אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יטיב ג.י. - בנין מסחר ופיתוח בע"מ ואח' נ' עיריית צפת ואח'

יטיב ג.י. - בנין מסחר ופיתוח בע"מ ואח' נ' עיריית צפת ואח'

תאריך פרסום : 03/06/2010 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית משפט השלום קריות
1235-03-10
02/06/2010
בפני השופט:
דאוד מאזן

- נגד -
התובע:
1. יטיב ג.י. - בנין מסחר ופיתוח בע"מ
2. יוסף יטיב

הנתבע:
עיריית צפת

החלטה

מונחת בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל העדר סמכות עניינית לבית משפט זה.

ההליך שבפני:

התובעים הגישו הליך המרצת פתיחה ובמסגרתו עתרו למתן פסק דין הצהרתי לפיו: אין לנתבעת המשיבה זכות לנקיטת הליכי גבייה ביחס לחוב ארנונה לנכסים הנמצאים ברחוב ירושלים 116 צפת, כל עוד לא הוכרע הערר שהוגש על ידי התובעת מס' 1 ושטרם הוכרע. כמו כן להצהיר שאין זכות לנתבעת לנקוט הליכי גבייה כנגד תובע מס' 2 שאינו בעל החוב הישיר וכי לא ניתן לעקל את הכספים שבחשבון הבנק שמקורן מגמלאות המוסד לביטוח לאומי או קצבה לנפגעי רדיפת הנאצים.

למעשה עותרים התובעים להצהיר שאין זכות לנקוט הליכים בשלב בו מוגש ערר וטרם הוכרע- סעד שהינו סעד זמני במסגרת הערר האוסר הליכי מימוש החוב ,עד להכריע בערר.

סמכות שיפוט בענייני ארנונה:

ההסדר הראשון מצוי בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן - חוק הערר). חוק זה קובע שלוש עילות אשר לגביהן מסלול התקיפה הייחודי הוא: השגה למנהל הארנונה, ערר על החלטת המנהל לוועדת ערר, וערעור מינהלי על החלטת הוועדה לבית המשפט לעניינים מינהליים. עילות אלה הן טעות בהודעת התשלום לגבי: האזור בו מצוי הנכס, סוג הנכס, גודלו, השימוש בו, או ראיית הנישום כבעל שליטה בחברה פרטית המחזיקה בנכס לצורך עסקיה (סעיפים-קטנים 3(א)(1), 3(א)(2) ו-3(א)(4) לחוק הערר). כן קבועה בחוק הערר עילה אחת - טעות בקביעה לעניין החזקת הנישום בנכס - אשר לגביה דרך התקיפה של ההשגה למנהל הערר (וממנו לוועדת הערר ולבית המשפט לעניינים מינהליים) מוקנית לנישום במקביל לאפשרות הפתוחה בפניו להעלות את טענת אי-החזקתו בנכס "בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט" (סעיף-קטן 3(ג) לחוק הערר המתייחס לעילת התקיפה לפי סעיף-קטן 3(א)(3) בלבד).

החיקוק השני המסדיר את סוגיית הסמכות בתחום הארנונה הוא חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000. סעיף-קטן 5(1) לחוק זה מצווה כי "עתירה נגד החלטה של רשות בענין המנוי בתוספת הראשונה" תידון בפני בית המשפט לעניינים מינהליים; ופרט 1 לתוספת הראשונה של החוק מונה "עניני ארנונה לפי כל דין, למעט החלטות שר הפנים, שר האוצר או שניהם יחד", כְבָאים בכלל העניינים אשר לגביהם התקיפה הישירה נעשית בדרך של עתירה מינהלית.

תקיפה עקיפה ותקיפה ישירה:

התוצאה המתקבלת מכוחן של הוראות אלו היא זו: ככלל, מי שנדרש לשלם ארנונה לרשות מקומית ומבקש לעשות דרישה זו כ"חרב" כלפי הרשות (תקיפה ישירה) מחויב לעתור נגד הודעת התשלום לבית המשפט לעניינים מינהליים. לעומת זאת, אם הרשות המקומית הגישה נגד הנישום תביעה לתשלום הארנונה לבית המשפט (האזרחי) המוסמך, או אז יכול הנישום להתגונן נגד התביעה בטענה כי הודעת התשלום אינה חוקית (תקיפה עקיפה), ובמקרה כזה חוקיות הדרישה תוכל להתברר גם בבית המשפט האזרחי.

החריגים לכלל זה:

תקיפת הודעת התשלום באחת מן העילות שלפי סעיפים-קטנים 3(א)(1), 3(א)(2) ו-3(א)(4) לחוק הערר. להוציא מקרים חריגים, ניתן לעשות בעילות אלה שימוש רק בדרך של תקיפה ישירה הנעשית על ידי השגה למנהל הארנונה, ערר לוועדת הערר וערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים. 769, 772-773; רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481, 492-493, 499, 501;

החריג השני נוגע לעילת התקיפה שלפי סעיף-קטן 3(א)(3) לחוק הערר, לאמור: אי-החזקתו של הנישום בנכס במועד הרלוונטי.

היכולה רשות להמשיך ולנקוט הליכי גבייה לאחר הגשת ערר:

לגבי סמכות העירייה להמשיך ולנקוט בהליכים לא טענו הצדדים; התובעים עתרו לעכב הליכים עד לדיון בערר.

איני נדרש להכריע בסוגיה זו.

בפני התובעים שני מסלולים האחד לפי חוק חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 על תקנותיו על ידי פנייה לבית המשפט לעניינים מנהלים בשל אי מתן הכרעה בערר ולעתור לצו ביניים בפני בית המשפט לעניינים מנהליים.

המסלול הנוסף הוא פנייה ישירה לבית המשפט לעניינים מנהליים .המבחן הקבוע בחוק הוא העניין העומד לדיון ולא העילה מכוחה מתבצעת תקיפת ההחלטה המינהלית. כל הליך הננקט במטרה להביא לביטול או לשינוי החלטה של רשות מינהלית בעניין ארנונה ("ענייני ארנונה לפי כל דין": פרט 1 לתוספת הראשונה לחוק) נדון בבית המשפט לעניינים מינהליים, אלא אם כן מדובר בתקיפה של "החלטות שר הפנים, שר האוצר או שניהם יחד" , שאז סמכות השיפוט שמורה לבית המשפט הגבוה לצדק.

בית המשפט לעניינים מינהליים הוא הכתובת לתקיפה ישירה של כל החלטה בעניין ארנונה שאינה נתפסת על ידי החריג האמור, בלא תלות בזהות הערכאה שהייתה מוסמכת לדון בעניין קודם להקמתו של בית משפט לעניינים מנהליים.

הנני מסכים עם הנאמר על ידי בית המשפט בעת"מ (י-ם) 211/01 בית"ר ירושלים אחזקות (2000) בע"מ נ' עיריית ירושלים :

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ