אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יוסף ואח' נ' מדינת ישראל משרד המשפטים ואח'

יוסף ואח' נ' מדינת ישראל משרד המשפטים ואח'

תאריך פרסום : 25/04/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
9401-07
21/04/2013
בפני השופט:
משה בר-עם

- נגד -
התובע:
1. דן יוסף
2. רבקה דן - עזרי

הנתבע:
1. מדינת ישראל משרד המשפטים
2. מדינת ישראל משרד הפנים
3. שירות בתי הסוהר
4. משטרת ישראל

פסק-דין

כללי:

1. תביעה כספית בעילה של כליאת שווא בקשר לביצוע רשלני של פקודת מאסר ולפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע (ולתובעת-כמטיבה) בטענה להתרשלות הנתבעים בקיום חובת השגחה ופיקוח, בשעה שהיה נתון למשמורתם בהיותו אסיר ומשלא נקטו באמצעי זהירות סבירים למניעת החרפה במצבו הרפואי.

על העובדות, הטענות וההליכים:

2.התובע יליד 1948, משפטן בהשכלתו ועו"ד במקצועו (עד לשלילת רישיונו עקב מעשה פשיטת רגל), הינו נכה בשיעור 100% בשל היותו חולה במחלת הסוכרת וכמי שסובל מבעיות רפואיות קשות, שקדמו לאירועים נשוא התובענה, ובכלל זה, אוטם בשריר הלב, תסמונת תעוקתית, כאבים בחזה, יתר לחץ דם, סוכרת בלתי מאוזנת, נוירופתיה סוכרתית וכיבים סוכרתיים בכפות הרגליים (נספח א' לתצהיר עדותו הראשית. מכאן ואלך, הנספחים, להלן - הינם לתצהיר עדותו הראשית של התובע, אלא אם נאמר אחרת).

3.נוכח מצבו הבריאותי, היה מצוי התובע במעקב רפואי מתמיד ונדרש לשמור על היגיינה וסניטציה ברמה גבוהה. בשל מחלתו וכסיבוך של מחלת הסוכרת, סבל התובע מרגל סוכרתית (ואף הומלץ לו לבצע כריתה) ונדרש לטפל בפצעים שנוצרו בכף רגלו, בשל החשש והסיכון הרב לזיהום שעלול לגרום לכריתת הרגל ולסיבוכים רפואיים עד כדי מוות. על-פי הנטען, בזמנים הרלוונטיים לתובענה, סבל התובע מפצע בכף רגלו באזור בוהן שמאל ונזקק לטיפול שגרתי נוכח דימום שהתחדש בעת הליכה או עמידה, שבעטיו שטף וחבש את הפצע.

4.החל משנת 1997 ניהל התובע מאבק משפטי עם גרושתו וחויב בתשלום מזונות לה ולילדיו. מעיון ברשימת תיקי ההוצאה לפועל העומדים ותלויים כנגד התובע (נ/1) עולה, כי קיימים בעניינו חובות פסוקים של למעלה משלושה מיליון שקלים, מהם כשש מאות אלף שקלים בגין חוב מזונות. לביצוע החוב הפסוק ננקטו כנגדו הליכים שונים ובכללם הליכי מאסר בגין ביזיון החלטות ראש ההוצאה לפועל, לאחר שנמנע מכיבוד צווים לתשלום המזונות. במהלך ביצוע הליכי הוצאה לפועל, ומיד לאחר שחרורו ממאסר, ניתן, ביום 4.7.2000 (נספח ג'), על פי בקשת גרושתו, צו מאסר על סך של 5,217 ₪ (להלן: "הצו"). עם הוצאת הצו פנה התובע, כפי שנהג במקרים דומים בעבר, בבקשה לביטולו (נספח ד'), בין היתר, טען לקיומם של הליכי פשיטת רגל ולעיכוב ההליכים התלויים ועומדים בעניינו. ביום 31.7.2000 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשמת עפרון אראלה - נספח ו'), לפיה, נוכח מתן צו כינוס בהליכי פשיטת רגל, מעוכבים כל הליכי ההוצאה לפועל כנגד התובע ובכלל זה הליכי מאסר והצו בוטל.

5.חרף ביטול הצו, נעצר התובע, ביום 12.8.2000, במהלך חגיגת יום הולדת משפחתית. לטענתו, קצין המשטרה התעלם מעיכוב ההליכים. נוכח מצבו הרפואי והחשש לבריאותו, בשל מעצרו, הובא התובע ואושפז בבית החולים איכילוב עד למחרת היום, כאשר הוחזק, לטענתו, כשרגלו אזוקה למיטה, באזיקים שהוסרו רק לאחר שהבהיר, כי אלה עלולים לגרום לו נזק בריאותי. לאחר שחרורו מבית החולים, הובא התובע ללשכת ההוצאה לפועל לדיון בעניינו. במהלך הדיון (נספח ח') טען, כי הוכרז כפושט רגל וביקש להימנע ממאסרו בשל מצבו הרפואי, כפי שהוחלט בעבר (נספח י') ואף הציג מסמכים רפואיים (נספח ט'), לפיהם המשך מעצרו עלול להחמיר את המחלות מהם סבל, לרבות מחלת לב וסוכרת. התובע הדגיש את הצורך בטיפול כירורגי במרפאת כף רגל סוכרת ותנאים סניטריים ראויים כדי למנוע החמרה במצב רגלו. לגופו של עניין טען, כי שילם את החוב מושא הצו וביקש ארכה לארגן את ענייניו ולפנות בהליך מתאים לבית המשפט. בהחלטתה, קבעה ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשמת כוכבה לוי), כי לא ניתנה החלטה לביטול הצו בגין התשלום שנטען ולא נמצא, כי סכום החוב, על-פיו, נפרע. כב' הרשמת עמדה על מצבו הרפואי, נוכח מסמכים רפואיים שהוצגו לפניה, לפיהם לוקה התובע בסוכרת ובליבו והצורך להחזקתו בתנאים סניטריים ראויים. לפיכך, משלא נפרע סכום החוב מושא הצו ובשים לב לחוב הפסוק העולה על שלוש מאות אלף שקלים קבעה, כי התובע יאסר למשך 15 ימים, אלא אם כן ישלם את החוב שבשלו ניתן הצו (להלן: "ההחלטה"). בשל מצבו הרפואי הורתה להביאו לפני רופא מתקן משטרתי.

6.בסיום הדיון נלקח התובע לבית המעצר באבו כביר, שם נבדק על-ידי רופא המתקן (כעולה מנספח יא'). לטענתו, אף שהציג לפני הרופא מסמכים רפואיים (שם) לעניין מצבו, אישר רופא בית המעצר את מאסרו. התובע הדגיש, כעולה מהגיליון הרפואי, כי עובר למאסרו, סבל מפצע בכף רגלו ואף שהורה רופא המתקן להזמין לתובע תור למרפאת כף רגל – סוכרת, לא נבדק ולא בוצעה הוראת הרופא ותחת זאת ניתנו לו תרופות לאיזון סוכר והורדת לחץ דם וללא כל התייחסות לכך שהפצע ברגלו נפתח שוב ודימם (נספח יב').

7.ביום 15.8.2000 הועבר התובע לבית סוהר מעשיהו וגם שם, נטען, כי לא נערכה לו בדיקה רפואית נאותה ולא ניתן לו הטיפול המתחייב. התובע הוסיף, כי נבדק על-ידי רופא בית הסוהר, שלנוכח הפצע הפתוח והמדמם ברגלו, הורה על ביצוע שטיפות יוד. לאחר מספר ימים, תחושתו הרעה התגברה וחומו עלה. חובש בית הסוהר מצא את התובע סובל משפעת ונתן לו אקמול, ביום 21.8.2000 נבדק שוב על ידי רופא המתקן שמצא, כי סובל משפעת קלה וכי מצב הפצע ברגל אינו מצריך טיפול מעבר לשטיפות יוד. בהקשר זה הדגיש התובע, כי התיעוד הרפואי בעת שהייתו בבית סוהר מעשיהו, נעלם ולא נמצא (כאמור בתעודת עובד ציבור מיום 26.1.2010 - נספח יג'). התובע הטעים, כי הוחזק בתנאים קשים, שוכן בחדר ישן, מלוכלך, מעופש ומוזנח ומבלי שבוצע שם ניקיון וכל זאת כאשר ברגלו פצע פתוח ומדמם אשר רגיש מאוד לזיהום.

8.ביום 22.8.2000 אגב בירור שערך התובע, האם הוצאו צווי מאסר נוספים, נמסר לו, כי הצו בוטל. לבקשתו, הועברה ההחלטה בדבר ביטול הצו לבית הסוהר, ובהמשך, שוחרר לביתו בשעות הערב, תוך שצויד בתרופת אקמול להורדת חום.

9.התובע הגיע לביתו כשהוא מותש גופנית ונפשית, ואף שהפצע ברגלו נראה נפוח ואדמומי, המשיך לנקות את הפצע ולשטוף ביוד בלבד, זאת משסבר, נוכח בדיקתו בבית הסוהר, והקביעה, כי חולה בשפעת קלה בלבד, כי לא נדרשות פעולות נוספות. אולם, משחלפו מספר ימים, ומצבו לא השתפר, פנה ביום 27.8.2000 לבית החולים, שם נמצא שסובל מכאבים ברגל ימין וחום, נפיחות ואודם באצבע. בגיליון בדיקה ומעקב של בית החולים, נרשם, בעניין תלונות החולה, כי "תלונתו העיקרית: חום וצמרמורת מיום קבלתו...מזה 3 ימים מרגיש חולשה ומהיום חום וצמרמורת..." (נספח טו'). לטענתו, הסתבר כי הטיפול ביוד בפצע המדמם לא היה בו די וכי נגרמה לו פגיעה קשה ובלתי הפיכה ברגלו. בבית החולים עבר טיפול, שבמהלכו נדרש לכריתה של הבוהן, ובהמשך משהתפשט הזיהום, עבר כריתה של שתי אצבעות נוספות ברגל שמאל וניתוח להסרת עור מהרגל לשם כיסוי הגדם. נוכח רמות הסוכר הגבוהות, נדרש התובע לשהות בבית החולים עד ליום 10.10.2000, שלאחריה נדרש לחודשים רבים לשכב בביתו עד להגלדת הפצע.

10.בנסיבות אלה טען התובע, כי חרף ביטול הצו נשלח למאסר שווא וכי במהלך החזקתו בבית הסוהר, נוכח התנאים הסניטריים הירודים, חלה התדרדרות במצבו הרפואי. התובע טען, כי לא נבדק ולא טופל במרפאת כף רגל-סוכרת, וכל שניתן לו הוא טיפול תרופתי לאיזון סוכר ולהורדת לחץ דם ובהתעלם ממצב רגלו והפצע אשר נפתח ודימם. לפיכך, טען, כי בשל התנהלות גורמי האכיפה ושירות בתי הסוהר, נגרם לו זיהום ברגלו והסתבכות רפואית באופן שהוציא את גופו לגמרי מאיזון לרבות לדחק גופני ונפשי, חלה החמרה במצב הסוכרת ונפגעו אברים נוספים בגופו. התובע נדרש לעבור בשנת 2001 טיפולים וצנתורים, שבגינם נדרש לאשפוז מדי מספר חודשים, ובהמשך, חלה ירידה חדה בראייתו ועד כדי איבוד הראיה בשנת 2002.

11.לביסוס טענותיו הרפואיות, צרף התובע לכתב תביעתו מסמכים רפואיים רבים וכן חוות דעת רפואית (ד"ר רסין טובי – נספח יד'), אשר מצא קשר סיבתי הדוק בין תנאי המאסר בהם שהה התובע, בתקופה שבין 22.8.2000-13.8.2000 ולזיהום שנמצא ברגלו שחייב כריתה של מספר אצבעות. לסברת המומחה, אלמלא התנאים הירודים בעת מאסרו של התובע, הזיהום בכף הרגל היה נמנע. המומחה הוסיף וקבע, כי נכותו של התובע, נוכח הסיבוכים שנגרמו ברגלו, הִנה בשיעור של 100% והדגיש, כי עקב התהליך הזיהומי והמתח הגופני והנפשי שנלוו לאשפוז ממושך והצורך בהתערבות כירורגית, חלה החמרה נוספת ביכולת איזון הסוכרת, שגרמה להאצת הפגיעה באברים נוספים ובכלל זה צורך בניתוח מעקפים, בשנת 2001 ופגיעה ברשתית העין עד כדי עיוורון. נוכח האמור ובשל הפגיעה הקשה במצבו הבריאותי והנכות הרפואית והתפקודית בשיעור של 100%, טען התובע (והתובעת) לנזקים רבים, לרבות בגין הפסדי הכנסה והצורך בעזרה וסיעוד.

12.לטענתו, על הנתבעים האחריות לפצותו, בשל כליאת שווא ובשל היותו נתון במשמורתם ובהשגחתם, מבלי שניתן לו טיפול רפואי כמתחייב ממצבו הגופני, נוכח מחלת הסוכרת ממנה סבל. התובע טען להתרשלות הנתבעים עובר לביצוע הצו (שבוטל), ומתן ההחלטה בדבר מאסרו וכן, משלא ננקטו אמצעים סבירים למניעת התממשותו של סיכון הזיהום שהתפתח ברגלו בתקופת מאסרו.

13.בכתב הגנתם, דחו הנתבעים (להלן: "המדינה"), את טענות התובע. לטענתם, עניינה של התביעה, בניסיונו הנפסד של התובע, בעל חובות בהיקף חסר תקדים, להיפרע ולו במקצת, במסגרת הליך סרק, שהוגש על קצה תקופת ההתיישנות, עקב מאסר בן תשעה ימים, אותו ריצה בגין חוב מזונות (שלא היה שנוי במחלוקת והיה אחד מתוך מספר תקופות מאסר שריצה לפניו ולאחריו בקשר לאותו חוב), שאותו ביקש לקשור בחוסר תום לב עם כריתת אצבעות כף רגלו, פועל יוצא של מחלת סוכרת ממנה סבל שנים רבות טרם האירועים נשוא התובענה, אשר מתאפיינת על-פי טיבה בהתדרדרות מתמדת. המדינה הוסיפה וטענה לקיומה של חסינות שיפוטית העומדת לראש ההוצאה לפועל שהורתה על מאסרו של התובע ביום 13.8.2000. בהקשר זה, הדגישה, כי התובע אף שהנו משפטן מיומן שהגיש בעבר בקשות רבות לביטולם או להשהייתם של צווי מאסר, תוך שאלה נסמכו ברובן על טענות שעניינן מצבו הבריאותי ונתמכו לא אחת באישורים רפואיים, נמנע מלברר ולהציג ראיה כלשהי לעיכוב ההליכים בעניינו וביטול הצו. בעניין החזקתו בבית הסוהר, טענה, כי התובע היה נתון למעקב רפואי מתמיד במתקני הכליאה וטופל ברציפות ובמקצועיות על-ידי הצוותים הרפואיים, בשים לב לצרכיו המיוחדים עקב מחלת הסוכרת הקונסטיטוציונית ממנה סבל ותנאי מאסרו היו סבירים לרבות מבחינה סניטרית והיגיינית. נוכח האמור, הטעימה, כי יש לדחות את טענת התובע למאסר שווא מטעמי חסינות שיפוטית וחוסר תום לב, שבחר להגיש את התביעה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות ולעניין דרכי החזקתו במאסר, הדגישה, כי יש לדחות את התביעה בשל העדר קשר סיבתי בין תנאי מאסרו לבין מצבו הרפואי, שנבע ממחלת הסוכרת ממנה סבל שנים רבות קודם לאירועים נשוא התובענה וללא קשר אליהם. לביסוס טענותיה הרפואיות, הגישה חוות דעת רפואית (ד"ר גפל), לפיה סבר המומחה, כי אין קשר סיבתי בין המצב הרפואי של התובע והזיהום שנמצא ברגלו לאחר שחרורו מבית הסוהר, לבין תנאי מאסרו.

14.נוכח חוות הדעת הרפואיות הסותרות לעניין יסוד הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לאחר שחרורו ממאסר לבין תנאי החזקתו בבית הסוהר, מינה בית המשפט מומחה רפואי (להלן: "ד"ר קלינמן" או "המומחה"), מומחה לרפואה פנימית ומנהל המרפאה לרגל סוכרתית בבית החולים ביקור חולים בירושלים. בחוות דעתו מצא המומחה, כי התובע סובל מסוכרת מזה 16 שנה וכי "...קרוב לוודאי כי לא היה מאוזן אף פעם, לא מצאתי בכל הגיליונות הרפואיים אף ערך סוכר תקין". לפיכך סבר ש"...אין בכל התקופה [תקופת מאסרו – מ.ב] זו כדי להשפיע בצורה משמעותית על המחלה הוסקולארית המתפתחת בו במשך עשרות בשנים". בהמשך, נדרש להליך הזיהום שגרם לקטיעה ברגלו של התובע, ופרט את מהלכו. בהקשר זה קבע, "... אין ספק כי החיידק האחראי לצמרמורת ולהתפשטות המהירה של הדלקת עם אודם נפיחות ונמק היה הסטרופטוקוק, ומתוך הכרת הביולוגיה של מחלה זו, היא מתפשטת כאש בשדה קוצים במהירות רבה". בתשובה לשאלה בדבר האפשרות לקשר סיבתי, הִקשה המומחה והוסיף, ".... אם נניח כי יש קשר בין התנאים הלא נאותים בבית הסוהר לבין הזיהום של החולה, אם כך כיצד ייתכן כי עבר כל כך הרבה זמן (חמישה ימים) בין שחרורו מבית הסוהר עד להגעתו לחדר מיון בתמונה כה חריפה עם חיידקים אלימים. כ"כ, יש לציין, כי ב- 13.08.2000 קלינית לא היה נראה זיהום ברגל, ובזמן שהותו במאסר לפי דבריו לא קיבל טיפול אנטיביוטי כלל, דבר שהיה אמור להעצים עוד יותר את התהליך הזיהומי. ולכן אני חושב, כי אין קשר בין השהייה בבית הסוהר לבין התפתחות הזיהום הקשה של החולה, אלא אם תוכח הטענה של החולה כי כבר בזמן שהותו בבית הסוהר היה חולה והוזנח". בנסיבות אלה, סיכם וקבע, כי אין בשהייה בבית הסוהר כדי "להחמיר בצורה משמעותית" את המחלה הוסקולארית של התובע ולא נמצא קשר סיבתי בין השהייה בבית הסוהר לבין הדלקת החריפה ברגלו שהביאה לקטיעה, "...אלא אם יוכח שגם בזמן שהותו בבית הסוהר הייתה לו מחלת רגל פעילה".

15. בתשובות לשאלות הבהרה מטעם התובעים, הוסיף המומחה וציין, כי טיפול בפצע סוכרת כרוני הוא ארוך ומורכב, אך מדי פעם עלולה להתפרץ דלקת, אשר עשויה לסכן את הגפה בהעדר טיפול. המומחה הדגיש, כי "...על מנת למצוא קשר בין השהייה בבית הסוהר וקטיעת אצבעות ברגלו יש למצוא ראיות כי לחולה הייתה כבר בבית הסוהר מחלת רגל חריפה שהוזנחה".

16.הנה כי כן, כעולה מחוות הדעת ומתשובותיו לשאלות הבהרה, סבר המומחה, כי לצורך קיומו של קשר סיבתי על התובע היה להוכיח קיומה של "מחלת רגל חריפה" או "מחלת רגל פעילה", כפי שנמצאה ביום 27.8.2000, עובר לאשפוזו בבית החולים - חמישה ימים לאחר שחרורו מבית הסוהר.

17.נוכח סברת המומחה, הוצע לתובעים לסיים את הדיון בתובענה בפשרה בסכום שפורט ועל יסוד תחשיבי נזק שהגישו הצדדים, הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק. משדחו התובעים את הצעת בית המשפט, נקבע המשך הדיון לחקירת המומחה. בעדותו, חזר המומחה על סברתו, כפי שהובאה בחוות דעתו, לעניין העדרו של קשר סיבתי. עוד הוסיף, כי התובע נדרש, במהלך מאסרו, לטיפול של ניקיון, שטיפה ושמירה על היגיינה ובלשונו "...ניקיון של הרגל, שטיפה של הרגל, חבישה של הרגל ונעילת נעליים" ולעניין דרכי השטיפה, "...עם מים וסבון. לא צריך לעשות שום דבר מעבר לזה, הוא שם על זה פד מיוחד ובזה הוא מסיים". בהקשר זה הדגיש, כי "...ערכי הסוכר של החולה הזה היו גבוהים לאורך כל הדרך, 15 שנה, במשך התקופה הזו לא חל שום שינוי במצבו. הטיפול ברגלו הוא מכיר אותו חודשים לפני כן, זה לא טיפול ראשון", אף שהבהיר, בהמשך, כי העדר טיפול (שטיפת הרגל) "...חושף אותו לקראת האפשרות שחיידקים יוכלו לחזור ולזהם את הפצע שלו". לפיכך, לעניין האפשרות לזיהום ברגלו של התובע (בהעדר שטיפה), הוסיף "...ייתכן שכן, בעקבות כך שלא קיבל את הטיפול שמגיע לו הפצע שלו הזדהם ובסופו של דבר הביא לזיהום הקשה" (עמוד 20 שורות 26-10). אם כן, מחקירתו עולה, כי ההסתברות להתפתחות זיהום ברגלו של התובע בתקופת מאסרו, אפשרית בנסיבות שלא ניתן חיטוי לפצע בדרך של שטיפה (עמוד 22 שורה 28). אולם, כפי שיובהר להלן, לא כך היה בענייננו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ