אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יורם אלה ואח' נ' פנחס שולה ואח'

יורם אלה ואח' נ' פנחס שולה ואח'

תאריך פרסום : 31/05/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
8165-05
30/05/2010
בפני השופט:
עודד שחם

- נגד -
התובע:
1. יורם אלה
2. ציפורה אלה

הנתבע:
1. פנחס שולה
2. פנחס יצחק

פסק-דין

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

1. התובעים היו בעלי זכויות בדירה. הנתבעת חתמה על הסכם שכירות של הדירה. הנתבע 2, בעלה, ערב לחיוביה על פי הסכם השכירות. דמי השכירות החודשיים עמדו על 1,250$. התביעה מבוססת על הטענה, כי הנתבעת לא שילמה דמי שכירות בגין התקופה 1.7.05 – 1.7.07, בה החזיקה בדירה. לטענת התובעים, הם זכאים לסך של 132,000 ₪ בגין דמי השכירות האמורים.

2. הנתבעים העלו מספר טענות הגנה, אשר יידונו להלן. טענתם העיקרית היתה טענת פרעון, אשר עלתה במספר ראשים:

(א) נטען כי בנם של הנתבעים, אברהם פנחס (להלן – אברהם), הוא בעל המניות של חברת צ.ש. עבודות מתכת בע"מ (להלן – צ.ש.). נטען, כי בינו ובין חברת יורם אלה חברה לבניה בע"מ, המצויה בבעלות התובעים, התקיימו יחסי עבודה. נטען, כי התובעים נותרו חבים לצ.ש. סך של 210,000 ₪.

(ב) עוד נטען כי צ.ש. ביצעה עבודות פרטיות עבור התובעים בביתם. על פי הטענה, התובעים נותרו חבים לצ.ש. סך של 187,200 ₪. טענות אלה הינן טענות קיזוז. במהותה, טענת הקיזוז הינה, בנסיבות העניין, טענת פרעון חוב (ראו דברי כב' השופט קדמי בע"א 118/93 גמבש נ' בנק מרכנתיל לישראל, פ"ד מח(4) 463 (1994), בעמוד 481).

(ג) הנתבעים טוענים, כי המחאת זכות של צ.ש. לטובת הנתבעת, על סך של 35,000 ₪, צורפה לכתב ההגנה המקורית. הנתבעת הודיעה כי היא מקזזת סכום זה מדמי שכירות עתידיים עד לסוף תקופת השכירות.

(ד) עוד טוענים הנתבעים, כי הנתבע הילווה לתובע סך של 40,000 ₪. על פי הטענה, התובע אמר לנתבע, בקשר להחזר ההלוואה, כי תמיד ניתן יהיה לקזז את ההלתוואה מדמי השכירות. נטען, כי הלוואה זו טרם נפרעה. הנתבעים טוענים לקיזוז סכום זה מסכום התביעה.

2. במהותה, טענת הפרעון הינה טענת הודאה והדחה (ראו ע"א 166/90 אזולאי נ' א"ב מפעלי תיירות אילת בע"מ פ"ד מו(5) 344 (1992)). פירוש הטענה הוא, כי קיימת חבות, אך זו נפרעה על ידי החייב. עולה מכך, כי נטל השכנוע להוכיח טענה זו רובץ על הנתבעים. השאלה היא, אם עמדו בנטל זה. לדיון בשאלה זו אפנה עתה.

3. אשר לטענות בדבר חבות של התובעים או מי מהם לחברת צ.ש. חבות כאמור לא הוכחה בהליך שבפניי. טענות הנתבע בתצהירו לעניין זה (סעיף 2 לתצהיר) לא פורטו. לא הונחה תשתית מפורטת, ומה גם במסמכים, בדבר העבודות שגיבשו את החוב הנטען, או את שיעורו. יש להזכיר כי המדובר בחוב נטען כלפי חברה. חוב כאמור חייב להיות מתועד במסמכים, ובהם חשבוניות, תעודות משלוח, ספרי הנהלת חשבוניות וכו'. כאלה לא הוצגו. הנתבעים לא עמדו, בהקשר זה, בחובת הפירוט הרובצת עליהם (ראו ע"א 721/82 ידע גליל נ' ONDA MACHINERY TRADING CO. LIMITED, JAPAN פ"ד לט(4) 720 (1985)), הגם שעולה מן הראיות כי צ.ש. ביצעה עבודות בפרוייקט בו גרו התובעים (ראו עדות התובעת, עמוד 5, שורות 21 – 22). אוסיף, כי טענת חבות של התובע כלפי צ.ש. נדחתה בהליך אחר (ראו פסק הדין ת/1 מיום 19.12.07). טענה נוספת לחבות כאמור תלויה ועומדת בהליך אחר. סוף דבר, אני דוחה טענה זו.

4. זו אף זו, אין זהות בין הנתבעים ובין חברת צ.ש. אפילו היתה מוכחת חבות כלפי חברה זו, לא היה בכך, על כן, כדי להקים לנתבעים טענת קיזוז (וזאת למעט החוב הנטען אשר על פי הטענה הומחה על ידי צ.ש. לנתבעים. לעניין זה ראו המחאת זכות מיום 24.4.06, הנחזית להיות חתומה על ידי אברהם, בשם צ.ש.). אשר לטענת הנתבע בדבר הסכמה בינו ובין התובע בדבר קיזוז חובות של חברת יורם אלה כלפי חברת צ.ש. מדמי השכירות, הרי שטענה זו הוכחשה (תצהיר התובע, פיסקה 8). במצב זה, ובאין תיעוד כלשהי העשוי לתמוך בטענה זו, לא אוכל לקבלה.

5. (א) אשר לטענת ההלוואה. התובע הכחיש טענה זו (סעיף 8 לתצהירו; עדותו, עמוד 9, שורה 7). גם לביסוסה של טענה זו לא הוצג תיעוד מינימלי. לא הוצג אישור על מתן הכסף לתובע. לא הונחה תשתית כלשהי לעניין תנאי ההלוואה, ובהם רבית, לוח החזר וכו'. כל שהוצג (במסגרת בקשת הרשות להגן) הוא אישור על משיכה של סכום של 50,000 ₪ מיום 31.3.05, מחשבון של חברת צ.ש., על ידי בנם של הנתבעים, אברהם. סכום זה אינו תואם את סכום ההלוואה הנטען. המשיכה לא נעשתה על ידי הנתבעים או מי מהם. הוצגה קבלה של חברת צ.ש. לחברת יורם אלה, באותו מועד, בגין 4 שיקים בסך של 10,000 ₪ כל אחד. גם במסמך זה אין כדי לתמוך בטענה כי הנתבע הילווה כסף לתובע.

(ב) התובע אף העיד, כי הסכום של 40,000 ₪ לא היה יכול, כפי שנטען על ידי הנתבעים, להציל את חברתו, אשר היתה שרויה בחובות כבדים של מליונים (בעמוד 10, שורה 12). הוא מסר הסבר ביחס לשיקים האמורים, לפיהם מדובר במקדמה בגין עבודות (בעמוד 10, שורה 14).

(ג) אוסיף, כי אין היגיון בטענה כי לא נכתב מסמך אודות ההלוואה בשל יחסי אמון בין הצדדים. ברם, הנתבע עצמו טען כי במועד ההלוואה היה חוב גדול של חברת אלה כלפי חברת צ.ש., בסך של מאות אלפי ₪ (בעמוד 13, שורה 12; לעניין חוב זה, ראו קבלה מס' 159 של חברת צ.ש. לחברת יורם אלה, בגין שיקים בסך של 99,250 ₪, הנושאת תאריך 28.3.05). על רקע זה, אני מתקשה לקבל את ההסבר האמור.

(ד) עוד אוסיף, כי בתצהיר בקשת הרשות להגן טען הנתבע כי נמסר לו על ידי התובע שיק אחד בגין ההלוואה (סעיף 9), וטען כי הובטח לו שהשיק ייפרע תוך מספר ימים. האמור אינו עולה בקנה אחד עם הקבלה של חברת צ.ש., אשר הוצגה לעניין זה, ומתעדת קבלת 4 שיקים, שמועדי פרעונם מספר חודשים אחרי כן.

(ה) כן יש להוסיף, כי טענת ההלוואה לא הועלתה על ידי הנתבעים כאשר נדרשו מלכתחילה לשלם את דמי השכירות (ראו נספח ג' לתצהיר התובע, מכתב בא כוח הנתבעים מיום 28.7.05). המדובר, אפוא, בטענה כבושה.

(ו) אוסיף, כי לא נעלמה מעיני טענת הנתבע כי ההלוואה האמורה נעשתה על רקע אשפוזה של אם התובע בבית חולים. התובע לא הכחיש כי אמו היתה מאושפזת, הגם שלא היה יכול להתייחס לתאריכים הרלוונטיים (בעמוד 9, שורות 1 – 2). עם זאת, אין בידיעת הנתבע על אשפוזה של אם התובע די, כדי לבסס את טענת הההלוואה.

(ז) סוף דבר, אני דוחה טענה זו של הנתבעים.

6. הנתבעים טוענים כי לדירה מונה כונס נכסים, ולכן אין לתובעים מעמד בכל הנוגע לשכר הדירה ביחס אליה. דין טענה זו להידחות. מן החומר עולה כי לדירה אכן מונה כונס. הוא מונה בתחילת דצמבר 2005 (עדות התובעת, עמוד 2, שורה 12). ברם, לא הוצגה ראיה כלשהי בדבר הקניית הדירה לכונס נכסים. מן החומר אכן עולה, כי הדירה נמכרה בהליך של כינוס נכסים על ידי הבנק, לאחר שהתובעים לא עמדו בהלוואות שקיבלו. מכך לא עולה, כי פירות השכירות, אשר נעשתה על ידי התובעים, שייכים לבנק. המסקנה כי לא הוכחה זכות של הכונס בדמי השכירות מתחזקת נוכח עדות התובע, שלא נסתרה, לפיה בעקבות הליכי נוס, כוסתה המשכנתא במלואה (בעמוד 9, שורה 25). לא ברור, במצב זה, איזו זכות יכולה להיות לכונס בדמי השכירות. אני דוחה, אפוא, טענה זו.

7. (א) עולה מכך, כי דין התביעה להתקבל. הנתבעים טענו כי פינו את הדירה ביום 1.2.07 או בסמוך לכך (סעיף 12 לתצהיר הנתבע הנתבע טען לקיזוז גם ביחס לנזקים שנגרמו בשל הפינוי האמור. לטענה זו (ראו בסעיף 12) לא הונחה תשתית של ממש. גם אם נשאו הנתבעים בהוצאות ביחס לפינוי זה (והדבר לא הוכח בתיעוד מינימלי), בגין הליכים בהם נטלו חלק, לא ברור כיצד ניתן לייחס נזק זה לתובעים או למי מהם. בכל מקרה, היו הנתבעים יכולים (וצריכים) לפנות את הדירה בלא אותם הליכים, ולשכור מקום מגורים אחר, ובדרך זו להקטין את נזקם. ). למעשה אין על כך מחלוקת (ראו תצהיר התובע, פיסקה 6; עדות התובעת, עמוד 2, שורה 20). טענת התובעים כי לא נעשה תשלום החל מיום 1.6.05 לא נסתרה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ