אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ימיני נ' פוקס

ימיני נ' פוקס

תאריך פרסום : 10/03/2013 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום כפר סבא
42721-06-11
04/03/2013
בפני השופט:
צוריאל לרנר

- נגד -
התובע:
אהרון ימיני
הנתבע:
סימה פוקס
פסק-דין

פסק דין

1.בפני תביעה כספית על סך 28,441 ₪, שעניינה השבה. אעיר, כי סכום התביעה כולל גם 1,160 ₪ עבור הוצאות משפטיות שקדמו להגשת התביעה, וזאת מעבר לסכום ההשבה. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר, וכמצוות התקנות ינומק פסק-הדין בתמציתיות.

העובדות

2.אין חולק בעובדות הבאות: לנתבעת בית בפרדסיה, בו התגוררה בזמנים הרלבנטיים לתביעה, ולמרגלותיו יחידת דיור, אותה פרסמה התובעת להשכרה. במהלך המחצית הראשונה של 2009 תר התובע אחר מקום מגורים ופגש בנתבעת. הצדדים הסכימו (בעל פה), כי היחידה טעונה שיפוץ, וכי התובע (שהוא סגן מנהל סניף ברשת שופרסל, ואינו קבלן) יקח על עצמו את מימון המלאכה, ובתמורה, יהיה זכאי לגור ביחידה במשך שנה, ללא תשלום דמי שכירות, זאת מאחר שהצדדים העריכו את עלות השיפוץ בסך 27,600 ₪, הוא סכום דמי השכירות הצפוי במשך שנה (2,300 ₪ בחודש). השיפוץ בוצע באמצעות מכרים של התובע, אך נמשך יותר מכפי שצפו הצדדים מלכתחילה, ולקראת סיום העבודות הודיע התובע לנתבעת כי מטעמים שונים לא יגור ביחידה. התובע ערך רשימת הוצאות שהוציא, עליה חתמה הנתבעת (נספח א' לכתב התביעה), והסכום הנקוב ברשימה אכן הסתכם ב-27,600 ₪. התובע סייע בידי הנתבעת לפרסם את היחידה להשכרה, ובסופו של יום הושכר הבית כולו, כולל היחידה, למשטרת ישראל ל-6 חודשים, בדמי שכירות של למעלה מ-6,000 ₪ בחודש.

3.להשלמת העובדות האמורות, יובאו הדברים להלן, אגב ציון המחלוקות בין הצדדים:

3.1התובע טוען, כי היחידה לא היתה ראויה למגורים קודם לשיפוץ, ולא היתה אלא חניה מקורה שנסגרה על מנת להפוך אותה לדירה; ואילו הנתבעת טוענת כי הדירה היתה ראויה למגורים ואף שימשה בפועל למגורי ילדיה, והשיפוץ נועד רק להשלים את המבואה ליחידה, ששימש עד אז כחניה.

3.2התובע טוען, כי כל ההחלטות הנוגעות לשיפוץ התקבלו על ידי הצדדים בצוותא, כי הנתבעת פיקחה על העבודות ואישרה את בעלי המקצוע שהביא, וכי השיפוץ ארך יותר מ-3 חודשים; ואילו הנתבעת טוענת כי התובע עשה ביחידה כבשלו, ולמעשה החזיק בה מתחילת השיפוץ, העסיק מכרים שאינם אנשי מקצוע, גרם לעיכובים בביצוע העבודות, עד שאלה נמשכו כשנה תמימה ויותר במקום כחודש-חודשיים, ואף גרם לנזקים עקב עבודה לקויה (לדבריה, משטרת ישראל עזבה את הבית לאחר 6 חודשים עקב ליקויים אלה).

3.3התובע טוען כי הסכום שהוציא אכן היה 27,600 ₪, על פי הרשימה, וכי הקבלות התומכות בכך מצויות אצל הנתבעת; ואילו הנתבעת טוענת, כי חתימתה נעשתה אגב לחץ, בלא בדיקה, כי אין לה מושג כמה באמת הוציא התובע, כי הקבלות ברשותו, וכי תמוה שההוצאות בפועל אכן הגיעו בדיוק לסכום המוסכם מראש.

3.4התובע טוען, כי הנתבעת שילמה לו סך של 1,500 ₪, על חשבון ההחזרים, לאחר לחצים ממושכים, אך לא שילמה לו דבר מעבר לכך (וסכום התביעה נגזר משערוך של היתרה, בסך 26,100 ₪, בצירוף ההוצאות המשפטיות הנזכרות בפתיחת פסק-הדין); הנתבעת מכחישה את התשלום (הכחשה גורפת וסתמית, בכתב ההגנה, אך אינה טוענת פוזיטיבית דבר מה אחר).

4.בין הצדדים נתגלעו מחלוקות נוספות, בעניינים שוליים שאינם צריכים להכרעה זו, כגון נסיבות סיוע התובע לנתבעת במציאת עבודה, מידת מעורבותו של אדם בשם הלל בעבודה, בעליה של חנות לחומרי אינסטלציה, וכיו"ב, אולם לא אתעכב עליהם.

טענות הצדדים

5.בכתב התביעה מבסס התובע את עילת התביעה על טענת הפרת חוזה וחוסר תום לב במו"מ ובקיום זכות, מצד הנתבעת, אם כי נראה כי עילתו האמיתית היא זו של השבה לאחר ביטול חוזה בהסכמה, שכן אין חולק, כאמור, שההחלטה שלא לגור ביחידה בסופו של דבר היתה של התובע, והנתבעת הסכימה לכך, ולא שהנתבעת מנעה מהתובע לגור ביחידה. מכל מקום, כעילה חלופית טוען התובע גם לעשיית עושר ולא במשפט, לאור השבחת בית הנתבעת.

6.הנתבעת טוענת, מאידך, כי התובע אינו זכאי להשבה שכן יש לראות את התובע כמי שהחזיק בדירה משך שנה, עקב השיפוץ המתמשך, אך לא עשה בו שימוש למגורים משיקוליו (על פי עדותה, היתה היחידה ראויה למגורים גם במהלך השיפוץ; אם כי על פי תצהירה, היחידה אינה ראויה למגורים אפילו אחרי השיפוץ). עוד היא טוענת לקיזוז עקב הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל העבודה הלא מקצועית.

דיון והכרעה

7.כמות הראיות בתיק הזה מפתיעה באפסיותה. למעשה, למעט המסמך נספח א', ועדות שולית עד כדי זניחה של העד מטעם התובע, מר דוד גבאי, לא הוצגו ראיות (יוער, כי התובע הגיש שני תצהירי עדות ראשית נוספים, אולם משלא התייצבו העדים להיחקר, נמשכו תצהיריהם). כפי שנראה, העדר הראיות פועל דווקא לחובת הנתבעת ומוביל לקבלת התביעה.

8.נטל השכנוע להוכחת הזכאות להשבה רובץ על כתפי התובע. עם זאת נטל הבאת הראיות המוטל עליו מורם כמעט מאליו, בהינתן כך, שלמעשה כל היסודות עליהם מתבססת עילת התביעה של השבה אינם שנויים במחלוקת: אין מחלוקת כי היה הסכם, אין מחלוקת כי על פי ההסכם היה השיפוץ אמור לעלות 27,600 ₪, והתובע היה אמור לממנו, אין מחלוקת כי כנגד השיפוץ היה התובע זכאי לקבל תמורה השווה 27,600 ₪, על דרך של אי תשלום דמי שכירות, ואין מחלוקת, כי לא גר ביחידה בסופו של דבר.

9.מאחר שאין טענה, אף בפי הנתבעת, כי היה סיכום מראש, כי השיפוץ אמור להימשך זמן קצוב מסוים, וכי מסוף אותו זמן קצוב תימנה שנת השכירות – הרי שעל פני הדברים גרסת התובע הוכחה מאליה, בהעדר מחלוקת, ועל פיה הוא זכאי להשבה.

10.באשר לסכום ההשבה לו הוא זכאי, נשען התובע על שני אלה: הסיכום עצמו, כי יהיה זכאי לתמורה בשווי 27,600 ₪; ורשימת ההוצאות בפועל – נספח א'. כאמור, הסיכום עצמו אינו שנוי במחלוקת; פיו של התובע ענה בו, כי הסיכום היה מותנה בהצגת קבלות, אולם הפה שאסר הוא הפה שהתיר, ובאותה נשימה גם העיד כי הקבלות הוצגו ומצויות בידי הנתבעת (סעיף 10 לתצהיר מיום 6.10.11). אמנם, עדותו היא עדות יחידה שברגיל טעונה סיוע (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971), שכן הנתבעת מכחישה את החזקת הקבלות, אולם דומה שנספח א' מספק סיוע, בעצם חתימת הנתבעת עליו, בסופה של רשימה מסודרת (ואף הנתבעת העידה, כי הקו המתוח מתחת לרשימה ומעל חתימתה בא להעיד כי בכך בא הסוף להוצאות עליהן חתמה – עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 30).

11.אעיר, כי יש ממש בפליאת הנתבעת אודות ההתאמה המדויקת שבין ההוצאות בפועל להוצאות המשוערות, אולם דומה שמענה לפליאה זו בא בעדותו של התובע, ממנה ניתן ללמוד, כי למעשה הפסיק לשפץ, בלא לסיים את המלאכה, ואף הותיר בידי הנתבעת 5,000 ₪ (המשלימים לסך של 27,600 ₪) להשלמת השיפוץ (עמ' 10, החל משורה 12 ועד סוף העמוד, במקוטע), בהסכמתה. מכאן, כי למעשה הוציא את הסך המוסכם, ועל כן אין הדבר פוגם בזכאותו להשבתו.

12.יתר על כן, הגם ששיעור השבחת ביתה של הנתבעת בפועל לא הוכח (לא הוצגה ראיה כלשהי לשוויו קודם השיפוץ ולאחריו), הרי שהוכח, כי הנתבעת נהנתה מעבודת שיפוץ בעלות שהשקיע התובע. ניתן לטעון נגד רמת העבודה, אולם מסתבר, כי עבודה שנעשתה באמצעות מכרים גם עלתה הרבה פחות מכפי שהיתה עולה אילו נעשתה בידי מקצוענים העוסקים בכך דרך קבע. לפיכך, משלא קיבל התובע, לגרסתו, תמורה בעד השקעתו, הרי שהוא זכאי להשבה גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ