אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יורי ליסיאק נ' מדינת ישראל ואח'

יורי ליסיאק נ' מדינת ישראל ואח'

תאריך פרסום : 20/02/2018 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון ירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
8862-16
20/02/2018
בפני הרכב השופטים:
1. נ' הנדל
2. ע' פוגלמן
3. י' וילנר


- נגד -
המערער:
יורי ליסיאק
עו"ד ישר יעקובי; עו"ד אנסטסיה דחטיאר (מטעם הסניגוריה הציבורית)
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. משפחת מיקולסקי - משפחת המנוח

עו"ד אופיר טישלר [בשם המשיבה 1]
עו"ד תמי קלנברג-לוי; עו"ד ורד אנוך [בשם המשיבים 2]
פסק דין

                                   

 

השופט נ' הנדל:

 

           מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תפ"ח 19135-10-14, כבוד השופטים ג' נויטל, מ' יפרח וג' רביד), במסגרתו הורשע המערער בעבירה של רצח בכוונה תחילה בגין דקירתו למוות של ויקטור מיקולסקי ז"ל (להלן: המנוח), ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט. על המערער נגזר עונש מאסר עולם חובה בגין הרשעתו בעבירת הרצח ועשרה חודשי מאסר בפועל בגין עבירת שיבוש הליכי משפט, שירוצו בחופף למאסר העולם. כן הוטל עליו תשלום פיצויים להוריו ולבתו של המנוח בסכום כולל של 258,000 ש"ח. השאלה המרכזית שעולה בערעור זהה לשאלה שעמדה במוקד ההליך בבית המשפט המחוזי – זהות מבצע העבירה. האם המערער הוא שדקר את המנוח – בהתאם לקביעת ערכאה קמא, או שמא הייתה זו אמו – כפי שטוענים המערער ואמו?

 

עובדות והכרעת בית המשפט המחוזי

 

  1. על פי עובדות כתב האישום, המערער, יליד 1987, החליט להמית את המנוח, יליד 1986, כתוצאה מסכסוך שפרץ ביניהם. לשם מימוש התכנית, בתאריך 20.9.2014 המערער שלח למנוח שלושה מסרונים שהכילו מסרים מאיימים, והמנוח, בתגובה, הודיע למערער כי בכוונתו להגיע לדירה שבה התגורר המערער עם הוריו (להלן: הדירה). ביום המחרת, המערער שלח מסרון לעצמו מטלפון נייד אחר שהיה ברשותו ובו יצר מצג לפיו המנוח מאיים להגיע לדירה "ולשחוט" את המערער ואת בני משפחתו (להלן: המסרון הכוזב). בהמשך אותו היום הודיע המערער לשירותי הכבאות וההצלה כי קיימת דליפת גז בדירה, ומכבי האש, אשר הגיעו לדירה, בדקו את מקור הדליפה ועזבו את המקום. זמן קצר לאחר מכן פורק במזיד צינור הגז המחובר לתנור בדירה ועקב כך נגרמה דליפת גז בדירה. שירותי הכבאות, שהוזעקו למקום בשנית, סגרו את צינור הגז. בשל דליפת הגז, הורה המערער לבני הבית להותיר את דלת הכניסה לדירה פתוחה. על פי עובדות כתב האישום, כוונתו הייתה לאפשר למנוח להיכנס לדירה באופן חופשי על מנת להמיתו.

 

           המערער הציג לאמו את המסרון הכוזב. היא התקשרה למשטרה בשעה 17:19 ודיווחה על האיום. בשעה 17:35 המערער התקשר למנוח, ובסיום השיחה הודיע לאמו כי המנוח בדרכו לדירה. או אז המערער הצטייד בסכין מטבח. המנוח הגיע לדירה בסמוך לכך ואמו של המערער דרשה מן המנוח לעזוב את הדירה לאלתר. בתגובה, המנוח תקף את אם המערער, והמערער גרר את המנוח הרחק מאמו ודקר אותו שלוש פעמים – בליבו, במותנו ובירכו, כך על פי כתב האישום. המנוח ברח לדירה סמוכה, שם התמוטט ובהמשך נקבע מותו. המערער נחפז לנקות את כתמי הדם שהותיר אחריו המנוח.

 

  1. בית המשפט המחוזי, בחוות הדעת העיקרית שנכתבה על ידי כבוד השופט מ' יפרח, השתכנע כי המערער הוא שדקר את המנוח, וזאת בהמשך להחלטתו להמית את המנוח ולהיערכותו לעימות עם המנוח. ערכאה קמא נתנה משקל לפעולות המקדימות שבהן נקט המערער: יצירת מצג שווא של איומי רצח מצד המנוח על המערער ומשפחתו; ניסיון להביא את המנוח לדירת המערער, כולל יצירת מצב עניינים שבו דלת הכניסה לדירה תיוותר פתוחה בעת הגעת המנוח; דרבון האם להתקשר למשטרה ולדווח על מסרון האיום הכוזב מצד המנוח; הצטיידות בסכין. עוד ניתן משקל לעדויות שנמסרו סמוך לאחר האירוע מצד אלה ששהו בדירה בעת האירוע – אמו של המערער, אביו ודודו. בית המשפט המחוזי השתכנע כי הם מסרו את הדברים מבלי שניתנה להם ההזדמנות לתאם את עדויותיהם האחד עם רעהו. מגרסתה הראשונית של האם עולה כי היא ראתה את המערער מצטייד בסכין וחזתה בו מתנפל על המנוח. היא אף תיארה בפני חוקרת את תנועת הנפת היד שביצע המערער, אך טענה כי לא ראתה בזמן אמת סכין בידו של המערער, אלא הבינה לאחר מעשה כי המערער דקר את המנוח. דודו של המנוח הוסיף כי לו המנוח לא היה פוגע באמו של המערער, המערער לא היה פוגע במנוח. מעדותו של שוטר שהגיע לזירת האירוע עולה כי המערער העיד בפניו כי הגיע בחור ותקף את הוריו והוא "כהגנה עצמית דקר אותו". בהמשך, בעת חקירותיו במשטרה, התפתחה גרסתו של המערער. בתחילה, טען כי לקה באובדן זיכרון בעת האירוע וכי אינו זוכר כיצד נדקר המנוח. בהמשך, נזכר כי המנוח תקף את אמו והוסיף כי "אחרת לא הייתה לי סיבה לגעת בו". הוא אף הוסיף כי "לא הייתה לי כוונה לרצוח אותו". בית המשפט המחוזי זיהה בכך ראשית הודיה.

 

           בעת המשפט חלה תפנית. ליבת גרסאותיהם של המערער ואמו השתנתה בין מועד מסירת ההודעות במשטרה לבין מועד העדות בבית המשפט. על פי עדות האם בין כותלי בית המשפט, לא המערער הוא שהרג את המנוח אלא הייתה זו היא עצמה, אך המערער לקח אחריות על האירוע מכיוון שהיא הינה אישה חולה. האם תיארה כי המנוח הגיע לדירה והתנפל עליה. המערער משך את המנוח לאחור ונתן לו אגרוף, והמנוח ניסה לחנוק את המערער. אם המערער, שהבחינה כי בנה בסכנה, נטלה סכין שהייתה מונחת לידה, רצה אל עבר המנוח ודקרה אותו פעמיים או שלוש. אז החליפה את בגדיה, זרקה את הסכין דרך חלון חדר הרחצה ושבה אל חדרה. גרסתו של המערער בבית המשפט הייתה שונה במידת מה. על פי עדותו, המנוח הגיע לדירה, נכנס לחדרה של האם וקפץ עליה בהיותה יושבת על מיטתה. המערער תפס את המנוח והחל להיאבק בו. בעוד השניים נאבקים, אמו של המערער נעמדה ודקרה את המנוח פעמיים או שלוש. לאחר מכן המנוח נפל על הקרקע ורץ מן החדר.

 

           בית המשפט המחוזי דחה את הגרסה המאוחרת שהוצגה ממספר טעמים: הראשון, כי מדובר בגרסה כבושה שהוצגה לבית המשפט כחצי שנה לאחר האירוע. לכבישת העדות לא ניתן כל הסבר סביר. השני, כי גרסתה של האם אינה מסתברת. האם הינה אישה כבדת משקל אשר סובלת מבעיות קשות ברגליה, והיא מתניידת בכיסא גלגלים. על כן, המסקנה הינה כי ביום האירוע האם לא הייתה מסוגלת לרוץ אל עבר המנוח, לעמוד לידו ולדקור אותו, ובהמשך אף להשליך את הסכין ולהחליף את בגדיה. טעם נוסף טמון בהשוואת גרסאות האם והמערער שנמסרו בעת המשפט. כך, בעוד המערער תיאר מאבק מתמשך בינו לבין המנוח, אם המערער טענה כי המערער רק נתן אגרוף למנוח, שמיד חנק אותו. בנוסף, המערער העיד כי לאחר הדקירה המנוח נפל אל הקרקע בעוד שאם המערער טענה כי המנוח מיד נמלט בריצה מהחדר. אף עובדות פריפריאליות שונות אינן מתיישבות בין שתי הגרסאות. על כן, נדחתה הגרסה הכבושה שהוצגה ונקבע כי המערער הוא שדקר את המנוח למוות. כן נקבע כי התקיים אצל המערער היסוד הנפשי הנדרש של כוונה תחילה. זאת, לנוכח קיומה של תכנית לפגוע במנוח ובשל הדקירה המשולשת את המנוח, כשאחת הדקירות הופנתה לאזור הלב.

 

           המערער אף הורשע בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לאחר שנקבע שלאחר אירוע הדקירה, המערער ניקה את כתמי הדם מן הדלת בדירה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ