אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יוסף נ' מדינת ישראל ואח'

יוסף נ' מדינת ישראל ואח'

תאריך פרסום : 24/05/2018 | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון ירושלים
462-18
21/05/2018
בפני השופט:
א' שהם

- נגד -
המבקש:
מרדכי יוסף
עו"ד ניר כלפה
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. ליאור בוקובזה

עו"ד איתמר גלבפיש
החלטה
 
  1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הרכב השופטים: א' טל – נשיא; י' שפסר; ו-ש' בורנשטין), בע"פ 46004-07-17, מיום 3.12.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ר' ארניה), בת"פ 3343-08-15, מיום 26.4.2017, ומיום 10.7.2017.

 

רקע והליכים קודמים

 

  1. נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בראשון לציון, אשר ייחס לו עבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 20.5.2013, הגיע המבקש, שהינו עורך דין, לאולם בית המשפט לתעבורה בבאר שבע, ושם פנה למתלונן, המשרת כתובע משטרתי (להלן: המתלונן), בבקשה לשוחח עמו בנוגע לתיק, בו היה המבקש עתיד להופיע באותו יום. משביקש המתלונן מהמבקש להמתין עד שיסיים לשוחח עם מספר סניגורים, אשר אף הם הופיעו באותו יום, הגיב המבקש כלפי בקשתו זו של המתלונן ברצף קללות וגידופים, לעיני קהל רב שהתאסף באולם, שכללו, בין היתר, התייחסות למוצאו ולתפקודו הגרוע (לדעתו של המבקש) כתובע משטרתי. בהמשך, ובמסגרת שיחה של המבקש עם קלדנית בבית המשפט, אמר לה המבקש כי אין להתייחס אל המתלונן, וכי "הוא רק רוח ותובע קטן". מאוחר יותר, שיגר המבקש לעבר המתלונן שורה נוספת של עלבונות, וזאת בנוכחות קהל רב שהיה באולם בית המשפט. לאחר מכן, עזב המבקש את המקום לבקשת המתלונן. לפי כתב האישום, מעשיו של המבקש עולים כדי העלבת המתלונן, "שהינו עובד ציבור כשהוא ממלא את תפקידו".

 

  1. במסגרת ההליך הפלילי שהתקיים בעניינו של המבקש בבית משפט השלום, ביקש המבקש לבטל את כתב האישום מחמת טענות מקדמיות שונות, וביניהן כי "כתב האישום הינו תוצאת מאמצי המתלונן להפוך את ההחלטה הראשונית שלא להעמיד את הנאשם [המבקש] לדין בשל חוסר עניין לציבור". ביום 9.3.2016, דחה בית משפט השלום את טענות המבקש, בהקשר זה, בהדגישו, כי למתלונן הייתה זכות שבדין לערור על החלטת הפרקליטות שלא להגיש כתב אישום כנגד המבקש.

 

  1.  במקביל להליך הפלילי, הועמד המבקש לדין משמעתי בפני בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז דרום. הצדדים הסכימו לסיים את ההליך בהסדר טיעון, במסגרתו הודה המבקש בכתב קובלנה מתוקן, אשר האשימו בכך שהוא הטיח במתלונן את הביטויים: "אתה אפס"; "אתה קטן"; "אתה שחצן"; "אתה טוניסאי מסריח"; "מי אתה בכלל"; ו-""מי אתה חושב שאתה". המבקש הורשע בעבירת משמעת של התנהגות שאינה הולמת עורך דין, פגיעה בחבר למקצוע, ופגיעה בכבוד המקצוע, ובגין כך הושת עליו עונש של נזיפה, ותשלום הוצאות הלשכה בסך 1,000 ₪.

 

  1. ובחזרה לבית משפט השלום. ביום 26.4.2017, הורשע המבקש, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה שעניינה העלבת עובד ציבור. בבואו לקבוע את ממצאי עובדה, סבר בית משפט השלום, כי יש "לתת משקל מכריע לעדותו של המתלונן", אשר "אכן נפגע עד עמקי נשמתו מפרץ הקללות והגידופים אשר הטיח בו הנאשם [המבקש]". בית משפט השלום הוסיף וקבע, כי הוא השתכנע, מעבר לספק סביר, כי ביום האירוע, "התפרץ הנאשם [המבקש] כלפי המתלונן בצעקות ואמר לו בנוכחות עורכי דין וקהל שהיה באולם 'אתה אפס, אתה קטן, אתה שווה לתחת, אתה טוניסאי מסריח, אני לא רואה אותך ממטר, יא זין, אתה תובע קטן, מי אתה חושב שאתה, יא זבל, יא רוח'". בית המשפט קבע, כי לאחר מכן, עת יצאו הצדדים משיחה בלשכת כב' השופט לנדסמן, אמר המבקש למתלונן "יא זין, אתה אפס וקטן, תובע מסריח, שם עליך זין". עם זאת, בית משפט השלום לא מצא כי הוכחו, מעבר לספק סביר, הדברים שאמר המבקש, לכאורה, לקלדנית בית המשפט. בהמשך, קבע בית המשפט, כי מעשיו של המבקש עולים לכדי העלבת עובד ציבור, לפי שני המבחנים המקובלים, מבחן "המצע התוכני" ו"המבחן ההסתברותי", אשר נקבעו בדנ"פ 7838/08 אונגרפלד נ' מדינת ישראל (11.7.2011) (להלן: עניין אונגרפלד). ראשית, סבר בית משפט השלום, כי מבחינת "המצע התוכני" של הביטויים אותם הטיח המבקש במתלונן, עולים הדברים בבירור בגדר העלבה. בית המשפט ציין  כי הביטויים שהפנה המבקש כלפי המתלונן, נוגעים "למוצאו העדתי של המתלונן, וחוטאים בהקטנת וגימוד תפקידו", וכי בינם לבין חופש הביטוי וזכות הביקורת על גורמי השלטון אין "דבר וחצי דבר". שנית, וביחס למבחן ההסתברותי, קבע בית משפט השלום, כי דברי המבקש מקיימים "וודאות קרובה לפגיעה בתפקוד התביעה המשטרתית". זאת, לנוכח הדברים שכוונו כלפי המתלונן בתפקידו כתובע משטרתי; הביטויים הפוגעניים שנאמרו בפרהסיה אל מול קהל גדול, שכלל עורכי דין ונאשמים, דבר הפוגע בתדמית ובמעמד התביעה המשטרתית ובשלטון החוק בכלל; מדובר ברצף ארוך של קללות, שנאמרו בשתי הזדמנויות שונות במהלך אותו יום. בית משפט השלום הטעים, כי שלטון החוק "מתחיל בראש ובראשונה עם כיבוד אוכפי החוק על ידי אזרחי המדינה", וכי משמדובר בחציית גבול הביקורת הלגיטימית כלפי נציגי מערכת אכיפת החוק, "לא יהיה מקום לסובלנות". לבסוף, דחה בית משפט השלום את טענת המבקש, לפיה יש לתת משקל לעובדה שהמתלונן לא נפגע אישית מדבריו, שכן גם אם יש ממש בטענה זו, אין להיעלבותו בפועל של עובד הציבור רלוונטיות להשתכללות העבירה. הובהר, כי עבירת העלבת עובד ציבור הינה עבירה התנהגותית, שאינה תלויה בתוצאת מעשי הנאשם. בית משפט השלום הדגיש, כי ככל שבדברי העלבון "פוטנציאל פגיעה ברמה של וודאות קרובה בתפקוד השירות הציבורי", די בכך על מנת להרשיע בעבירה של העלבת עובד ציבור.

 

  1. ביום 10.7.2017, גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש. יצוין, כי במסגרת הטיעונים לעונש, עתר המבקש לביטול הרשעתו, מחמת הפגיעה האפשרית בפעילותו הציבורית העתידית, בבחירות ללשכת עורכי הדין ולמועצה המקומית של מקום מגוריו. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם, עמד בית משפט השלום על הערך המוגן של "הגנה על מערכות השלטון ועל תקינות תפקודו של השירות הציבורי במדינה", אשר נפגע "פגיעה קשה ביותר", וזאת נוכח היותו של המבקש עורך דין, כאשר המעשים נעשו באולם בית המשפט, והופנו כלפי המתלונן, "בכובעו כתובע". בהמשך, התייחס בית משפט השלום למדיניות הענישה הנוהגת, וכן לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, וביניהן: תפקידיהם של המבקש והמתלונן; ביצוע העבירה באולם בית משפט; הקהל הרב ששהה במקום; העובדה שהדברים נאמרו "על רקע עניין של מה בכך". לבסוף, נקבע מתחם עונש הולם במנעד שבין ענישה מוחשית אשר לא כוללת רכיב של מאסר בפועל, לבין תקופה קצרה של מאסר בפועל, "אשר במקרים המתאימים ניתן לריצוי בעבודות שירות". בבואו לגזור את עונשו של המבקש בגדרי המתחם, עמד בית משפט השלום על מספר שיקולים העומדים לזכותו של המבקש, ובכלל זאת: הפגיעה בשמו במחוז דרום, שם הוא משמש כסניגור, כתוצאה מפרסום הכרעת הדין; עברו הנקי; חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום, דבר אשר לא נבע ממחדלו של המבקש; וכן נכונותו של המבקש להתנצל בפני המתלונן, בסמוך לתום האירוע. לחובתו של המבקש, מנה בית המשפט את "הנסיבות הקיצוניות" של המקרה, ובפרט את מעמדו של המבקש, דבר שלטעמו של בית המשפט "מטיל עליו חובות מוגברות ולא מעניק לו זכויות יתר". לאחר זאת, ביכר בית משפט השלום "להיצמד לקו המקובל של הענישה בגין עבירה זו", תוך הטלת סנקציה כספית משמעותית חלף רכיב של מאסר. בסופו של דבר, הושתו על המבקש העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים, לבל יעבור המבקש, במשך 3 שנים, עבירה של העלבת עובד ציבור; קנס בסך 20,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו; ופיצוי בסך 10,000 למתלונן.

 

  1. אשר לעתירת המבקש לביטול הרשעתו, קבע בית משפט שלום, כי בעניינו של המבקש לא מתקיים אף אחד משני הפרמטרים שנקבעו בע"פ 2086/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל (21.8.1997) (להלן: הלכת כתב). אשר לפרמטר הראשון, לפיו סוג העבירה מאפשר "לוותר", בנסיבות המקרה המסוים, על הרשעה, קבע בית משפט השלום, כי במקרים "בהם האמירות גבוליות וספורות" ניתן, אמנם, לוותר על הרשעה, אך בעניינו של המבקש, הרי שבשל עוצמת הפגיעה בערך המוגן, אין הדבר אפשרי. אשר לפרמטר השני, היינו החשש לפגיעה קונקרטית של ההרשעה במבקש, הבהיר בית משפט השלום, כי המבקש לא הראה כי הוא החל בצעדים משמעותיים לעבר מועמדות לתפקיד ציבורי, או כי ההרשעה בעניינו תמנע ממנו משרה כזו. בית המשפט גם לא ראה בפגיעה בשמו הטוב של המבקש במחוז דרום כמצדיקה הימנעות מהרשעה, אך ציין, כי התייחס לנזק אפשרי זה במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בעבירה.

 

  1. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר משיג על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום, ובין היתר, עתר המבקש לביטול הרשעתו. בפסק דינו, אישר בית המשפט המחוזי את "ניתוחו ומסקנותיו" של בית משפט השלום, וקבע, כי "לא זו בלבד שהכרעת הדין, על כל מרכיביה, מנומקת היטב, אלא שאין כל יסוד לטענותיו של המערער [המבקש], הן העובדתיות והן המשפטיות". בדחותו את הערעור על ההרשעה, קבע בית המשפט המחוזי, כי מעשי המבקש "מקיימים במובהק את יסודות עבירת ההעלבה". אשר לעתירת המבקש לביטול הרשעתו בדין, סבר בית המשפט המחוזי, כי עניינו של המבקש אינו כלול באותם מקרים החריגים המצדיקים הימנעות מהרשעה. בהתייחס לטענות המבקש על רצונו להגיש מועמדות לתפקיד ראש רשות מקומית, קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בנזק "פוטנציאלי עתידי" בלבד, וכן "כי יש טעם רב שלא להסתיר מהציבור את נתוניו של המעמיד עצמו לבחירתם". אשר לעבירה עצמה, קבע בית המשפט המחוזי, כי הרשעתו של המבקש נדרשת בכדי "להנחיל לציבור נורמות יסוד", ביחס להתנהלות אל מול רשויות אכיפת החוק ובית המשפט. בהתייחס לעונשו של המבקש, ציין בית המשפט המחוזי, כי נוכח התנהגותו בבית המשפט ו"אי הבעת חרטה ממשית" מצידו, נראה כי עונשו מידתי, סביר, ואינו חורג מרמת הענישה, באופן שמצדיק התערבות.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ