אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יוסף נ' חוות דגני עמותה לשיקום חיות ואח'

יוסף נ' חוות דגני עמותה לשיקום חיות ואח'

תאריך פרסום : 08/01/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
37802-07-10
29/12/2013
בפני השופט:
ירון בשן

- נגד -
התובע:
רחמים יוסף
הנתבע:
1. חוות דגני עמותה לשיקום חיות
2. כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

1. זוהי תביעה בגין נזק גוף שנגרם כנטען לתובע כשנפל מסוס ביום 3.1.09. לטענתו הוא קיבל הדרכה מינימלית על ידי מדריך שאת פרטיו אינו זוכר, לא הודרך כיצד לנהוג אם הסוס ישתולל וקיבל סוס פראי שאינו מתאים לרכיבה. התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1 (בהמשך תכונה לעתים "העמותה"), עמותה שניהלה חוות הסוסים שבה התרחש האירוע, וכנגד הנתבעת 2, המבטחת שלה (שתכונה בהמשך לעתים "המבטחת"). הנתבעת 1 התגוננה באמצעות מייסדה, מר דגני, אך משהלך לעולמו אחרי שהספיק להגיש תצהיר עדות ראשית, נקלעה העמותה לקשיים והחלו הליכי פירוק. המפרק הודיע שאין בכוונתו להמשיך ולהתגונן וכי תביעה כנגד העמותה בפירוק ממילא לא אפקטיבית. לאור הודעה זו, התבקש בית המשפט למחוק את התביעה נגד העמותה ובהיעדר התנגדות, נעתר לבקשה. כעת מתנהלת התביעה בהתאם להוראות סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א– 1981 במישרין, בין התובע למבטחת.

 

2. המבטחת טוענת, שלפי סעיף 69 לצד שלישי יכולה להווצר יריבות ישירה עם המבטחת של המזיק אם יוכיח שיש לו עילה טובה נגד המבוטח וגם אז, המבטחת רשאית להעלות כנגדו את כל הטענות שהיו עומדות לה נגד המבוטחת. היא אינה סבורה שהתובע נפגע בתאונת רכיבה כטענתו. אפילו אירעה תאונה כלשהי, היא לא ארעה בנסיבות המקימות אחריות כלשהי למבוטחת. נפילה מסוס היא סיכון טבעי שהתממש מבלי שתקום אחריות למי מהצדדים. לבסוף, טוענת הנתבעת שאין היא חבה בפיצוי הן משום שהמבוטח לא שיתף פעולה עם התביעה, איחר במסירת דיווח אודות התאונה, סיפק לה מידע חלקי כוזב והכשיל את בירור חבותה.

3.התובע הגיש חוות דעתו של ד"ר היילברון. על-פיה, הוא הגיע לחדר מיון לאחר אירוע ללא איבוד הכרה אך עם אירוע אחד של הקאה. בבדיקתו נמצאו נפיחות והמטומה באזור האורביטה הימנית, ללא חסר נוירולוגי וללא ממצאים שיעידו על דימום תוך גולגלתי. כמו כן, נגרמו לתובע שברים באזור רצפת העין מימין ובדפנות הסינוס המקסילרי (לסת) מימין ובעצם הנזאלית (אף) מימין. התובע טופל באנטיביוטיקה ובשטיפות אולם בסופו של דבר נגרמה לתובע נכות אסתטית ומפתח עין ימין גדול ב- 2 מ"מ מהמפתח השמאלי מבלי שתהיה חוסר סימטריה בעצבוב הפנים שנמצא תקין. כמו כן, התובע החל להתלונן על כאבי ראש לוחצים בפנים מימין, נדודי שינה, חלומות ביעותים, סחרחורות במיוחד בשינויי תנוחה, ירידה בזיכרון ובריכוז, נטייה להסתגרות ולניתוק קשרים חברתיים, סף גירוי נמוך, מתח והתפרצויות זעם. התובע התקשה בבדיקתו לבצע חישובים פשוטים, התמצאותו בזמן הייתה חלקית בלבד, הודגמו קשיי ריכוז רבים וקשיי זיכרון. המומחה קבע שהתובע סובל מ- 10% בגין תסמונת בתר חבלתית שלאחר זעזוע מוח, מ- 30% נכות בגין כאבי ראש חזקים ו- 10% נכות בגין פגיעה בלסת עם הפרעה קלה במנשך בסה"כ 44% נכות.

 

4. הנתבעת הגישה חוות-דעת של ד"ר בוקשטיין שהתייחס באריכות גם למצבו של התובע לפני התאונה. כבר בתור ילד סבל התובע מלקות למידה. בגיל 9-10 אובחן התובע כסובל מהפרעת קשב וריכוז. הוא היה במעקב במרפאה לנוירולוגיה בבי"ח אסף הרופא וטופל בריטלין למשך 3 שנים. מהצבא שוחרר התובע בגין "פיגור שכלי קל" וכבר בשנת 2004 תועדו התקפי זעם מלווים בצעקות ומצבי רוח דיכאוניים מלווים במחשבות טורדניות על טרקטורון שלא קיבל בילדותו. המומחה בדק את התובע ומצא כי הוא מתמצא היטב במקום ובזמן, עונה לשאלות בצורה סבירה ובמבחן מנטאלי קצר צבר 30/29 נקודות. בדיקת קרקעית העין הייתה תקינה, מפתחי עיניים נמצאו סימטריים, תחושה ועצבוב פנים סימטריים ותקינים. לסיכום, קבע המומחה כי לתובע נכות פרה מורבידית משמעותית. פיגור שכלי קל כשלעצמו, מזכה ב- 40% נכות אך לכך, אין קשר לתאונה. מצבו של התובע הוחמר רק בקצת והמומחה מעריך את נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה בשיעור 10% רק בגין תסמונת לאחר זעזוע מוח.

5. פרופ' למפל שמונה כמומחה מטעם בית, קבע שתובע נפגע ב"חבלת ראש טראומטית קלה" אך הוא סבל עוד קודם לחבלה מהפרעות קוגניטיביות והתנהגותיות. מהאמור במסמכי המיון לקראת שירות בצה"ל צוין שהתובע לא כשיר לשירות עקב פיגור שכלי קל. בדו"ח פסיכולוגי מיום 14.9.97 מצוין כי התובע סובל, ככל הנראה, מפיגור שכלי עם בעיות נפשיות. בגילאי הילדות טופל במרפאה נוירולוגית עקב הפרעות קשב וריכוז. בתיקו אצל רופאת המשפחה מצוין בשנת 2004 "מצבי רוח דיכאוניים ומחשבות טורדניות" ו"התקפי זעם מלווים בצעקות". המומחה העריך שמבחינה קוגניטיבית סובל התובע כיום מבעיות דומות מאוד לאלה שסבל מהן לפני התאונה. טענתו של התובע שהוא סובל מכאבי ראש נתמכת בתיעוד דל והמומחה לא מצא לה סיבה אורגנית. המומחה העריך, שאם הטענה נכונה, כאבי ראש הרי שהם על רקע נפשי וסובייקטיבי. נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה הועמדה על 10% על פי תקנה 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 שעניינה הפרעת דחק בתר-חבלתית (פוסט טראומטית) PTSD.

6. בחקירתו הסכים המומחה שעוצמת החבלה עשויה להשפיע על חומרתה אך קבע עובדתית שבמקרה הספציפי של התובע, למרות שנגרמה לו חבלת ראש לא פשוטה, לא נגרם לו נזק אורגני מוחי חמור. המדדים שאיתם הגיע התובע לבית החולים הצביעו על פגיעה קלה ולא יותר. המומחה הסכים כי בהחלט ייתכן שאדם שנפגע בראשו יסבול מכאבי ראש כתוצאה מהחבלה (שעשויים להצדיק קביעה של 10% נכות נוספים) אך הוא הטיל ספק בכך שהתובע סובל מכאבי ראש. דומני שספקנותו של פרופ' למפל במקומה. סביר שאדם הסובל מכאבי ראש קבועים ותכופים יתלונן עליהם בתכיפות, יבקש ויקבל טיפול בהם – ואם הטיפול לא מצליח מצופה לראות תלונות חוזרות ונשנות וניסיונות של הרופאים להחליף את הטיפול. לא כך נהג התובע. המומחה נחקר בקשר לנכותו האסתטית של התובע אך הוא קבע שאין זה מתפקידו לקבוע נכות זו, ככל שהיא קיימת. כך גם לגבי מצב הלסת של התובע (התובע גם לא הגיש חוות דעת נפרדות בעניינים אלה). מסקנותיו של פרופ' למפל מבוססות היטב על התיעוד הרפואי ולא מצאתי כל סיבה שלא לקבלן.

7. התובע טוען שיש להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעמו היות שהתמחותו היא בתחום הנוירוכירורגיה ואליו פרופ' למפל הוא נוירולוג. התובע טוען שכל נוירוכירורג הוא גם נוירולוג אולם נוירולוג אינו נוירוכירורג. טענת התובע, במלים אחרות, היא שנוירוכירורג הוא רופא נוירולוג שעובר הכשרה גם בניתוח מוח ולכן, חוות דעתו עדיפה מכוח הכשרתו העדיפה. טענה זו מבוססת על ערכי וויקיפדיה. פרופ' למפל נשאל לגבי התמחותו והתאמתו למתן חוות דעת בנסיבות העניין. הוא השיב כי אבחנת התובע בין ענפי הרפואה פשוט שגויה. בעוד שהטיפול בנפגע לאחר טראומה יערך לרוב בידי נוירוכירורג, לצורך הכנת חוות דעת ואף לצורף טיפול שוטף בו, אין לנוירוכירורג כל עדיפות על פני הנוירולוג. תשובת המומחה הולמת את הפרקטיקה של בית-המשפט ואין ספק שנוירולוג מוסמך בהחלט להביע דעתו בעניינים שעמדו למחלוקת בתביעה זו.

האירוע והחבות בגינו

 8. אף שהדבר לא צויין בכתב התביעה והוכחש ע"י התובע ובני משפחתו, התובע סובל מפיגור שכלי. את תצהירו ניסח עבורו בא-כוחו, כפי ששב והבהיר בעת שהפריע לנסיונות ב"כ הנתבעת להציג לתובע שאלות בחקירתו הנגדית. ברור שתצהיר התובע אינו עדות שלו עצמו. הוא לא נוסח בלשון שהתובע יכול לקרוא או להבין והדבר נחשף שוב ושוב בחקירתו הנגדית. אין לתצהיר כל ערך כאמצעי להוכיח את טענות התובע. התובע נחקר בחקירה נגדית. במהלכה הוא סיפק מידע מסויים על האירועים. גם אחיו של התובע נתן תצהיר שבו מידע מועט. בחקירתו הנגדית סיפק מעט יותר מידע. בשל פטירתו של מר דגני והקשיים שאליהם נקלעה העמותה, לא ניתן להסתמך על התצהיר שנתן מר דגני ושעליו לא נחקר. ראיות ההגנה בנוגע לנסיבות התאונה, הובאו מכלי שני, באמצעות החוקר. ספק רב אם הן בכלל קבילות, אך אפילו הן קבילות משקלן קטן מאוד.

9. התובע הצהיר שביום 3.1.09 יצא לרכיבה בתשלום על סוס בחווה שניהלה העמותה. אחיו רכב בסמוך אליו. תוך כדי רכיבה, החל הסוס שעליו רכב להשתולל ללא אזהרה או התגרות. התובע נפל והסוס המשיך להשתולל ובעט בראשו של התובע. עוד הצהיר התובע, שלא ניתנה לו הדרכה מספקת ולא סופקו לו אמצעי הגנה כגון קסדה כלל. בעדותו סיפר – במשפטים רצוצים וקושי רב – את עיקרי הדברים. גרסת אחיו ניתנה באופן ברור יותר. הוא העיד שהם רכבו בקבוצה כאשר הסוס שלו היה מעט לפני הסוס של אחיו. לאחר מספר דקות של רכיבה, הוא עצר את הסוס כדי להמתין לתובע אלא שאז הבחין כי הסוס עליו רכב התובע החל להשתולל, התובע נפל והסוס המשיך לבעוט בו ולדרוך עליו. הוא הדגיש שהוא לא ראה את תחילת האירוע ולכן לא יכול להעיד על הסיבה להתרחשותו. הוא טען שהסוס החל לקפוץ על שתי רגליו האחוריות עד שהתובע נפל ממנו כנראה לאחור. הסוס המשיך ורמס את התובע גם לאחר נפילתו. גם הוא לא זכר את פרטי המדריך או הסוס אך חזר וטען שהם קיבלו הדרכה בסיסית ביותר שכללה רק את אופן השליטה הבסיסי בסוס.

10. ענין ראשון הטעון הכרעה היא השאלה, האם התובע נפצע בתאונת רכיבה? אילו היה התובע מפונה מזירת האירוע באמבולנס ישירות לבית-החולים היה הענין מתועד. במשפט, לא התברר כראוי מתי קרתה התאונה, להיכן בדיוק פונה התובע ומי נתן לו טיפול ראשוני – הרושם הוא שלבית-החולים הוא הגיע באיחור מסויים ולא לגמרי ברור מדוע. המבטחת פקפקה בטענה זו. נראה שביסוד פקפוקיה עמד המידע שאסף החוקר מטעמה מהמבוטחת: מר דגני עצמו לא ראה דבר המצביע על התרחשות התאונה וגם לא קיבל דיווח ממישהו אחר שראה אותה או את תוצאותיה. איני סבור שניתן ליתן משקל כלשהו לעדות החוקר על המידע שאסף, הרי מדובר לכל היותר בראיה מכלי שני. אפילו נקבל שזה מה שנאמר לחוקר, לא ניתן לברר אם נאמרה לו האמת כל עוד מי שאמר לו את הדברים אינו חשוף לחקירה נגדית ולבית-המשפט אין הזדמנות להתרשם מעדותו.

11. המבטחת פקפקה באמינות טענות התובע מפני שבין שעת האירוע לבין הטיפול הרפואי שנדרש בגללו חלף זמן רב מאוד. קושי ראשון בבחינת טענה זו נובע מכך שהתובע לא הביא כל ראיה על שעת התרחשות התאונה. ממילא, אי אפשר למדוד את ההפרש בין נקודת זמן לא ידועה לנקודת זמן אחרת. מסמך רפואי מיום 7.1.09, היום שבו שוחרר התובע מאשפוז, מתאר כי התובע התקבל לטיפול במחלקת כירורגיה פלסטית ביום 3.1.09 בשעה 20:12. בסיכומי הנתבעת נכתב שבשעה זו הגיע התובע לחדר המיון. זוהי טעות. בקובץ מסמכים שהתקבלו מבית-החולים אסף הרופא והוגשו עם תעודת עובד ציבור, מצאתי שהתובע התקבל במחלקה לרפואה דחופה ביום 3.1.09 בשעה 16:34. כסיבה לאשפוז נכתב "פגיעת בעלי חיים". במיון הראשוני נרשם "קיבל מכה מסוס אחרי שנפל ממנו – מכה בפנים, יש סחרחורת, בחילות". רישום זה נראה משעה מוקדמת למדי ביממה וסביר שאינו רחוק משעת הרכיבה. יש בו גם תיעוד סמוך לאירוע של גרסה עובדתית זהה בעיקרה לזו שהעלה התובע בבית-המשפט. לאור זאת, מצאתי שהוכח כראוי שהתובע אכן נפל מסוס ונפגע מפגיעת הסוס לאחר הנפילה.

העברת נטל הראיה

12. סעיף 40 לפקודת הנזיקין עוסק בהעברת חובת הראיה ברשלנות לגבי חיה. נקבע בו:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שני אלה:

1) הנזק נגרם על-ידי חיית בר, או חיה שאינה חיית בר אלא שהנתבע ידע, או חזקה עליו שידע, כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק;

2) הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או הממונה עליה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגביה התרשלות שיחוב עליה."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ