אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יוסף מוחמד חרשיק-איובי נ' רג'אי ערפאת אבו נאב ואח'

יוסף מוחמד חרשיק-איובי נ' רג'אי ערפאת אבו נאב ואח'

תאריך פרסום : 19/06/2011 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
1592-04
19/06/2011
בפני השופט:
עודד שחם

- נגד -
התובע:
1. יוסף מוחמד חרשיק-איובי על ידי עו"ד אשרף אבו חוסין
2. מן הלשכה לסיוע משפטי

הנתבע:
רג'אי ערפאת אבו נאב
פסק-דין

פסק דין

בפניי תביעת פינוי.

1. עניינה של התביעה בחנות המצויה ברח' סוק אלקטאנים מס' 18 במזרח ירושלים (להלן – החנות). מן החומר שבפניי עולה, כי החנות הושכרה לתובע, בערבות אביו המנוח, מר מוחמד עבד אלחמיד חרשיק (להלן – המנוח), החל מיום 1.1.1979 אחיו של התובע, פאוזי, הסביר בעדותו כי האב המנוח שכר את החנויות, אך עשה כן על שמו של התובע, על מנת שהחנויות יעמדו לרשותו כאשר יסיים את לימודיו (בעמוד 4 לעדותו). . המשכיר והבעלים בחנות הוא הווקף המוסלמי במזרח ירושלים (להלן – הווקף). התובע חתום על הסכם השכירות. דמי השכירות הם 90 דינר לשנה. יצויין, כי מהסכם השכירות עולה כי אושר על ידי הווקף ביום 21.4.1979.

אחיו של התובע, פאוזי, הסביר בעדותו כי האב המנוח שכר את החנויות, אך עשה כן על שמו של התובע, על מנת שהחנויות יעמדו לרשותו כאשר יסיים את לימודיו (בעמוד 4 לעדותו).

2. (א) חוסר יריבות. הנתבע העלה טענה של חוסר יריבות. לטענתו, הבעלים בנכס הוא הווקף, והוא המוסמך להגיש את התביעה. בהקשר זה כפר הנתבע בטענת התובע בתצהירו, כי הלה דייר מוגן בנכס.

(ב) דין הטענה להידחות. התובע הוכיח כי הוא חתום על הסכם שכירות. לעניין היריבות, אין צורך כי התובע יוכיח בעלות בנכס, או מעמד של דייר מוגן. די בהוכחת זכות להחזקה בנכס, העולה מהסכם השכירות. זכות לכאורית כזו עולה מהסכם השכירות משנת 1979, גם אם מדובר בהסכם שכירות שאינה מוגנת.

(ג) הנתבע טען בהקשר זה כי מדובר בהסכם לשנה אחת. דין טענה זו להידחות. במבוא להסכם נכתב גם, כי הוא לתקופה של שנה אחת. ברם, סעיף 2 לחוזה קבע במפורש כי תקופת השכירות תתחדש אוטומטית, באופן רציף, מדי שנה בשנה, אלא אם יודיע השוכר לווקף על רצונו לעזוב את המושכר לא יותר מחודש וחצי לפני תום תקופת השכירות בהקשר זה לא נעלם מעיני האמור בתצהירו של מר רפיק חטיב, נציג הווקף המוסלמי, בו נטען כי מדובר בהסכם שכירות לשנה אחת, וכי אין מדובר בשכירות מוגנת באין תשלום של דמי מפתח. אני דוחה את האמור בתצהיר זה. לעניין תקופת השכירות, מתעלם המצהיר מן האמירה המפורשת בסעיף 2 להסכם. יש בכך כדי להעיב על משקלה של עדותו. בעדותו, אף אישר המצהיר נוכח סעיף 2, כי המדובר בהסכם המתחדש אוטומטית. . אין כל טענה או ראייה כי התובע הודיע לווקף, בשלב כלשהו, על רצונו לעזוב את המושכר. מן החומר שבפניי אף עולה היפוכו של דבר (ראו מכתב התובע לווקף מיום 21.6.10). לא למותר להוסיף, כי התובע הציג אישור של הווקף מיום 5.8.03 לפיו הוא השוכר של החנות במועד האמור. הוצגו קבלות על תשלום דמי שכירות לווקף, בשנים 2003, 2008. אף כי מדובר באישורים המכסים את תקופת השכירות בחנות באופן חלקי, עולה מכל האמור כי במועדים הרלוונטיים להליך זה, היתה גם היתה יריבות בין הצדדים. טענת חוסר היריבות נדחית.

בהקשר זה לא נעלם מעיני האמור בתצהירו של מר רפיק חטיב, נציג הווקף המוסלמי, בו נטען כי מדובר בהסכם שכירות לשנה אחת, וכי אין מדובר בשכירות מוגנת באין תשלום של דמי מפתח. אני דוחה את האמור בתצהיר זה. לעניין תקופת השכירות, מתעלם המצהיר מן האמירה המפורשת בסעיף 2 להסכם. יש בכך כדי להעיב על משקלה של עדותו. בעדותו, אף אישר המצהיר נוכח סעיף 2, כי המדובר בהסכם המתחדש אוטומטית.

3. בשולי עניין זה אציין, כי טענת התובע לדיירות מוגנת בנכס אכן מעוררת קושי. ראשית, טענת התובע לעניין זה בתצהיר העדות הראשית (פיסקה 3) סותרת את האמור בתגובה שהגיש במסגרת בקשת הרשות להגן (בש"א 3578/04). בתגובה האמורה טען (בפיסקה 6) כי מדובר בתביעה לפינוי מושכר שחוקי הגנת הדייר אינם חלים עליו, ולכן ניתן להגישה בסדר דין מקוצר. בהתאם לכך, טענה לדיירות מוגנת גם לא עלתה בכתב התביעה. שנית, בהסכם השכירות אין כל התייחסות לכך שמדובר בדיירות מוגנת. אין גם מחלוקת, כי לא שולמו דמי מפתח בגין החנות. עם זאת, אין בדחיית הטענה לדיירות מוגנת, כדי לשנות מכך שאכן הוכחה יריבות לעניין הזכות להחזקה בחנות.

4. זכות הנתבע בחנות. לטענת הנתבע, בשנת 1992 פנה אליו המנוח בהצעה למכור לו את זכויותיו בחנות, ובחנות נוספת (בפיסקה 2 לתצהיר הנתבע). לטענת הנתבע, הציג המנוח את עצמו כדייר מוגן בנכס, השייך לווקף. הנתבע טוען, כי בהמשך לכך, נחתם ביום 5.12.92 הסכם לפיו קיבל המנוח סך של 1,000 דינר, וכי החזקה בחנות וכל זכויותיו של הדייר הועברו לנתבע (העתק מן ההסכם צורף לתצהיר הנתבע).

5. יש ממש בטענת התובע, כי טענה זו של הנתבע, על פי טיבה, הינה טענת הגנה, הדומה על פי טיבה לטענת הודאה והדחה, אשר הנטל לביסוסה רובץ על הנתבע. אני קובע כי הנתבע לא עמד בנטל זה. אבהיר את שיקולי.

6. נקודת המוצא לדיון היא, כי הזכויות על פי הסכם השכירות, מול הווקף, הן של התובע. טענת הנתבע בסיכומיו כי היה מדובר בהתקשרות פיקטיבית, הואיל ובפועל החנות הוחזקה והופעלה על ידי האב המנוח, בעוד בנו לומד בחו"ל, דינה להידחות. המדובר בטענה כבושה אשר יש בה משום הרחבת חזית. מעבר לכך, העובדה שבפועל החנות הופעלה במשך השנים על ידי המנוח אינה שוללת את זכותו של התובע בה. אוסיף, כי לא זו בלבד שלא הוכח מניע פסול כלשהו להסתתרות כביכול של המנוח מאחורי רישום הזכות על שם התובע, הרי שמעדות אחיו של התובע, פאוזי, עולה כי היה טעם לכך שההתקשרות נעשתה מול התובע. האח מסר בהקשר זה כי האב המנוח עצמו דאג לכך שהשכירות תירשם על שם התובע, שכן כוונתו היתה שהחנות תעמוד לרשותו כאשר יסיים את לימודיו. הדברים לא נסתרו. בנסיבות אלה, הטענה האמורה נדחית.

7. אין חולק, והנתבע אישר זאת בעדותו, כי לא היתה לו בשום שלב התקשרות כלשהי עם התובע ביחס לזכויות בחנות. מן האמור לעיל עולה, כי למנוח לא היו זכויות להעביר לנתבע. העובדה שהמנוח החזיק בנכס אינה משנה מסקנה זאת. הגם שקיימת אינדיקציה ראייתית, כי המסמך עליו נסמך הנתבע הוא אותנטי, במובן זה שנחתם על ידי המנוח (ראו עדותו של עו"ד נביל ג'ית, בפניו נחתם המסמך), אין בכך כדי לסייע לנתבע, שכן אין בכך כדי ללמד על כך שהמנוח היה מוסמך להעביר זכויות, אשר לא היו שייכות לו. הדברים אמורים בוודאי נוכח עדות עו"ד ג'ית, אשר לא היה יכול להעיד כי לאב היו זכויות כלשהן בחנות אותן היה יכול להעביר לנתבע. מעדות עו"ד ג'ית עולה גם, כי הנתבע ידע שעליו לפנות לווקף על מנת לבדוק את מצב הזכויות לאשורו. בהקשר זה גם אין ראייה או טענה, כי למנוח היה יפוי כוח מאת התובע לבצע העברה כאמור.

8. זו אף זו, עו"ד ג'ית העיד כי הפנה את הנתבע לווקף, על מנת להשלים את העיסקה. בתצהיר מטעם הנתבע אין כל טענה כי פעל בדרך זו. בעדותו טען הנתבע כי הווקף דרש תשלום של דמי השכירות לשנים הקודמות, כי לא קיבל שיתוף פעולה של המנוח לעניין זה, ועל כן לא נרשם הנכס על שמו בווקף. יוער, בהקשר זה, כי הנתבע התחייב בהסכם לשלם לווקף את חלקו של האחרון תמורת הויתור של המנוח על זכויותיו בנכס (סעיף 3 להסכם). אין טענה או ראייה כי הנתבע פעל בדרך זו. מכל אלה עולה בבירור המסקנה, כי הנתבע לא רכש, בשום שלב, זכויות בנות תוקף בנכס.

9. (א) הנתבע טוען בתצהירו (בפיסקה 8; ראו גם בפיסקאות 5 – 6 לתצהיר בבקשת הרשות להגן), כי התובע ידע על העיסקה בינו ובין המנוח, בירך עליה ואף שתה פעמים רבות קפה בעסק אותו ניהל הנתבע בחנות.

(ב) לא אוכל לקבל טענה זו. עדות התובע, כי עד פטירת המנוח, בסביבות שנת 1999, שהה בלימודים, ואחרי כן עבד בחו"ל, לא נסתרה באופן ממשי בחקירתו. מעדותו עלה, כי קיים ביקורים קצרים בירושלים, של כחודש אחת לשנה. עולה עוד מעדותו, כי מאז שנת 1989, עת החל ללמוד (ואחרי כן לעבוד) במצרים, לא ביקר בחנות (בעמוד 6), הואיל וביקוריו בארץ היו קצרים. לדבריו, נודע לו על הפלישה לחנות (ולחנות נוספת) לאחר פטירת האב, בשנת 1999 (פרוטוקול, בעמוד 7). כל האמור אינו מתיישב עם טענת הנתבע בנקודה זו.

(ג) עוד עולה מעדות התובע כי עד להגשת התביעה, בשנת 2004, לא פגש את הנתבע ולא דיבר איתו מעולם (בעמוד 6). עדות זו עומדת בעינה גם נוכח נ/1, בקשה של התובע בלשכת ההוצאה לפועל משנת 2005, ממנה עולה כי ידע באותה נקודת זמן את פרטיו של הנתבע. לא נובע ממסמך זה כי התובע, מעבר לידיעת הפרטים האמורים, היה בקשר כלשהו עם הנתבע במועדים הנטענים על ידי הנתבע (וראו עדות התובע, בעמוד 8). מסקנה זו אינה משתנה גם נוכח תצהיר עליו חתם התובע בשנת 2005, שם נכתב כי הוא מכיר את הנתבע באופן אישי (ת/2) בתצהיר קודם, מיום 6.7.04, הצהיר התובע כי אינו מכיר את הנתבע (בש"א 3578/04). ממכלול החומר עולה, כי כוונת הדברים היתה כי הכיר את הנתבע בשם אחר, בו גם נקב בכתב התביעה המקורי. עניין זה יצר תסבוכת דיונית, אשר הותרה כאשר תוקן כתב התביעה באופן ששמו של הנתבע הוחלף מן השם המקורי בו נקב התובע, לשמו הנכון של הנתבע. . גם מתצהיר זה (כמו גם משאר תצהיריו של התובע) לא עולה היכרות מן הסוג לה טוען הנתבע. עולה, כי המדובר בהיכרות כללית, פועל יוצא מבירורים של התובע עם מי שמכירים את השוק בו מדובר. אין בתצהירים מטעם התובע, בשום שלב, עוגן, ולו ברמז, העשוי לתמוך בטענה כי התובע נתן הסכמה לעיסקה בין המנוח ובין הנתבע וידע עליה.

בתצהיר קודם, מיום 6.7.04, הצהיר התובע כי אינו מכיר את הנתבע (בש"א 3578/04). ממכלול החומר עולה, כי כוונת הדברים היתה כי הכיר את הנתבע בשם אחר, בו גם נקב בכתב התביעה המקורי. עניין זה יצר תסבוכת דיונית, אשר הותרה כאשר תוקן כתב התביעה באופן ששמו של הנתבע הוחלף מן השם המקורי בו נקב התובע, לשמו הנכון של הנתבע.

(ד) לא למותר לציין, כי התיזה האמורה בדבר יחסי רעות בין התובע ובין הנתבע לא הוצגה לתובע בחקירתו. אני דוחה, בנסיבות אלה, טענה זו של הנתבע.

(ה) למען שלמות התמונה אוסיף, כי אחיו של התובע, פאוזי, העיד כי הוא עצמו עבד בחנות עם המנוח עד לשנת 1987. על פי עדות זו, המנוח המשיך להפעיל את החנות לבדו אחרי כן, עד שחלה. מועד המחלה לא הוברר. אין בעדות זו אינדיקציה לביקורים של התובע בחנות בתקופה שמשנת 1992, היינו לאחר ההתקשרות בגידרה התיימר הנתבע לרכוש זכויות בנכס. אין בעדות האח, אפוא, כדי לסייע לנתבע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ