אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ים (ימפולסקי ) נ' ים ואח'

ים (ימפולסקי ) נ' ים ואח'

תאריך פרסום : 12/11/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
25966-02-11
08/11/2011
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
1. דניאל ים
2. גיל ים
3. צפריר ים

הנתבע:
אמנון ים (ימפולסקי )

החלטה

בפניי בקשה של הנתבעים לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיהם.

עסקינן בתביעה לצו עשה, בגדרה מתבקש בית המשפט להורות על ביטול הערת אזהרה הרשומה על חלקו של התובע בחלקה 554 בגוש 4040 (לשעבר חלקה 113), לטובת הנתבעים, וכן על העברת 1/8 מהזכויות בחלקה 135 בגוש 4040 משמם של הנתבעים 2 ו- 3 אל שמו של התובע.

התובע והנתבע 1 הם אחים. התובע הוא דודם של הנתבעים 2 ו- 3.

התובע טוען כי יש להורות על ביטול הערת האזהרה שכן זו נרשמה כתוצאה מתנאי בלתי סביר שנכלל בצוואת אימו המנוחה, תמר ימפולסקי ז"ל (להלן: "המנוחה"), לפיו תנאי לזכייתו בשטח קרקע מסויים הוא הסכמתו לרישום הערת אזהרה לטובת הנתבעים, לפיה לא ימכור את חלקו אלא לנתבעים בלבד. לדברי התובע, מדובר בתנאי בלתי סביר בעליל שלא הבין בשעתו. יצויין כי המנוחה נפטרה ביום 13.12.1988 וצוואתה קויימה ביום 16.4.1989.

התובע מוסיף וטוען כי המנוחה הורישה שלא כדין את זכויותיה בחלקה 135 לנתבעים 2 ו- 3, שכן הלכה למעשה, מכח חזקת השיתוף, מחצית הזכויות היו אמורות להיות של בעלה המנוח, גרשון ימפולסקי ז"ל (להלן: "המנוח") שנפטר בשנת 1968. על כן, בשים לב לכך שהמנוח לא הותיר צוואה, הרי שהתובע אמור היה לרשת חלק יחסי מזכויותיו בחלקה 135.

הנתבעים טוענים כי מדובר בתביעת סרק. על זכויותיו של התובע בחלקה 554 מונה כונס נכסים ולכן התובע כלל איננו יכול להגיש תביעות בקשר אליהן. התביעה התיישנה שכן המנוח נפטר בשנת 1968 וצו ירושה על עזבונו ניתן בשנת 1992. המנוחה נפטרה בשנת 1988 וצוואתה קויימה בשנת 1989 ואף בוצעה בפועל בשנת 1995, כאשר נרשמו הזכויות בחלקה 135 על שם הנתבעים 2 ו- 3, שבינתיים, בשנת 2009, מכרו את זכויותיהם בה לצדדים שלישיים. כמו כן ישנו מעשה בית דין המשתיק את התביעה שכן לתובע היו השגות בנוגע לצוואת המנוחה, אותן העלה במסגרת ת.א. 2015/95 בבית משפט השלום ברמלה, אגב תביעה לפירוק שיתוף בקרקע שהגישו נגדו הנתבעים. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התובע הוא חייב מוגבל באמצעים, שאיננו משלם את הוצאות המשפט שהושתו עליו בהליכים קודמים לטובת הנתבעים.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת התובע, בתגובת הנתבעים, בתשובת התובע לתגובת הנתבעים (שהוגשה שלא כדין ובלא נטילת רשות) ובתגובת הנתבעים לתשובה שהוגשה שלא כדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הכלל הוא שיש לעשות שימוש זהיר בהוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), ורק כאשר סיכויי ההצלחה של התביעה הם קלושים, יחוייב התובע בהפקדת ערובה להוצאותיו של הנתבע: "אשר לערובה לפי תקנה 519, ככלל זו מוטלת במקרים חריגים, כשנראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק; אך הסמכות מופעלת במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני מי שאין ידו משגת ..." (רע"א 321/07 גושן נ' אבי גיא- פורסם באתר משפטי). על כן, אין בית המשפט מחייב תובע בערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד.

ראה גם רע"א 8730/10 יוסף נ' בינסון (2011) (פורסם באתר משפטי):

"תקנה 519 מותירה לבית המשפט שיקול דעת האם לחייב תובע בהפקדת ערובה, ובפסיקה נקבעו כמה שיקולים מנחים לעניין זה. החלטה בדבר חיוב בהפקדת ערובה צריכה לשקף איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו הקניינית של הנתבע והגנה מפני תביעות סרק. ... "

במקרה דנן, סיכויי ההצלחה של התביעה קלושים ביותר. התובע מנסה כיום, בחלוף 43 שנה ממועד פטירתו של המנוח ובחלוף 19 שנה מאז ניתן אחריו צו ירושה, לייחס למנוח זכויות בחלקה 135 מכח חזקת השיתוף (שהרי הזכויות היו רשומות אך ורק על שמה של המנוחה). המנוח, בעודו בחייו, מעולם לא טען לזכויות בחלקה זו. יתר על כן, מאז הורישה המנוחה את הזכויות בחלקה 135 לנתבעים 2 ו- 3, על פי צו ירושה שקויים, חלפו 22 שנה. מאז בוצעה בפועל צוואת המנוחה, חלפו 16 שנה. בינתיים, בשנת 2009, נמכרו הזכויות לצדדים שלישיים. על כן, הסיכוי שבית המשפט ייעתר לתביעה הוא בהחלט קלוש.

גם סיכויי ההצלחה של התביעה להורות על ביטול הערת אזהרה הרשומה על חלקו של התובע בחלקה 554 בגוש 4040 (לשעבר חלקה 113), קלושים ביותר. ראשית לכל, על זכויותיו של התובע מונה כונס נכסים, ולכן כונס הנכסים, ולא התובע, הוא שרשאי לבקש את ביטול הערת האזהרה. שנית, התובע לא ניסה לתקוף את סבירות התנאי בצוואת המנוחה שדרש ממנו לרשום את הערת האזהרה האמורה כתנאי לזכייה מסויימת בצוואה. נזכיר כי מדובר בצוואה שניתן לגביה צו קיום עוד בשנת 1989. גם מבחינה דיונית, לא ניתן לתקוף במסגרת ההליך הנוכחי את סבירות התנאי, שהרי צריך היה לעשות כן בגדרו של ההליך לקיום הצוואה.

אין חולק כי מצבו הכלכלי של התובע בכי רע. התובע לא שילם לנתבעים הוצאות משפט שנפסקו לחובתו בהליכים קודמים, החל משנת 1999. התובע הוא חייב מוגבל באמצעים. בהקשר זה נפסק כי:

"לא זו אף זו, נראה כי בענייננו יש טעם נוסף לחייב בהפקדת ערובה והוא אי תשלום הוצאות משפט שנפסקו בעבר לטובת המבקשים. נתון זה יש בו כדי להעצים את החשש שמא המבקשים לא יוכלו לגבות הוצאות משפט נוספות אם ייפסקו לטובתם בתום ההליך. אם בגביית הוצאות שנפסקו בהליכי ביניים נתקלו המבקשים בקשיים, אזי קל וחומר שעלולה להתעורר בעיה אם ייפסקו הוצאות לחובת המשיב בסוף הליך ארוך של הוכחות ..."

(רע"א 8730/10 הנ"ל).

ברי איפוא כי ככל שלא תעמוד לרשות הנתבעים בטוחה הולמת לכיסוי הוצאותיהם במקרה שהתביעה תידחה, לא יעלה בידם לגבות את הוצאות המשפט. הכלל הוא שאין מחייבים תובע במתן ערובה להוצאות בשל עוניו, אך מאידך, עוניו של תובע אינו מקנה לו חסינות מפני הצורך להעמיד בטוחה במקרה שתביעתו דחוקה על פניה, כמו במקרה דנן. בענין זה נפסק:

"גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית רשאי בית המשפט להטיל חיוב במתן ערובה. הנתון באשר ליכולת כלכלית, וביתר דיוק להעדר יכולת כאמור, אינו יכול להצדיק התעלמות מהאינטרסים של גורמים אחרים שעשויים להיות מושפעים מהליכי סרק. בראש ובראשונה הכוונה לנתבע (או המשיב) המתגונן בפני תובענה ומוציא הוצאות שונות, למשל לשם תשלום שכר טרחה לפרקליט שמייצגו."

(רע"א 5104/10 בן דוד נ' מדינת ישראל (2010) (פורסם באתר משפטי).

התובע טוען כי יש לפטור אותו מהפקדת הערובה כדי לאפשר לו לממש את זכות הגישה לערכאות. אינני מקבל טענה זו. כנגד זכות הגישה של התובע לערכאות, עומדת זכותם של הנתבעים שלא להיות מוטרדים בהליך יקר, מסורבל וממושך, אשר בסופו ימצאו את עצמם אל מול שוקת שבורה, היה והתביעה נגדם תידחה והם יהיו זכאים להוצאות משפט. לא בכדי נפסק כי "תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד." (רע"א 83/01 טובה וייס נ' יוסף מרדכי (2001) - פורסם באתר משפטי).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ