אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יוסף נ' עיריית נהריה

יוסף נ' עיריית נהריה

תאריך פרסום : 16/08/2010 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית משפט השלום קריות
18492-07-10
15/08/2010
בפני השופט:
דאוד מאזן

- נגד -
התובע:
אמיגה יוסף
הנתבע:
עיריית נהריה

החלטה

בפני בקשה לביטול עיקולים שהוטלו ע"י המשיבה ע"פ חוק פקודת המסים, בגין חוב ארנונה, בחשבונות הבנק של המבקש ( בבנק לאומי ובבנק יהב ) ביום 15.5.2010.

בין היתר נדרש בית המשפט במסגרת החלטתו להתייחס לשאלת הסמכות המהותית בנושא ארנונה.

העובדות וטענות הצדדים בקצרה:

התובע ניהל חנות (שהחזיק בשכירות) בנהריה ברחוב ויצמן 107 (להלן:"החנות") משנת 1992 ועד 1996, בשנת 1996 הועברה החנות לידי אדם בשם אורי יחיא אשר מנהל אותה עד היום כעסק סופרמרקט.

בחודש מאי 2010 הוטלו ע"י המשיבה עיקולים מכוח פקודת המסים על חשבונותיו של המבקש בבנק לאומי ובבנק יהב בגין חוב ארנונה השייך לנכס ברחוב ויצמן 107, המבקש טוען כי מעולם לא היה חוב ארנונה שרבץ על הנכס הזה, החנות הועברה לידי מר יחיא כשהיא נקייה מכל חוב ארנונה, עובדה כי העירייה הסכימה להעביר את החנות בספריה על שמו של יחיא ואם היה קיים חוב לא היתה מסכימה להעברה כזו לפני סילוק החוב.

לחילופין התובע טוען כי אם היה קיים חוב ארנונה כלשהו על החנות, הוא לא ידע עליו ולא קיבל כל הודעה ו/או החלטה מהמשיבה המודיעה לו על קיום החוב, ומשלא נשלחה לו הודעה כלשהי הרי החוב, אם קיים דבר המוכחש, התיישן בחלוף יותר מ- 14 שנה מיום העברת החנות ליחיא, ומכאן בקשתו לביטול עיקולים.

המשיבה טענה כי הליכי גביית ארנונה והטלתה הינם נושאים שבסמכות ביהמ"ש לעניינים מינהלים והוא ביהמ"ש המוסמך לדון בתביעה העיקרית ובמתן הצו לביטול עיקולים אותו מבקש המבקש.

המשיבה טוענת כי המשיב השתהה בהגשת בקשתו כאשר מכוח סעיפים 233- 323 לפקודת העיריות הוקצב זמן של 14 ימים להגשת תובענה להשבת כספים שעוקלו ואילו הבקשה הוגשה כמעט 3 חודשים (14.7.2010) מהיום בו הוטלו עיקולים (אפריל 2010), ומטעם זה של שיהוי יש לדחות את הבקשה.

המשיבה טוענת כי מכוח סעיף 323(ב) לפקודת העיריות היה על המבקש להפקיד סכום החוב הנדרש בקופת ביהמ"ש או לתת ערובה לסכום זה להנחת דעתו של ביהמ"ש ומשלא עשה זאת המשיב, יש לדחות בקשתו.

המשיבה טוענת כי יש לדחות את הטענה כי החוב התיישן, זאת מאחר והפעולות אותן נקטה המשיבה לגביית החוב עצרו את מירוץ ההתיישנות.

דיון ומסקנות:

סמכות שיפוט בענייני ארנונה:

ההסדר הראשון מצוי בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן - חוק הערר). חוק זה קובע שלוש עילות אשר לגביהן מסלול התקיפה הייחודי הוא: השגה למנהל הארנונה, ערר על החלטת המנהל לוועדת ערר, וערעור מינהלי על החלטת הוועדה לבית המשפט לעניינים מינהליים. עילות אלה הן טעות בהודעת התשלום לגבי: האזור בו מצוי הנכס, סוג הנכס, גודלו, השימוש בו, או ראיית הנישום כבעל שליטה בחברה פרטית המחזיקה בנכס לצורך עסקיה (סעיפים-קטנים 3(א)(1), 3(א)(2) ו-3(א)(4) לחוק הערר). כן קבועה בחוק הערר עילה אחת - טעות בקביעה לעניין החזקת הנישום בנכס - אשר לגביה דרך התקיפה של ההשגה למנהל הערר (וממנו לוועדת הערר ולבית המשפט לעניינים מינהליים) מוקנית לנישום במקביל לאפשרות הפתוחה בפניו להעלות את טענת אי-החזקתו בנכס "בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט" (סעיף-קטן 3(ג) לחוק הערר המתייחס לעילת התקיפה לפי סעיף-קטן 3(א)(3) בלבד).

החיקוק השני המסדיר את סוגיית הסמכות בתחום הארנונה הוא חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000. סעיף-קטן 5(1) לחוק זה מצווה כי "עתירה נגד החלטה של רשות בענין המנוי בתוספת הראשונה" תידון בפני בית המשפט לעניינים מינהליים; ופרט 1 לתוספת הראשונה של החוק מונה "עניני ארנונה לפי כל דין, למעט החלטות שר הפנים, שר האוצר או שניהם יחד", כְבָאים בכלל העניינים אשר לגביהם התקיפה הישירה נעשית בדרך של עתירה מינהלית.

תקיפה עקיפה ותקיפה ישירה:

התוצאה המתקבלת מכוחן של הוראות אלו היא זו: ככלל, מי שנדרש לשלם ארנונה לרשות מקומית ומבקש לעשות דרישה זו כ"חרב" כלפי הרשות (תקיפה ישירה) מחויב לעתור נגד הודעת התשלום לבית המשפט לעניינים מינהליים. לעומת זאת, אם הרשות המקומית הגישה נגד הנישום תביעה לתשלום הארנונה לבית המשפט (האזרחי) המוסמך, או אז יכול הנישום להתגונן נגד התביעה בטענה כי הודעת התשלום אינה חוקית (תקיפה עקיפה), ובמקרה כזה חוקיות הדרישה תוכל להתברר גם בבית המשפט האזרחי.

החריגים לכלל זה:

תקיפת הודעת התשלום באחת מן העילות שלפי סעיפים-קטנים 3(א)(1), 3(א)(2) ו-3(א)(4) לחוק הערר. להוציא מקרים חריגים, ניתן לעשות בעילות אלה שימוש רק בדרך של תקיפה ישירה הנעשית על ידי השגה למנהל הארנונה, ערר לוועדת הערר וערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים. 769, 772-773; רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481, 492-493, 499, 501;

החריג השני נוגע לעילת התקיפה שלפי סעיף-קטן 3(א)(3) לחוק הערר, לאמור: אי-החזקתו של הנישום בנכס במועד הרלוונטי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ