אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יישום הכלל בדבר השתק פלוגתא

יישום הכלל בדבר השתק פלוגתא

תאריך פרסום : 25/12/2012 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
13008-12-11
20/12/2012
בפני השופט:
נמרוד פלקס

- נגד -
התובע:
ד. מ.
הנתבע:
1. ח. מ.
2. א. א.

פסק-דין
  1. בפני תביעת אישה, היא התובעת (להלן - "האישה") כנגד בעלה, הוא הנתבע מס' 1 (להלן - "האיש") וכנגד חברו של האיש, הוא הנתבע מס' 2 (להלן - "החבר"), בהתאם להוראת סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן - "חוק ההוצל"פ"). בתביעתה מבקשת האישה כי בית המשפט יצהיר שהזכויות בדירה, הנמצאת ברח' מ. בעיר י. (להלן - "הדירה") והרשומות במרשמי מינהל מקרקעי ישראל, על שם החבר, שייכות למעשה לאיש, וגלל כך זכאית האישה לעקל זכויות אלה, במסגרת הליכי הוצאה לפועל אותם היא נוקטת כנגד האיש, לשם ביצוע פסק דין למזונות שניתן כנגדו.
  1. לכתחילה הוגשה התביעה באופן שגוי ועל כך אין מחלוקת, אך בדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים ביום 22.11.12 הסכימו הצדדים, כי התביעה: "תראה כתביעה בהתאם לסעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ, כאשר הסעד המבוקש בה הוא הצהרה כי הדירה המפורטת בתביעה שייכת למר ח. (האיש - נ.פ.) ויש לעקלה מחמת חוב כספי נטען של מר ח. בגינו קיים תיק הוצל"פ". ראו: ש' 16-19 בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 22.11.12.
  1. בטרם אמשיך אפרט נסיבה חשובה להבנת העניין. לפני מספר שנים הגישה האישה תביעה כנגד האיש והחבר (תמ"ש 2853/04), בה ביקשה, בין היתר, שבית המשפט יצהיר, כי הדירה הינה רכושם המשותף של האיש והאישה, חרף רישומה על שם החבר כאמור. תביעת האישה נדונה בפני כב' השופט גרינברגר, אשר בפסק דינו מיום 27.2.11 דחה את התביעה (להלן - "פסק הדין"). ברם, בפסק הדין קבע כב' השופט גרינברגר, כקביעה עובדתית, כי: "נחה דעתי כי יש לקבל את טענת התובעת (האישה - נ.פ.) כי נתבע 2 (החבר - נ.פ.) מחזיק בזכויות בדירה בנאמנות בלבד, וכי בפועל אין הוא בעל הזכויות בדירה". ראו: סעיף 29 לפסק הדין. נוכח הכתוב בסעיף 30 לפסק הדין ברור, כי קביעתו העובדתית של כב' השופט גרינברגר הייתה שהחבר החזיק בדירה עבור האיש, ולפיכך הזכויות בדירה הן למעשה בבעלות האיש, וכלשון בית המשפט: "... יש לבחון האם אכן כטענת התובעת החזיק הנתבע 2 בנאמנות בדירה עבור שני בני הזוג, או שמא נוצרה הנאמנות רק עבור הנתבע 1 בלבד". הטעם לדחיית תביעת האישה בסופו של יום היה, כי חרף קביעת בית המשפט שהזכויות בדירה שייכות לאיש, הרי, שהאישה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בדירה, ביחסים שבינה לבין האיש. ראו: סעיף 44 לפסק הדין.
  1. אחזור איפוא לתביעה שבפני. בדיון שהתקיים בפני ביום 22.1.12, הסכימו הצדדים, כי: "ביהמ"ש יכריע בתביעה בהסתמך אך על הטענה כי פסק דינו של כב' השופט גרינברגר מיום 27.2.11, בתמ"ש 2853/04 מקים מעשה בית דין הקובע כי אכן הדירה האמורה הינה בבעלותו של מר ח. חרף רישומה על שם מר א. כאשר ה"ה ח. וא. טוענים כי פסה"ד האמור אינו מקים מעשה בית דין וככל שתתקבל עמדתם בעניין זה תידחה התביעה בתמ"ש 13008-12-11 בכללותה. ככל שתתקבל העמדה שפסה"ד אכן מקים מעשה בית דין הקובע שמר ח. הוא הבעלים של הדירה, תתקבל התביעה בתמ"ש 13008-12-11. הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב כאשר הם יהיו רשאים להפנות אך לפסה"ד בתמ"ש 2853/04 ולא לכל ראיה אחרת באשר לפרשנות הנכונה לטעמם של פסה"ד האמור". ראו: ש' 19-27 בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 22.11.12.
  1. הצדדים אכן סיכמו טענותיהם בכתב, כאשר מטבע הדברים האישה חוזרת על עמדתה, לפיה פסק הדין מקים השתק פלוגתא בסוגיה שבמחלוקת ואילו החבר טוען שאין אלו פני הדברים. טענות האיש בסיכומיו, בכל הכבוד, אינן רלבנטיות למחלוקת קא עסקינן, שכן האיש הקדיש את עיקר מרצו כדי לתקוף את עצם חיובו במזונות ילדיו הקטינים, הוא החיוב נשוא תיק ההוצאה לפועל. ברי, שאת טענותיו אלו על האיש להתכבד ולהעלות במסגרת המתאימה ובשולי הדברים יאמר, כי הוא אף עשה כן והגיש תובענה בעניין זה.
  1. לשיטת החבר פסק הדין אינו מקים השתק פלוגתא הואיל ולטעמו הכרעת בית המשפט בדבר בעלות האיש על הזכויות בדירה הינה אמרת אגב, שכלל לא הייתה נחוצה להכרעה בתובענה; וכן שמפאת דחיית התביעה בסופו של יום, לא עמדה לחבר זכות לערער על פסק הדין, שהרי התביעה כנגדו נדחתה בסופו של יום. החבר אף מוסיף וטוען טענות באשר לאופן הראוי בו על בית המשפט לדון בתביעות בהתאם להוראת בסעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ. ברם, הטענות האמורות חורגות מגדרי ההסדר הדיוני האמור ואיני מוצא לנכון לדון בהן.
  1. סוגיה דומה במידת מה נדונה בפני כב' השופט א' רובין בת.א. (שלום י-ם) 4320/05 לוי נ' סימן טוב (26.2.08) (להלן - "פרשת סימן טוב"). באותה פרשה סקר כב' השופט רובין את הדין הנוהג באשר לסוגיית השתק הפלוגתא והדברים שנכתבו שם יפים בעיקרם אף למקרה שבפני. למען הנוחיות אביא את עיקרי הדברים להלן.
  1. הכלל בדבר השתק פלוגתא הוא אחד משני ענפי הכלל בדבר מעשה בית דין. מהותו שאם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת שהייתה חיונית לתוצאה הסופית והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות. ראו: ע"א 246/66 קלוזנר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584.
  1. השתק פלוגתא קם מקום בו מתקיימים ארבעה תנאים מצטברים כדלקמן: הפלוגתא זהה; בעלי הדין זהים; הפלוגתא הוכרעה באופן פוזיטיבי על ידי בית המשפט בהליך ראשון; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה. ראו: ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס, פ"ד נד(1) 642, 650 (להלן - "עניין סררו"); נ' זלצמן "מעשה בית דין בהליך האזרחי" (תשנ"א) עמ' 141 (להלן - "זלצמן"). הכלל בדבר השתק פלוגתא יונק את כוחו מעקרון סופיות הדיון ותכליתו למנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת להציג את עניינו בבית המשפט לשוב ולהטריד את יריבו ואת בית המשפט באותו עניין. ראו: רע"א 682/07 לבייב נ' גילר (20.6.07) (להלן - "עניין לבייב"); ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים, פ"ד נח (5) 511, 519; ע"א 127/06 בנק הפועלים נ' נגר (19.2.09).
  1. בעניין לבייב הובהר, כי לכלל בדבר השתק פלוגתא יש גם חסרונות, באשר יש בו כדי להרחיב ולהעמיק את ההתדיינות בהליך הראשון בשל החשש מהשתק בהליכים מאוחרים יותר, וכן יש בו כדי להנציח טעות שנפלה בהליך הראשון כממצא מחייב בכל התדיינות עתידית. על כן צוין, כי בעת שבית המשפט מיישם את הכלל בדבר השתק פלוגתא אל לו ליישמו באופן טכני בלבד אלא: "על בית המשפט לבחון בשים לב ומתוך שיקולי הוגנות וצדק ... את התקיימות ארבעת התנאים שהתוותה הפסיקה להיווצרות השתק פלוגתא". ראו: עניין לבייב; כן ראו: ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק, פ"ד לא(1) 29; ע"א 822/77 בסה נ' אגד, פ"ד לב(3) 21, 27-28.
  1. בבוא בית המשפט לשקול שיקולי הוגנות וצדק עליו לשוות לנגד עיניו בראש ובראשונה את האינטרסים של המתדיינים עצמם ולאזן כראוי ביניהם. ברם, יש לתת גם משקל ראוי והולם לאינטרס הציבורי של מניעת כפל דיונים ובזבוז זמן שיפוטי. שילוב זה של אינטרסים פרטניים של בעלי הדין יחד עם האינטרס הציבורי אינו ייחודי למקרה דנן. וכדבריו של המלומד ש' לוין: "כמעט בכל עניין של סדרי דין קיימים יסודות של אינטרס הפרט וקיימים יסודות של אינטרס הכלל, אך המינון היחסי שבין השניים עשוי להשתנות ממקרה למקרה". ראו: ש' לוין "תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד" (1999) עמ' 116. בהמשך לגישה זו ניתן בעת האחרונה משקל הולך וגדל לאינטרס הציבורי בקיומם של דיונים יעילים וניצול יעיל של הזמן השיפוטי. ראו: ד' שוורץ "סדר דין אזרחי - חידושים תהליכים ומגמות" (תשס"ז) עמ' 42-43; רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (5.2.07).
  1. דברים אלו יפים גם לסוגיית השתק הפלוגתא ולראייה שבעניין סררו נפסק, כי גם בעל דין שלא היה צד להליך הראשון יכול לטעון טענת השתק פלוגתא נגד יריבו, אם אותו יריב היה צד להליך הראשון, וזאת אפילו שההליך הראשון התקיים בבית הדין לעבודה שסדרי הדין בו שונים מאלו של בית המשפט האזרחי הרגיל. ראו עניין סררו בעמ' 653 ואילך. כן ראוי להזכיר בהקשר זה גם את סוגיית ההשתק השיפוטי שגם היא מיוסדת, בין היתר, על אדני האינטרס הציבורי בקיומה של מערכת שיפוט צודקת ויעילה. ראו: רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים, פ"ד נט (6) 625; רע"א 7844/06 אילוז נ' ציון חברה לביטוח (24.12.06) ; בע"מ 9128/05 פלוני נ' פלוני (8.11.05). ודוק, אין לכחד כי מתן המשקל הראוי לאינטרס הציבורי בא לעיתים על חשבון המשקל שניתן לאינטרסים של המתדיינים הפרטיים, ברם אין מנוס מכך. כך, למשל, תוצאת פסק הדין בעניין סררו מעוררת קושי, שכן בית המשפט מתיר למי שלא היה צד בהליך הראשון לטעון טענת השתק. בעל הדין המושתק יכול לטעון כי בהליך הראשון הוא לא נזקק למלוא תחמושתו הראייתית, כיוון שהעריך שיריבו באותו הליך נמצא בעמדת נחיתות ראייתית, מה שלא בהכרח נכון בהליך השני בו בעל הדין שונה. ובכל זאת, למרות שיש בטענה זו טעם הרי שבשל שיקולים הנעוצים, בין היתר, באינטרס הציבור נפסקה ההלכה בעניין סררו כפי שנפסקה.
  1. האמור לעיל נועד לשם הבהרת האינטרסים העומדים בבסיס הכלל של השתק פלוגתא, משום שלטעמי במקרה קא עסקינן מתנגשים במידת מה האינטרסים הללו זה בזה, אך לא במלוא העוצמה. הנה באים להם בעלי דין, אשר התדיינו ארוכות בהליך אחד, שהוכרע בפסק דין מנומק. כעת עלול בית המשפט להידרש להתעלם מכל המלאכה השיפוטית, שנעשתה בהליך הקודם, כלא הייתה, ולבזבז זמן שיפוטי - המהווה משאב ציבורי יקר - העשוי לשמש לטובת עניינם של אחרים, בכדי לשוב ולדון בסוגיה, אשר נדונה כאמור לגופה בהליך הקודם.
  1. אף לצדדים עצמם, אשר הקדישו משאבים ניכרים בהליך הקודם, אינטרס שלא להתחיל את כל אותה המלאכה מלכתחילה, כאילו לא בוצעה מעולם. שורת הצדק תומכת איפוא בכך, כי הסוגיה שנדונה לגופה לא תשוב ותידון, וזאת אף מנקודת המבט של הצדדים המתדיינים עצמם. השוו: 8973/10 בנק אוצר החייל נ' בן ברוך (23.7.12) פסקה 17 לפסק הדין. בשולי הדברים יאמר אף, כי ניסיון החיים מלמד, שצדדים שהתדיינו בעבר בעניין מסוים נוטים לשוב ולהעלות את שאירע באותה התדיינות אף בהתדיינותם החדשה. כך לדוגמא נוהגים מעת לעת בעלי דין לבקש להגיש בהליך פלוני את כתבי הבי דין והראיות אותם הגישו בהליך אלמוני, קודם, שהתקיים ביניהם. כפי שיובהר להלן, מוטב איפוא, שבחינת מלאכתו של בית המשפט בהליך הקודם תבוצע בדרך של ערעור על קביעתו, חלף התעלמות ממנה לחלוטין וניהול ההליך פעם נוספת, תוך זיקה להליך הקודם.
  1. מבחינת התקיימות ארבעת יסודות השתק הפלוגתא סבורני, כי אין קושי לקבוע שהללו מתקיימים במקרה דנן. הפלוגתא, היא סוגיית בעלות האיש על הדירה, זהה והוכרעה פוזיטיבית בפסק הדין, כאשר כל הצדדים להליך שבפני היו צד להליך נשוא פסק הדין. ראו: סעיפים 29-30 לפסק הדין.
  1. הצדדים חלוקים בסוגיית נחיצות ההכרעה בשאלת בעלות האיש בדירה לפסק הדין. הכלל לפיו השתק פלוגתא קם רק מקום בו ההכרעה בפלוגתא היתה חיונית לפסק הדין נובע משני טעמים, ראשית - משום שרק לגבי פלוגתא חיונית, ניתן להניח שהצדדים התאמצו והביאו את מלוא ראיותיהם וטענותיהם עד שמוצדק להשתיקם בהליך השני, ושנית - משום שחזקה על בית המשפט, כי לגבי פלוגתא חיונית הוא נתן את דעתו על כל פרטיה והקפיד בהפעלת שיקול דעתו בקביעת הממצא העובדתי או המסקנה המשפטית. ראו: זלצמן, בעמ' 193. מקובל לומר כי המבחן לחיוניותה של ההכרעה טמון בשאלה "האם פסק הדין יעמוד בעינו אף אם תימחק ממנו את ממצאו של בית המשפט". ראו: ע"א 581/72 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד כז (2) 513, 525 (להלן - "עניין ארביב"). הפעלה טכנית של הכלל האמור תומכת בעמדת החבר, שהרי, די לו לכב' השופט גרינברגר אילו הסתפק בקביעה שלא התקיימה כוונת שיתוף ספציפי בין האיש לבין האישה באשר לדירה, בכדי לדחות את תביעת האישה.
  1. אולם, את הכלל שנקבעה בעניין ארביב יש להפעיל בזיקה להגיון ולתכלית העומדים בבסיס דרישת "חיוניות ההכרעה". ברוח אלה יש לשאול האם באמת מבחינת בעלי הדין והשופט שישב בדין בהליך הראשון היה מדובר בהכרעה לא חיונית, כך שיש לחשוש שלא הובאו כל הראיות לגביה, ושבית המשפט לא התעמק בה דיו, ומכאן שקם חשש מובנה כי ההכרעה שגויה ואין מנוס מלקיים דיון נוסף באותו עניין? התשובה לשאלה זו שלילית. מבחינת בעלי הדין פשיטא שהם התאמצו להביא את כל ראיותיהם ולטעון את כל טענותיהם, בסוגיית עצם בעלות החבר בדירה, מן הטעם שהם לא ידעו שכב' השופט גרינברגר יידחה את התביעה דווקא מן הטעם של אי הוכחת כוונת שיתוף, ביחסים שבין האיש לבין האישה.
  1. הדברים יפים אף ביתר שאת מנקודת ראותו של החבר, שהרי, די בקביעת בית המשפט שהדירה שייכת לאיש כדי לפגוע לכאורה בקניין החבר, וזאת אף כאשר נדחתה טענת האישה בדבר שותפותה בזכויות האיש בדירה. קריאת פסק הדין אף מלמדת שבית המשפט ראה בהכרעה בעניין בעלות האיש על הזכויות בדירה, בדרך של נאמנות, כנדבך מרכזי בהכרעתו, שכן הקדיש לה חלק נכבד ממנה. סבורני איפוא, כי הכרעת כב' השופט גרינברגר בסוגיית בעלות האיש בדירה הייתה חיונית לפסק הדין.
  1. דומה שהסוגיה הקשה מכל, מנקודת מבטה של האישה, היא סוגיית העדר זכותם של האיש והחבר לערער על פסק הדין. טענת החבר היא, כי הוא למעשה זכה בפסק הדין, שכן התביעה כנגדו נדחתה. לפיכך לא יכול היה לערער על אותם ממצאים שנקבעו לרעתו, ומכאן שאין זה הוגן וראוי להשתיקו. אכן, הפסיקה תומכת בטענה זו בקובעה כי, הכלל הוא שמי שזכה בדין וקיבל מבית המשפט את מלוא הסעד שביקש, אינו זכאי לערער על ממצאי ונימוקי פסק הדין. כך גם על פי אותו כלל הממצאים שנפסקו לחובתו של אותו בעל דין שזכה, אשר לא ניתן לו לערער עליהם, לא יהיו בבחינת מעשה בית דין נגדו בכל הליך עתידי. ראו: ע"א 6828/03 הירש נ' בית מאיר (28.10.03); ע"א 53/74 בריסטול נ' ביצ'ם, פ"ד כט (1) 372; ע"א 6138/93 הארגון למימוש האמנה לבטחון נ' אברהמי, פ"ד נ(1) 441, 447.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ