אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יוסף ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל

יוסף ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל

תאריך פרסום : 05/08/2012 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
5000-03-12
31/07/2012
בפני השופט:
תמר בזק - רפפורט

- נגד -
התובע:
1. סלים יוסף
2. מכרות בזלת בע " מ
3. ח . פ . 512880360
4. י. בזלת ואגרגטים בע " מ
5. ח . פ . 512611252
6. יוחי יוסף

הנתבע:
מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) וב"כ עוה"ד רן עמיאל
פסק-דין

פסק דין

המרצת פתיחה בגדרה התבקש בית המשפט להצהיר כי המבקשים זכאים לשקם את שטח מחצבת מעלה אלישע (להלן גם – המחצבה); להורות למשיב לחתום על תוכנית לשיקום המחצבה שהוגשה בידי המבקשים; ולחלופין להורות למפקח על המכרות להגיש תוכנית לשיקום המחצבה.

ברקע הדברים מצוי פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ע' טאהא) מיום 2.8.11, שבמסגרתו התקבלה תביעת המשיב, מינהל מקרקעי ישראל (להלן – המינהל), לסילוק ידם של המבקשים ממספר חלקות שבבעלות המדינה ורשות הפיתוח, בשטח כולל של 163 דונם (ת"א 3430/06; להלן – פסק הפינוי). בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את ערעורם של המבקשים על פסק הפינוי, בהסכמה, ביום 19.1.12, תוך שניתנה למבקשים ארכה של 60 ימים לצורך פינוי הציוד שבמחצבה (ע"א 19382-10-11). בנסיבות אלה הפך פסק הפינוי לפסק דין חלוט. תיאור הרקע העובדתי ייעשה, אפוא, על יסוד הממצאים העובדתיים והקביעות שבפסק הפינוי.

רקע עובדתי

בשנת 1975 ניתן תוקף לתוכנית מפורטת ג/1862, המאפשרת ביצוע עבודות כרייה וחציבה בשטח של 14 דונם בחלקות 144 ו-162 בגוש 22660 (להלן – התוכנית המאושרת). בשנת 1988 אושרה למתן תוקף תוכנית מתאר ארצית חלקית לאתרי כריה וחציבה לחומרי גלם לבנייה ולסלילה, המכונה תמ"א 14, שנועדה להסדיר את כל השטחים המותרים לחציבה בתחום המדינה. מחצבת מעלה אלישע מצוינת בתמ"א 14 כמחצבה פעילה מספר 39ת, ומכונה "נווה אור דרום".

בין המינהל לבין מבקש 1 נחתם בשנת 1980 הסכם הרשאה, שהתיר למבקש 1 להשתמש בשטח של 14 דונם בתחום התוכנית המאושרת למטרת חציבת בזלת. תקופת ההרשאה הוארכה מעת לעת, בהתאם לחוזים שנחתמו מדי שנה. בשנת 1990 ביקש מבקש 1 להגדיל את שטח הכרייה לשטח של 27.5 דונם (להלן – שטח ההרשאה). הואיל ואותו שטח שחרג מתחום 14 הדונמים של התוכנית המאושרת לא יועד למטרות חציבה, נחתם ההסכם ביחס לשטח הרשאה למשך פרק זמן תחום של שנה. הסכם זה חודש פעמיים עד לסיום תקופת ההתקשרות האחרונה ביום 31.3.1993. מאז לא נחתם הסכם הרשאה נוסף, אף שהמבקש הוסיף להחזיק במקרקעין ולבצע בהם פעולות חציבה, תוך שהוא משלם למינהל תמלוגים בגין החומר הנכרה.

בפסק הפינוי נקבע, כי עד שנת 2004 החזיק והשתמש מבקש 1 בשטח ההרשאה בידיעתו ובהסכמתו של המינהל, אף שתוקף הסכמי ההרשאה הסתיים עוד בשנת 1993. עוד נקבע, כי במהלך השנים פלש מבקש 1 למקרקעין הסמוכים לשטח ההרשאה, הרחיב את שטח החציבה מעבר לגבולות שטח ההרשאה והשתלט על שטחים נוספים, שהתפרשו על פני 163 דונם. בשונה מהסכמת המינהל לשימושו של מבקש 1 בשטח ההרשאה גם אחר שהסתיימה תקופת ההתקשרות ההסכמית, לא נתן המינהל הסכמתו להרחבת שטחי הכרייה והחציבה מעבר לשטח ההרשאה. אחר שנודע על השתלטות מבקש 1 על שטחים נוספים, פעל המינהל לסכל ולמנוע השתלטות זו, בדרך של משלוח התראות למבקשים, הגשת תלונות למשטרת ישראל בגין הסגת גבול וכרייה שלא כדין והגשת תביעת פינוי לבית המשפט. בהקשר זה אף הוזכר בפסק הפינוי, כי נגד מבקש 1 הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבודות חציבה בשטח של 80 דונם בניגוד לתוכניות המאושרות, וכי על סמך הודאתו הורשע מבקש 1 ונגזר דינו (ת"פ (בית שאן) 1439/01). לנוכח האמור נקבע בפסק הפינוי, כי כיוון שלמבקשים מעולם לא הייתה זכות להחזיק בשטחים החורגים משטח ההרשאה, הרי שדין תביעת הפינוי בכל הנוגע לשטחים אלה – להתקבל.

בהתייחס לשטח ההרשאה נקבע בפסק הפינוי, כי כיוון שהמבקשים הפרו את הוראות הסכמי ההרשאה, קמה למינהל הצדקה לביטול ההרשאה, וזו אכן בוטלה. פסק הפינוי קבע, כי החל משנת 2001 מנהלים המבקשים את המחצבה ללא רישיון חציבה מהמפקח על המכרות, בניגוד לתוכניות המאושרות ותוך פגיעה קשה בנוף. טענת המבקשים, שלפיה ממועד זה לא מבוצעות במקום פעולות כרייה וחציבה, אלא רק עיבוד של חומרים שנכרו בשנים קודמות, נדחתה. כן נקבע בפסק הדין, כי בניגוד להוראות הסכמי ההרשאה, העביר מבקש 1 את זכויותיו על-פי הסכמים אלה לילדיו, אשר הקימו שתי חברות בע"מ, שבאמצעותן ניהלו את המחצבה. בנסיבות אלה, בדין ביטל המינהל את ההרשאה שניתנה ביחס לשטח ההרשאה, ועל כן התקבלה תביעת הפינוי גם בנוגע לשטח ההרשאה.

בפסק הפינוי נדחתה תביעה שכנגד שהגישו המבקשים, אשר בגדרה נטען כי בעקבות אישור המינהל לשינוי סוג החיצוב החל משנת 1995, הושקעו מצד המבקשים סכומי כסף משמעותיים ביותר. התביעה שכנגד נדחתה אחר שנקבע, כי לא נמצא לה בסיס עובדתי או משפטי וכי המבקשים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק כלשהו עקב מעשה או מחדל שהם מייחסים למינהל.

בסיומו של פסק הפינוי ניתן צו המורה על סילוק ידם של המבקשים משטח המחצבה ועל הריסת וסילוק המחוברים שנבנו על-ידי המבקשים בתוך 60 ימים. המבקשים לא קיימו את הצו השיפוטי גם לאחר שהמינהל הגיש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט וגם לאחר שנדחה ערעורם על פסק הפינוי. ביום 17.4.12 הגיש המינהל נגד המבקשים תביעה כספית על סך 139 מיליון ₪ בבית המשפט המחוזי בנצרת, בגין חציבת בזלת ללא הרשאה בשנים 2002-2011, תוך גרימת נזקים בלתי הפיכים למקרקעי הציבור (ת"א 23148-04-12).

הצדדים להליך

מבקש 1, סלים יוסף, הוא צד להסכמי ההרשאה למחצבות שנחתמו עם המינהל בשנות ה-80' ובראשית שנות ה-90'.

מבקשת 2, מכרות בזלת בע"מ, ומבקשת 3, י. בזלת ואגרגטים בע"מ, הן שתי חברות בע"מ, שהוקמו בידי ילדיו של מבקש 1, ושבאמצעותן נוהלה המחצבה.

מבקש 4, יוחי יוסף, הוא בנו של מבקש 1.

בפסק הפינוי נקבע, כאמור, כי העברת זכויותיו של מבקש 1 על-פי הסכמי ההרשאה לגורמים שלישיים, וביניהם מבקשים 2-4, נעשתה ללא ידיעת המינהל, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות הסכמי ההרשאה.

המשיב, מינהל מקרקעי ישראל, הוא בעל הזכויות בחלק מהמקרקעין שבשטחם מנוהלת המחצבה (חלקם האחר של המקרקעין הוא בבעלות רשות הפיתוח), והוא האמון על מתן הרשאות לביצוע פעולות כרייה וחציבה.

טענות הצדדים

המבקשים טענו כי עוד בשנת 1999 הכריז המפקח על המכרות, כמו גם גורמים מקצועיים נוספים, כי מחצבת מעלה אלישע מיועדת לשיקום וכי בהמשך תגרע מרשימת המכרות שבתמ"א 14. גופי התכנון פעלו בהסתמך על החלטה זו, וקבעו כי יש להחזיר למבקשים תוכנית שהגישו להגדלת שטח החציבה, תוך הנחייתם לשנותה לתוכנית שיקום. בהסתמך על כך פעלו המבקשים עוד בשנת 2006 לשינוי התוכנית לתוכנית לשיקום שטח המחצבה, ותוכנית זו מונחת כיום בפני הוועדה המחוזית מחוז צפון. לגישת המבקשים, בהתאם להוראת סעיף 116 לפקודת המכרות, עומדת להם, כמי שמחזיקים במחצבה, זכות ראשונים לפעול לשיקומה. לגישתם, זכותם לפעול לשיקום המחצבה מושתתת הן על הוראת סעיף 112 לפקודת המכרות, המתייחסת למי שמפעיל מחצבה כאל "בעל מחצבה", אף אם לא ניתן לו רישיון חציבה, והן על ההנחה הבסיסית, כי מי שפעל במחצבה הוא בעל אינטרס כלכלי לפעול לשיקומה. בהקשר זה ציינו המבקשים, כי ספק אם יימצא גורם אחר בעל אינטרס כלכלי בשיקום המחצבה, שכן לא נותר בה עוד חומר רב שניתן לכרות.

בתשובתו העלה המינהל שלוש טענות סף. תחילה נטען, כי הליך אזרחי מסוג זה אינו ההליך שבגדרו ניתן לתקוף את החלטת המפקח על המכרות בדבר זהות הגורם שיבצע את עבודות השיקום, וכי לכן אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתובענה. בהמשך נטען להיעדר יריבות, הנובע מכך שהמפקח על המכרות, שבידיו הסמכות להודיע על הצורך בשיקום מחצבה, איננו עובד מינהל ואיננו כפוף למינהל, ולכן הסעדים שנוסחו כלפי המינהל בהקשר זה אינם אפשריים. כן טען המינהל, כי המפקח על המכרות לא הכריז על כך שאתר המחצבה טעון שיקום, לא פורסמה בעניין זה הודעה ברשומות ובמצב כזה ממילא לא קמה כל זכות שיקום "לבעל מחצבה". בעניין זה הסביר המינהל, כי בהתאם לפרקטיקה הנוהגת, הודעת השיקום ניתנת לבעל המחצבה רק לאחר קיום מכרז לביצוע עבודות השיקום ובחירת זוכה במכרז, תוך שמירת זכות קדימה לבעל המחצבה.

לגוף העניין הכחיש המינהל את הטענה, כי המבקשים הונחו להגיש תוכנית שיקום, והוסיף כי תוכנית השיקום שנטען כי המבקשים הגישו לוועדה המחוזית, איננה חתומה כלל בידי היזם, נעדרת מספר מזהה, ואין עליה חותמת "נתקבל" של הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה או של המינהל. כן טען המינהל, כי פרשנות המבקשים למונח "בעל מחצבה", המאפשרת למבקשים – שבהתאם לקביעות שבפסק הפינוי פלשו וניצלו את הקרקע הציבורית ומשאבי הטבע השייכים לציבור – לזכות בהטבה כלכלית משמעותית הנלווית להליך השיקום, הינה אבסורדית וסותרת את תקנת הציבור. לגישת המינהל, "בעל מחצבה" הוא בעל המקרקעין, וכיוון שבמועדים הרלוונטיים לא הייתה כל הרשאה לאיש מהמבקשים, הרי שיש לראות את המינהל עצמו, כבא כוחם של בעלי המקרקעין, כ"בעל המחצבה".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ