אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יורם באומן נ' פקיד שומה תל-אביב-יפו 1

יורם באומן נ' פקיד שומה תל-אביב-יפו 1

תאריך פרסום : 03/07/2013 | גרסת הדפסה
ע"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1034-07,1061-08,1314-07,1035-07
25/06/2013
בפני השופט:
מגן אלטוביה

- נגד -
התובע:
1. יורם באומן
2. שוני ריבנאי
3. מיכאל בר
4. משה גאון

הנתבע:
1. פקיד שומה תל-אביב-יפו 1
2. פקיד שומה גוש דן
3. פקיד שומה תל-אביב 3

פסק-דין

פסק דין

לפניי ערעורים על שומות שקבעו המשיבים למערערים לשנת המס 2002. ביום 26.12.2006 הוציא המשיב 1 צו למערערים 1 ו-2 לפי סעיף 147(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). ביום 26.11.2007 הוציא המשיב 2 צו למערער 3 לפי סעיף 152(ב) לפקודה. ביום 22.1.2008 הוציא המשיב 2 צו למערער 4 לפי סעיף 152(ב) לפקודה. כל הצווים היו זהים במהותם, מלבד סכומי ההכנסה והמס שנקבעו לכל אחד מן המערערים על פי מאפייניו האישיים.

השומות נשוא ערעור זה עוסקות כולן בשאלת גובה רווח ההון שצמח למערערים במכירת מניות חברת ניצן השמיים בע"מ שבבעלותה (להלן: "חברת ניצן") לידי חברת באומן-בר-ריבנאי בע"מ (להלן: "חברת באומן"), גם היא בבעלות המערערים.

הרקע העובדתי

1. חברת ניצן, אשר עוסקת במתן שירותי פרסום ויעוץ, הוחזקה עד ליום 15.6.2002 על ידי המערערים בחלקים שווים, כך שכל אחד מהם החזיק ב- 24.5% מהון מניות החברה, ויתרת 2% מהון המניות הוחזק על ידי מר אורי מועלם בנאמנות עבור מר ליאור עמית. חברת באומן, אשר עוסקת במתן שירותי פרסום, הוחזקה גם היא על ידי המערערים ועל ידי מר אורי מועלם, כפי שיעור חלקם בחברת ניצן.

2. ביום 15.6.2002 נמכרו כל מניות חברת ניצן לחברת באומן. תמורת המכירה נקבעה על סך של 37,879,596 ₪, בהתאם להערכת שווי שנעשתה לחברת ניצן על ידי רו"ח יוסי סימן טוב, על בסיס שיטת השווי הנכסי (להלן: "הערכת השווי"). בהתאם, המערערים דיווחו על רווח הון אשר כולו מהווה רווחים ראויים לחלוקה, כמשמעות המונח בסעיף 94ב לפקודה, החייבים במס בשיעור 10% בלבד.

3. ביום 16.9.2003 נחתמו "הסכם בעניין שומת מס הכנסה" (להלן: "הסכמי השומה") בין המשיב 1 לבין חברת באומן, חברת ניצן וחברת חילזון השמים בע"מ (להלן: "חברת חילזון"), גם היא חברה הקשורה למערערים כאן. בהסכמי השומה הוסכם כי יוקדם מועד ההכרה בחלק מהכנסות חברת באומן, כך שלהכנסתה המוצהרת לשנת המס 2002 יתווספו הכנסות שדווח על ידה בשנת המס 2003, כי הכנסותיה של חברת ניצן לשנת המס 2002 יהיו הכנסותיה המוצהרות, כי הכנסותיה של חברת חילזון לשנת המס 2002 יהיו הכנסותיה המוצהרות וכי לעת מכירת מניות חברת חילזון יושת מס בשיעור 25% (ולא 10%) על יתרת הרווחים הראויים לחלוקה לסוף שנת 2002. סמוך לאחר חתימת הסכמי השומה בין הצדדים, התקבלו הצהרותיהם של המערערים 1 ו-2 ושומתם שודרה כ"שומה 01", כלומר נתקבלה כמוצהר על ידי הנישומים.

4. ביום 26.12.2006 פתח הגורם שהוסמך על ידי המנהל את שומתם של המערערים 1 ו-2 לפי סעיף 147(א) לפקודה. ביום 26.11.2007 הוציא המשיב 2 צו למערער 3 לפי סעיף 152(ב) לפקודה. ביום 22.1.2008 הוציא המשיב 2 צו למערער 4 לפי סעיף 152(ב) לפקודה. בשומות אלו חלקו המשיבים על רווח ההון והרווחים הראויים לחלוקה שחושבו על ידי המערערים. לגישת המשיבים, נפלה טעות בהערכת השווי, כאשר עיקר ביקורת המשיבים ממוקדת כלפי השווי שנקבע לשטרי הון שבבעלות החברה, שהינו שווי נמוך ב-8,316,913 ₪ משווים המאזני. לחילופין, קבעו המשיבים כי יש לבצע הערכת שווי בהתאם לשיטת מכפיל הרווח הנקי, ולא בהתאם לשיטת השווי הנכסי. בנוסף, קבעו המשיבים כי לא היה מקום להקדים את הכנסות חברת ניצן בסך 5,000,000 ₪ משנת המס 2002 לשנת המס 2001 באופן אשר מקטין את הרווחים הראויים לחלוקה בגין המכירה. לחילופין, קבעו המשיבים כי כל עסקת מכירת מניות ניצן לחברת באומן היא עסקה מלאכותית, כמשמעות המונח בסעיף 86 לפקודה.

החלטת המנהל לפתוח את שומת המערערים 1 ו-2 הובילה את חברת באומן להגיש תביעה כנגד המשיב 1 (ת"א 1071-08, באומן בר ריבנאי נ' פקיד שומה תל-אביב-יפו 1, מיסים כד/4 ה-221 [אוגוסט 2010], להלן: פסק דין באומן), בה נטען כי פתיחת השומה מהווה הפרה יסודית של הסכמי השומה, מאחר שהסכמי השומה מהווים מכלול אחד של הסכמים אשר כלל גם הסכמות בעל פה בנוגע לשומות הנישומים היחידים. טענת חברת באומן נדחתה שם על ידי, תוך שקבעתי כי לא השתכנעתי כי שומות היחידים היוו חלק ממכלול ההסכמים שנחתמו בין המשיבים לבין החברות. חברת באומן ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון, אך חזרה בה מערעורה לנוכח המלצות המותב שם (ע"א 3598/10 באומן בר ריבנאי בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 1, ניתן ביום 14.4.2011 [פורסם בנבו]).

טענות המערערים

5. המערערים טוענים כי לא נתקיימו במקרה דנא התנאים המקנים למנהל את הסמכות לקבוע את שומות המערערים 1 ו-2 בצו לפי סעיף 147(א) לפקודה, וכן הם הצביעו על שורה של פגמים שנפלו לטענתם בהליך פתיחת השומות. המערערים חוזרים על הטענה שנדחתה בפסק דין באומן, כי הסכמי השומה עם החברות כללו הסכמות גם בנוגע לשומות המערערים, ולכן הם טוענים כי קיים נטל מוגבר להוכיח כי פתיחת השומה לפי סעיף 147(א) הייתה מוצדקת בנסיבות. המערערים טענו כי נימוקי השומות אינם מגלים הצדקה לשימוש בסמכות לפי סעיף 147(א) לפקודה, כי לא התקיימה הוראת סעיף 147(ג) לפקודה בדבר שימוע לפני המערערים טרם פתיחת השומות, וכי פתיחת השומות מהווה פתיחה באופן סלקטיבי בלבד של תניות מסוימות בהסכם השומה שנחתם לכאורה מול המערערים 1 ו-2. באשר למערערים 3 ו-4, נטען כי מייצגיהם הסתמכו על הסכמי השומה שנחתמו לכאורה עם המערערים 1 ו-2, ולכן אין מקום לקבוע להם שומה שונה.

6. לגופו של עניין, טוענים המערערים כי הערכת השווי של שטרי ההון הייתה נכונה. הערכת השווי התבססה על כך ששטרי ההון ייפרעו בתשלומים שנתיים שווים לאורך 14 שנה ולטענת המערערים כך אכן היה. לעניין חישוב הרווחים הראויים לחלוקה, טענו המערערים כי אין לקבוע את יתרת הרווחים הראויים לחלוקה דרך שומות המערערים, אלא כי הדבר צריך להיעשות דרך שומתה של חברת ניצן. עוד נטען כי הקדמת הכנסות חברת ניצן נעשתה בכדי להציג את הכנסות ניצן על בסיס מצטבר ולא על בסיס מזומן, כפי שחברת ניצן נדרשה על ידי המשיב 1. לעניין טענת המלאכותיות טענו המערערים כי קיים טעם מסחרי ביסוד ההחלטה למכור את מניות ניצן לחברת באומן, והוא ריכוז החזקות המערערים בחברה אחת לקראת מכירת המניות לצד שלישי.

דיון והכרעה

7. בראשית הדברים יובהר כי מרבית טענות המערערים בנוגע לפגמים שנפלו בדרך הפעלת הסמכות לפי סעיף 147 הועלו כבר במסגרת בקשה מקדמית של המערערים לקבלת הערעורים על אתר, שהוגשה ביום 7.1.2008. ביום 1.6.2008 החלטתי כי טענות המערערים בעניין זה נדחות, אך "תשמר למבקשים הזכות לתקוף את עצם פתיחת השומה". למרות ההחלטה שניתנה בעניין, החליטו המערערים לחזור ולהאריך בסיכומיהם בטענות בדבר זכות השימוע שלטענתם נשללה מהם, ובדבר היעדר פירוט הנימוקים לפתיחת השומה לפי סעיף 147 במסגרת נימוקי השומה. איני רואה מקום להרחיב מילים מעבר לנאמר בהחלטתי מיום 1.6.2008, אשר דחתה כבר את טענות המערערים לעניין זה.

8. המערערים עוד טענו כי הסכמי השומה כללו גם הסכמות בעל פה ביחס לשומות המערערים 1 ו-2, וכי פתיחת שומות המערערים בצו לפי סעיף 147 מהווה פתיחה באופן סלקטיבי של תניות מסוימות בהסכם שומה. בפסק דין באומן קבעתי כי לא הוכח שהסכמי השומה עם החברות היוו הסכם כולל, אשר התייחס גם לנישומים היחידים:

"... בין הצדדים כאן לא נטען כי התקיימה כל חלופת מכתבים או תרשומות בעניין שומות היחידים, בטרם כריתת ההסכמים עם שלוש מהחברות בקבוצת באומן בר. גם במהלך כריתת ההסכמים לא הועלתה על הכתב כל הסכמה, מפורשת או עמומה, בעניין שומות היחידים ולמותר לציין שהסכמה שכזו לא נחתמה מעולם על ידי נציגו של הנתבע (על חשיבות תיעוד הדיונים בפני פקיד השומה והסכמות הצדדים ראה גם בבש"א 6480/07 ד"ר יוסף שגב נ' פקיד שומה ת"א 3 (ניתן ביום 31.7.07)). כאמור, הנטל להוכחת ההסכמה שבין נישום ובין פקיד השומה קשה הוא, על אחת כמה וכמה כשההסכמה הנטענת בין נישום ופקיד שומה אחד מחייבת פקיד שומה אחר שכלל אינו צד לאותה הסכמה נטענת שבעל פה.

מבלי לחוות דעה על שהתרחש במקרה שלפני שכן טענותיה של התובעת לא הוכחו, יש לשוב ולהדגיש כי נישום אינו יכול להיבנות מרמזי דברים, מהסכמות שבשתיקה או מקריצת עין ואף לא מהסכמות שבעל פה, כל עוד לא הועלו על הכתב ונחתמו בידי שני הצדדים. אדגיש בהקשר זה כי לבד מרו"ח מועלם שטיפל בענייניה, לא טרחה התובעת לזמן מי מטעמה או מי מהיחידים לאשש את גרסתה בדבר ההסכם הכולל שחלקו בכתב וחלקו בעל-פה. בנסיבות אלו לא עלה בידי התובעת לשכנע כי ההסכם שנכרת עימה ולצידו שני הסכמים נוספים המתייחסים לשתי חברות נוספות בקבוצת באומן בר מהווים "מכלול אחד שלם" של הסדר הכולל גם חברות נוספות בקבוצת באומן בר וכן את היחידים בעלי השליטה בקבוצה.

למעלה מזו, בתובענה זו מתבקשת הצהרה בדבר בטלותו של ההסכם. לאור טענת התובעת כי המדובר ב"הסכם כולל" היה עליה לצרף לתביעתה גם את ניצן, חילזון, היחידים, וכן חברות נוספות בקבוצה אשר לטענת רו"ח מועלם היו שותפות להסכם זה ושמותיהן לא פורטו בכתב התביעה או בעדותו. התובעת לא עשתה כן וכפי שהעידה רו"ח באום, חב' חילזון כלל לא פנתה לנתבע בקשר עם שומתה לשנת 2002 לאחר שנחתם ההסכם בעניינה."

9. כאמור, בפסק דין באומן נקבע כי לא הוכח כי הסכמי השומה לא היוו חלק מהסכם כולל. משכך, הדרך הייתה פתוחה לכאורה בפני המערערים כאן, אשר לא היו בעלי הדין בפסק דין באומן, להציג ראיות או עדויות נוספות אשר יתמכו בתיאוריית "ההסכם הכולל". גם 'בסיבוב שני' זה לא צלחו המערערים להוכיח טענתם. בערעור דנא לא הוצגה כל ראיה נוספת אשר עשויה הייתה לתמוך בתיאוריית "ההסכם הכולל" של המערערים. לאור זאת, פתיחת שומות המערערים בצו לפי סעיף 147 אינה מהווה פתיחה של תניות במסגרת הסכם שומה.

10. המערערים טוענים כי לא התקיימה בעניינם עילה המצדיקה פתיחת השומה: בחלוף השנים השתנה הגישה בפסיקה לגבי אופי הסמכות הנתונה למנהל לפי סעיף 147. בעבר פורשה סמכות זו באופן רחב יחסית, ונקבע כי המגבלה המהותית היחידה הקבועה בסעיף 147 היא מגבלת ההתיישנות, ולפיכך המנהל רשאי להפעיל סמכותו גם במקרים "שבהם ידע פקיד השומה את כל העובדות, אך טעה מבחינה משפטית או סתם לא מילא את חובתו" (ע"א 264/64, יהושע בן ציון ואליהו מירון, עורכי דין, נ' פקיד השומה, תל אביב 4, פ"ד יט(1) 246, 248). גישה זו, שגובשה לפני כיובל שנים, אינה נהוגה עוד בשיטתנו, אלא היא הוחלפה בגישה המקנה משקל נכבד לאינטרס ההסתמכות של הנישום. לאור זאת נקבע כי את "סמכות הנציב לפתוח שומה על פי סעיף 147 יש לפרש בצמצום ולהתירה רק בנסיבות מיוחדות וחריגות" (ע"א 976/06, דן מרום נ' נציבות מס הכנסה, מיסים כב/6 ה-77 [דצמבר 2008], להלן: הלכת מרום).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ