחר שמיעת הראיות כי המומחה הרלוונטי באשר לפצע שנוצר והפעולות הנדרשות במהלך הניתוח כדי למונעו - הוא המרדים, בתוספת חשיבות מסוימת לעמדת האורטופד המנתח (בעיקר באשר לשאלה מה הפעולות שניתן לבצע במהלך ניתוח, כדי למנוע פצע אפשרי כפי שנוצר) - בחרו שני הצדדים להגיש מטעמם רק חוות דעת של כירורג פלסטי. התובע הסתמך על חוות דעתו של פרופ' דן מלר והנתבעת מנגד הסתמכה על חוות דעת של יעקב גולן. אין מחלוקת בין שני המומחים הנ"ל - כי הנכות שנותרה לתובע עומדת על 10%.

פרופ' מלר - התייחס בחוות דעתו בהרחבה למסמכים הרפואיים שהונחו בפניו. כך הודגש כי בטופס הסכמה לניתוח, מעבר לשם הניתוח אין ביטוי לסיכון הכרוך בשכיבה ממושכת על הבטן בהרדמה. הוא הדין בכרטיס מועמד לניתוח מתוכנן. בדו"ח מהלך הניתוח, אין התייחסות של המנתח ד"ר גד יעקב ולן, לפעולות במהלכו למניעת הפצע ואין אף התייחסות להיווצרותו. מתואר מהלך הניתוח ומנויים אנשי הצוות, ביניהם השתתפו כמרדימים, ד"ר נטליה לייטקין וד"ר איגור גרוסמן. גם בגיליון ההרדמה קיים רק תיעוד זמנים רלוונטי, אך אין התייחסות לתנועת הראש של התובע ולכל פעולה שבוצעה, אם בוצעה, להפחתת לחץ מהסנטר. בגיליון דיווח סיעודי בחדר הניתוח, אין גם התייחסות למנח בניתוח ובשבלונה שעניינה ב-"מצב העור אחרי הניתוח", נכתב כי בסנטר יש אודם. בשולי הדף, נוסף דיווח אודות פצע לחץ בסנטר. בטופס בקרה בשחרור מנותח מחדר ניתוח - אין כל הערה באשר למצב הסנטר ורק בגיליון התאוששות נכתב כי התובע התקבל עם פצע לחץ בסנטרו, עקב שכיבת FACE DOWN. בגיליון החולה דווח כי התעורר מההרדמה הכללית עם פצע לחץ בסנטר. בדף נפרד, ללא ציון תאריך ושעה, כתבה ד"ר שוליק סבטלנה, מומחית בהרדמה: "לאחר ניתוח ספיינל פיוז'ן אובחן בהתאוששות ע"י ד"ר אייליג פצע לחץ בסנטר. נבדק ע"י רופא פלסטיקאי ד"ר סולומון...".

בדיווח נוסף מאותו יום, בשעה 19:45, נאמר כי לתובע פצע לחץ תחתון בסנטר בגודל של 2*3 ס"מ. מימדי הפצע הוחמרו. למחרת, ביום 26.10.06 דיווח ד"ר איגור גרוזמן כי באזור הסנטר התפתח פצע לחץ בגודל של 7*7 ס"מ למרות השימוש בכרית, כרגיל. הרופא הוסיף כי יש לערב מנתח פלסטיקאי להמשך הטיפול בפצע. באותו יום נבדק התובע ע"י פרופ' שגיא שלא שינה את הטיפול מהותית. ביום 29.10.06 תאר ד"ר זליגמן, מנתח פלסטי שהוזמן כיועץ, כי התובע סובל מפצע לחץ באזור הסנטר לאחר שכיבה על הבטן בניתוח ממושך. רופא זה המליץ על המשך הטיפול במשחה אנטיביוטית. המומחה התייחס עוד לטיפול בפצע אף לאחר השחרור עד לבדיקה האחרונה ביום 7.10.07 אצל פרופ' שגיא. באותה בדיקה צוין כי עסקינן בפצע המקביל לכוויה בדרגה 3-2, הצלקת חסרת שיער והתובע מיועד לתיקון - ניתוח. פרופ' מלר מתאר עוד את הצלקת בעת בדיקתו, את מועד הגילוי המאוחר שלה, אף שהוא מסכים כי גם אם היו מגלים אותה מייד בתום הניתוח, לא היה לדבר נפקות מבחינת התוצאה. לטעמו יש להטיל האחריות על המרדימים. אין כל תיעוד לפעולות שבוצעו למניעת הפצע ותכנון נדרש, עת עסקינן בניתוח ארוך. לשיקום הצלקת מציע המומחה, ניתוח של "מותחני רקמות", שמטרתו להביא עור בריא בו גדל שיער, למקום הפצע. מוסבר כי מדובר במתיחת עור בריא, באמצעות החדרת בלון שמנופח. סיכון מוכר בניתוח כזה הוא נמק של העור הנמתח, זיהום וצלקות משניות. מדובר בשניים- שלושה שלבים והעלות היא 15,000 ₪ ברפואה הציבורית, או 80,000 ₪ בפרטית. לא ניתן לעבוד במשך שלושת שלבי הניתוח (ראשון 4-3 חודשים וחודש נוסף לכל אחד משני השלבים האחרים, כאשר לא בהכרח נדרש השלב השלישי).

ד"ר יעקב גולן - ציין את ממצאי בדיקתו והסכים כי במקום שנפגע לא גדל שיער. הוא מציין כי הפצע הוערך בתחילה כשטחי, אך בהמשך עלה כי הוא עמוק יותר והריפוי נמשך מספר שבועות. לדידו לא ידועה הסיבה המדויקת להיווצרות הפצע - אך נראה כי הוא נבע מלחץ כתוצאה משכיבה ממושכת על הבטן, כאשר הראש מוטה למטה. המומחה כתב בחוות דעתו כי הואיל ומדובר בסיבוך נדיר, לא צוין הדבר מפורשות בדף ההסכמה להרדמה. המומחה התייחס לניתוח שהציע פרופ' מלר, אך הציע בנוסף גם ניתוח כריתה בשלבים, אשר הבהיר את אופן ביצועו. לדבריו, מדובר בהרדמה מקומית וללא סיבוכים משמעותיים. לטעמו שני הניתוחים המוצעים, הם בעלי סיכויי הצלחה טובים והסיכונים זניחים. עלות הניתוח הנוסף שהציע הוערכה על ידו ב - 10,000 ₪ ברפואה הציבורית ו- 30,000 ₪ בפרטית. באשר לניתוח שהציע פרופ' מלר, העריך עלותו ברפואה הציבורית ב- 12,000 ₪ ובכ- 40,000 ₪ בפרטית.

יוער כי שני המומחים הרחיבו בהמשך טענותיהם (ר' להלן החל מסעיף 12);

פרופ' מלר בתחילת עדותו, עת התייחס לאמור בתצהירי המרדימים, בדבר השימוש בכרית והעולה ביחס לתמונות שהוצגו כנספחים לתצהירי הנתבעים.

ד"ר גולן הוסיף טענות, עת הוגשה מטעמו חוות דעת משלימה, לאחר שנשמעו כבר כל יתר העדים. ההשלמה הותרה לנוכח השלמת העדות הראשית של פרופ' מלר, ור' להלן החלטה שניתנה באשר לפסילת חלקים ממנה.

תמצית התצהירים:

תצהירי התובע:

מעבר לתצהיר התובע הוגשו גם תצהירים של אביו ואמו. התובע התייחס בהרחבה לטיפול בפצע לאחר הניתוח, חוסר הנוחות עקב שימוש בסינטומיצין המלכלך המצעים. עוד נדרש לטראומה שחווה, עת ראה לראשונה הפציעה, כיומיים לאחר הניתוח והסבל בתקופת ההחלמה, לרבות צורך להשתמש בסמים נרקוטיים לשיכוך הכאב. הפצע נסגר במהלך חודשים ונותרה צלקת. התובע הוסיף והתייחס לנסיעות לטיפול בצלקת בסורוקה מביתו שבכפר אחים, הכאב בנסיעה עקב המצב לאחר ניתוח עמ"ש, הצורך להימנע מחשיפה לשמש והשפעת האמור גם על האפשרות לזרז השיקום, מהניתוח העיקרי. עוד הבהיר הסבל מהצלקת שנותרה ובעיקר עת שאינו מתגלח. באשר לניתוח שהומלץ לו, עסקינן בהשתלת בלון וניפוחו בהדרגה, באופן שלא יוכל להיראות בציבור באותה עת. מעבר לעלות שתהא כרוכה באמור, טען כי נגרם להוריו גם נזק כספי, עת נדרשו ללוותו לטיפולים ברכבם הפרטי, תוך הפסדי עבודה (הנזק הוערך ב- 7,000 ₪). התובע הוסיף כי בהתחשב בכך שאיבד האמון במערכת הרפואה הציבורית, פנה לקבל חוות דעת רפואית נוספת מד"ר לויאב, בעלות של 2,900 ₪. הוא העריך שצרך 150 שפורפרות סינטומיצין וכן נדרש למדבקות לחץ לסנטר. עלות הנ"ל הוערכה בסך של 2,200 ₪. עוד העריך נזק למצעים ובגדים מהמשחה, בסך של כ-6,000 ₪. על חוו"ד של פרופ' דן מלר שילם התובע 8,120 ₪. לטענתו בעת השימוש במדבקות הלחץ שנועדו למנוע צמיחה פראית של הצלקת, סבל מחוסר נוחות וזו נמשכת גם כיום מהצלקת, בתפקידו כמהנדס. אי הנוחות היא במיוחד עת אסורה תגלחת (כגון ימי ספירת העומר, שלושת השבועות וחול-המועד). התובע טרם החליט האם לעבור ניתוח, לאור הסבל הכרוך בכך ובעיקר הצורך להתנתק מעבודתו למשך חצי שנה והסיכונים הכרוכים בניתוח.

אב התובע, מר בן ציון ימר - הוסיף כי בפגישה שקדמה לניתוח, ביום 4.10.06, עם אורטופד נאמר כי מדובר בניתוח שיארך עשר שעות, אך לא הוזכרה אפשרות לפגיעה בפנים של התובע. גם בפגישה עם המרדים באותו יום, לא הוזכר סיכון לפנים. ביום הניתוח, כשעה וחצי לאחר סיומו, נכנסה בתחילה אשתו ולאחר כשעה אף הוא. הוא תיאר את פני התובע שהיו חבולים ונפוחים ומעבר לחבורות במצח ובלחיים, נחזה פצע ענק מדמם בסנטר שנראה כמו כוויה עמוקה. הוא התייחס לביקורי הצוות הרפואי אצל התובע למחרת הניתוח, כאשר אלה, לרבות דוברת בית החולים, הסבירו שעסקינן בפגיעה שיכולה להתרחש בניתוחים ממושכים. לדבריו, המרדימה הודתה שארעה תקלה והביעה צערה. היא ציינה שלא הקפידו על מנח פניו של התובע באופן מספק. עוד אמרה כי מולא דוח על המקרה והתנצלה שלא הגיעה מוקדם יותר לבקר את התובע, עקב טקס בו קיבלה פרס הצטיינות בעבודה. לדבריו, ביום שלאחר הניתוח, אמרו להם שבנם סובל מכוויות בפנים. אף האב אישר התגובה הטראומטית של בנו, עת ראה עצמו לראשונה בראי וכן את חוסר הנוחות עקב השימוש במשחות והכאב בתקופת השיקום. עוד התייחס לליווי, לטיפולים שנדרשו ולכאב בנו במהלכם.

אם התובע, גב' דניאלה ימר - חזרה על האמור בתצהירים האחרים והוסיפה כי כששאלה את הצוות הרפואי כיצד נפגע בנה, ענה לה האח האחראי כי נגרמו לו פצעי לחץ, מהמגע הממושך עם מסיכת הסיליקון והרגיע אותה כי אלה ייספגו עם הזמן.

בנוסף הוגש תיק מוצגים - הכולל, בין השאר, חוזר מנכ"ל משרד הבריאות לגבי תקלות שרוצים למנוע בחדרי ניתוח, מסמכים באשר להכנסת הורי התובע, קבלה על חוו"ד מד"ר לויאב, קבלות בגין הוצאות משפט, רשומות רפואיות ותלושי שכר של התובע. התובע עובד צה"ל ובמרבית החודשים בשנת 2011, נע שכרו בין 8,000 ₪ ל - 8,500 ₪.

תצהירי הנתבעת:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ